יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · נח
שאלה. בדבר שיש בו משום סכנה אם נפל להיתר בפחות מס' לדעת חו"ד דמתיר ע"י ס' אי מותר להוסיף עד ס' או לאו:
תשובה. נראה לפענ"ד דזה תלוי בפלוגתת התוס' והראב"ד הביאו הר"ן בפג"ה דלראב"ד דס"ל הא דאין מבטלין איסור הוא מ"ה וראייתו מהא דחולין צ"ח דקאמר דזרוע בשילה הוה חידוש וס"ל דזה הוא החידוש דמותר לבטל לכתחילה, א"כ מוכח דשאר איסורי תורה אסור לבטל ע"ש, א"כ ה"ה נמי דבר שאסור משום סכנה אסיר לבטלו דדבר שיש בו משום סכנה נמי איכא איסור תורה משום ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וגם להוסיף אסור כמו שאר איסור דאור' והנה הט"ז בסי' קי"ו הביא בשם או"ה דס"ל דבר שיש בו משום סכנה בטל בס' והד"מ חולק עליו מדברי הטור והט"ז חולק עליו מדברי מהרי"ל שאסר שלפוחית של דג שנפל לרוטב משמע דלא מהני ס' והש"ך בנקה"כ דחה דבריו דאין ראי' מדברי מהרי"ל די"ל דלא היו ס' ומש"ה אסר, וכ"כ בתשו' חוט השני והפ"ת כ' דמ"מ ראיית הט"ז נכון דאי תימא דמהני ס' ה"ל להמהרי"ל לצוות להוסיף עד ס' ולמה אסר הכל אף דבאיסור אסור להוסיף, מ"מ הכא ל"ש מבטל איסור שהרי אין זה איסור רק כל זמן שמרגישין הטעם של הדג בקדירה אסור וכשמוסיפין וליכא טעם דג בקדירה לא יהי' עוד סכנה עכ"ל. ויש לפרש דבריו בב' אופנים, א' דבאמת דבר שיש בו סכנה מצד עצמו אסור להוסיף ולבטלו רק בדג שנפל לקדירה של בשר דהדג בעצמו אין בו סכנה רק שע"י התערובות בשר נעשה סכנה בזה מותר לבטלו או להוסיף. אופן ב' דבכל דבר שאסור משום סכנה מותר לבטלו או להוסיף עליו. והנה שטחיית לשונו משמע לכאורה כפי' הא' אבל א"כ גבי בב"ח נמי נימא הכי דמותר להוסיף, דהא כל א' בפ"ע היתר ובשלמא הא ל"ק אם נפל חלב לקדירת בשר בפחות מס' שיהי' מותר להוסיף דהא כבר נעשה הכל נבילה, וכן להשליך חתיכה בשר ליורה חלב שיש בו ס' נגד הבשר כדי לבטל טעם הבשר נמי ל"ק דזה אסור מב' טעמים, חדא דגבי החתיכה הוה מבשל בב"ח דהא החתיכה נשארה באיסורה ועוד כיון דהחתיכה נאסרה תיכף שבא לקדירה מהחלב א"כ נחשב כחתיכה נבילה והוה מבטל איסור גמור, אבל זה קשה יהי' מוהר ליתן מעט חלב ביורה בשר שיש ס' נגד החלב כדי לבטלו, דהא החלב נתערב תיכף ובטל ול"ש מבטל איסור ולא בישול בב"ח, אע"כ אע"ג דכל חד מותר באנפי נפשי' שייך האיסור דאין מבטלין ל"מ אי הא דאין מבטלין הוא מדרבנן דלמא אתי למיכל בעינא בלא ביטול ה"נ איכא למגזר דלמא אתי למיכל בפחות מס' אלא אפילו אי הא דאין מבטלין הוא מה"ת, מ"מ כיון דע"י תערובות נעשה האיסור א"כ שייך לומר אין מבטלין איסור. ועכצ"ל כפן הב' דס"ל דבסכנה ליכא האיסור דאין מבטלין, אך זה דוקא לתוס' דס"ל הא דאין מבטלין הוא רק מדרבנן, גזירה שמא יאכל בלא ביטול, א"כ בדבר שיש בו משום סכנה ל"ש למגזר שמא יאכל בלא ביטול דודאי לא יסכן א"ע וכה"ג איתא בלבוש בא"ח סי' תרכ"ו גבי סיכה שתחת האילן שצריך שישפיל ענפיו למטה ולבטלם, והקשה הלבוש הא אין מבטלין איסור לכתחילה, ותירץ דהא עיקר הטעם דאין מבטלין איסור שמא יבא לאכול האיסור בעינא בלא ביטול וזה ל"ש גבי מצוה כיון דמתכוון לעשות מצוה מסתמא לא יעשה המצוה בעבירה, ה"נ גבי סכנה מסתמא לא יאכל דבר שיש בו סכנה. ואף שהט"ז הקשה שם על הלבוש מ"ש מנסרים דגזרינן, מ"מ י"ל דברי הלבוש דבנסרים הטעם הוא משום חשש הרואין שיאמרו שמותר לישב תחת תקרת הבית אבל הא ל"ת שיעשה הוא המצוה בעבירה עי' פמ"ג שם, ואף להט"ז שם דס"ל דגם גבי מצוה שייך אין מבטלין מ"מ יש לחלק בין מצוה לסכנה, והחלוק ק"ל, אבל לראב"ד דס"ל דאין מבטלין הוא מה"ת, בודאי אין לחלק בין איסור לסכנתא, ואסור לבטל או להוסיף, ולפ"ז יש לישב לדעת או"ה דמהני ס' הא דאסר מהרי"ל ולא ציוה להוסיף, די"ל דמהרי"ל חשש לדעת הראב"ד דאין מבטלין הוא מה"ת ואסור להוסיף, אבל אנן דקיל"ן כתוס' דהוה רק מדרבנן וכמבואר בש"ך סי' צ"ט ס"ק ז' א"כ מותר לבטלו וגם להוסיף לסברת או"ה דמהני ס'. ואגב ראיתי לישב מה שקשה לכאורה לשיטת התוס' דאין מבטלין הוא רק מדרבנן א"כ הא דאמרינן בקידושין דף נ"ז ובחולין דף לא אמרה תורה שלח לתקלה גבי ציפורי מצורע וגבי ציפור של עיר הנידחת ומאי מקשה הא מדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחילה א"כ מאי שלח לתקלה איכא, הא בטל ברוב ומותר אח"כ, ואי משום אין מבטלין הא מדאורייתא ליכא איסור. ונראה לישב עם מ"ש הט"ז בסי' קי"ז דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור ושפיר מקשה אי ס"ד דאסיר ורק דאמר לבטלו ח"כ איך אמרו חכמים אין מבטלין איסור לכתחילה: