יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · מז
נשאלתי למצוא היתר על התנורים של ברזל שמבשלין עליהם פעמים בשר ופעמים חלב ונשפך פעם מבשר ופעם מחלב תחת הקדירות וא"כ נאסרו הקדירות מהתנורים, גם לפעמים אופין עליהם בלי אמצעית קדירה והתנורים הם אסורות מבליעת בב"ח ונהי שאין חשש לבשל בקדירה אם נזהרין שלא ישפך מן הקדירה דהוה כשתי קדירות שנגעו זו בזו דמותר אבל אם נשפך מן הקדירות או לאפות עליהם בלי אמצעי לכאורה יש חשש גדול הן לענין הקדירה והן לענין המאכל שבתוך הקדירה, והעולם נוהגין היתר בדבר:
תשובה. נ"ל ללמד זכות ומנהג של ישראל תורה היא ומתחילה נברר מה דינם של התנורים אם צריכין ליבון מדינא או די בהגעלה, והנה אם היה צריכין ליבון בודאי ל"מ מה שמסיקין תחתיהן עד שיתלבנו כמבואר בטור א"ח סי' תנ"א גבי קדירות של מתכת דליבון מבחוץ ל"מ שצריך להיות הליבון מבפנים במקום הבלוע אבל באמת התנורים א"צ ליבון ודי בהגעלה, ול"מ אם נשפך עליהן רוטב של בשר או חלב או אפילו רוטב של איסור דסגי בהגעלה כיון דהבלוע היא ע"י משקה ואפילו אי ליכא אמצעי של היתר כמבואר בש"ך סי' קכ"א סק"ח ודלא כתשו' מנחם עזרי' וכ"פ הפמ"ג סי' תנ"א מ"ז ס"ק ט"ז ע"ש אלא אפילו אם אפה פשטידא של בשר או של חלב בלי שום משקה נמי סגי בהגעלה דהוה היתרא בלע ובהיתרא בלע מבואר בע"ז דף ע"ו דסגי בהגעלה, וכ"פ בתשו' רע"א הביאו בפ"ת יו"ד סי' קכ"א אא"כ אפה פשטידא של איסור בלי משקה או מחמץ לפסח דמיקרי איסורא בלע לענין זה, עי' א"ח סי' תנ"א, וכיון שבררנו דסגי בהגעלה, והנה מבואר בסי' תנ"א בסי' ד' ברמ"א וביו"ד סי' קכ"א, דהיכי דסגי בהגעלה סגי בליבון קל עד שקש נשרף עליו מבחוץ א"כ לא בעינן נמי שיהי' הליבון דוקא במקום הבלוע דאף ליבון מבחוץ מהני וכן מבואר במג"א ופ"ת בשם הרא"ם לענין האגנות שמצפין איתן באבר שכתבו דמהני מה שמלבנין בקיץ בשעת הציפוי אף דהבלוע הוא מבפנים, ואף דהפ"ח חולק עליו, היינו מטעם שלפעמים עושין במהירות ואין הליבון עולה בכל הכלי, אבל בלא"ה מהני הליבון מבחוץ וא"כ נחזה אנן מה חשש איסור איכא בכאן ל"מ אם מבשלין בשר וחלב זא"ז ונשפך משניהם בודאי ליכא איסור כיון דנתלבן בנתים, עד שקש נשרף עלי' מבחוץ דמהני כמ"ש דהוה היתרא בלע, ואף אם נתבשל בפ"א בשר וחלב ונשפך מהבשר והחלב בפ"א על התנור וקי"ל דהבלוע הולכות בכל הכלי אם אם כלו עי' יו"ד סי' קכ"א ופמ"ג סי' צ"ד מחיו"ד וסי' תנ"א בא"ח וסק"ח וא"כ הוה בלוע מאיסור מ"מ סגי בליבון קל כיון דבלע ע"י משקה וכנ"ל, וא"כ תיכף נכשר כיון שהאש בוער תחתיו, ונתלבן עד שקש נשרף עלי' מבחוץ ואף אם נשפך אח"כ מאיזה קדירה תחת הקדירה ונוגע הקדירה בהתנור ע"י רוטב ליכא איסור שכבר נכשר מקודם ואין איסור אלא אם החלב הולכת תחת הקדירה של בשר או איפכא ובזה באמת אסור, אבל אם אינו הולך הבעין ורק הבלוע אמרינן קודם שמגיע הבלוע להקדירה הב' כבר נכשר, ואף באפה פשטידא של בשר או של חלב בלא הפסק נמי סגי בליבון קל עד שקש נשרף עליו מבחוץ דהא היתרא בלע כנ"ל, וליכא חששא אלא באופה פשטידא של איסור או מחמץ לפסח דאז בעינן ליבון גמור ובזה באמת נוהגין ללבן כדינו. שוב ראיתי שזה מבואר בת"ח והש"ך מביאו בסי' פ"ז ס"ק כ"א ורק שלא ביאר הטעם אמאי מהני הליבון, אך כ"ז אם נשפך בשעה שהאש בוער תחת הבלעכין אבל אם כבר כבה האש, ועדיין הבלעכין היס"ב ונשפך אז מן החלב והבשר וליכא אפילו ליבון קל לכאורה יש כאן איסור ואם נשפך אז תחת הקדירה ונאסר הקדירה והתבשיל שבתוכה, אך לפמ"ש החו"ד בסי' צ"ב ס"ק כ' דהא דלא בעינן שם ס' נגד הבלוע בכירה רק נגד מה שאומדין שיש חלב בעין תחת הקדירה משום דדבר מועט כזה לא מיקרי רוטב להבליע מדופן לדופן יש להתיר גם בזה ומה"ט מותר גם בכירה של חרס דל"ש הטעם הנ"ל ולפ"ד החו"ד מותר כנ"ל ללמד זכית על מנהגן של ישראל: