יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · יט
שאלה. בדין מחט שהרגיש בפיו בשעת אכילת הקורקבן וראה במקום נשיכת השן יצא מן המחט לחוץ, ושמעתי שיש מקילין בדבר ולפ"ד שאין להקל ע"כ הוכרחתי להאריך קצת ולברר שא"א להקל אפילו בהפ"מ ולכבוד שבת:
תשובה. הנה הט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ח הביא בשם אחיו מהר"י בתשובה שאסר בזה אפילו התערובת ע"ש ומטעם כיון שא"א לבדוק אם הי' נקוב לחוץ והשיג שם על מהר"ם מינץ בתשו' שדעתו נוטה להקל בזה מטעם נשחטה הותרה והנה השבו"י חלק ב' סי' ס"ד כ' להקל בזה וכ' שם בשני חצאי לבנה וז"ל ומה"ט הוריתי ג"כ למעשה בנמצא מחט בקורקבן בשעת אכילה שאוסר הט"ז בסי' מ"ח שלא כדעת מהר"ם מינץ והוריתי בהפ"מ או לכבוד שבת כמ"ש הרמ"א דכל כה"ג יש להקל דתלינן טפי שבא מבפנים דרך הושט וכיון שלא ראה בשעת מליחה ריעותא מבחוץ ולא בשעת הדחה מסתמא לא ניקב מבחוץ וגם בנהק"כ השיג על הט"ז עכ"ל, והנה מה שהתיר מטעם כיון שלא ראה בשעת מליחה והדחה ריעותא מבחוץ קשה להקל מטעם זה דהוה מילתא דלא רמיא עלי' דאינשי לא מסיק אדעתי' וכל הפוסקים מלאים מזה, ועין נוב"י מ"ת חיו"ד סי' ט"ז מבואר כעין זה ממש דאם השליכו הכרם ולא בדקו אחר מחט ואשה שרחצה הכרס אמרה שלא הי' מחט יש להטריף דהוה מילתא דלא רמיא עליו ע"ש וכעין זה איתא נמי בל"ש בטריפות עצמות בסי"א ס' ואו ע"ש אות ט"ו גם מ"ש שהנקה"כ חילק עליו הנה הנקה"כ אינו חולק אט"ז רק בזה דס"ל שם בס"ק י"ב דאם לא בדק אחר ק"ד ג"כ טריפה אפילו בהפ"מ בזה חולק הנקה"כ אבל אם לא בדקו אם הי' נקוב לחוץ גם הש"ך מודה דטריפה ע"ש ס"ק כ"ה שצדד לומר כן ואף שסיים אח"כ מיהו דעת מהרש"ל להכשיר אף בכה"ג וכן דעת הרא"ש היינו דוקא היכי דלפי אומד הדעת לא הי' נקוב לחוץ ע"ש בפמ"ג וכמבואר בש"ך שם ס"ק ל"ב וע"ש ש"ד אבל בנ"ד דליכא אומד הדעת כ"ע מודה דאין להקל ובפרט כי אנן קיל"ן להחמיר אף היכי שידוע באומד הדעת שלא נקוב לחוץ עי' ש"ד ס"ק כ"ה מכ"ש בזה דיש להחמיר, אך אפשר לומר דכ"ז אם נמצא ק"ד או חלודה במחט וניכר שנעשה מחיים, אבל אי ליכא ק"ד ולא חלודה הי' אפשר להקל לפמ"ש הדג"מ בהג"ה ראשונה להשוות דברי הפוסקים דהיכי דליכא ק"ד בפנים אז אמרינן נשחטה הותרה משא"כ כשיש ק"ד מבפנים דיצאה מחזקתה מחיים וא"כ ה"ה בנ"ד נמי לכאורה י"ל דהיכי דליכא ק"ד וחלודה דיש לסמוך אמהר"ם מינץ להתיר מטעם נשחטה הותרה אף בלא בדק אם ניקב לחוץ ועיין בהגהת מהב"פ צידד ג"כ לומר כן אבל מדברי הדג"מ עצמו משמע דאינו מיקל אלא אם לא בדק מבחוץ אחר ק"ד וזה ודאי הי' שלא היה נקוב משני הצדדין אבל אם לא בדק אם הי' נקיב משני הצדדין משמע שם לחומרא ע"ש וגם הגהת מהב"פ מפקפק להקל בזה ע"ש גם הפמ"ג בש"ד סי מ"א ס"ק י"ד מפרש מעשה שהביא הט"ז בשם אחיו בלא נמצא ק"ד וחלודה ע"ש גם אין להקל בזה מס"ס ספק שמא לאח"ש נתחב ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקב קודם שחיטה מעבר לעבר, דהס"ס אינו מתהפך דאת"ל שמא ניקב מעל"ע שוב א"א לומר שמא לאח"ש דלא"ש לא שייך לחלק בין מעל"ע או לאו כמ"ש הש"ך בסי' נ"ה סק"ה, גם מדברי הצ"צ סי' ק"ז גבי מחט שנמצא בחתיכת כבד דלא היה שם לא ק"ד ולא חלודה ואפ"ה לא התיר שם מטעם נשחטה הותרה אלא משום דהוה המחט מאותן שהנשים הולכין בהן בצעיפיהן ודמי לבא זאב ונטל בני מעיי' ואפ"ה בסיף לא רצה להקל מטעם זה נמי כיון דלא חזינן נפילה ל"ד לבא זאב, ולא התיר אלא מטעם דאין מחזיקין איסור ממקום למקום ע"ש אלמא אף היכי דליכא ק"ד ולא חלודה אפ"ה אין מתירין מטעם נשחטה הותרה שלא כדעת מהר"מ מינץ, גם א"ל דע"כ מחמירין בלא בדק אם ניקב מעל"ע אלא בנתחב המחט בדופן אבל כאן י"ל שלא היה המחט תחוב כלל וע"י הנשיכה נתחבה ועברה מעל"ע ז"א דאם לא היתה נתחבה בודאי היתה נפלה בשעת מליחה והדחה דומה למ"ש המג"א בסי' תס"ז בחטה שנמצאת על התרנגולת בחוץ, וגם כיון שקולפין העור הפנימי של הקורקיבן וזורקין אותו בודאי גם המחט היתה נפלה וע"כ צ"ל שלא היה נראה כלום מהמחט בפנים ואין כאן ספק אלא שמא לא היתה תחובה מעל"ע בזה ל"א נשחטה הותרה כנ"ל ואין כאן קולא רק לדעת הרש"ל שהביא הש"ך ס"ק ל"ח שכ' אף לדעת הרשב"א דוקא בהמסס ובה"כ טריפה אם לא בדק משא"כ קורקבן שעורו עב ע"ש אבל כבר השיגו הש"ך והט"ז ע"כ אין להקל אף בלא ק"ד וחלודה כ"ש אי איכא ק"ד וחלודה כנ"ל ועי' נוב"י ס"ק חלק יו"ד סי' ל"ג משמע נמי דטריפה יע"ש: