יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · סו
שאלה בבתולה שנשאת והוחזקה כבר לראות דם אך שא"י עונת וסתה וגם א"י אם יש לה וסת קבועה דמילתא דלא רמיא עלי' איך הדין לענין פרישה סמוך לוסת וכן אם ידוע שיש לה וסת קבועה ושכחה עונת וסתה מאיזה סבה מה הדין לענין פרישה סמוך לוסתה:
תשובה. בדין הראשון לפענ"ד פשיטא שא"צ לחוש רק לעונה בינונית כדין אשה שאין לה וסת קבועה כיון דוסתות דרבנן הוה לה ספק דרבנן ולקולא. ואף לדעת הנוב"י מ"ק סי' נ"ה דס"ל אף דוסתות דרבנן עונה סמוך לוסת הוא דאורייתא ע"ש, מ"מ זה דוקא אם יש לה וסת קבועה אבל בוסת שאינה קבועה מבואר שם דהוה רק מדרבנן וכ"כ הח"ס סי' קע"ט וא"כ כאן שא"י אם יש לה וסת קבועה הוה לענין דאורייתא ס"ס ספק שמא אין לה וסת קבועה ואין חוששת מדאורייתא ואת"ל שיש לה וסת קבועה שמא היום אינה סמוך לוסת והס"ס מתהפך שמא היום אינה סמוך לוסת ואת"ל שהיום סמוך שמא אינה קבועה ואינה חוששת מדאורייתא, מאי תאמר דאכתי איכא איסור מדרבנן אכתי איכא ספק שמא היום אינה סמוך לוסת ובדרבנן סגי בחד ספק וכל היכי דאיכא ס"ס בדאורייתא יספק א' בדרבנן אזלינין לקולא כמבואר בש"ך בדיני ס"ס אות ט"ז, וכ"כ כל האחרונים ובפרט בנ"ד דרוב הפוסקים ס"ל דעונה הסמוך לוסת היא רק מדרבנן אפילו בוסת קבועה, והיינו לפי גרסת רש"י ורי"ף ביבמות ע"ב ע"ש בהא דיוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו, וא"כ פשיטא שא"צ לחוש רק לעונה בינונית, ועדיין יש לעיין בזה דהא קיל"ן רוב נשים יש להם וסת קבוע כמבואר בטוש"ע סי קפ"ד, וא"כ הוה ס"ס נגד הרוב דמבואר בש"ך סי' נ"ג וסי' ק"י בדיני ס"ס אות ל"ג דס"ס נגד רובא ל"א, ועי' בפמ"ג מ"ש בזה י"ל דהא דסתם נשים יש להם וסת הוא מלמד יום ללמד יום שהוא עונה בינונית, וכבר כתבתי שצריכה לחוש לעונה בינונית וכ"ש לדעת הס"ט סי' קפ"ג שכ' דוקא אם ב' הספיקות סותרין להרוב אז לא מהני הס"ס, אבל אם רק ספק א' סותר להרוב כמו בנ"ד דספק א' אם היום הוא סמוך לוסת הוה ספק השקול, אמרינן סמוך המועט דאין להם וסת להך פלגא שמא היום אינה סמוך לוסת והוה רובא להיתרא כנ"ל, ואודות הספק הב' באשה שיש לה וסת קבוע ושכחה זמן וסתה נ"ל ג"כ דמותרת לשמש כל יום ואין לחוש שמא היום הוא סמוך לוסת, דאזלינן בתר רוב הימים ורוב הימים אינם סמוך לוסת ול"ד להא דאיתא בשבת דף ס"ט גבי ההולך במדבר וא"י מתי שבת דמשמע התם דאם יש לו ממה להתפרנס אסור לעשות מלאכה דאורייתא, אפילו בששת ימי החול שלו, ועי' א"ח סי' שד"מ במג"א ס"ק ג' דשאני התם גבי שבת דהוה קבוע דאורייתא וכמ"ש המג"א שם משום דניכר לכל העולם מתי שבת והוה ממש כמו ט' חניות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת נבילה וא"י מאיזה מהן לקח ע"ש בא"א אות א' והוה ספק דאורייתא דכל קבוע כמע"מ דמי ומש"ה אסור ממלאכה דאורייתא, אבל בנ"ד דאין ידוע לשום אדם זמן וסתה הוה כמו תערובת חניות, ובתערובת חניות יש פלוגתא דהר"ש מקינן הובא בפמ"ג ס"ל דאפילו קבוע דרבנן לא הוה ולדעת כמה פוסקים הוה קבוע דרבנן והפמ"ג תופס דהוה קבוע דרבנן וכאן דרוב הפוסקים ס"ל דעונה סמוך לוסת הוה רק מדרבנן בודאי יש להקל דלא הוה קבוע, וכ"כ החו"ד בסי' קפ"ב בביאורים אות ד' ע"ש מטעם דוסתות דרבנן, אך בעונה בינונית יש להחמיר ואם שכחה מתי העונה בינונית אין לה לחוש כלל, וכ"ש אם יודעת שוסתה תמיד ביום בודאי מותרת לשמש בלילה דאף שהא"ז מחמיר בלילה ג"כ מ"מ הט"ז חולק עליו, ואף שהנקה"כ חילק עליו מ"מ בודאי מדרבנן הוא ואם א"י זמן וסתה בודאי מותרת כנ"ל: