אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › עח

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · עח

הלכות מקואות.

שאלה. אם מותר לתקן מקוה באופן זה, שיש באר סמיך למרחץ וממלאין הבאר מים שאובין עד שנתמלאה הבאר והמים הולכין אל המקוה שטובלין בה בנות ישראל והבאר היא מים נובעים ויש בה מם סאה ורק שא"א למלאות ממנה המקוה שבבית המרחץ עד שממלאין אותה מ"ש ונתמלאת על כל גדותיו ואז הולכין המים אל המקוה.

תשובה. הנה הש"ך בס"ק מ"א הביא בשם רי"ו שכ' וז"ל ואם הלכו אותן המים שהשליכו במעיין למקוה חסר שלא היו בה כלום יש מתירין לטבול בה, וע"ז כתב הש"ך מדכ' יש מתירין משמע דיש אוסרין, והלכך טוב להחמיר, וכ"כ הש"ך בס"ק קי"ב בשם רי"ו גבי הבא לערב מקוה פסולה עם מקוה כשירה בנקב כשפ"ה שפסק המחבר דלאחר שנתערב הכשר עם הפסול נשאר לעולם בהכשירו אפילו לאחר שנסתם הנקב, וע"ז כ' הש"ך בשמו שנסתפקו הפוסקים בזה אם נשאר השאוב בהכשירו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולי, וסיים הש"ך וטוב להחמיר לכתחילה, והיינו כמו אותן הי"א שבס"ק מ"א דס"ל דאין השאובין כשרין, אלא כ"ז שהם במקוה כשירה של מ"ס, אבל אם הלכו למקום אחר וליכא שם מ"ס מים כשרין, דמיא לכאן לאחר שנסתם הנקב דחוזר לפסולו הראשין, והנוב"י מ"ת סי' קמ"א תמה על דעת האוסרין מהדין המבואר בסי' נ"ה והוא משנה מפורשת ג' מקואות שיש בשנים מהם בכל אחת עשרים סאה מים כשרים ובא' מהם עשרים סאה מ"ש אם השאובין הם מן הצד וירדו ג' וטבלו בהם ומתוך כך נתמלאו ויצאו על שפתם ונתערבו יחד הוכשרו שלשתן, והתם מיירי שחזרו למקומן אחר שיצאו האנשים ואפ"ה אף השאוב הוכשר להקוות עליהן עד מ"ס מי גשמים אלמא כיון דהשאוב הוכשר פ"א אף אם אח"כ נפסק נשאר בהכשירן. ולי נראה להקשות עוד על היש אוסרין הלא משנה מפורשת פ"ח משנה ח' הי' בעליון מ"ם ובתחתון אין כלום ממלא בכתף וניתן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס, משמע אף דאין התחתון מחוברת לעליון, ועוד הא הניצוק והקטפרס אינן חיבור, והא בעליון ותחתון א"א להיות מחוברין אלא ע"י ניצוק וקטפרס אלמא כיון דהשאובין הוכשרו פ"א במקוה העליון נשארו בהכשירן, אף אם נפסקו, וקשה על הי"א הנ"ל. אמנם נ"ל דהי"א שברי"ו הם הרמב"ם והראב"ד דס"ל גבי נתן סאה ונטל סאה דאיתא בפ' הערל דף פ"ד דכשר עד רובא, דקאי על מ"ש, והרא"ש בהל' מקואות חילק עליהם דזה קאי דוקא על מ"פ אבל במ"ש כשר בנתן סאה ונטל סאה אף ביותר מרובא וכ' דסברא היא דהא בהשקה נעשין זריעין ליטהר מטומאתן וה"ה ליטבול בהן והביא שס הרא"ש ראי' מהמשנה הנ"ל הי' בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס וע"כ צריך ליתן יותר ממ' סאה מ"ש בעליון דא"א לצמצם אלמא שאינו נפסל אף אם רבו השאובים על הכשרים, וע"כ הא דפ' הערל דלא מכשיר אלא עד רובא דקאי דוקא אמי פירות עכ"ל הרא"ש, וא"כ ע"כ הרמב"ם והראב"ד דס"ל דהא דפ' הערל קאי אמ"ש ס"ל דלא מהני השקה למ"ש לענין לטבול בהן ודיקא לטהר מטומאתן מהני ולא לענין טבילה ואינו כשר רק עד רובא, ומה שהקשה הרא"ש מהמשנה הי' בעליון מ"ס וכו' נ"ל דלק"מ דהראב"ד הולך לשיטתו בספר בע"נ הובא בתוי"ט פ"ג דמקואות משנה ג' ד"ה עד שיתחשב, והובא ג"כ בבית יוסף דהא מתניתין איירי במצמצם ואינו נותן רק מ"ס בצמצים וס"ל דיוצאין המים מחצה על מחצה מהעליון לתחתון, וא"כ ליכא רובא שאובין וס"ל כהאי לישנא בפרק הערל דאינו נפסל עד דנשקיל רובא אבל במחצה על מחצה כשר. וי"ל דגם הרמב"ם פי' כן המשנה דמיירי במצמצם והרא"ש קאי לשיטתו דקאמר דהמשנה מיירי דנותן יותר ממ' סאה מ"ש משום דא"א לצמצם וא"כ איכא רוב מ"ש ואפ"ה כשר ומש"ה פי' האי דהערל לענין מ"פ, אבל הרמב"ם והראב"ד דפרשו המשנה במצמצם ליכא ראי' מהך משנה, ולק"מ מה שהקשה עליהם הרא"ש מהאי משנה ולפ"ז לשיטת הרמב"ם והראב"ד דס"ל דלא מהני השקה למ"ש לענין טבילה ואינו כשר רק במצמצם ליתן רק מ"ס דליכא רובא מ"ש מוכח דהיכי דאינו מצמצם ליתן רק מ"ס דאיכא רוב מ"ש פסיל אם נפסק מהמקוה כשירה או מהמעיין וא"כ שפיר הביא הש"ך בס"ק מ"א אהא דכ' המחבר שם וז"ל יכול לשאוב כל מה שירצה וליתן בתוכה משמע דאף בשאובין מרובין נמי כשר, וע"ז כ' הש"ך ואם הלכו אותן המים כו' למקוה חסירה כו' יש מתירין כו' והיינו הרא"ש מטתם דהוה השקה ומהני לטבול בתוכן אף בנפסקו, ומשמע שיש אוסרין והיינו הרמב"ם והראב"ד דס"ל דלא מהני השקה לטבול בהן אם הרוב מ"ש ונפסקו מהמקוה או מהמעיין וכמ"ש, וא"ש נמי הא דס"ק קי"ב שהביא דעת האוסרין אם נסתם הנקב דהא הרוב הם שאובין ולא מהני השקה לטבול בהם לאחר שנסתם הנקב ונפסקו מהמקוה כשירה ול"ק נמי מה שהקשה הנוב"י מהך משנה דג' מקואות כנ"ל דרמב"ם לשיטתו בחיבורו בפ"ו מהל' מקואות הל' י"ד שכ' וז"ל, ג' מקואות ואחד מהן שאיב מן הצד וירדו ג' וטבלו המקואות כשרים והטובלים טהורים שהרי נעשה הכל ס' סאה מהן מ' סאה כשרים זה בצד זה ואין המים השאובין פוסלין מקוה שיש בו מ"ס עכ"ל, הנה מלשון זה משמע דס"ל להרמב"ם דהא דקתני במשנה המקואות טהורות היינו לומר שלא נפסלו הב' המקוואות מתערובות השאוב אבל השאוב בפסולו עומד ועי' בכ"מ שם שכ' ג"כ שלשון הרמב"ם מוכיח כן אך כ' כיון שבפי' המשנה לא כ"כ ע"כ מוכרחין לפרש כן ג"כ בחיבורו דכלן כשרים ולפענ"ד חוץ ממה שלשון הרמב"ם בחיבורו מוכיח שרק הב' המקוואות כשרים מוכרחין לפרש כן דעת הרמב"ם דהא כבר הוכחתי דלרמב"ם לא מהני השקה לענין לטבול בהן אם הרוב מ"ש לאחר שנפסקו מהמקוה, א"כ איך אפשר להכשיר המקוה הג' לאחר שנפסקה מהב' המקיואות הכשרים ואף דבפי' המשנה לא כ"כ. מצינו כ"פ ברמב"ם שבחיבורו חזר ממה שפי' במשנה. וי"ל דגם הראב"ד הכי ס"ל ומש"ה ל"ק קושיות הנו"בי מהא משנה וא"כ בודאי ראוי להחמיר שלא לעשות מקוה כזו לכתחילה וכדברי הש"ך בס"ק מ"א וס"ק קי"ב דהא לפמ"ש היש אוסרין הם שני עמודי עולם הרמב"ם והראב"ד וכן בדין עירב מקוואות מקוה פסולה בצד מקוה כשירה יש להחמיר שיהי' הנקב פתוח בשעת טהרות בנות ישראל וכדברי הש"ך, וכן בדין נתן סאה ונטל סאה ג"כ מחמיר הש"ך בס"ק ס"ג כדעת הרמב"ם והראב"ד, ולפמ"ש לעיל א"צ לומר דפוסלין רק משום מראית עין דיבואו לטבול בכלה שאובין כמ"ש הב"י, ובכ"מ דעיקר טעמי של הב"י שהוכרח לומר דהטעם משום מ"ע היא משים קושיות הרא"ש שהקשה מהמשנה הי' בעליון מ"ס כנ"ל, ופסקה הרמב"ם להא מתניתין ע"ש, ולפמ"ש לעיל לק"מ מהאי משנה דמיירי במצמצם דוקא וכמ"ש הראב"ד בספר בע"נ וגם הרמב"ם י"ל דמפרש כן, א"כ בנתן סאה ונטל סאה ביותר מרובא י"ל דמדינא פסול לרמב"ם וראב"ד ולפי זה לכאורה יש לפסול נטל סאה ונתן סאה ביותר מרובא אף במעיין עי' דג"מ דהביא טעם הב"י שהוא רק משום מ"ע, ומש"ה היקל שם במעיין אבל לפמ"ש דהוא מדינא יש לפסול אף במעיין, אבל ז"א דהא להרמב"ם והראב"ד אין מ"ש פוסלין אף במעיין כ"ש וא"כ הוה כמקוה של מ"ס שלימים דכ"ע מודים דנותן לתוכה כל מה שירצה אפילו אלף סאה בב"א, ובאמת אינני מבין דברי הדג"מ למה תלה דיני בדברי הב"י שכ' שהוא רק משום מ"ע הא במעיין לכ"ע אין נתן סאה וניטל סאה פוסל דהוה כמקוה שלימה, ואולי כ' זה לדעת המחמירין במעיין דפוסל בו מ"ש בפחות ממ' סאה מ"מ בנתן סאה ונטל סאה מקילין וכ"ז אי לא נפסק ממעיין אבל אם נפסק מהמעיין אם רובו שאובין פסיל לדעת הרמב"ם והראב"ד כמ"ש, וא"כ בנידון דידן יש להחמיר. והנה במקוה של מי תמציות יש להחמיר בנתן ונטל סאה אף שראיתי שמקילין במי תמציות היינו לפי דברי ב"י וכ"מ דאינו פוסל רק משום מ"ע ובזה ליכא מ"ע וכמ"ש בשירי טהרה סי' מ"א אבל לפי מה שהוכחתי שמדינא פוסלים אם לא נשאר רוב כשרה ע"כ יש לפסול אף במי תמציות כנ"ל. וכן ע"י המשכה שמיקל בכ"מ יש להחמיר לדעת הרמב"ם והראב"ד ומ"מ כיין שנהגו להקל ע"י המשכה וכדעת הב"י וכ"מ שכ' שהוא רק משום מ"ע, ע"כ יש להקל ג"כ במי תמציות דלאו כ"ע גמירי החילוק שבין מי תמציות למעיין וליכא מ"ע דמאן דחזי סבר שמעיין הוא ובמעיין ליכא שים חשש כמ"ש. כנ"ל להלכה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה