אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › כד

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · כד

כג

נשאלתי בגף של תרנגולות שנמצא שמוט וא"י אי קודם שחיטה או אח"ש ולא הי' צרירות דם ולא שום ריעותא בצלעות, והשו"ב אמר שיודע שנשמט גף של עוף אחד לאח"ש ורק שא"י איזה וכל אותו יום לא בא לפני שאלה של נשמט גף רק אותו העוף, וליכא מורה הוראה אחר בעיר מה דינו של העוף:

תשובה בתחילה נברר הדין בנשמט ואינו יודע אי קודם שחיטה או לאח"ש ואין בו צרירות ולא שום ריעותא מהו הדין. הנה דעת הש"ך להתיר בהפ"מ עי' סק"ח, אך זה דוקא אי ליכא דבר למתני' שנעשה מחיים אבל בתרנגולת שדרך השו"ב להחזיקו בכנפיו בשעת שחיטה יש לתלות שנעשה מחיים כמבואר בתשובות הב"ח לענין האוזות שמעקמין אגפים וכ"כ הב"ח בסי' י"ג תרנגולין שדרך השו"ב לעקם גפם בשעת שחיטה לאזזם, ומצוי שבשעת התחלת השחיטה כשהוא מפרכס נשבר אגפיו, תלינין שמחיים נעשה עכ"ל. וא"כ לענין נשמט ג"כ ודאי תלינין יותר שמחיים נעשה ואדרבה שמוטה שכיח יותר ע"י עיקום אגפים כידוע להשו"ב, ואף דהפ"ח חולק ב"ח וכ' וז"ל ואינו מחוור כלל דאכתי איכא ס"ס שמא לאחר גמר שחיטה הוא שנשבר וגם או"ה מתיר בדין זה והובאו דבריו בבה"ט, אך הל"ש הביא דברי הב"ח להלכה עי' סי' ג' בטריפות עצמות ועי"ל דאף הפ"ח אינו משיג אב"ח רק בנשבר, מדהביא דברי או"ה שהביא הט"ז סק"ט ושם מבואר דוקא בנשבר יש להקל, ומטעם שכ' שם כיון שאוחז באגפי' משעת שחיטה א"א לנקוב הריאה וזה ל"ש רק בנשבר ולא בנשמט, עי' פמ"ג מ"ז ס"ק ט' ואף דלטעם הא' של הפ"ח דכ' דאכתי יש ס"ס אין לחלק בין נשבר לנשמט מ"מ י"ל דאין אותו הטעם לבד מספיק להתיר כי י"ל דדעת הב"ח דיותר יש לתלות בפרכס שבתחילת השחיטה, דאז העוף עדיין בכחי וגבורתו, ואז הפרכס גדול ותלינין שאז נשבר או נשמט משא"כ לאחר שנשחט הכשר שחיטה אין בו כ"כ חיות ולא תלינין וליכא ס"ס ועיקר סמיכת הפ"ח על או"ה שהביא וזה ל"ש אלא בנשבר ולא בנשמט, ע"כ נראה בעוף שמעקמין אנפי' אף במקום הפ"מ טריפה בנשמט בספק אימתי נשמט, כנ"ל להלכה וכן מורין כל מורי הוראות:

ובאמת היה לי ויכוח עם הרב החריף מ' פייבל הלוי נ"י בעל המחבר מקדש מעט על ספר דעת קדושים שכ' שם להתיר, ובמ"ש נדחו כל דבריו בשם ואף היכי דיש לתלות בלאח"ש ג"כ מ"מ הל"ש סי' ג' סוף הסימן וכן בסי' ט' סי' ב' וג' כ' שם דהיכי דאיכא למתלי' במחיים אף דאיכא למתלי' בלאח"ש מ"מ טריפה ע"ש, אולם מ"ש שם הלב"ש דאף בנשבר הדין כן יש לעיין בי' חדא דבנשבר מבואר להדיא בב"ח שם דהי כי דאיכא למתלי נמי בלאח"ש כשר ועוד דהא כ' הל"ש עצמו אח"ז באות ד' דהיכי דידעינן בודאי שהי' שלם סמוך לשחיטה ואח"כ נמצא שבור וא"י אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה ואין במקום השבירה רושם כשר משום דודאי לאח"ש נעשה, ומבואר שם דהיינו טעמא, משום דהא דמטריפינן אף אי לא נמצא שום רושם משום דחיישינן שמא הבריא ונתרפא, וכאן דידעינן שהיה שלם סמוך לשחיטה ואח"כ נמצא שבור וא"י אי קודם שחיטה או לאח"ש ע"כ סמיך לשחיטה נעשה ואי הי' קודם שחיטה הי' נמצא רושם ע"ש בל"ש, וא"כ ה"ה דהיכי דאיכא למתלי' שנעשה אח"ש אז לא חיישינן שנעשה זמן רב מקודם, אלא דתלינן דע"י מה שמעקמין אגפים נעשה וזה הוא סמוך לשחיטה, ואם לא נמצא רושם יש להתיר כסברת הכו"פ דאי נעשה קודם שחיטה הי' נמצא רושם כיון דל"ש החשש שמא הבריא ונתרפא וא"כ בנשבר יש להכשיר אבל בנשמט ל"ש זה דאף אם נשמט סמוך לשחיטה אפשר להיות בלא רושם בזה דברי הל"ש נכונים דהיכי דאיכא למתלי' בקודם שחיטה אף אי איכא נמי בלאח"ש טריפה עי' שם ל"ש אות ד' ותבין וא"כ בתרנגולת שמעקמין אגפים ק"ש ושכיח שנשמט אגפי' עי"ז בודאי אי נמצא שמוט וא"י אי קודם שחיטה או לאח"ש טריפה אף היכי דאיכא למתלי' בלאח"ש אך בנ"ד שאומר השו"ב שיודע שנשמט גף אחד לאח"ש ל"מ בנ"ד שלא בא לפני רק עוף א' שנשמט הגף וליכא מורה הוראה בעיר בודאי תלינן שהיא הוא העוף שנשמט הגף לאח"ש אלא אף אם באו לפני עוד עופות שנשמט גפן י"ל דתלינן כ"א דזה הוא נשמט לאח"ש, ומנא אמינא לה מהא דכתובות דף כ"ז ע"ב דאיתא עיר שכבשוה מכרכום כל כהנות שבתוכה פסולות ובגמרא שם אמר רב איסי בר אבין אם יש שם מחבואה אחת מצלת ע"כ הכהנות כולן, בעי ר"י אינה מחזקת אלא אחת מהן מהו ופסקו הפוסקים לקולא דאף דאינה מחזקת רק אחת מ"מ כל הכהנות כשירות לכהונה ומטעם דאיכא בכל אחת ס"ס שמא נחבאת ושמא לא נטמאה, ע"ש ברא"ש ובאע"ז סי' ז' וביו"ד סי' קי"ד לענין כבשים שיש חשש שמא מערבין בתוכו יי"נ דאם יש עכו"ם א' שבודאי אינו נותן י"נ בהכבשים אע"פ ששאר העכו"ם דרכן לערב י"נ מותר ליקח מכלן ע"ש, וע"ש בט"ז יש"ך והיא ג"כ מטעם ס"ס דלמא זה הוא העכו"ם שאינו מערב ואת"ל דלא זהו העכו"ם אכתי איכא ספק דלמא לא עירב יין. והא דכ' הרמ"א התם דדוקא באיסור דרבנן מקילינן ובעיר כבשוהו כרכום דאיכא חשש איסור דאורייתא ואפ"ה מקילינן היינו דגבי עיר שכבשוהו כרכום איכא נמי אמירה דידה דבעינן שתאמר טהורה אני דוקא כמבואר באע"ז סי' ז' והוא דעת הרמב"ם והרמ"א שתיק לי' התם משמע דס"ל כן ומש"ה כאן ביו"ד דל"ש אמירה מש"ה ס"ל דוקא באיסור דרבנן מקילינן ואף דס"ס מהני אפי' באיסור דאורייתא כאן לא הוה ס"ס גמור דאינו מתהפך דאת"ל דנבעלה שוב ליכא ספק וכן בכבשים את"ל דעירב שוב ליכא ספק, ועי' פרישה באע"ז סי' ז' מש"ה בעינן בכרכום דאיכא חשש א"ד דוקא אמירה דידה ובכבשים דליכא אמירה בעינן דוקא איסור דרבנן, וא"כ בנ"ד נמי דליכא חשש א"ד דאע"ג דאיכא למתלי' שנעשה מחיים ע"י עיקום הגף מ"מ אדרבא דעת הפ"ח להתיר בזה מטעם ס"ס כנ"ל גם יש כמה פוסקים דס"ל כהג"א דנשמט הגף היינו אותן העצמות הקטנים והפ"ח פוסק כן וא"כ אי איכא חד נשמט שנעשה בודאי לאח"ש יש להתיר כלן אפילו אי היו בא לפני כמה נשמטין בספק אימתי נעשה ואפי בבאו כלן בב"א לשאול כמו גבי כרכום כיון דאין כאן ודאי איסור וע"ש בגמרא ובתוס' וכ"ש כמו בנ"ד שלא בא לפני רק נשמט א' וליכא מורה הוראה אחר פשיטא דמותר בלי שום פקפוק:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה