יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · סז
מעשה בא לפני באשה זקינה שחדל לה אורח כנשים וזה כמו שנה אירע לה מקרה בלתי טהור שזב ממנה דם בכל פעם, ורופא עכו"ם אמר לה שיש לה מכה באותו מקום, וצריכין לחתוך המכה, וכ"ז שתהיה המכה א"א לה להתרפאות לגמרי ע"י סמים, ועכ"ז לא אמר לה בפירוש שהדם בא מהמכה, וגם מילדת ישראלית בדקה אותה בא"מ ואמרה לפני שמרגשת באצבעה שהכניסה באותו מקום שיוצא מהאם כמו ווארציל גדול ארכו כמו חצי אצבע אך זאת א"א לידע אם דם נצרר באותו המכה, רק בכל פעם שנגעה באצבעה בהמכה נתלכלך אצבעה בדם, והאשה הנ"ל א"א לטהר עצמה לבעלה והוא מקום עיגון כי בעלה רוצה לגרשה:
תשובה. נלפע"ד למצוא תרופה למכתה ולצדד להיתר עד מקום שידי מגעת, ובאופן אם יסכים עמי עוד גדול א' וזה החילי הנה רמ"א בסי' קפ"ז כ' להתיר באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה שתולין אף במכה שא"י אם מוציאה דם, וסומך ע"ד הרשב"א שכ' דלא בעינן שיודעת שמכתה מוציאה, ועל דעת המרדכי שפי' ואם יש לה וסת היינו באשה שיש וסת מטהרין אותה שלא בשעת וסתה אף באין לה מכה וכמבואר בש"ך ס"ק כ' ע"ש, א"כ לפי דעת הרמ"א מכ"ש באשה זקינה בודאי יש להתיר אף שא"י אם מכתה מוציאה דם, ואף לדעת הט"ז דחולק שם ארמ"א וס"ל אף לענין שלא להחזיקה ברואה מ"ת לאחר זנ"ק אין להתירה בא"י שמכתה מיציאה דם, וכן לדעת הש"ך שכ' שרמ"א לא התיר רק שלא להחזיקה ברואה מ"ת אבל ז' נקיים בעי דהוא חשש דאורייתא, וכן הח"צ מסכים לדברי הש"ך, וכן דעת המנ"י, מ"מ בזקינה נ"ל דכ"ע מודים אף שא"י שמכתה מוציאה דם אינה צריכה זנ"ק דזקינה עדיפא מאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה, כדמוכח מדברי התוס' נדה דף ה' ע"א ד"ה הא ודף ס' ע"ב ד"ה עוברה, ומה"ט מיקל השבו"י חלק א' סי' ס"ח דזקינה הרואה דם מ"ת שמותרת לבעלה, ובאמת דברי השבו"י צ"ע וגם הס"ט הניח דבריו בצ"ע מה שכ' שם להתיר מטעם דהא המרדכי מתיר אף בילדה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה, וכ' אף שהשיגו האחרונים על המרדכי מ"מ בזקינה דעדיפא מאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה כמבואר בתוס' יש להתיר אותה שלא להחזיקה ברואה מ"ת ע"ש, וא"כ לפ"ד אף במניקת יש להתיר דהא באותה ברייתא דף ס' קתני מינקת ושאינו מינקת תולה מניקה בשאינו מניקה א"כ מניקה דמי ממש לזקינה, וכן במשנה דחשיב ד' נשים דיין שעתן מעוברת מניקה וזקינה הרי דמניקה דמי ממש לזקינה וא"כ אף במניקה יש להתיר שלא להחזיקה ברואה מ"ת, ומדברי רמ"א סי' קפ"ז סי' י' משמע דאף בימי מניקתה מוחזקת ברואה מ"ת, וכן הנוב"י מ"ת סי' צ"א מחמיר. שוב ראיתי שאין מדברי רמ"א תלונה כ"כ על השבו"י שלא החור התם אלא ביש לה כאב וצער ולא כ' ההיתר של זקינה רק לסניף, ולפ"ז י"ל דרמ"א מיירי באין לה כאב וצער מש"ה מחמיר במיניקת, ועכ"פ מוכח מדברי השבו"י דבזקינה אף בכאב וצער בעלמא אינה מוחזקת ברואה מ"ת, אף דבילדה שלא בשעת וסת ל"מ כאב וצער אלמא דזקינה עדיפא, וא"כ אף דהס"ט הניח דברי השבו"י בצ"ע היינו דוקא בכאב וצער בעלמא, אבל ביש לה מכה אף שא"י אם מוציאה דם מ"מ יש להקל אף לענין שא"צ זנ"ק, דהא דעת הב"ח אף בילדה שלא בשעת וסתה תלינן במכה שא"י אם מיציאה דם אף לענין שא"צ זנ"ק, וסיים שם וכ' וכן אנו נוהגין ועושין מעשים בכל יום בק"ק קראקא, וכן הנוב"י מ"ק סי' מ"א מפרש דפת הרמ"א להתיר אף בלא זנ"ק והסכים כן להלכה מטעם דהוה ספק השקול, דאף דאינה יודעת אם המכה מוציאה דם מ"מ כיון שגם המקור שלא בשעת וסת אין דרכו להוציא דם א"כ הוה ספק השקול ואשה בחזקת טהרה עומדת, ואף דלמעשה לא רצה להקל שם באות ג' נגד דעת הש"ך בלא זנ"ק היינו דוקא בילדה שלא בשעת וסת ומטעם שכ' שם דדעת הש"ך היא דאף שלא בשעת וסת לא הוה ספק השקול דהמכה אין אנו יודעין אם דרכה להוציא דם בשים פעם והמקור עכ"פ יודעים שדרכו להוציא דם בשעת וסת, וחזקת דמים יש במקור ואף שעתה הוא שלא בשעת וסת מ"מ יותר יש לתלות במקור דהוסת עשוי' להשתנות משנתלה במכה שא"א יודעין בה אם דרכה להוציא דם בשום פעם עכ"ל. א"כ זה דוקא באשה ילדה שיש לה וסת, אבל באשה זקינה אין כאן חזקת דמים במקור, א"כ שוב הוה ספק השקול ואשה בחזקת טהרה עומדת יש להתירה אף בלא זנ"ק אף לדעת הש"ך, ועי' בתשו' דבר שמואל ותשו' פ"י שמקילין ג"כ אף באשה ילדה שלא בשעת וסת באם א"א לה לטהר עצמה לבעלה ואף בלא זנ"ק, והובא דבריהם בס"ט קפ"ז אות י"ד, ואף דהס"ט חולק עליהם מ"מ באשה זקינה שא"א לה לטהר א"א לבעלה בודאי יש להתירה בלא זנ"ק וכמ"ש דזקינה עדיפא. אך זה עומד לנגדי דברי הגאון הצדיק מ' שניאור זלמן זללה"ה בש"ע שלו סי' קפ"ז ס"ק כ"ג שכ' דאף לדעת הרשב"א נהי דלא בעינן שיודעת שמכתה מוציאה דם, מ"מ בעינן מכה גמורה כבועה וחבורה שהדם נצרר בתוכה ומפרש בזה כוונת הרשב"א שכ' וז"ל ונאמנת לומר שיש לה מכה שיש בה דם, והיינו דבעינן עכ"פ שתדע שהדם נצרר בתוך המכה אלא דלא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם לחוץ, ודבריו נראין בפי' דברי הרשב"א, ומיושב בזה קושיית הח"צ שהקשה לפי דעת הב"י ברשב"א דלא בעינן שתדע שהמכה מוציאה דם, א"כ קשה הא אפילו בכתמים שהן דרבנן בעינן מכה שיכולה להתגלע ולהוציא כדקאמר ר"ע לאותה האשה שבאתה לפניו, א"כ גיורא בשמי שמיא ויציבא בארעא, אבל לפי דעת הגאון הנ"ל ניחא דבכתם מיירי במכה יבישה שכבר נתרפא ואין שם דם נצרר בתוכו, וכמ"ש רש"י במשנה שם בהאי מעשה שבא לפני ר"ע ולכך בעינן דוקא שיכולה להתגלע, אבל במכה שנצרר הדם בתוכה כמו בועה אז מסתמא מטהרינן ואמרינן שבא הדם מהמכה. אח"כ מצאתי שגם הח"ס בסי' קנ"ג כ"כ דבעינן דוקא מכה שהדם נצרר בתוכה, וא"כ בנ"ד שא"י אם דם נצרר בתוך המכה, שהרי המילדת אומרת שהוא כמו ווארציל, א"כ אף לפי דעת הרשב"א אין להתירה. שוב ראיתי שלפי דעת הנוב"י הנ"ל יש להתיר בזקינה אפילו בכה"ג, דא"י אם נצרר דם במכה דמ"מ הוה ספק השקול, דהא במקור ג"כ אין כאן חזקת דמים, דהא כבר חדל לה להיות אורח כנשים, וזקינה לפ"ד עדיף עוד ממינקת ומעוברת, דהתם עדיין יש דמים במקור אלא דהדס נעכר ונעשה חלב, אבל בזקינה כבר פסק ממנה הדמים א"כ שוב ספק השקול אף בא"י אם נצרר הדם במכה ואשה בחזקת טהרה עומדת ותלינן במכה, והרשב"א שכ' ונאמנת לומר יש לי מכה שיש בה דם ומשמע דבעינן שידעה עכ"פ שיש בה דם כנ"ל משום דרשב"א קאי אילדה שיש לה עדיין וסת ושלא בשעת וסתה, אבל בזקינה ל"ב שיודעת שיש בה דם כמ"ש. ובזה נראה לי לישב לישנא דגמרא נדה דף ס"ו דתחילה קאמר התם סתם ואם יש לה מכה תולה במכתה, ואח"כ הפסיק באמצע הענין ואמר ואם יש לה וסת תולה בוסתה, ואם הי' מכתה משונה מדם ראייתה אינה תילה במכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא, וקשיא חדא למה הפסיק באמצע הענין באם יש לה וסת הל"ל לסיים כל הענין דמיירי במכה ועוד קשה דמתחילה קאמר סתם ואם יש לה מכה תולה במכתה ואח"כ קאמר ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא, שמזה הוכיח המרדכי דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם, ולדברי הרשב"א בעינן עכ"פ שתדע שדם נצרר בתוך המכה כנ"ל, אבל לפמ"ש ניחא דמתחילה מיירי באותן הנשים שמסולקין מדם כגון זקינה אז לא בעינן רק שתדע שיש לה סתם מכה אף שאינה יודעת שהדם נצר בתוכה מ"מ תלינן להקל מחמת דהוה ספק השקול, ואח"כ אמר ואם יש לה וסת לגלות דמיירי באשה ילדה שיש לה וסת וסיים ע"ז ונאמנת לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' להמרדכי בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ולרשב"א בעינן עכ"פ שהדם נצרר בתוכה, ע"כ נראה לי בנ"ד שהיא זקינה מותרת לכ"ע בלא זנ"ק. עוד נראה לי שאם תשאל אפילו לרופא עכו"ם ויאמר שהדם בא מהמכה בודאי תוכל לסמוך עליו בזה, אע"ג דהביא הב"י בסי' קפ"ז בד"ה כ' בסה"ת בשם הגה"מ דכ' בשם הריצב"א דאין לסמוך על עכו"ם אפילו ברופא דאיכא למימר לא מרעי נפשי' ע"ש מ"מ בנ"ד יש לסמוך חדא דכבר הוכחתי דיש להתירה בלא אמירה דידי' ולרוחא דמלתא בעינן אמירה דידי' בודאי נאמן ולעשותו סניף להיתרא, עוד נראה דמש"ה נאמן דלכאורה יש לעיין בדברי הריצב"א שכ' דאין לסמוך על אמירת עכו"ם אפילו ברופא ברואה מ"ת אם אימר שנתרפאה, וקשה הא לעיל בסי' צ"ח הביא ב"י פלוגתא בזה דדעת הרשב"א דקפילא לחוד מהני בא"ד דלא מרעי אימנתי' וכן דעת התוס' והר"ן והרמב"ם ואפילו בלא מסל"ת ויש מחמירין התם דבעינן תרתי קפילא ומסל"ת, א"כ אמאי כ' בפשיטות כאן דא"נ אפילו מומחה דלא מרעי אמינתו ובפרט דכאן קאי ארואה מ"ת דהוא מטעם וסת וקי"ל דוסתות היא דרבנן לרוב הפוסקים, ועוד דמשמע מדברי הריצב"א דאף מומחה ומסל"ת ל"מ כאן וקשה אמאי דהא בזה כ"ע מודים דמהני אפילו בא"ד כמבואר בת"ה הובא בש"ך סי' צ"ח וכאן שייך שפיר לא מרעי אומנתי' אפילו א"י אם סומכין עליו לענין או"ה רק לענין רפואה שואלין אותו, וע"כ צ"ל דריצב"א מיירי דוקא באומר העכו"ם שנתרפאה ולא תראה עוד מ"ת דהוא דבר התלוי באובנתא דלבא ודעת התרומה וסמ"ק הובא בב"י דאף רופא ישראל א"נ ומש"ה הריצב"א אף דמתיר לסמוך על ישראל, בעכו"ם ס"ל דאין לסמוך עליו כיון דהיא דבר התלוי באובנתא דלבא ליכא כ"כ מרעי אומנתו אף אם נמצא שלא כדבריו, אבל בדבר התלוי בטעם כמו לעיל בסי' צ"ח באם אישתכח דלא כוותי' מרעי אומנתי', וא"כ בנ"ד נמי אם אומר שהדם בא ממכה א"כ הוא מעיד על דבר שרואה בעיניו, ואם אישתכח דלא כוותי' בודאי מרעי אומנתי' ולכך נאמן, וכ"ש אי איכא מסל"ת נמי שא"י אי סומכין עלי' לענין או"ה בודאי נאמן ואפ"ת שאין לחלק בזה מ"מ בזקינה כיון שכבר הוכחתי דבלא"ה מותרת מותר לסמוך עליו לרווחא דמילתא, ועי' תשו' מאמר מרדכי סי' ל"ה דמיקל ג"כ בזקינה לסמוך על הרופאים עכו"ם ע"ש. ועדיין יש לעיין מה תעשה בהפסק טהרה וזנ"ק כיון דנבדקה ע"י דאקטיר והכניס איזה כלי בעומק וגם המילדת הכניסה אצבעה בעומק דא"א לפתיחת הקבר בלא דם וצריכה הפסק טהרה וזנ"ק כמבואר בנוב"י מ"ת סי' ק"כ דאין חילוק בזה בין ילדה לזקינה ומניקת בכל ענין א"א לפה"ק בלא דם ואשה זו א"א לה להפסיק בטהרה וגם א"א לה למנות זנ"ק. עוד יש לעיין לפמ"ש לעיל דעיקר ההיתר בכאן דאוקמי' אותה אחזקת טהרה א"כ כאן בנ"ד דנטמאה, שוב אין לה חזקת טהרה לפי דעת הנוב"י דס"ל דבימי ספירה אזלה חזקת טהרה דידה עי' מ"ק סי' מ"א. ונראה לי למצוא היתר להאי איתתא בלא הפסק טהרהובדיקת זנ"ק, רק שתמתין לאחר בדיקת הרופאים והמילדת ז' ימים ותטבול אח"כ ומותרת לטבול דהנה האי דינא דצרכיה זנ"ק ע"י בדיקת הרופאים משום דא"א לפה"ק בלא דם אין זה מוסכם דהח"ס סי' קע"ט וכן החו"ד סי' קצ"ד והבל"י מתירין בזה בלא זנ"ק ואפילו אי יהבינן דהלכה כהנוב"י מ"מ יש להקל בזה בלא זנ"ק דהנה גבי תבעוהו לינשא שהלכה פסוקה בגמרא דצריכה זנ"ק פליגי בזה, דדעת הרשב"א שם דא"צ לא הפסק טהרה ולא בדיקת זנ"ק וסגי שתמתין מיום התביעה ז' ימים, ודעת הראב"ד ורמב"ן דא"צ הפסק טהרה אבל זנ"ק בעי וסגי לכתחילה בבדיקה בסוף, ודעת הרא"ש דבעינן לכתחילה בדיקה כל ז' והרשב"א הקשה אראב"ד והרמב"ן וז"ל, ועוד שאם אנו עושין אותה כרואה דעלמא לבדיקת שבעה אף היא צריכה הפסק טהרה ואם אינה צריכה הפסק טהרה שאין אתה מחמיר עלי' להחזיקה ברואה אלא בשעת חימוד אף אנו נאמר שהיא בחזקת טהרה כל ימי' ואינה צריכה זנ"ק, וסיים סוף דבר לא מצאתי עיקר לדבריהם אלא שצריכין לחוש לדבריהם עכ"ל. גם דברי הרא"ש אינם מתיישבים שפיר שכ' דא"צ הפסק טהרה אבל מ"מ צריכה זנ"ק דחיישינן בכל יום שתראה דיותר שהיא קרובה לזמן החופה יותר לבה הומה ומשתאה ותדיר חיישינן שמא מחמת חימוד תראה, ומש"ה צריכה בדיקה כל ז' וקשה ג"כ קושית הרשב"א אמאי ל"ב הפסק טהרה דניחוש על יום התביעה עצמה דראתה בשעת החימוד של התביעה וחזרה ומחמדה באותו יום עצמו ולא הפסיקה בטהרה. והר"ן כ' לישב קושיות הרשב"א על הראב"ד ורמב"ן דהאי טעמא דלא בעי הפסק טהרה כיון דרואה מחמת חימוד מועטת היא ובודאי שהפסיקה בטהרה ומיהו כיון דנקיים בעי בעינן בדיקה בתחילה או בסוף, וא"כ אף דתבעוה לישא הלכה פסיקה בגמרא דצריכה זנ"ק מ"מ דעת הרשב"א דא"צ לא הפסק טהרה ולא בדיקת זנ"ק מטעם דל"ח שראתה יותר משעת חימוד הראשון, ואף לדעת הראב"ד והרמב"ן דס"ל דצריכה זנ"ק ובדיקה אחת מ"מ היא מילתא בלא טעמא כמ"ש הרשב"א, רק משום דאמרי בגמרא צריכה זנ"ק מש"ה צריכה בדיקה א' כמ"ש הר"ן, וא"כ בנ"ד אף לדעת המחמירין מ"מ ליכא למיחש דלמא ראתה אלא בשעת הבדיקה של הרופא משום דא"א לפה"ק בלא דם א"כ י"ל דמודה דא"צ לא הפסק טהרה ולא זנ"ק, ואף את"ל לדעת המחמירין צריכה הפסק טהרה וגם זנ"ק מ"מ כיון דאיכא מקילין בדבר הח"ס והחו"ד בודאי יש לסמוך אדעת הרשב"א דא"צ לא הפסק טהרה ולא זנ"ק רק תמתין ז' ימים, ולפ"ז אזל לי' החשש הב' ג"כ דע"כ ל"ק הנוב"י דבז' נקיים אזיל לי' חזקת טהרה אלא בסתם רואה אבל בנ"ד דליכא חששא אלא על שעת בדיקת הרופא מודה דהיא בחזקת טהרה. כנ"ל להלכה, וכן הסכים ע"י הרב הגאון מלבוב מ' יוסף שאול נ"ז זללה"ה: