אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › נט

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · נט

נח

נשאלתי לישב המנהג אודות הכלים ישינים שמשתברות ונותנין אותן לתקן ע"י עכו"ם והוא מתקן אותם בפתילי מתכת שלו, ופעמים הפתילין הם רק מבחוץ ופעמים נראין ג"כ בפנים, גם לפעמים מנקבין נקב ככונס משקה וסותמין עם הפתילין של מתכת ובצק ואין טובלין הכלים אחר התיקון, אשר לכאורה צריכין טבילה דהכל הולך אחר המעמיד:

תשובה. נ"ל לישב המנהג ומנהג של ישראל תורה היא, הנה בגמרא ע"ז דף ע"ה ע"ב איתא קוניא פליגי בה רב אחי ורבינא ח"א כתחילתו ול"ב טבילה וח"א כסופו ובעי טבילה והלכתא כסופו, וכ' התוס' שם ד"ה והלכתא כסופו היינו כלים שמחיפין באבר בפנים אבל מבחוץ וכן כלים של עץ המחושקין סביב ברזל מבחוץ אפילו למ"ד הכל הולך אחר המעמיד א"צ טבילה כיון דאין משתמשין בהן דרך המתכת, וכ"פ הרא"ש שם וכ"פ הטור והש"ע, אך במרדכי שם לענין מנא דקוניא מכריע שם דאם מחופין מבחוץ א"צ טבילה וכדעת התוס' והרא"ש, ולענין כלי עץ המחושקין סביב ברזל מכריע שם כדעת הר"ם דצריכין טבילה, והחילוק ק"ל דמנא דקוניא אין עשוי רק לנוי אבל גבי חשוקין הן עשוין להעמיד הכלי מש"ה הכריע דצריך טבילה, וכן הש"ך שם בס"ק י"ב גבי כ"ע החשוקין סביב ברזל הניח בצ"ע ופסק דיש לטובלן דמספקי לן אי אזלינן בתר המעמיד או לא, ובסי' א' שם גבי מנא דקיניא דפסק שם דאם מצופין מבחוץ א"צ טבילה אינו חולק שם משמע שמודה שא"צ טבילה והחילוק הוא כנ"ל, והשתא לפי דעת הש"ך דהניח בספק בכלי עץ שמחושקין סביב ברזל וכדעת המרדכי הנ"ל, לכאורה גם בנ"ד צריכין עכ"פ טבילה בלא ברכה. אבל לאחר העיון נראה לי דמנהג ישראל תורה היא וא"צ טבילה אף לדעת הש"ך, דהנה התוס' שם ד"ה אי כתבו וז"ל והנותן כלי לאומן נכרי לתקן אפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי א"צ טבילה, כיון דאין שמו עליו, דלא הוה כמעשה שהיו הכלים של מדין עכ"ל. וכ"כ שם הרא"ש הטעם הזה, והנה המרדכי כ' וז"ל, הנותן כלי לאומן לתקן נראה לר"י דא"צ טבילה, דאף למ"ד אומן קינה בשבח כלי כיון דאין שם הגוי עליו דומיא דכלי מדין ומיהו אם נוקבה למטה מרביעית ולא הי' מחזיק רביעית מפני הנקב ונתנו עליו חתיכת מתכת צריכה טבילה דקיל"ן הכל הולך אחר המעמיד, אבל אם תפרה בפתיל מתכת אין בכך כלום שאין זה כ"א מחבר חתיכותי'. והני דליים ששואבין בהם מים והם מחושקין ברזל אם לקחן מעכו"ם א"צ טבילה אע"ג דהכל הולך אחר המעמיד ה"מ היכי דמשתמש דרך המעמיד אבל הני דליים דהמעמיד אינן בתוכן א"צ טבילה והר"ם מנרוך להן טבילה עכ"ל. ולכאורה דברי המרדכי קשה להולמן דמתחילה כ' נראה לר"י דא"צ טבילה וכו' כיון דאין שם הגוי עליו, ןמהאי טעמא אף נקבה למטה מרביעית א"צ טבילה, כמבואר בהגהת, סמ"ק הובא בט"ז ס"ק י"ב ע"ש, ומה זה שסיים ומיהו אם נקבה למטה מרביעית וכו' צריכה טבילה דקיל"ן אומן קונה בשבח כלי, מה בכך מ"מ אין שם הגוי נקרא עליו לאחר התיקון ולא דמיא לכ"מ וא"צ טבילה. ועוד קשה בדברי המרדכי דמתחילה כ' אבל אם תפרו בפתיל מתכת אין בכך כלום שאין זה כ"א מחבר חתיכותיו ואח"כ כ' והני דליים שמחושקין ברזל וכו' אע"ג דהכל הולך אחר המעמיד ה"מ היכי דמשתמש דרך המעמיד אבל הני דליים שהמעמיד אינו בהיכן א"צ טבילה, וקשה דמתחילה כ' הטעם שאין זה כ"א מחבר חתיכותיו וגבי דליים כ' טעם אחר שהמעמיד הוא בחוץ, ועוד קשה דמתחילה כ' בסתם דפטור וגבי הני דליים מסיים והר"ם מצריך טבילה. ונ"ל לפרש דברי המרדכי ע"פ דברי הגהת סמ"ק הובא בט"ז ס"ק י"ב דהסמ"ק כ' וז"ל אם נתן כלי לעכו"ם לתקן א"צ טבילה והטעם שלא נקרא שם עכו"ם עליו. והיא דברי הר"י שמביא המרדכי וכ' עליו בעל הגהת דלפי טעם זה משמע דר"ל אפילו ניקבה ולא מחזיק רביעית נמי א"צ טבילה אבל בתו' פי' הטעם שאין עיקר הכלי של עכו"ם ולפ"ז אם ניקבה למטה ואין מחזיק רביעית א"כ עיקר הכלי היא של עכו"ם למ"ד אומן קינה בשבח כלי והכל הולך אחר המעמיד. וכ"כ הריצב"א דצריך טבילה עכ"ל. וזה נמי כונת המרדכי דמתחילה הב"א דעת ר"י דהטעם הוא שלא נקרא שם עכו"ם עליו, ולפ"ז באמת אפילו ניקב למטה ואין מחזיק רביעית אין צריך טבילה, וע"ז כ' המרדכי ומיהו אם ניקבה למטה וכו' והוא באמת פלוגתא על דעת ר"י, וס"ל כדעת התוס' דהטעם הוא דעיקר הכלי הוא של ישראל ולא של עכו"ם, ולפ"ז אם ניקבה ואין מחזיק רביעית צריך טבילה למ"ד דהכל הולך אחר המעמיד ואומן קינה בשבח כלי א"כ הוה עיקר של עכו"ם וצריך טבילה וע"ז מסיים אבל אם תפרו בפתיל מתכת וקאי אלמעלה דאם הכלי הוא של ישראל ונשברה ותפרה העכו"ם אף למ"ד דהכל הולך אחר המעמיד ואף לטעם התוס' הנ"ל מ"מ א"צ טבילה שאין זה כ"א מחבר חתיכותיו. פי' ולא נעשה עי"ז הכלי של עכו"ם, ואף דקודם שתפרו לא הי' מחזיק רביעית מ"מ כיון שהוא לא הוסיף כלום בהכלי עצמה ורק מחבר חתיכותיו א"צ טבילה, ודוקא אם היה ניקב למטה והוסיף בכלי לסתום הנקב חייב בטבילה לדעת התוס' משא"כ כאן וכ"ז אם הי' הכלי של ישראל ורק שהעכו"ם תיקנה, אבל אם הכלי הוא של עכו"ם והיינו מ"ש אח"כ והני דליים וכו' ומיירי שכל הכלי הוא של עכו"ם והישראל קנאו ממנו דליכא הני תרי טעמי לא של ר"י ולא של תוס' דהא שם הגוי על הכלי וגם עיקר הכלי הוא של עכו"ם כ' רק הטעם משום דאין משתמש דרך המעמיד והיינו כדעת התוס' והרא"ש גבי מנא דקוניא כנ"ל, וע"ז סיים המרדכי והר"ם מצריך טבילה, והיינו גבי הנו דליים דכל הכלי הוא של עכו"ם אבל אם כל הכלי הוא של ישראל והעכו"ם תיקנה כבר כ' המרדכי לעיל דא"צ טבילה. ובזה אזיל לי' הוכחת הב"י והד"מ שכתבו דהמרדכי שכ' בניקבה למטה ואין מחזיק רביעית ונתן עליו תתיכת מתכת דצריכה טבילה מיירי דהמתכת הוא של גוי דאל"כ מה בין זה לתפר בפתיל מתכת הא בין בזו ובין בזו אין שם חתיכה של גוי. ולפמ"ש י"ל דאף המרדכי ס"ל דאף בכסף של ישראל אם סותם בו נקב צריך טבילה, דהכל הולך אתר המעמיד ואומן קונה בשבת כלו ח"כ קונה הכסף ג"כ משא"כ אם מחברו רק מבחוץ ולא הוסיף כלים בגוף הכלי ורק מחבר חתיכותיו, ס"ל לי' להמרדכי אף הפתילים הוא של גוי, מ"מ אף לטעם התוס' לא נעשה עי"ז של עכו"ם אף אי אומן קונה בשבח כלי, ונמצא לפ"ז אף להש"ך ס"ק י"ב הניח בצ"ע גבי כלי עץ שיש לו חשוקין של מתכת, היינו אם כל הכלי הי' של עכו"ם והישראל קנה ממנו, דבזה סיים המרדכי והר"ם מצריך להן טבילה, אבל אם נתן רק לתקנו לעכו"מ ל"מ אם הפתילין רק מבחוץ פשיטא דא"צ טבילה וכמ"ש בשם המרדכי דליכא שום טעם להצריכן טבילה ועוד נוסף דאף אם כל הכלי הוא של עכו"ם ס"ל להתוס' גבי כלי עץ מחושקין מתכת דא"צ טבילה כמ"ש המרדכי אח"כ גבי דליים ואף אם הפתילין נראין מבפנים נראה דא"צ טבילה לכ"ע ל"מ לדעת לטעם הר"י דלא נקרא שם עכו"ם עליו בודאי לא מזיק מה שנראה מבפנים דמ"מ לא נקרא שם עכו"ם עליו ואפילו לטעם התוס' דאינו שלו ג"כ אין חילוק בין נראה מבחוץ, ובין נראה מבפנים כיון שאינו אלא מחבר חתיכותיו לא נעשה של עכו"ם עי"ז, וכן יש לדייק מדברי התוס' עצמן דכתבו הטעם בנותן לתקן דא"צ טבילה משים דאין עיקר הכלים של עכו"ם. ולכאורה קשה באיזה אופן מיירי אם מתקנן בפתילין והפתילין הם מבחוץ, הא לדעת התוס' אף בכלי של עכו"ם והם מחושקין במתכת מבחוץ א"צ טבילה וכנ"ל ואם בניקבה למטה ואין מחזיק רביעית וסתם הנקב במתכת הא באמת צריכין טבילה לדעת התוס' וכמ"ש הגהת סמ"ק כנ"ל, ואף בניקבה למעלה מרביעית הביא הב"י בשם המרדכי דצריכין טבילה משים אותו מקצת שלמעלה, ע"ש במרדכי, א"כ באמת צריכין טבילה לדעת התוס' ועכצ"ל דטעם של התוס' קאי היכי דתפרו בפתילים של מתכת והפתילים נראה מבפנים דג"כ א"צ טבילה כיון דאין עיקר של עכו"ם ואין העכו"ם עושה רק שמחבר חתיכותיו, ול"ד לכלי קוניא שהם מחופים מבפנים דצריכין טבילה דהתם הכלי של עכו"ם משא"כ כאן. ואף שלפעמים עושין נקב בהכלי ככונס משקה ומכניסין הפתיל בנקב וסותמין בו הנקב, מ"מ נראה שא"צ טבילה דלטעם הר"י שלא נקרא שם הגוי עליו פשיטא שא"צ טבילה, ואף דהרמ"א מחמיר כדעת הריצב"א דאף אם הכסף של ישראל צריך עכ"פ טבילה בלא ברכה ובכסף של עכו"ם צריך טבילה אף בברכה וכמ"ש הש"ך בס"ק כ"ב ומטעם דהכל הולך אחר המעמיד והוה כלי של עכו"ם וכטעם התוס' מ"מ זה דוקא אם סותם כל הנקב במתכת משא"כ בנ"ד ידוע שלא נסתם הנקב לגמרי ע"י הפתיל וצריך למרח שם בבצק וגם יש אומנים שטיחין עליו בגבינה וסיד כמבואר בנוב"י קמא א"כ ל"ש לומר הכל הולך אחר המעמיד דהמעמיד איני של מתכת לבד והוה זו"ג מעמיד של היתר ושל איסור ומשו"ה א"צ טבילה, ואף אם הפתיל יהיה סותם כל הנקב נ"ל צד היתר והוא מדברי הנוב"י מ"ת סי' קמ"ב לענין מקוואות שכ' שם שאם בשעת שעשה הנקב הי' דעתו לסותמו לא נתטבלה מתורת כלי אף בעת שלא נסתם עדיין הנקב א"כ הריצב"א ודעימי' מיירי שנשבר מעצמו ונעשה נקב ובטל מתורת כלי, א"ב לדברי האומר הכל הולך אחר המעמיד צריכין טבילה משא"כ בנ"ד שהאומן עושה הנקב ע"מ לסותמו לא נתבטל עדיין מתורת כלי, ואף שהר"א חולק עליו מ"מ בנ"ד כיון דלדעה הר"י א"צ טבילה וכנ"ל יש לסמוך ע"ד הנוב"י וא"צ טבילה ודומה לזה מצינו לענין בית קיבול העשוי למלאות דפסק הרמב"ם פ"ב מהל' כלים ה"ג דלא שמי' בית קיבול וכן פי' רש"י בסנהדרין דף גבי כדור ואימם דמש"ה לחכמים דשם טהורים לפי שכלי עור אין מקבל טומאה אא"כ יש לו בית קיבול והאי הואיל וקיבולו נעשה למלאות לא שמי' בית קיבול וכ"כ התוס' בשבת דף נ"ב ע"ב ד"ה היא של אלמיג וחותמה של מתכת וזה קצת ראי' לדברי הנוב"י דה"ה העושה נקב לבטלו מתורת כלי אם עשי' לסותמו לא מהני לבטלו, ואף לדברי התוס' סיכה דף מ"ב ע"ב ד"ה מ"ד דכתבו דבית קיבול העשוי למלאות שמי' בית קיבול וכן פסק הר"ש פ' כ"ו דכלים מ"ב וכן פסק הרשב"א בשם הראב"ד הובא במג"א בסי' תרכ"ט ס"ק ח' מ"מ י"ל אף לדידהו דברי הנוב"י נכונים דע"כ לא אמרו דב"ק העשוי למלאות הוה ב"ק אלא גבי ב"ק דהתורה הקפידה שיהיו להכלי ב"ק דומיא דשק שיש לו ב"ק וס"ל דאף דעשוי למלאות הוה ב"ק דזה עצמו הוה הב"ק מה שמקבל תוכו הדבר הממלאו, וס"ל גבי שק עצמו אם עשוי למלאותו תמיד נמי מיקרי ב"ק לקבל טומאה, וא"כ מהיכי איכא למעוטא דלא נקרא ב"ק, אבל כאן אם עושה הנקב כדי לבטלן מתורת כלי, עיקר הביטול מטעם דאינו ראוי להשתמש עוד בהכלי, דהא חזינן דיש חילוק בין כלי המיוחד לאוכלין ובין מיוחד למשקה דאין שיעורן שוה משום דכלי המיוחד לאוכלין אף דניקב ככונס משקה עדיין ראוי לתשמיש, אלמא עיקר הוא משום דלא חזי לתשמיש א"כ היכי דעושה הנקב כדי למלאותו דברי הנוב"י נכונים דלא בטל מתורת כלי דהא יהא ראוי לתשמיש כאשר יסתם הנקב, וא"כ ק"ו בנ"ד דהא התם באמת עושה הנקב כדי לבטל מתורת כלי ואפ"ה אם דעתו לסותמו לא מהני לבטל מתורת כלי וכ"ש בנ"ד שאין עושה הנקב כדי לבטל מתורת כלי אדרבא עושה הנקב לתחוב בו הפתיל ולתקן הכלי בודאי לא בטיל מתורת כלי ע"י עשיית הנקב וא"כ אף שסותם אח"כ בהפתילים א"צ טבילה. כנ"ל ליישב המנהג ומנהג של ישראל תורה היא:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה