אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › לא

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · לא

ל

שאלה. בכלוב מלא עופות ונמצא אחד מהם מת ולא ידעינן ממה היו אי ע"י ברדלס שקורין טחור שיש לו דריסה בעופות, או ע"י עכבר גדול שאין לו דריסה בעופות (עי' ח"ס סי' נ"ח) ולא ראינו שם ברדלס, מה הדין של שאר העופות, והדין נחלק לכמה אופנים:

[א] אם נמצא ראש א' של עוף חוץ מהשליבות ונפצע ראשו ומת [ב] אם נמצא הצוואר בין השליבות וראשו נקטע מן העוף [ג] אם נמצאו שני צווארים משני עופות בין השליבות וראשיה נקטעו או נפצעו ומתו. [ד] אם נמצא בתוך הכלוב עוף א' מת ע"י שנקטע ראשו או נפצע ומת מה הדין של שאר העופות.

תשובה. בתחילה אבאר אי חוששין כלל לדרוסה כיון דלא אתחזק דורס לפנינו ואיכא למתלי' שנעשה ע"י עכבר גדול או ע"י כלב. הנה בחולין דף י"ג ע"ב איתא, האי בר אווזא דעל ביני קניא נפק אתא כי מסמם קועיו דמא, אר"א מי לא אמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ה"נ ספק שונרא ספק קניא אימר קניא עכ"ל הגמר', ובזה מחולקין הרשב"א והרא"ה ותו"ס והר"ן דלדעת הרשב"א דוקא בשניהם שכיחין לפנינו או ששניהם אינם שכיחין אז תולין להקל אבל אם שונרא שכיחא וכלבא אינו שכיח אין תולין להקל ותולין במצוי והרא"ה וסייעתו ס"ל אפילו אם שונרא שכיחא יותר מכלבא אפ"ה תולין להקל ופלוגתייהו תלוי בפי' הגמרא הנ"ל דרשב"א ס"ל דהגמרא מיירי ששניהם מצוי לפנינו שונרא וקניא או כלבא ובזה דוקא תלינן להקל והרא"ה ס"ל דאף אי נימא דמיירי ששניהם לפנינו מ"מ מצוי יותר דהשונרא דורם, ואפ"ה אזלינן לקולא ש"מ דלא אזלינן בתר מצוי יותר בדרוסה והנה לדעת הרשב"א דס"ל דוקא בשניהם שכיחין לפנינו או אינן שכיחין חולין להקל נ"ל דזה דוקא גבי שונרא וכלבא או קניא, דשכיח שנעשה ע"י קניא או כלבא, כמו ע"י שונרא, הלכך באינן לפנינו אזלינן בתר השכיח יותר, ואי כלבא או קניא שכיח יותר תלינן להקל אבל אם א"א לתלות בכלבא או קניא, ורק בעכבר גדול הנ"ל דאינו שכיח שיפצע עופות ולהמית אותן וברדלס שכיח שיפצע עופות ולהרגן א"כ באינן לפנינו אף אם בעכבר שכיח יותר מ"מ אין תולין בעכבר ורק בברדלס כי אזלינן בתר רוב טבע הענין מי שדרכו לעשות ולא בתר רוב השכיח וכן בשניהם לפנינו בודאי תולין יותר בברדלס וראי' ממשנה פ"ב דמכשירין גבי עיר שישראל ועכו"ם דרין בה דאיתא שם משנה ח' מצא פת הולכין אחר רוב הנחתומין ואם היתה פת עיסה הולכין אחר רוב אוכלין פת עיסה אלמא דלא אזלינן אחר רוב גברי רק אחר רוב טבע הענין ה"נ אף אם העכבר שכיח יותר מ"מ אזלינן בתר רוב טבע הענין ותולין בברדלס לשיטת הרשב"א וראיתי בח"ס ח' יו"ד סי' ס"ג שכ' דאף לרשב"א לא אזלינן בתר רוב טבע הענין אלא בשניהם שוין אבל אם אחד שכיח יותר אזלינן בתר השכיח יותר ומש"ה מקיל שם במעשה שלו כיון שהי' שכיח שם כלבים יותר מזאבים ע"ש אף דזאבים שכיחי לדרום יותר מכלבים בבהמות והביא ראי' שם ממשנה ז' דשם דאיתא מצא תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם אם רוב ישראל ישראל, מחצה על מחצה ישראל, רי"א הולכין אחר רוב המשליכין ואנן קיל"ן כרבנן אלמא דלא אזלינן בתר טבע הענין ורק בתר רוב גברי, ודחק התם לתרץ הא דאיתא בכתובות גבי ראוהו מדברת דאזיל ר"נ בתר סברא אשה בודקת ומזנה אפילו נגד רוב פסולים ודחי דה"ט משום צירוף דאלים ברי דידה הוה כמע"מ ע"ש, אבל לפ"ז קשה ממשנה שהבאתי לעיל דמשמע דאזלינן בתר רוב טבע הענין, ע"כ נ"ל דכ"ע ס"ל דאזלינן בתר רוב טבע הענין ורק בהא פליגי דרבנן ס"ל דאין דרכן של עכו"ם ג"כ להשליך תינוקות ומש"ה ס"ל דאזלינן בתר רוב גברי ור"י ס"ל דדרכן של עכו"ם להשליך תינוקות הלכך אזלינן בתר רוב המשליכין וכן משמע מלשון התוספתא שהביא הר"ש שם וז"ל שם ר"י אומר אם היתה כותית אחת חשודה להשליך תינוקות עכ"ל משמע דעיקר פלוגתת ר"י היא בהא דס"ל דכותית דרכה להשליך וכן משמע בסי' א' בש"ך ס"ק י"ח דאם רוב טבחים ישראל אף אם רוב עכו"ם מצויים מותר אלמא אף לקולא אזלינן בתר טבע הענין ואף דהת"ש שם חולק אש"ך ע"ש היינו דוקא בנאבד גדי שלו, דאמרינן כיון דרוב עכו"ם שכיח מסתמא מצאה עכו"ם ומירתת לילך אצל טבח ישראל ושוחטו בעצמו, אבל במצא בשר במקום שרוב טבחי ישראל, אף אם רוב השוק עכו"ם מודה דאזלינן בתר רוב טבחי ישראל והיינו בתר רוב טבע הענין וא"כ לדעת הרשב"א דדרוסה דמי לשאר איסורין דאזלינן בתר המצוי יותר בודאי גם בדרוסה אזלינן בתר רוב טבע הענין, וא"כ אף אם העכבר שכיח יותר מברדלס אמרינן דנעשה ע"י ברדלס דאזלינן בתר רוב תע הענין, ואפשר אף לגבי כלבים שכיח יותר שנעשה ע"י ברדלס דחזינן כמה פעמים דהולכין כלבים אצל עופות ואינו נוגע בהן, והברדלס כאשר רואה עופות תיכף דורסן ודוקא לגבי שונרא ס"ל לרשב"א דשוין הן, אבל לגבי ברדלס י"ל דס"ל דאין תולין בכלב אף אם הכלב שכיח והברדלס ל"ש מ"מ הולכין בתר רוב טבע הענין אם לא במקום שאינו שכיח כלל וכלל ברדלס אז בודאי לא אזלינן בדבר שאינו מצוי כלל וכלל, ומה"ט אמרינן שונרא וכלבא אימר כלבא, ואמאי לא תלינן בדורם אחר כגון זאב או ברדלס ששכיחין לדרוס מכלבא אלא ודאי במקום שאינן מצוין כלל וכלל לא חיישינן וראי' מדברי ר"י כמ"ש במשנה שאמר הולכין אחר רוב משליכין והיינו דס"ל דאזלינן בתר טבע הענין ואפ"ה תי' בתוספתא רי"א אם היתה כותית אחת חשודה להשליך אלמא עכ"פ בעינן כותית א', ול"א דאף אי ליכא כותית כלל ליחש שמא באה כותית מעלמא אלמא היכי דל"ש כלל ל"ח כלל:

ועדיין צריך אני לברר מקודם איך הוא הדין אם העופות הם בכלוב ואיתחזק דורס בהחדר שהכלוב עומדת שם, אם חוששין להעופות שבכלוב או לאו. והנה הפמ"ג בש"ד ס"ק ט"ז הביא בשם הב"ח בתשובה דל"ח להעופות שבכלוב כיין שהכלוב מוקף מחיצות מיקרי ספק על ולכאורה לפ"ז אם נמצא ראשו של עוף אחד חוץ לכלוב ונפצע מדורס הי' לנו להתיר העופות שבתוך הכלוב דלגבי העופות שבתוך הכלוב היה ספק על, ואמרינן כאן נמצא כאן הי' ולא נכנס הדורס לפנים, ורק אמרינן שהעוף הוציא ראשו לחוץ ודרס אותו וכן ראיתי בטו"ט מ"ת סי' רכ"ג שהתיר בכה"ג מטעם דהות ספק על אבל אחר העיון בתשו' הב"ח סי' קמ"ד יראה שא"א לומר כן דהתם הי' המעשה ששמעו קול צעקה בין העופות שבכלוב והלכו לשם לראות מה עמהם ומצאו תרנגולת שברחה מן הכלוב ואחרים שבכלוב רצו לכאן ולכאן ואחת מהן הי' תחוב ראשה בין הנקבים ואמרו העולם שזה מצוי ע"י ברדלס, וע"ז השיב וז"ל אף שבנ"ד נתלה בברדלס שהוא מצוי מ"מ מי יימר דהברדלס נכנס ביניהם בכלוב או אצל הכלוב ודלמא לא הי' אצל הכלוב אלא רחיק מהכלוב והיה לי' ספק על ומותר, ובתשו' שאחרי' סי' קמ"ח הביא ג"כ מעשה שהי' בחדר תרנגולים עומדים על הכלונס התחוב מכותל לכותל ולמטה בארץ הי' ב' תרנגולים קטנים שלא היו יכולין לעוף על הכלונס ולמחר מצאו ב' תרנגולים שהיו בארץ א' נאכל כלו וא' נקטע ראשו, והתיר אותם שהיו על הכלונס מטעם כיון דנחלקו לב' כיתות א"כ הריגת ב' התרנגולים לא מעלה ולא מוריד לאותן התרנגולים שישבו על הכלונס והוה לי' ספק על ומותרים מטעם ס"ס ע"ש. אלמא דוקא אי איכא לספוקי דלמא לא הי' אצל הכלוב ולא סמוך לכלוב וכן במעשה הב' דהעופות היו עומדים על הכלונס ואיכא לספוקי דלא הי' על הכלונס רק על הארץ שהיא מקום רחוק מהכלונס בהא הוא דמתיר מטעם דהוה ספק על אבל בידוע שהי' הדורס סמוך לכלוב כמו בהי' ראשו חוץ לכלוב ונפצע הראש דע"כ הי' הדורס סמוך לכלוב אין להתיר העופות שבכלוב מטעם ספק על, דזה לא מיקרי ספק על ומטעם שאבאר. דלכאורה יש להבין הטעם דמתיר העופות שבכלוב אף שהדורס הי' באותו החדר שהכלוב עומד בתוכו מ"ט בזה, וא"ל כיון שהכלוב מוקף מחיצות ה"ל ספק על דא"כ אף אם הדורס סמיך לכלוב הי' לו להתיר ומדברי הב"ח משמע דוקא אם לא ראינו שהי' הדורס סמוך לכלוב וכנ"ל, וצ"ל דסברת הב"ח היא דוקא אם העופות הולכים בחדר אנה ואנה אז כל החדר הוה מקומן ואם הדורס נכנס להחדר לא מיקרי ספק על דהא כל החדר הוא מקומן אבל אם העופות הם בכלוב והדורס נכנס להחדר שהכלוב בתוכו לא נקרא כל החדר מקומן, וא"כ אי איכא ספק אם הדורס הי' סמיך לכלוב הוה ספק על דמה לי אם הספק הוא אם נכנס להחדר שהעופות שם, ומה לי אם הספק היא אם נכנס סמוך לכלוב מ"מ הוה כמו ספק על, ותדע דלאו הטעם משום דמוקף מחיצה היה כמו רשות אחרת דהא בסי' קמ"ח לא מיירי במוקף מחיצות ורק שהיו העופות על הכלונס ואפ"ה מתיר מטעם ספק על, הרי אף בלא מחיצות כל שיש להעופות מקים מיוחד מיקרי ספק על. והטעם כמ"ש.

והנה הא דמתירין בספק על כ' הש"ך בדיני ס"ס אות י"ד ט"ו דהוא מטעם ס"ס שמא לא נכנס ושמא לא דרס, ואף דאינו מתהפך דאת"ל דרס שוב ליכא ספק מ"מ הוה ס"ס דמתחילה צריך אתה לדון אם נכנס דאיך תאמר דלמא דרס א"כ תתפוס שבודאי נכנס ואיך תתפוס בודאי נכנס ואתה צריך לדון תחילה אם נכנס כיון שהוא בב' מקומות עי' פמ"ג ותבין, וכ' שם הש"ך בשם הליכות עילם דס"ל דספק נכנס כו' לא הוה ס"ס דמיירי דיכול לדרום אף מבחוץ א"כ א"צ להתחיל בספק נכנס ואפשר להתחיל בספק נגע וא"כ הוה ס"ס שאינו מתהפך וא"כ לפ"ז ע"כ לא התיר הב"ח אלא היכי דאיכא ספק אם הי' סמוך להכלוב ושפיר איכא ס"ם שמא לא היו סמוך לכלוב ואת"ל שהיו סמוך לכלוב דלמא לא דרס ובתחילה צריך להתחיל בזה הספק שמא לא הי' סמוך לכלוב דאיך תאמר שמא לא דרס ואת"ל דרס א"כ אתה צריך לתפוס שבודאי היו סמוך לכלוב ואיך תתפוס שבודאי הי' סמוך לכלוב ודמי לספק על הנ"ל וא"כ א"צ להתהפך ושפיר הוה ס"ס משא"כ אם ידוע שהי' הדורס סמיך לכלוב כגון שנמצא ראשו של אחד חוץ לכלוב ונפצע נמצא דיכול לדרוס אף מבחוץ דרך השליבות א"כ דמי ממש להדין של הליכות עולם ולא הוה ס"ס דא"א להתהפך ולא הוה ספק על, וע"ש בש"ך ובפמ"ג שם דא"ל הס"ס הנ"ל שמא לא נכנס ושמא לא דרס וא"צ להפכו אלא בב' מקומות וא"כ א"ש החילוק שכ' לדעת הב"ח דאם העופות הולכין בחצר אנה ואנה הוה כל החדר מקומן ולא שייך הס"ס אלא בעומדין במקום מיוחד הוה כב' מקומות ודוק. ועי' שו"ת נטע שעשועים סי' ט"ז מ"ש בדעת הב"ח ומבואר שם ג"כ דהיכי דהי' הדורס סמוך לכלוב אין להתיר ע"ש וא"כ לכאורה לפי מה שהוכחתי לעיל דאזלינן בתר רוב טבע הענין ותלינן בברדלס לדעת הרשב"א וגם דידעינן שהי' אצל הכלוב א"כ בדין הראשון שהי' ראש א' חוץ לכלוב ונפצע ומת יש לאסור כל העופות שבכלוב שמא דרס עוד אחרים ואף שנמצא האחד מת מ"מ לא נח רוגזי' כמבואר בצמח צדק סימן ק"ה דדוקא בקטע ראש או שקרע בטנו שראה שמת אז אמרינן נח רוגזי' ע"ש אבל לא בפצע אף אם נמצא אח"כ מת ע"ש והביאו הפמ"ג בש"ד אות כ"ה להלכה ובדין הב' שנמצא הראש שנקטע בודאי יש להתיר שאר העופות דבקטע חד מינייהו אמרינן דנח רוגזי' אע"ג דבכלוב ל"א דנח רוגזי', היינו דוקא אם הכניס ידו לפנים והרג שם כיון דע"י טורח משיגם לא נח רוגזי' משא"כ אם העוף הוציא ראשו דלא בא לו ע"י טורח בודאי אמרינן דנח רוגזי'. ובדין הג' בנמצא שני ראשין בחוץ ויקטעו וכ"ש נפצעו ומתו יש לאסור לדעת הש"ך ס"ק כ"ח דפסק דאם המית שנים כלם אסורין ובדין הד' מבואר בש"ע דבכלוב ל"מ קטע רישא דחד מינייהו ול"א דנח רוגזי'. כן היה נראה לכאורה אבל אחר העיון נראה להתיר העופות שבכלוב אחר הבדיקה שלא נמצא בהם רושם פציעה וחבורה אף לדעת הרשב"א הנ"ל דע"כ לא החמיר הרשב"א דתולין במצוי ואזלינן בתר רוב טבע הענין וכמ"ש אלא לענין אותו העוף שנמצא בו רושם וחיישינן שמא נעשה ע"י דורס בזה ס"ל להרשב"א דאזלינן בתר מצוי אבל לענין שאר העופות דיש ב' ספיקות שמא לא נגע בהם ושמא לאו דורס הוה יש להתיר אף במצוי יותר לאיסור מלהיתר, ואף דהספק הב' דלמא לאו דורס הוא לא הוה ספק השקול דאזלינן בתר רוב טבע הענין מ"מ הא הרא"ה וסייעתו ס"ל דאף לגבי אותו העוף דלא אזלינן בתר המצוי להחמיר דדרוסה מילתא אחריתא היא, כמבואר בב"י בשם הרא"ה וכוונתו דהרי דרוסה מצד מקום זה שיש בו הריעותא לא הוה טריפה רק דאמרינן דשדי זיהרא בכולו, ואין לנו להחזיק ריעותא יותר ממה שרואין בעינינו, ואם נאמר דהוה מכלבא או מקניא לא נעשה הריעותא רק כאן אבל אם חוששין לדרוסה אז אמרינן דשדי זיהרא בכולו ומחזיקינין הריעותא למקום אחר מש"ה ס"ל להרא"ה ותוס' אף בשכיח יותר לאיסור ל"ח לדרוסה אף לאותו העוף עצמו שנמצא בו הרושם, ולכך י"ל שלא להשוות פלוגתא רחוקה דאף הרשב"א דמחמיר ואזיל בתר המצוי היינו לענין העוף שנמצא בו הרושם אבל לענין שאר העופות שיש ספק שמא לא נגע בהם אף הרשב"א מודה להרא"ה דלא אזלינן בתר המצוי להחמיר וראי' לדברי מדברי הטור סי' נ"ז דמתחילה הביא שם דברי הרשב"א וז"ל, כ' הרשב"א דוקא כשהרגה אבל אם פצע א' מהם ולא הרגה חוששין לכלם דכ"ש דחמתו בערה כו' והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנס ארי אבל אם הוא ספק נכנס או לא אי שהוא ספק ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין עכ"ל, ואח"כ כ' בהמה או עוף שבא לפנינו כשהוא מבעבע דם ולא ידענו מה הי' לו. ומה אירע לו תולין להקל וכ' הרשב"א דוקא כשיש לפנינו כלב וחתול או קנה וחתול שיש דבר לתלות בו להקל אבל כשבאו לפנינו כך ולא ידענו במה לתלות אין תולין אלא במצוי בין להקל ובין להחמיר עכ"ל הטור, וקשה למה בתחילה סתם וכ' דאם הוא ספק ארי וכלב או קניא תולין להקל ולא סיים דתולין במצוי ואח"כ הביא דברי הרשב"א דתולין במצוי, ואמת דהב"י הביא דברי הרשב"א דתולין במצוי על תחילת דברי הטור וכ' שהטור סמך עצמו על מה שהביא אח"כ דברי הרשב"א דתולין במצוי אבל הוא דוחק. ועוד יש לדייק בדברי הטור דבתחילה הביא לשון הרשב"א ספק ארי או כלב, ואח"כ הביא בדברי הרשב"א ספק כלב וחתול ובודאי לא בחנם שינה בלשונו ונקט הכא הכי והכא הכי, ולפמ"ש אתי שפיר דברי הטור דמתחילה מיירי לענין שאר העופות או הבהמות כד"כ אבל אם פצע אחד מהם חוששין לכלם וע"ז כתב והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנס ארי אבל אם ספק כו' או שהיא ספק ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין לשאר ואין תולין במצוי לאיסור, ומטעם שכתבתי דאיכא עוד ספק שמא לא נגע ומש"ה נקט נמי ספק ארי או כלב, דאף דאיכא למיזל בתר רוב טבע הענין ולתלות יותר בארי אפ"ה אזלינן לקולא, ותלינן בכלבא או בקנה אבל אח"כ מיירי הטור לענין אותו העוף עצמו שמבעבע דם ע"ז הביא דברי הרשב"א דתולין במצוי ולכך נקט ג"כ כלב וחתול דחתול אינו מצוי לדרוס יותר מכלבא, ולכך תולין להקל, אבל אם הי' ארי וכלב אף שהי' שניהם לפנינו תלינן יותר בארי דאזלינן בתר רוב טבע הענין ולפ"ז נראה לי שיש להתיר כל העופות שבכלוב כ"ז שלא ידענו שנעשה ע"י דורס בודאי בכל ד' אופנים דלעיל וכמ"ש, אך אותו שנפצע בודאי יש לאסור והנה לפמ"ש לעיל בכונת הב"ח הי' נראה לי להתיר אף אם העופות לא הי' בכלוב ורק קשורים ומונחים בקרן זויות ונכנס דורס לחדר שהעופות מונחים שם, ולא ידענו אם הי' הדורס סמוך להעופות, והב"ח שנקט שהי' העופות בכלוב מעשה שהי' כך הי', מ"מ כיון שהפמ"ג כ' הטעם משום מוקף מחיצות אף דלהקל עי"ז אין להקל וכמ"ש לעיל דאם ידוע שהי' הדורס סמוך לכלוב יש להחמיר מ"מ להקל אף בקשורים ומונחים בזיות אין להקל, אך זה אני אני אומר דאם נמצא עוף א' בין השליבות ומקצתו בחוץ אף דלדעת הפמ"ג הי' לן להחמיר דל"ש הטעם שהוא מוקף מחיצות וא"כ גם נמצא דורס בהחדר של הכלוב הי' לן להחמיר מ"מ בזה יש להקל דבמעשה דהב"ח הי' עוף אחד ראשו בין השליבות ואפ"ה הותר כלם ע"ש. והא דהתרתי שאר העופות שלא ניכר בהם רושם בא"י אם הי' דורס כנ"ל היינו דוקא בדלא איתחזק ברדלס במקום הזה, אבל אם איתחזק שם ברדלס כגון שראינו שם מקודם ברדלס בודאי אין להקל ולתלות בעכבר או בכלב כנ"ל להלכה. אך בדין הב' יש להקל אף אם הי' שם בודאי דורס כנ"ל.

ומה"ט התרתי במעשה שבא לפני מכפר הסמיך לכאן באחד שנסע לעיר עם כב"ב ונשאר הבביתו ערילות אחת לשמור הבית והניח שבעה עשר אווזות ודרכן של האווזות לילך בחוץ כל היום וגם בלילה לפעמים היו לנות בחוץ וכאשר בא לביתו מצא ששה אווזות שהיו ראשיהן קטועות לגמרי ומונחות בחצר הבית ואחת נחסרה לגמרי ועשרה אווזות שלימים בלי שום רושם דרוסה או צרירות דם ושאל לערילית מה זאת והשיבה שהאווזות היו לנות בלילה בדיר שלהם, ובבוקר מצאה ששה האווזות שנקטעה ראשן והכניסתן לחצר, ואחת נחסרה וא"י מה והדיר מחזיק ששה אמות רוחב על י"ב אמות אורך ושאלתי לבעל האווזות אולי שכיח בביתו איזה דורס או בשכונתו ואמר שלא ראה ולא שמע מדורס בשכונתו ולא בביתו, ורק כלבים שכיח בשכונתו, ורק שזה כמו שנה ששמע שהי' שועל בהכפר ודרס כמה עופות והתרתי לו האוזות הנשארים, א' מטעם הנ"ל דבזה אך הרשב"א מודה דלא אזלינן בתר רוב טבע הענין, ועוד יש ספק שמא לנו בחוץ כל האוזות במקום רחב ואין חשש על השאר ומה שהערילית אומרת שלנו בדיר דברי' לא מעלין ולא מורידין אף אי הוה מסל"ת כמבואר בש"ך סי' ט"ז ס"ק כ"ג וסי' שי"ג סק"ד דעכו"ם א"נ אפילו במסל"ת, וכ"ש בנ"ד די"ל דמחמת יראה אומרת כן שהכניסה אותם לדיר בלילה בודאי דברי' לא מעלין ולא מורידין. ועוד יש לצדד בזה כיון דהששה אווזות נקטעו ראשן יש לסמוך אמ"ב והט"ז והצ"צ דס"ל דאף בהרג יותר מאחד אמרינן דנח רוגזי', ושאלתי להגאון אב"ד דק' לבוב ז"ל והשיב למכור האווזות לעכו"ם בלי שום טעם. והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה