אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › יג

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · יג

יב

שאלה אם הבה"כ נסרך לטרפש ולא נמצא מחט מבפנים ורק שבצד הב' הי' העור לקוי כמין נקב מחמת חולי או יבלת וגבשושית ובעור החצון תחת הסרכא הי' שלם ויפה, מהו הדין:

תשובה הנה הדין מבואר בכל האחרונים לקיסור הבאר יעקב הביאו בפ"ת סי' מ"א והנוב"י מ"ת סי' נ"ז והח"ס סי' מ"ם והטו"ט מ"ת סי' ל"ט וכן משמע מדברי הת"ש סי' מ"ב אות ה' ע"ש, אך ראיתי שבעל המחבר חסד לאברהם בחלק יו"ד סי' כ"ג נודד להתיר והרבה להביא ראיות ע"ז ויש שו"ב סומכין עליו להקל, ע"כ אמרתי להביא דבריו ולהשיב עליהם מה שנ"ל לפענ"ד וחלילה לסמוך עליו להקל, ואף שאין דברי הגאונים צריכין חיזוק עכ"ז אהי' כיהודא ועוד לקרא. מ"ש הרב המחבר הנ"ל וז"ל אף דסרכא הוה כח מ"מ גם בק"ד לא מצאנו להטריף רק כשהוא נגד המחט, אבל כשהנקב שבעבר הב' היא ע"י חולי י"ל דאין ק"ד מזיק, וראי' גדולה לדברינו דבמשנה תנא המסס ובה"כ שנקבו לחוץ טריפה ומייתי בש"ס ע"ז ברייתא, מחט שנמצא בבה"כ מצד א' כשר ומשני צדדין טריפה ובתר הכי מביא עובדא דרבי שהטריף במחט שנמצא בבה"כ וק"ד כנגדה, ומדשביק מתניתין דתנו בה שנקבו לחוץ ומייתי דברי רבי על ברייתא דמחט שנמצא בבה"כ משמע דוקא במחט וק"ד כנגדה טריפה אבל לא בנקב ע"י חולי' וע"ש שהאריך וכ' דלשיטות רש"י דס"ל דבהמסס טריפה אפילו מצד א' והא דתני במשנה שנקבו לחוץ היינו מצד חוץ ולאפוקי אם נקבו במקום שמחוברין זל"ז אי מכאן הוכחה דבמשנה אינו מפורש דבעי מעבר לעבר והוכרח להביא הברייתא דמפורש בה מצד א' כשר ומב"צ טריפה וכן לשיטות הפוסקים דס"ל דבניקב מצד א' בעי בדיקה אחר ק"ד וראייתם מעובדא דרבי שהפכה ובדק אחר ק"ד ג"כ אין ראי' מכאן די"ל דלכך נקט הברייתא דמחט והביא עליו עובדא דרבי לומר דוקא במחט בעי בדיקה מצד הב' אבל ע"י חולי אצ"ב אבל לשיטת התוס' דאף בהמסס בעי ניקב מעל"ע ונקבו לחוץ דמתניתין היא כפשוטה וגם לשיטות הפוסקים דניקב מצ"א ע"י מחט ל"ב בדיקה הקושיא ניצבה אמאי לא הביא עובדא דרבי אמתניתין בניקב ע"י חולי אע"כ בניקב ע"י חולי אפילו יש ק"ד מבחוץ כשר עכ"ל המחבר הנ"ל, ודבריו קשין להולמן דהא איתא בגמרא חולין דף נ"א א"ל ר"ס לאביי חזי צירבא מדרבנן דאתי ממערבא ואמר מעשה ובא לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בה"כ מצ"א והטריף שלח לי' לא אתי לגבי' אזל הוא לגבי'. א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה, א"ל באתי לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בה"ב מצ"א, והפכה רבי ומצא עלי' קורט דם, וטרפה ואמר אם אין שם מכה ק"ד מנין א"ל טרח טריחא להאי גברא פי' שבחנם הטריח אותו לבא אצלו מתניתין הוא המסס ובה"כ שניקבו לחוץ טריפה פי' וא"כ פשיטא דהיכי דאיכא ק"ד דטריפה דאם אין מכה ק"ד מנין, ולפי דברי המחבר הנ"ל קשה מאי קאמר אביי שבחנם טרח והביא ראי' ממתניתין דקתני המסס ובה"כ שנקבו לחוץ אדרבא אשמועינן טובא דהא מתניתין מיירי שנקבו ע"י חולי כמבואר בהר"ן וגם המחבר בעצמו כ' דמש"ה לא הביא דברי רבי אמתניתין דמיירי ע"י חולי ואינו מזיק ק"ד, וא"כ אשמועינן אותו צורבא מדרבנן דאע"ג דניקב מצ"א מחמת חולי אינו מזיק ק"ד, מ"מ בנמצא מחט מצ"א וק"ד מצד הב' טריפה אלא ע"כ היכי דאיכא מצד הב' ק"ד פשיטא דטריפה ואין חילוק בין ע"י חולי ובין ע"י מחט דאם אין מכה ק"ד אין, ולי נראה אדרבא היכי דחזינן שנעשה ע"י חולי הנקב שמצד פנים ונמצא ק"ד מצד חוץ פשיטא דטריפה דאמרינן אם אין מכה ק"ד מנין, אבל בנמצא מחט תחוב מצד אחד ה"א אף דאיכא ק"ד מבחוץ לא יזיק דמי החזיר המחט לפנים כמ"ש התוס' בשם ר"ת קמל"ן דאף בתחוב מחט מצד א' מ"מ טריפה בנמצא ק"ד, דאם אין מכה ק"ד מנין ואביי דקאמר שבחנם טרח דמחמת הסברא אם אין מכה ק"ד מנין פשיטא לי' דגם בתחוב מחט מצד אחד טריפה דהוה כודאי נקוב לחוץ ומש"ה קאמר לי' מתניתין היא, ומש"ה הביא המעשה דרבי על הברייתא, דמיירי במחט שתחוב מצד א' ומעשה דרבי נמי במחט הי' ולאשמועינן דאפי' במחט דאיכא למימר מי החזירה לאחוריו אם נמצא ק"ד מבחוץ טריפה וכ"ש ע"י חולי, וכנ"ל ול"מ לדעת הט"ז ס"ק י"ב דכ' דבתחוב מצ"א צריך בדיקה אחר ק"ד ובלא בדק טריפה אף בהפ"מ אף שיודע באומד הדעת שלא עברה המחט מעל"ע פשיטא דהוה רבותא במחט מצ"א אף דלא עברה מעל"ע, ואם איתא דניקב מעל"ע מי החזירה לאחוריו אפ"ה טריפה אם לא בדק אחר ק"ד, אלא אפי' לדעת הש"ך דמיקל בהודח או נאבד ולא בדקו אחר ק"ד מ"מ מודה הש"ך דלכתחילה צריכין בדיקה אחר ק"ד אף אם לפי אומד הדעת לא ניקב המחט מעל"ע, וא"כ הוה רבותא במחט וכ"ש אם ניקב ע"י חולי דליכא אומד הדעת שלא ניקב מעל"ע פשיטא דצריך בדיקה אחר ק"ד, ואם נמצא ק"ד פשיטא דטריפה, וא"כ סרכה דהוה כק"ד לדעת כ"פ פשיטא דאם נקב בפנים ע"י חולי נגד הסרכה פשיטא דטריפה, ואפשר דאף הש"ך מודה בהא היכא דנמצא נקב בפנים ע"י חולי ולא בדק אחר ק"ד כגון שהודח או נאבד קודם שבדק דטריפה דדוקא במחט שניקבה מצ"א ואיכא אומד הדעת שלא ניקבה מעל"ע בהא מכשיר הש"ך אבל בנקב ע"י חולי דליכא אומד הדעת דומה לנאבד המחט ולא הי' ידוע אם ניקב לחוץ דבהא ס"ל לש"ך ג"כ דטריפה עי' ס"ק כ"ה כיון דליכא אומד הדעת שלא ניקב לחוץ וה"ה ע"י חולי דליכא אומד הדעת טריפה אם לא בדק אחר ק"ד מבחוץ, אבל היכי דאיכא ק"ד או סרכה פשיטא דטריפה וא"צ לפנים. ועוד ראי' ברורה מסי' מ' סעיף ו' גבי לב דהביא המחבר שם י"א שאם שומן הלב דבוק בלב ואדוק מפרידין אותו בסכין ואם נמצא שם או בעובי הלב ק"ד אסור ואצ"ל אם נמצא בחללו והוא מדברי הג"א בשם ראב"י וע"ש בש"ך סק"ה, והפ"ח חולק על דין זה ומהרש"ל לא מלאו לבו לבטל דברי קבלת ראב"י, והת"ש שם מצא טעם לדברי קבלת ראב"י וכ' וז"ל אע"ג דודאי הוא בכל מקום, היכי דבעי מפולש או עד החלל כי חזינן דליכא ריעותא שם מכשירינן, מ"מ בכאן שאני כיון שהשומן הי' אדוק מאד ובתוכו הי' ק"ד שמזה נראה עכ"פ שהי' נקוב או לקוי מאמצע עד לחוץ ואעפ"כ לא הי' נראה על גוף הלב שום ריעותא מבחוץ, אלמא דקרום עלה מחמת מכה והבריא עד שאינו ניכר א"כ גם מבפנים חיישינן להבריא ונתרפא, ע"ש שהאריך. עכ"פ מוכח מכאן שאם יש ריעותא ומן הריעותא ולהלאה יש ק"ד מחזיקינן שבודאי הי' המקום ההוא נקוב או לקוי והבריא ונתרפא עד שאין ניכר, ולא עוד אלא שחוששין שמא ניקב גם מבפנים להלן מן הק"ד מבפנים והבריא ונתרפא. הרי מוכח שאם יש מבפנים נקב ובצד השני סרכה או ק"ד חיישינן שמא הבריא ונתרפא עד שאין ניכר ובזה גם הפ"ח מודה דטריפה, דע"כ לא פליג הפ"ח שם בלב אלא משום דהתם נמצא הק"ד באמצע עובי הלב, דאפי' אם הי' ניקב עד אמצע עוביו עדיין לא ניקב לחלל, והי' סבור דטעם הראב"י משום דסוף הלקותא להתפשט עד החלל בזה פליג ומכשיר, אבל אם הי' ק"ד בחלל ע"ד שכ' הש"ך בס"ק ה' מודה הפ"ח דטריפה וה"ה בנ"ד דטריפה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה