יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · נג
שאלה. בשר שנתבשל ובעלת הבית אמרה שהיא לא מלחה אותו רק המשרתת מלחה אותו והמשרתת אמרה להיפך שהיא לא מלחה אותו רק שבעלת הבית מלחה אותו, מה הוא הדין של התבשיל. גם אם אירע כזה קודם הבישול אם צריכה מליחה אחרת.
תשובה. איתא בכתובות פ' המדיר דף ע"ב ואלו יוצאת שלא בכתובה העוברת על דמו"י ואיזה דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ופריך בגמ' ה"ד אי דידע לפריש ואי דלא ידע מנא ידע ומשני ל"צ דאמרה פ' כהן תיקן לי הכרי ופלוני שם טיהר לי הדם ואזיל שיילא ואישתכח שיקרא כו' ובירושלמי מוקי לה דאיכא עדים שאמרו עמנו הי' הכהן או החכם במקום פ' או שלא זזה ידינו מתיך ידו, אבל בהכחשת הכהן והחכם א"נ להפסידה כתובתה, וכ"כ הרא"ש והרשב"א דמיירי דאיכא עדים אבל בליכא עדים אין הכהן והחכם יכולין להכחיש דבריו. אך הרמב"ן הביאו שם הר"ן כ' דע"פ הכהן והחכם עצמן מפסדת כתובתה וכ' וכן הוא הדין בכל עד מפי עד אם בא אח"כ האחד וכפר אין הב' האומר בשמו נאמן, וכך קבלתי דין זה עכ"ל הרמב"ן, וכ"פ הרמב"ם פ' כ"ד מה"א והרא"ש בשבועות הביא ג"כ דברי הרמב"ן להלכה, דעד הראשון נאמן נגד השני האומר בשמו וכ"פ הרמ"א ביו"ד סי' קפ"ה דאם אמרה פ' חכם טיהר לי הכתם והחכם אומר שהיא משקרת החכם נאמן וטמיאה היא, ולכאורה דברי הרא"ש סותרין אהדדי בכאן פ' המדיר פסק דדוקא בעדים ובשבועות הביא דברי הרמב"ן להלכה. וגם לכאורה דברי הש"ע באע"ז סתרי אהדדי דבסי' י"ז ס' ח' גבי עדות אשה שמת בעלה פסק דאם העד הראשון מכחיש העד הב' שאמר בשמו הראשון נאמן ובסי' קט"ו פסק גבי ואלו יוצאת שלא בכתובה דבעינן דוקא עדים אבל הכהן והחכם אינן נאמנים להכחישה, וצריכין אנו לתרץ דברי הרא"ש והש"ע דלא יסתרו אהדדי כמ"ש הט"ז בסי' קפ"ה והב"ש סי' קט"ו דדוקא להפסידה כתובתה דהוה דבר שבממון ולענין ממון אין הכהן והחכם נאמנים אבל לענין איסור נאמנים להכחיש, וכ"כ הרא"ש בפ' הנזקין בדין ואו האומר טבל זה מתוקן שפ' תיקנו ושאלו לאותו פ' ואמר שלא תיקנו הרי הוא בחזקת איסור ע"ש אלמא לענין איסור מודה הרא"ש שהראשון נאמן ועי' מנ"י סי' קפ"ה בהל' נדה אות ח' ולפ"ז לכאורה בנ"ד כיון דשניהם מודים שהם בעצמם לא מלחו הבשר ורק כל אחת אומרת בשם חבירתה וחבירתה אומרת שלא מלחה נאמנת כ"א להכחיש חבירתה והוה בחזקת שלא נמלח ואסור התבשיל, אך נ"ל דיש לצדד להיתר אם כבר נתבשל הבשר דהנה בתשובת רמ"א סי' ס"ו כ' שמעין שמכר חמאה בחזקת כשרות ואמר שראובן תיקנה בכשרות וראובן מכחישו ששמעון נאמן וכן הדין בכל איסור דרבנן וכ"ש חמאה דהרי רבים נוהגין בו היתר עכ"ל, והמנ"י סי' ע"ח אות ד' הביאו ע"ש גם בסי' קפ"ה הביאו והניחו בצ"ע כי מדברי רמ"א בסי' קפ"ח פ' חכם טיהר לי הכתם והחכם אומר שהיא משקרת החכם נאמן אלמא אפילו גבי כתם דהוא דרבנן נאמן החכם להכחישה, והנה בגמ' איתא פ' חכם טיהר לי בדם אך הרא"ש העתיק לשון הגמרא פ' חכם טיהר לי הכתם וע"ש בקרבן נתנאל שהביא ג"כ תשו' הרמ"א הנ"ל דבדרבנן אין הראשון נאמן להכחישו וכ' דמ"ש הרא"ש כתם ל"ד הוא אלא דם שעל עד הבדוק דהיא דאורייתא וא"כ י"ל דגם רמ"א העתיק לשון הב"י שכ' ג"כ טיהר לי הכתם ול"ד הוא אלא מיירי בדם שעל עד הבדוק דהוא דאורייתא אבל בדרבנן י"ל דאינו נאמן להכחישו כנ"ל, ולפ"ז בנ"ד שכבר נתבשל הבשר והם שבשלו דרבנן יש לצדד להקל דאינן יכולין להכחיש זא"ז, והאחת שאמרה ראשונה שחברתה אמרה שמלאה נאמנת ואין חברתה יכולה להכחישה והתבשיל מותר. וראיתי שהט"ז סי' קכ"ז ס"ק ז' הביא התשו' רמ"א וחולק עלי' ע"ש, אך בנקה"כ חולק שם על הט"ז ומסכים לתשו' הרמ"א ובסוף מביא זה הטעם דבדרבנן הולכין להקל דאין הראשון נאמן להכחיש, ועוד יש לצרף פאן בנ"ד ההיתר שכ' שם ובתשו' המ"א דדוקא בכרי שאינו של האשה הכהן נאמן לומר שלא תיקנו דהיא אינה נאמנת יותר מהכהן משא"כ בדבר שהוא של בעלים אין הכהן נאמן להכחיש והובא בחו"ד סי' קפ"ה ומה שהקשה החו"ד דהא בכתם זה טיהר לי החכם דנאמן החכם להכחישה אף דהיא בעלים על עצמה ע"ש לק"ימ עי' מי נדה להרב הגאון מהרש"ק במ"ק על הל' נדה סי' קפ"ה שכ' דגבי נדה לא שייך עלי' תורת בעלים כיון דעיקר עדותה אין לקיימו רק ע"י צירוף נאמנות שלה לגבי הבעל ע"ש שהאריך בזה, וא"כ גם בנ"ד נחשבת בעלת הבית בעלים על הבשר ואין המשרתת נאמנת להכחישה, ול"מ היכי שבעלת הבית אמרה שהיא בעצמה ראתה שהמשרתת מלחה הבשר והמשרתת מכחישה דודאי אינה נאמנת להכחישה עי' ח"מ סי' קט"ו ס"ק ד' שמחלק לדעת הרא"ש שסותר א"ע ממ"ש בשבועות למ"ש פ' המדיר כנ"ל וכ' דבפ' המדיר מיירי דאמרה פ' כהן תיקן הכרי בפני שאני ראיתי שתיקן דאין זה עד מפי עד שהרי היא אומרת שראתה שתיקן ומש"ה אינו נאמן להכחישה אם לא ע"פ עדים, וכעין זה כ' החו"ד בסי' קפ"ה ע"ש אלא אף אם לא ראתה בעצמה שמלחה רק שאמרה לה המשרתת שמלחה יש לצדד להיתר מטעמים הנ"ל ואף דהב"ש סי' קט"ו כ' דהתשו' הרמ"א אינו מיקל רק בחמאה דהוא איסור קל משא"כ בשאר איסור דרבנן מ"מ הלשון של התשו' רמ"א שהבאתי לעיל וגם מדברי הנקה"כ בסי' קכ"ז משמע דבכל איסור דרבנן יש להקל. גם יש לצדד בנ"ד כיון שלדברי שניהם אזלה לי' חזקת איסור ורק שכל אחת תולה בחברתה ובזה יש לומר דכ"ע מודים דאין נאמנים להכחישן זא"ז והאחת שאמרה בפעם ראשון שחברתה אמרה דמלחה נאמנת. כנ"ל להלכה וכ"ז אם כבר נתבשל אבל אם עדיין לא נתבשל בודאי יש למולחו לבדו לא עם בשר אחר: