יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · כז
שאלה באונה העליונה הימנית שדרכה להתפצל מתוך שהיא דחוקה במצר החזה וכשר אפילו אם נמצא ע"ג כט"ד ויותר כמבואר בש"ע סי' ל"ה סעי' ה' ע"ש בש"ך ס"ק כ"ז אם נמצא שם סרכה מפיצול לפיצול כסדרן מהו הדין וגם אי מהני מעומ"ש:
תשובה הנה בר"א סי' ל"ט סעי' ק"ז מבואר דהוה כסרכה של"כ ומבואר שם טעמו בס"ק קל"א דכיון דהיא מתפרקת מחמת דוחק הגרגרת א"כ עתידה להתפרק כמו דמטריפנין בועה באונה עליונה במקום חריץ מה"ט ועוד דאף במקום שנתפצלה אינה עשוי' לשכב זע"ז ואין דומה כמחיתוך לחיתוך ע"ש, הרי מבואר דהוה כמו של"כ כיון שהיא מתפרקת מחמת דוחק הגרגרת ולפ"ז נראה לי דל"מ מעומ"ש ל"מ לדעת הת"ש בסי' ל"ט סעי' כ"א דס"ל גבי ב' וורדות בשורש א' כעובי אצבע הסרוכים זל"ז דל"מ מעומ"ש כיון דהלב דוחקן עשוין להתפרק ופי' הד"ק הטעם דאע"ג דב' וורדות בשורש א' כע"א לא מיקרי ריעותא, וא"כ לכאורה לא גרע מסרכה של"כ דמהני מעומ"ש מטעם דלא הוה רק הפשטת ליחה, ואונה עשוי' לנקוב הריאה, מ"מ בזה ל"מ מעומ"ש דיש לחלק בין פירוק שע"י הלב שהוא בכח שגם במה שהולך במעומ"ש במתון אם הי' בא פתאום בכח הי' מנקב הריאה ע"ש, ולפ"ז ה"ה כאן בנ"ד ל"מ מעומ"ש דגם כאן יש חשש פירוק בכח ע"י דוחק הגרגרת אלא אפילו לדעת הר"א בסי' ל"ט סעי' ס"ג דס"ל התם גבי ב' וורדות בש"א דמהני מעומ"ש י"ל דוקא התם דלא הוה ריעותא כלל משא"כ בנ"ד ל"מ אם יש בפיצול שיעור ט"ד כרוחב ציפורן אגודל דמבואר בל"ש סי' ל"ה אות קכ"א דהוה ריעותא פשיטא דל"מ מעומ"ש דהא הוה ב' לריעותא, אלא אף אם היא פחות מט"ד דלא נחשב ריעותא כמבואר בל"ש שם מ"מ נ"ל להחמיר בזה דל"מ מעומ"ש אליבא דכ"ע כאן דזה גרע מדוחק הלב גבי ב' וורדות דהא חזינן דהדוחק גרם לפיצול האונה איכא למיחש יותר לפירוק הסרכה וראי' דהא בועה על הוורדה נגד הלב כשר ולא חיישינן כלל לדוחק הלב וכאן חיישינן לדוחק הגרגרת, ונהי דהת"ש מיקל בהפ"מ שלא במקום חריץ מ"מ שלא בהפ"מ מחמיר וחזינן דכאן גרע מדחיקת הלב הלכך י"ל דאף הר"א מודה בזה להת"ש דל"מ מעומ"ש כנלע"ד. שוב ראיתי דהג"ש הובא בפ"ת סי' ל"ה אית ה' מיקל היכי דהפיצול פחות מט"ד ויצא ממנו סרכה של"כ לשומן ע"ש א"כ בנ"ד ג"כ יש להקל בפחות מט"ד עכ"פ: