יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · פג
הרמב"ם בהל' תפילין פ"א הל' ב' כ' וכן ס"ת שחסר אפי' אות א' פסול וכ' הכ"מ הטעם כיון דבתפילין ומזוזות אות א' מעכב ובמגילה פ"ק אמרינן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון משמע דכל מילי שוין הן, והנה הר"ן בפ"ב דמגילה הביא ראי' זו ועוד הקשה הכ"מ מהא דאיתא בהנזקין דף ס' אר"ש בר נחמני אר"י ס"ת שחסר בה יריעה אין קורין בו, דמשמע הא חסר פסוק א' קורין בו וכ"ש אות אחד, ולי נראה להביא ראי' לדברי הרמב"ם ומקודם ניישב קושיית הכ"מ מהא דהנזקין דלק"מ לפי שיטת הרמב"ם בתשובה שהשיב לחכמי לוניל הובא בכ"מ פ' י' מהל' ס"ת ובב"י סי' רע"ט שמותר לקרות בס"ת פסיל ומ"ש ברמב"ם בפ"י הל' א' שאסור לקרית בו היינו דוקא לכתחילה אם אפשר לקרות בס"ת אחרת ע"ש ובכ"מ, א"כ לק"מ מהא דהניזקין דהתם מיירי לענין לקרות בו בציבור וקאמר דאם חסר יריעה א' אין קורין בו והיינו אפילו באין ס"ת אחר אסור לקרות בו בציבור אבל אם חסר פסוק א' או אות אחת קורין בו באם אין ס"ת אחרת ומ"ש כאן הרמב"ם שהוא פסול ומשמע אפילו בדעבד פסול מדכ' וכן משמע שדומה לתפילין ומזוזות דאפילו בדיעבד מעכב לא לענין קריאה מיירי אלא לצאת ידי חובת מצות כתיבת ס"ת בזה אפילו אם חסר אות אחת נמי א"י וכ"כ הר"ן פ"ב דמגילה לחלק כן ע"ש. ומעתה יש ראי' לדברי הרמב"ם מהמשנה דפ"ק דמגילה הנ"ל ע"ש בר"ן. ועוד נראה לי ראי' מגמרא מנחות דף ל"ג אר"ש אם הגיה אות א' מעלה עליו כאלו כתבה ורמב"ם מביאו בפ"ז מהל' ס"ת ול"מ אם נפרש דאפילו בס"ת של איש אחר אם הגיה אות אחת מעלה עליו כאלו כתבה בודאי מוכח דאפילו בחסרון אות א' פסולה ואפילו לפי' התוס' שם דקאי אלקח ס"ת מן השוק כיון דהי' אצל חבירו בעבירה מ"מ מוכח דאפי' בחסרון אות א' פסולה. עוד יש להביא ראי' לדברי הרמב"ם מפ' הבונה דאיתא התם תנא הגיה אות אחת חייב ומוקי רבא התם כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש וז"ל רש"י שם דלא הוה אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזה תיקון הספר דאסור להשהות ספר שאינו מוגה והוה לי' ככתב אות א' והשלימה לספר דחייב ומוכח דאפילו בחסרון אות נמי פסיל דאל"כ אמאי אסור להשהותו, ולפ"ז ניחא מה שפירש רש"י דהתיקון משום דאסור להשהותו ולא פי' דהתיקון הוא דמותר לקרות בו עתה אחר התיקון די"ל דרש"י ג"כ ס"ל כהרמב"ם דמותר לקרות בס"ת פסול אם א"א באחר הלכך לא הוה תיקון לענין קריאה דלחייב עלי' מש"ה פירש דאסור להשהותו ובזה מיושב קושיות הרשב"א שם שהקשה למה חייב בשקל גגו של חית ועשאה שני זיין הא הוה חק תוכות ורוצה לדייק דזה לא הוה כח"ת שאינו אלא כמפריד ב"א ע"ש ולפי שיטות הרמב"ם ורש"י ניחא דלענין קריאה בלאו התיקון נמי מותר לקרות בו ולא הוה תיקון ורק לענין שאסור להשהותו משום אל תשכון באהליך עולה בזה לא איכפת לן בח"ת כמבואר בש"מ כתיבות דף י"ט שכ' דאסור להשהות ס' שאינו מוגה שיש בו טעות חסירות ויתירות משמע דוקא היכי דאיכא חסר ויתר אבל משום ח"ת או פסולה ליכא איסור, וכן מצאתי בתשו' תועפות ראם שכ"כ. עוד ראיתי שם בתשו' הנ"ל שהקשה לרבא דס"ל כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ א"כ אמאי מהני התיקון בשבת דלחייב נימא אי עבוד בשבת דל"מ התיקון וממילא יתוקן האיסור שבת כיון דל"מ התיקון א"כ לא עביד מידי, ואמאי קאמר רבא הכא כגון דנטלו לתגו של דל"ת, ולפמ"ש ניחא דכאן איירי לענין מצות כתיבת ס"ת, א"כ אתי עשה דכתיבת ס"ת ודוחה ל"ת דשבת, ולא נשאר רק העשה של שבת וכסברת ריב"א בחולין פ' שלוח הקן, עי' מ"ל פ"א מהל' שופר ובאיסור עשה ל"א אי עבוד ל"מ כדאיתא בתוס' תמורה, וא"ל א"כ אמאי קתני חייב הא ליכא רק עשה י"ל דהא דקתני חייב לאו למימר דלקי או חייב מיתה אלא דאיכא חיוב דעבר אעשה ולפי דברי התוס' בחולין שם עבר נמי אלאו אלא דלא לקי ובזה ל"א אי עביד לא מהני ודוק: