יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · לב
שאלה. בגוי שמכר כבשים לישראל וקודם המכירה אמר להישראל הקינה שהיו הכבשים תוך רחבה מוקף גדר עם דלת נעילה ובא זאב ונכנס לתוך הרחבה והמית שנים מהן ושאר הכבשים מצא חוץ לגדר שברחו דרך הפתח שנפתח הדלת ע"י הזאב שנכנס שם מהו הדין של הכבשים:
תשובה. נראה לי להתיר שאר הכבשים דאף דקי"ל דהיכי דבידו הוא נאמן העכו"ם ולדעת הש"ך בסי' ט"ז וסי' קכ"ג אפילו היכי די"ל דלהשביח מקחו אומר כן מ"מ נאמן וכ"פ הת"ש סי' ט"ז ס' י"ח ע"ש מ"מ הכא בנ"ד כיון שאומר העכו"ם שהפתח הי' פתיח והכבשים היו מבחוץ שברחו דרך הפתח א"כ לפי דבריו הוה כמקום רחב והם מותרים, ועי' בתשו' שלפני פניו מ"ש בזה וא"כ אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וכמ"ש הט"ז בסי' מ"ח סקי"ט והוא מהמשנה דעדיות משנה ב' דאיתא התם העיד ר"י ור"ז בן הקצב על בת ישראל שהורהנה באשקלון וריחקוהו בני משפחתה ועדים מעידים שלא נסתרה ושלא נטמאה ואמרו להם חכמים אם אתם מאמינים שהורהנה האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ועי' ח"ס יו"ד סי' ס"ה שהביא ראי' ממעשה זו דאמרינן גבי עכו"ם הפה שאסר הפה שהתיר, ואף לדעת מהר"ם מלובלין שאוסר שם, והנקה"כ החזיק אחריו היינו דוקא התם דמיירי שבא ישראל בשעה שהיה העכו"ם עוסק בהוצאת הפרש ומצא המסמר בידו דהוה רגל"ד ודברי העכו"ם אינם אלא גילוי מילתא בעלמה, ומש"ה א"נ משא"כ בנ"ד דבלא אמירת העכו"ם ליכא שום ריעותא בהכבשים ועיקר האיסור בא ע"י שפיר אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וע"ש בח"ס בסי' הנ"ל שהתיר ג"כ מטעם הפה שאסר כו' ע"ש אך התם הוה ריעותא לפנינו שמצאו א' מת ולא נפצע כמבואר שם ומש"ה צידד שם להביא עוד סניפין להתיר משא"כ בנד"ד אכן זה עומד לנגדי דברי הפ"מ סי' נ"ז מ"ז אות ג' במעשה שהביא שמכר הגוי פרה א' והי' בה חבלה בגופה ואמר הגוי שזאב פגע בה זה יותר מג' שנים וכת' שם אע"ג דבלא אמירת הגוי מיתר הפרה מטעם שתלינין בקוצים או מטעם ס"ס מ"מ כיון שאמר הגוי בשעה שעודה בידו שפגע בה הזאב נאמן ואף שאמר שעברה עליו ג' שנים מ"מ לדעת מהרמ"ל ונקה"כ ל"א גבי עכו"ם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ע"ש, אלמא אע"ג שבלא אמירת העכו"ם מותרת ועיקר האיסור בא ע"י אמירתו מ"מ ל"א הפה שאסר כו' אך נראה שיש חילוק בזה דראיית הח"ס מהמשנה הנ"ל היא ראי' אלימתא, דהתם מיירי ג"כ מעדים פסולים וכמ"ש התוי"ט שם, וא"כ מוכח דגם בעדים פסולים אמרינן הפה שאסר כו' וא"כ ה"ה עכו"ם וא"ל דוקא גבי עדים פסילים אמרינן הפה שאסר ולא בעכו"ם דז"א דלכאורה קשה ל"ל זה שאמרו להם חכמים אם אתם מאמינים כו' תיפוק לי' דבלא"ה עבד ושפחה נאמנים בשבוי' כמבואר במשנה כתובות דף כ"ז ואם יש להם עדים אפילו עבד ואפילו שפחה הרי אלו נאמנים, אע"כ צריך לומר דהא דריחקוהי בני משפחתה, דס"ל דאין עבד ושפחה נאמנים גבי שבוי' ואמרו להם חכמים אפילו לדבריכם מ"מ נאמנים במיגו, וא"כ ה"ה לדידן דעבד ושפחה נאמנים ורק עכו"ם א"נ אם יש מיגו נאמנים ועי' בהפלאה ופ"י מ"ש בזה, וגם לפי פירושם מוכח דעכו"ם בשאר איסורא נאמן במיגו ע"ש אבל נראה דאין להוכיח מכאן דנאמן רק באיסורא דרבנן דומיא דשבוי', אבל היכי דאיכא חשש דאורייתא לא מוכח דיהא נאמן במיגו וכן מצינו גבי מסל"ת דנאמן בדרבנן, אבל לא באיסור דאורייתא, ולפי"ז א"ש דהח"ס מיירי לענין חשש שאר הכבשים שלא ניכר בהם רושם הדרוסה דיש כמה פוסקים דס"ל בהוא שותק והן מקרקרין דהוה רק מדרבנן עי' מ"ז סי' נ"ז ס"ק י"ד גם מיירי שם דאיכא רוב נגד החשש של הנדרסין ע"ש ולכך ס"ל להח"ס דאמרינין מיגו, ויליף שפיר משבוי', אבל בנידון של הפמ"ג שאמר הגוי שנגע הזאב בפרה דהוה חשש דאורייתא א"נ במיגו, כהאי דמהרמ"ל והנקה"כ דהתם ג"כ איכא חשש דאורייתא, וא"כ בנ"ד נמי שאמר הגוי שבא זאב אל תוך הרחבה והרג שנים, אפילו אם נאמין לו מ"מ לכמה פוסקים ליכא חשש א"ד על השאר כנ"ל, וכ"ש אי אמר העכו"ם סתמא שהרג שנים או המית שנים דאיכא למימר שראה שקטע ראשיהם או קרע בטניהם דלדעת המ"ב והט"ז אמרינן נח רוגזי' ואף דאנן מחמירין כדעת הש"ך מ"מ בודאי נאמן העכו"ם מטעם הפה שאסר כו' וכ"ש אם הי' יותר משלושים כבשים דלדעת מהר"ם מלובלין הובא בפמ"ג משמע שזאב אחד אינו דורס יותר מט"ו א"כ בטילין ברוב וליכא איסור דאורייתא בוודאי אמרינן הפה שאסר היא הפה שהתיר, כנ"ל ברור להלכה: