אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › יב

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · יב

יא

שאלה. שנמצא בבהמה נסרך הבה"כ לטרפש והי' נראה לשו"ב כמין מכה ישינה ולא בדק אם ניקב הבה"כ מעל"ע ונאבד בלא בדיקה, ועוד הי' בשלפוחית מכה מעבר לעבר, והוה נרקב ומכה ישינה באופן שהבהמה נטרפה, מה הדין של החלב והכלים שנשתמשו מאותה החלב:

תשובה. החלב של תוך ג"י לשחיטה פשיטא שאסורה דלא גרע מהוגלד פי המכה דאסרינן תוך ג"י ואף דלא בדקו כאן אם שלטה המכה מעל"ע מ"מ כיון דאנן קי"לן דאם נאבד בלא בדיקה הן בלא בדקו אחר מחט והן בדקו אם ניקב מעל"ע טריפה עי' פמ"ג ס"ס מ"א ובמ"ז ר"ם מ"ב א"כ לענין החלב של תוך ג"י ליכא אלא חד ספק אי ניקב מעל"ע או לאו מש"ה טריפה וכן מחמת שהי' השלחופית ניקב מעל"ע יש לאסור החלב דאנן קיל"ן ניקב השלחופית טריפה והשו"ב אמר שהי' המכה שולטת מעל"ע וא"כ מה שיש עדיין מהחלב בעין וכן הכלים שבשלו מן החלב של תוך ג"י והי' ב"י בעת שנודע האיסור פשיטא דאסורין, אבל הכלים שלא היו ב"י בשעה שנודע האיסור יש להתיר דלא הוה רק ספק טריפה הן מחמת הבה"כ דהא לא בדקו אם שלטה המכה מעבר לעבר, וכן מחמת השלחופית אף ששלטה המכה מעל"ע, מ"מ לא הוה רק ספק טריפה דהא יש מכשירין והמחבר בסי' מ"ה הביא דעת המכשירין בסתם ודעת האוסרין הביא בשם י"א א"כ דעתו כהמכשירין ורק רמ"א כ' וכן נהגו להטריף עכ"פ לא הוה רק ס"ט, ועי' פמ"ג בדינים המחודשים לס"ס אות ב' דבמקום שכ' הרב וכן נהגו לא הוה רק ס"ט, וכיון שלא נודע הס"ט עד שנעשה אב"י יש להתיר הכלים עי' פמ"ג בדיני ס"ס אות א' בשם מהריב"ל, וכ"ז לענין החלב שבתוך ג"י אבל לענין החלב שקודם ג"י יש לעיין. והנה הב"ח בתשו' סי' קכ"ז כ' וז"ל אכן אפילו כדי להתיר החלב שקודם ג"י אינו אא"כ לא נמצא שום ריעותא בצלעות, אבל אם אחר שזרקו הריאה נמצא ריעותא כגון מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות בכה"ג אסור, דהא ודאי מכה ישינה היא וגרע מהוגלד פי המכה, דאפילו המכשירין בהוגלד פי המכה כל שהוא קודם ג"י, היינו דוקא התם דאפשר שנגלד תוך ג"י, אבל ריעותא גדולה בצלעות ודאי מכה ישינה היא וכן הוריתי הלכה למעשה, אכן הכלים שנשתמשו בהן קודם אין לאסור כל שאינן ב"י מאחר שאיסור, נטל"פ הוא מדרבנן אין לאסור אלא באיסור שהוא ברור כמו בטריפות מן הבטן וכה"ג עכ"ל, והפמ"ג ר"ס ל"ט הביא דברי הב"ח ותמה עליו מה שהתיר הכלים לאחר מעל"ע, הא ספק תורה היא וע"י גילגול נעשה דרבנן אין מתירין, ועי' ל"ש סי' ל"ט אות כ"ד שכ' דכוונת הב"ח באם שלא נודע הספק עד אחר שנעשו הכלים מעל"ע בכה"ג מתירין ע"ש, וא"כ בנ"ד נמי החלב שהי' בעין מן קודם ג"י וכן הכלים שנשתמשו בהן מן החלב שקודם ג"י והיו ב"י בשעה שנודע האיסור אסורין, ורק הכלים שלא היו ב"י בשעה שנודע האיסור יש להתיר, אבל לאחר העיון נראה שיש להתיר הכלים אף שהיו ב"י בעת שנודע האיסור, דהנה הר"א בסי' ל"ט סי' כ"א הבין דברי הב"ח כפשוטו להתיר הכלים לאחר מעל"ע, אף אותן הכלים שהיו ב"י בשעה שנודע האיסור יע"ש, ואף דהר"א לא התיר הכלים לאחר מעל"ע אלא במעשה שהמכה היתה בצלעות, ומטעם דהא ליכא ריעותא לפנינו במקום שעושה טריפה, ומוקמינן הבהמה בחזקת כשרות וליכא ס"ד אבל בנ"ד דהריעותא היא במקום שעושה אותה טריפה לכאורה יש להחמיר מ"מ נ"ל להקל בהכלים לאחר מעל"ע אף בנ"ד דאף בחלב עצמה דמחמיר הב"ח קודם ג"י, לכאורה דבר תמוה דהא רמ"א בסי' פ"א מתיר בהפ"מ בסרכה אף תוך ג"י, ומטעם דהוה ס"ס שמא הסרכה בעצמה כשירה, ואת"ל טריפה שמא נגמרה הסרכה סמוך לשחיטה, אלא דדעת הש"ך דאין סרכה פחותה משלשה ימים ואוסר תוך ג"י ע"ש, וא"כ קשה אמאי אוסר הב"ח בסרכה ישינה קודם ג"י עד יב"ח הא איכא ס"ס דאף מכה ישינה הוה רק ספק אם נעשה קודם ג"י עי' ל"ש סי' ל"ט ס"ק כ"ד דמה"ט מתיר הב"ח הכלים לאחר מעל"ע אף דאין דברי הל"ש מוכרחים די"ל דמתיר הב"ח לאחר מעל"ע משים דסרכה הוה רק ס"ט מ"מ מצד הסברה נאמר כן דודאי לא הוה רק ספק קודם ג"י וא"כ איכא ס"ס חדא שמא הסרכה בעצמה כשירה ושמא לא נעשה קודם ג"י וא"כ מן הדין הי' נראה להתיר בהפ"מ אף החלב בעצמה קודם ג"י מטעם ס"ס ואף דהוה ספק חסרון חכמה מ"מ כיון דהוה ספק לכל העולם מחשב ספק ע"ש בט"ז, אלא כיון דיצא מפי הב"ח לאסור החלב עד יב"ח מחוייבין אנחנו לקבל דבריו באימה, ולאסור החלב עד יב"ח אף בהפ"מ, אבל לענין הכלים כיון שהב"ח בעצמו מתיר הכלים לאחר מעל"ע, ומשמעות דבריו להתיר אף אותו הכלים שהי' ב"י בעת שנודע האיסור, וכמו שהבינו הפמ"ג והר"א דבריו, בודאי יש להתיר ר, ול"ק קושית הפמ"ג הא הוה ס"ד וע"י גלגול נעשה דרבנן דאדרבא יש כאן ס"ס בדאורייתא חדא שמא הסרכא בעצמה כשירה ושמא לא נעשה קודם ג"י וא"כ בנ"ד נמי נהי דלענין החלב שיש בעין יש להחמיר כדברי הב"ח, מ"מ לענין הכלים אף שנודע הספק בעת שהי' ב"י מותרין להשהותן עד לאחר מעל"ע ולהשתמש בהן, דהא גם כאן יש ס"ס הן מחמת בה"כ חדא שמא לא ניקב מעל"ע ושמא לא נעשה קודם ג"י וכן לענין השלחופית יש ס"ס חדא דלמא הלכה כדעת המכשירין ודלמא לא נעשה קודם ג"י וא"כ יש להתיר הכלים לאחר מעל"ע כנ"ל, אך בזה יש להסתפק אם הבהמה היתה משתנת דם בחיי' זמן רב קודם שחיטה ואח"כ נמצא מכה מעל"ע בשלחופית אם יש לאסור הכלים מאותה השעה שהיתה משתנת דם או לאו, והנה הפמ"ג בסי' פ"א ש"ד ס"ק כ' דאם נמצא מים בראש ולא היה המות מקיפה והיתה מנענעת בראשה זמן רב קודם שחיטה יש לאסור החלב אף קודם י"ב חודש משעה שהיתה מנענעת בראשה משום דיצאה מחזקתה, א"כ ה"נ לכאורה יש לאסור החלב משעה שמשתנת דם וגם הכלים שהי' ב"י בשעה שנודע הספק אף קודם י"ב חודש, א"ד התם ליכא ס"ס כיון שמנענעת בראשה ודאי איכא מים בראש, וליכא אלא חד ספק שמא המוח מקיפה או לאו, אבל בנ"ד אכתי איכא ס"ס דכמה פעמים הבהמה משתנת דם והשלחופית הוא שלם ולא ניקב מעל"ע וא"כ איכא ס"ס שמא לא ניקב השלחופית ושמא הלכה כמכשירין, ואף שנמצא עתה לאח"ש שניקב מעל"ע אכתי ספק שמא בשעת חליבה לח הי' ניקב מעבר לעבר ואת"ל דהי' אז ניקב מעל"ע דלמא הלכה כמכשירין. ונ"ל לענין הכלים להשהות מעל"ע יש להתיר אף במשתנת דם כנ"ל, ולפי"ז נראה לי דה"ה בהמה שהיתה צולעת על רגל אחת ואח"כ נשחטה ונמצא שהי' הבוקא שף מדוכת והגיד הדק נתעכל דיש להתיר הכלים שנשתמש בהן החלב קודם ג"י להשהות מעל"ע דכאן ג"כ איכא ס"ס שמא מה שהיתה צולעת הי' רק מחמת שהבוקא שף מדוכתי', ולא נתעכל אז הגיד הדק, ואת"ל נתעכל אז הגיד הדק שמא הלכה כרוב הראשונים דהניבין הם החיצונים, אך מה שיש מן החלב בעצמה אין להתיר כמו גבי מכה ישינה דג"כ איכא ס"ס כמ"ש ואפ"ה איסר הב"ח כנ"ל, והנה בפרה המשתנת דם אם מותר לאכול מחלבה בחיי' הנה הספר יהושע מתיר עי' תשו' כ"ז וכן הטו"ט מ"ת סי' קנ"א וגם בעל המחבר חסד לאברהם ג"כ מתיר מטעם ס"ס שמא לא ניקב השלחופית ואת"ל ניקב שמא הלכה כמכשירין, ובספר יהושע כ' עוד סברא להתיר, דבבהמה נקיבה יש לומר דדם בא מהמקור, כן הובא בד"ק בשם חמיו הרב הגאון להתיר מטעם זה ולפענ"ד הוא תמוה דהא בסי' קצ"א גבי אשה שיצא ממנה דם בהשתנה פסק המחבר והיא דעת הרמב"ם דהאשה טהורה בין יושבת ובין עומדת וכר"י במשנה נדה נ"ט ואפילו בהרגישה, דהיא ספק דאורייתא, מ"מ טהורה משום דאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ק ותלינן שדם זה בא ממכה שבחלחולת (עיין באה"ג שם פי' שלחופית של מ"ר) או ממכה שבכליות, הרי שבאיסור נדה החמור לא תלינן שבא מהמקור כ"ש הכא להקל בודאי אין לתלות במקור, ובודאי או שבא הדם מהשלחופית של מ"ר או שבא ממכה שבכליות כיון דדרך הדם לבא ממקומות הללו. ומ"ש ספר יהושע שם דאין לתלות בשלחופית דאין מחזייקן דם בבני מעים, הוא תמוה הא דאין מחזיקין דם בב"מ א לאח"ש לענין מליחה אבל אם יש מכה בב"מ בחיי' בודאי מוציאה דם והחוש יעיד ע"ז, גם מ"ש בעל המחבר חסד לאברהם להתיר מטעם ס"ס כנ"ל לפענ"ד נראה דאיכא נמי ס"ס להחמיר שמא בא מהשלחופית שניקב, ודלמא בא ממכה שבכליות במקום שעושה טריפה, ע"כ לפ"ד אין להקל ולאכול החלב. והנה זה ימים כבירים ראיתי כ"י מהרב הגאון המפורסם מ' משלם מטיסמינץ זללה"ה שכ' במקום שרובן נתרפאין מהחולי זה יש להכשיר החלב, ובמקומינו לא שמעתי שנתרפאו מזה כאשר נתיישן החולאת אם לא בתחילה יש שעושין לה תרופה ומתרפאת ע"כ אם נתיישן החולאת בודאי אן להתיר החלב הנ"ל, ועי' בדעת קדושים סי' מ"ה מחמיר ג"כ:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה