אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › לג

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · לג

לב

נשאלתי אשה אחת מלחה בשר והלכה לשוק ואח"כ באתה אשה א' מב"ב והדיחה הבשר ובשלה אותו וא"י אם שהה הבשר במליחה שיעור מליחה, מהו דין הבשר והכלים:

תשובה. הנה הט"ז בסי' מ"ט במעשה שבא לפניו באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה תחילה והתיר שם משני טעמים א' כיון דדם שבשלו דרבנן והוה ספק דרבנן ולקולא, אף באיתחזק איסורא, וטעם הב' משום דרוב פעמים מולחין תחילה ואמרינן סרכיה נקט ואתאי, ואף דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה תו הוה ספק דרבנן דדם שבשלו דרבנן ולקולא. והש"ך בנקה"כ חולק עליו דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא באיתחזק איסורא. גם מ"ש להתיר מטעם סרכא נקט ואתאי כ' אדרבא כיון דמליחה הוא עסק גדול מסתמא אמרינן דלא שכחה. והפמ"ג מתיר בהפ"מ וצורך שבת כדעת הט"ז. והשתא נחזי אנן בנ"ד י"ל דאף הט"ז מידה דאסיר. דאף דלפי טעם הא' הכ' משום דספיקא דרבנן לקולא יש להתיר בנ"ד מאן לימא לן דהט"ז סומך אטעם זה. דלפי טעם זה קשה ל"ל בעכו"ם משמש בב"י מסל"ת וכמו שהקשה הנקה"כ וגם הא איתחזק איסורא. וצ"ל דעיקר סמיכת הט"ז על הטעם הב' וא"כ בנ"ד דל"ש הטעם הב' של הט"ז יש לאסור, ומכ"ש לדעת הנקה"כ בודאי יש לאסור בנ"ד ועי' א"ח סי' ת"ט בט"ז ס"ק ו' משמע שם דעיקר ההיתר בכאן משום טעם הב' והנה לכאורה יש לומר דהא דומה להא דאיתא שם בסי' ת"ט סי' ו' בספק עירוב דספק הניח דאינו עירוב אבל בודאי הניח וספק אם נאכל או נטמאת התרומה מבע"י דהוה עירוב דהוה ספק דרבנן ולקולא ה"נ דודאי מלחה וספק אם שהה כשיעור יש להקל ג"כ מטעם ספק דרבנן ולקולא וע"כ לא בעינן הטעם דרוב פעמים מולחין תחילה אלא בספק אם נמלח כלל אבל בודאי נמלח וספק שהה שיעור מליחה דומה לודאי הניח דמקילין התם, אף התם נמי איכא חזקת תחום ביתו והוה נגד החזקה. שוב ראיתי שז"א דל"ד לודאי הניח דהתם היינו טעמא דמוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא שהי' העירוב מונח עד עתה והשתא משתחשך נאכל או נטמא. אבל הכא אדרבא אי מוקמינן החתיכה על חזקתו אמרינן כמו שהיתה מקודם עם הדם בתוכה כן הוא גם עתה, והודחה קודם שיעור מליחה, שוב ראיתי בנדרי זריזין ח"ב דף ה' בפתיחה דאוסר ג"כ בזה ע"ש וא"ל כיון דודאי נמלחה העמד אותה על החזקה ונימא השתא הוא דהודחה אחר ששהה שיעור מליחה ול"ד לדין הט"ז דהספק הוא אם נמלחה כלל משא"כ כאן דודאי נמלחה וכעין דאמרינן בפ"ק דנדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר אי לאו דחסירה ואתאי הוה אמרינן השתא הוא דחסרה וכן בגבינות שנעשה מפרה ונמצאת טריפה אמרינן השתא הוא דנטרפה, ה"נ נימא דעד השתא הי' מונח במליחתו והשתא הוא דהודחה, אבל ז"א עי' ט"ז סי' שצ"ז סק"ב גבי אבילות מי ששמע שמת לו מת שחייב להתאבל וא"י אם הוא תוך למד דפסק דא"צ להתאבל וכ' שם לחלק הא דלא מוקמינן אחזקת חי והשתא מת כמו דאמרינן גבי מקוה וגבינות הנ"ל משום דאדם חי עומד למות לא מוקמינן אחזקת חי וה"נ הבשר עומד להדחה אזיל לי' חזקת המליחה לענין דנימא השתא הוא דהודחה. הלכך נראה להלכה דיש לאסור הבשר והכלים שנשתמשו בהן, ואם נודע אחר שנעשו אב"י דהוה תרי דרבנן יש להקל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה