אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › פד

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · פד

פג

שאלה. סיפר שכ' שלשה ס"ת ועתה אומר שבפסוק עזי וזמרת י"ה לא קידש השם י"ה לשם קדושת השם, כי לא ידע שהשם זה קודש, והי' סובר שהוא תיבה חול, ועתה נתודע לו שהשם הוא קידש, מה תיקון יש לס"ת אלו:

תשובה. הנה להעביר קולמס ולקדשו פשיטא דלא מהני כמבואר בגיטין דף כ' הי' צרי'ך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת, דר"י ס"ל דמעביר עליו קולמוס ומקדשו וחכ"א דאין זה השם מן המובחר, ואף דלכאורה י"ל דוקא בנתכון לכתוב יהודה ל"מ העברת הקולמוס לרבנן אבל אם כ' בסתם ולא קדשו מהני העברת הקולמס וכ"פ בתשו' רדב"ז החדשות סי' ע"ז אך הפ"י שם כ' דאף בסתם ל"מ העברת הקולמס לחכמים וכן משמע בש"ך סי' רע"ו סק"ב, וכ"מ בשבת דף ק"ד דטעמא דחכמים משום דכתב שע"ג ל"מ א"כ אין חילוק בזה, ואע"ג דהתוס' בגיטין מחלקין דאם הכתב השני מתקן חשוב כתב ע"ש היינו דוקא לר"י אבל לרבנן אין חילוק מדאמר התם ר"ח גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן אלמא לרבנן ל"מ אף אם הכתב השני מתקן וכן מבואר באהע"ז סי' קל"א גבי גט דלא מהני העברת הקולמס ולדעת הרמב"ם שם אינו גט כלל אף לפוסלה מכהונה ע"ש וא"כ לפ"ז אף בסתם ל"מ העברת הקולמוס וכ"ש בנ"ד דאומר הסופר שלא הי' יודע שהשם הוא קודש דומה ממש לנתכוון לכתוב יהודה, ופשיטא דל"מ העברת הקולמס ובזה נראה אף לדעת הט"ז סי' רע"ד סק"א שהביא בשם סמ"ק שיאמר בתחילת הכתיבה וכל האזכרות שבו כו' וכ' הט"ז שמהני אם שכח אח"כ לקדש השם ע"ש, מ"מ נ"ד גרע דזה דומה לנתכון לכתוב יהודה כיון דלפ"ד אין זה שם הקודש כלל וא"כ שיב ל"מ העברת הקולמס בנ"ד אף לדעת הרדב"ז כנ"ל. ולענין אם מותר למחוק שם זה ולכתוב במקומו שם אחר ולקדשו, הנה במ"ס פ"ה הל' ג' איתא וז"ל הי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מוחקו וכותב את השס ור"י אומר יחזיר עליו הקולמוס ויקדשנו, אלמא לחכמים מותר למוחקו משום דלא נכתב לשם קדושה וכן מבואר בהג"מ פ"ו מהל' יסודי התורה הל' א' בשם הרא"ם וכן מבואר בתשב"ץ ח"א סי' קע"ז, וכן הביא הב"ה סי' קע"ו בשם הרשב"ץ וסמ"ק והש"ך ס"ק י"ב הביאו ג"כ דשם שנכתב שלא בכונת קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון, ומשמע מדבריהם דאף ביודע שכותב שם ורק שלא קדשו בפיו וכתבו סתם מותר למוחקו, אך הפ"ח הביאו המח"א חולק עליהם, וס"ל דאף בלא קדשו אסור למוחקו, והביא ראי' מהא דכ' הרמב"ם פ"ו מהל' יסודי תורה הי' שם כתוב על כלי צריך לגונזו ואם התיך הכלי לוקה ומסתמא שם הנכתב על הכלי לא נתקדש ואפ"ה אסיר למוחקו, ומאי דבעי שיכתוב לשם קדושה היינו דוקא לענין ס"ת ולא לענין מחיקה, אך המ"א חולק שם דאם כתב ויודע שהוא שם אף שלא כיון לקדשו אסיר למוחקו אבל בלא כיון כלל לכתוב השם מותר למוחקו, ובהכי ניחא האי דמס' סופרים הנ"ל דס"ל לרבנן דמותר למוחקו כיון דנתכון לכתוב יהודה ולא נתכון לכתוב השם כלל מותר למוחקו וכ"ד מח"א. וראיתי שהפ"י במס' גיטין שם מדייק מדקאמרי רבנן אין זה השם מן המובחר משמע דלענין מחיקה בקדושתי' קאי ואסור למוחקו ע"ש, ולפענ"ד ז"א מתרי טעמי' חדא דחכמים קאמרי אם העביר עליו קולמס לשמה אין זה השם מן המובחר וא"כ ליכא להוכיח מכאן אלא בהעביר עליו קולמס לשמה דאסור למוחקו אבל בלא העביר עליו קולמוס לשמה י"ל דמותר למוחקו וכמבואר במ"ס הנ"ל, ועוד בירושלמי הביאו הב"י באע"ז סי' קל"א הקשה כן מאי אין השם מן המובחר ותירץ לשיטתו של ר"י השיבוהו, לשיטתך שאתה אימר כתב ע"ג כתב כתב הוא אין זה מן המובחר, א"כ משמע דלרבנן אף בהעביר קולמוס לשמה אין זה כתב כלל ומיתר למוחקו ומכ"ש כ"ז שלא העביר עליו קולמוס בודאי מותר למוחקו כיון שלא נתכוין כלל לכתוב השם, ובזה נדחי כל הראיות שהביאו הפוסקים לדחות דברי המ"ס מדקאמרינן בש"ס דילן אין זה השם מן המובחר, דמשמע דעכ"פ אסיר למוחקו דאישתמיט להו דברי הירושלמי הנ"ל, ע"כ נראה בנ"ד שלא הי' יודע הסופר שהוא שם הקודש ודעתו לכותבו רק כשאר תיבה מותר למוחקו ולכתוב במקומו שם אחר ולקדשו. אך עדיין לכאורה יש לעיין בזה, דהנה בגיטין דף נ"ד ע"ב בהאי דאתא לקמי' דר"א ואמר ס"ת שכתבתי אזכרות שלו לא כתבתי לשמן ופריך ולעבור עליו קולמוס לשמה כמאן דלא כר"י כו' ולכאורה קשה לפי סברת הפוסקים הנ"ל דשם שנכתב שלא בקדושה אף אם הוא יודע שכותב השם מותר למוחקו, א"כ לרבנן מי ניחא. הא אפשר לגרור השמות ולכתוב במקומן שמות אחרים ולקדשן, ואפ"ת דבהא נמי איכא משום מנומר מ"מ לדעת המקשן דלא ידע הטעם משום דמחזי כמנומר אמאי ניחא לי' לרבנן, ועכצ"ל כיין דא"נ לפסול הספר תורה א"כ שוב אסור למוחקן וא"כ בנ"ד נמי כיון דהס"ת כבר יצא מת"י שוב א"נ לפוסלו, וא"כ אסיר למחוק אף שיודע בעצמו שלא קדשו, ואף בחדרי חדרים אסור למוחקו עי' בכ"ש יבמות, ול"מ לדעת הרמב"ם שהביא שם אלא אפילו לדעת הראב"ד שהביא שם דפסק כר"י דנאמן אדם ע"ע יותר מק' עדים ומותר בינו לבין עצמו ע"ש מ"מ כאן הוה כפרהסיא כיון שקראו מתחילה בהס"ת וראו שהשם נכתב שלא על הגרר ואח"כ כשיראו אותו על הגרר יתפרסם שמחק השם, וכיון שמן הדין א"נ לומר שלא קדשו לאחר שיצא מת"י א"כ אף שהוא יודע האמת שלא קדשו אסור לו למוחקו. אך לפענ"ד נראה דכאן בנ"ד נאמן לומר שלא קדשו אף לאחר שיצא מת"י ועי' בר"ן שם שכ' מש"ה א"נ להפסיד הס"ת משום דחזקת פועלים שעשה כהוגן מה שבידו לעשות ומש"ה כל שאינו בידו א"נ דחזקה דמשקר, אבל אדם אחר נאמן ואזיל לשיטתו שכ' בפ' האומר בשם האחרונים, דהא דאמר אביי שם א"ל נטמאו טהרותיך והוא שותק דנאמן דמיירי בשותק מחמת שא"י ואפ"ה נאמן והא דאמר אביי כאן בהנזקין דדוקא בעידי בידו נאמן ולרבא בעינן שיאמר לו בפ"א זה דוקא בפועל כיון שעליו מוטל לשמרו אמרינן חזקה ששמרן כראוי ולצעורא קמכוון אם אינן עתה בידי לאביי ולרבא אם לא אמר לו בפ"א שראה אותי, ועי' ש"ך סי' קכ"ז ס"ק ג' שזהו השיטה מחוורתא, ולפ"ז דוקא במעשה דר"א שאמר הסופר אזכרות שלו לא כתבתי לשמן דידע שצריך לקדש האזכרות רק שפשע ולא קידש אותם בזה אמרינן כיון שאינו בידו חזקתו משקר דחזקת פועל שעשה כהוגן כמ"ש הר"ן, משא"כ בנ"ד שאמר שלא ידע ששם י"ה צריך לקדשו ל"ש לומר שמסתמא עשה כהוגן דהא לא ידע מה לעשות ולכך נאמן וכיון שנאמן שיב מותר למוחקו כמ"ש לעיל:

אך לכאורה כיון דכבר העיד הט"ז שמנהג הסופרים לקדש כל השמות בתחילת הכתיבה שמא ישכח אח"כ לקדש איזה שם במקומו ויועיל זה מה שמקדש בתחילה, וכ"כ התוס' בע"ז דף כ"ז ע"א ד"ה וכי היכן ע"ש, דאם אומר בתחילת הכתיבה וכל האזכרות לשם קדושה דמהני ע"ש, ועי' פמ"ג א"ח סי' ל"ב משמע שמפרש דברי הט"ז שאף שלא חישב אח"כ כלל מהני מה שאמר מתחילה ואף שהאחרונים חלקו ע"ז דלא מהני מה שאמר בתחילה, וצריך אח"כ לקדש כל שם, בפ"ע מ"מ היינו דוקא לחומרא דצריך לקדש אח"כ השמות אבל כאן לקולא נימא אדרבא כיון שאמר בתחילת הכתיבה וכל האזכרות לשם קדושה דאסיר למיחקו, אבל באמת ז"א כיון דבנ"ד לא ידע הסופר אם צריך לקדשו והי' סבר שהוא תיבה של חיל א"כ מתחילה לא הי' דעתי ע"ז השם ואדרבא כתבו אח"כ בתורת תיבה של חול א"כ ל"מ אמירתו שמתחילת הכתיבה ומותר למחקו, ואף לדעת הב"י בסי' רע"ו שהשיג שם אר"י אסכנדרי דס"ל דכל השמות צריכין כתיבה לשמה והב"י כ' דכל השמות חוץ משם הוי' ב"ה א"צ לכתוב בפי' לשמה דוקא, וסיים ע"ז דמ"מ נכון לכתוב כל השמות שאינן נמחקין לשמה, וכן דעת רדב"ז החדשות סי' כ"ב, וא"כ לפ"ד הב"י בשאר השמות אפילו לא כ' בפי' לשמה אסור למחקן, מ"מ בנ"ד גרע כיון שלא הי' יודע שהוא שם וכ' לשם תיבה חול מותר למוחקו, ועוד יש לצרף לסניף בעלמא דעת הראב"ד בפ"ו מהל' יסודי תורה, דס"ל דוקא אם כותב י"ה משם הר' ב"ה אסור למוחקו, אבל שם י"ה בעצמו מותר למוחקו, ע"ש בכ"מ ואף דחלילה לסמוך ע"ז ואפילו לצדד בזה אם יש עוד איזה צד קולא, מ"מ בנ"ד שכבר בררתי בעזה"י דמותר למוחקו אליבא דכל הדיעות יש לצרף לסניף בעלמא, ומ"מ משום חומר איסור מחיקת השם ב"ה וכן הא"ז סי' תקנ"ו הביאו בקס"ה סי' י"ב אות ב' פסק דאסיר למחוק אף בנתכוון לכתוב יהודה יש לעשות ע"י גרמא, כנ"ל להלכה, ובפרט לצורך תיקון שלא יבא היריעה לידי גניזה עם כמה שמות הקדושים ב"ה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה