אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › ד

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · ד

ג

נשאלתי בשו"ב שבדק ריאה והי' בה סרכה של"כ וקלף אותה כמנהג ובדק ברוק והטריף אותה ובפיו לא אמר שהוא טריפה שאין דרכו בשום פעם לומר בפיו טריפה, ורק באם הבהמה טריפה אינו מנתק הורדה והולך לו ובזה ידוע לכל שהבהמה טריפה ואח"ז בא הטבח בעל הבהמה ושאל נידון הבהמה ואמרו לו שנטרפה על סרכה וציוה בעצמו לנפוח הריאה ובדק ברוק ולא בצבצה וצוח שהטריף השו"ב בחנם, ובא השו"ב עוד הפעם ובדק פ"ש בכוק וראה שאינו מבצבץ, והכשיר הבהמה ואמר שמה שהטריף מקודם מחמת שהי' סבור שביצבץ אך עתה נתגלה שלא הי' בצבוץ ורק מחמת שפיכת הרוק מפיו נבעי' הרוק כרתיחה והי' נדמה לו שמבצבץ ואכלו הבשר ועתה נפשם בשאילתם אם כדין השו"ב הכשיר ומה הדין של הבשר שיש עדיין בעין וגם הכלים שבשלו בהן:

תשובה. בתחילה נברר אם השו"ב נאמן לחזור מדבריו ראשונים, שהטריף, ונראה לי דאף אם הי' מקום להכשיר אם בדק מתחילה וביצבץ ואח"כ בדק ולא בצבץ מ"מ היינו דוקא אם בשעה שבדק ובצבץ עדיין לא הטריף בהחלט ולא הוחזקה בעיני השומעים לטריפה, וחזר ובדק ולא בצבץ בזה הי' מקום לדון אם יש להכשיר אבל בנ"ד שכבר החליט השו"ב לטריפה והלך לו והוחזקה בעיני העומדים שם לטריפה שוב א"י אח"כ להכשירה אף אם נותן אמתלא לדבריו. והנה ביו"ד סי' א' סי' י"ג איתא טבח שעשה סימן בראש הכבש ואמר שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר הי' ולא אמר שהוא טריפה אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו בשר ליקח ממנו, כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן והוא מדברי התשב"ץ, והקשו ע"ז כל הפוסקים מ"ש מהוחזקה נדה בשכינותי' דלא מהני אמתלא עי' ב"ח וט"ז ושאר אחרונים. ועי' ש"ך סי' קפ"ה והת"ש בסי' א' כ' דהא דנאמן אח"כ באמתלא היינו דוקא דבשעה שהחזיקה לטריפה הי' מקום לאמתלא כגון שהי' דוחק בבשר ולהשו"ב צריך בשר באופן שלא הוחזקה בהמה זו להשומעים לודאי טריפה, אבל אם בשעת אמירתו לא נשאר שום ספק בעיני השומעים והוחזקה בעיני כל לודאי טריפה לא כל כמיני' דהשו"ב שוב אף באמתלא טובה דכל מילי דאיתחזק באסורא א"א להוציאה מחזקה אלא בראי' ברורה ואפילו לא הי' רק אמירה בעלמא בלא מעשה א"נ ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דכבר הוחזקה בעיני הרואין לודאי טריפה שוב א"נ להכשירה. ולכאורה י"ל דל"ד להתם דמיירי שאמר סתם טריפה ואינו ידוע מאיזה טעם הטריף ומש"ה אם הוחזקה לידאי טריפה שים א"נ להכשירה אבל כאן דידוע לכל שטרפה רק מחמת הסרכה שבדק אח"כ ברוק ומסתמא שסבר שבצבצה וכיון שרואין עתה שאינו מבצבץ דומה ממש לכאורה להא דמבואר בב"י ל"ט סי' ט"ו טבח שהכניס ידו ואמר שהוא טריפה ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפש ופתחו הטרפש ובדקוהו ולא נמצא טריפות מכשירין אותה. אבל ז"א דהתם מיירי שאמר בפירוש שהטריפות היא מחמת הריאה כמבואר בט"ז, וכן מבואר בריב"ש שממנו מקור דין זה עיין ת"ש אבל אם אמר סתם טריפה א"נ דאולי אתילד איזה טריפות אחר בבהמה או בשחיטה אם הוא שו"ב ואינו נאמן אלא באמתלא טובה ובמידי דעבידי למטעי, אבל במידי שאין דרך שום שו"ב לטעות א"נ, ובנ"ד נמי אין דרך שום שו"ב לטעות בזה ולומר מחמת שפיכת הרוק שהוא מבצבץ בודאי א"נ ואף דבדק ברוק במקום הסרכה אולי הי' איזה טריפה אחרת בבהמה, או בשעת שחיטה, ומחמת יראה לא רנה לגלות ובפרט לדעת הת"ש דכל היכי שהוחזקה לטריפה ודאי שוב ל"מ אמתלא א"כ כאן אפילו אי הוה אמתלא טובה ל"מ וכ"ש שאין זו אמתלא טובה. ולכאורה עדיין י"ל כיון דכאן לא אמר כלום בפיו שהוא טריפה אלא ממה שלא ניתק הורדה והלך לו הי' מוכח שהוא טריפה וא"כ י"ל דא"נ אמתלא כלל וכעין זה איתא בריב"ש סי' תצ"ח והביא ראי' מהא דחולין דף מ"ד ע"ב גבי האי פסוקת הגרגרת דאתי לקמי' דרב והוה בדק ברוב עוביו אמרו לי' ר"כ ור"א לרב למדתנו רבינו ברוב חללה שדרה לקמי' דרבב"ח בדקה ברוב חללה והכשירה ואקשינין והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירי רשאי להתיר ומשני ש"ה דרב לא אסר בפירוש ומזה מביא הריב"ש שם ראי' שכ"ז שלא אמר בפירוש טריפה אע"פ שניכר שדעתו הי' לאוסרה מ"מ יכול לחזור ולהכשירה ע"ש, מ"מ נראה לי דזה דוקא כעין עובדא דריב"ש שם דהמעשה שבאותו מעמד שהי' דעתו של השו"ב להטריפה הראו לו שלא נפתח הטרפש ותיכף חזר והכשיר וכן בעובדא דרב הנ"ל איירי בכה"ג שדעתו הי' לאוסרו, ובדק ברוב עוביו ותיכף החזירו ר"כ ור"א ושלחה לקמי' דרבב"ח, אבל בנ"ד כיון שכבר הוחזק לטריפה בעיני הרואים מחמת שכבר הלך השו"ב ולא ניתק הורדה אף אמתלא ל"מ לדעת הת"ש ואף בלא אמירה כלל, וכן מבואר שם בת"ש אות ע"ט ע"ש, ועוד נראה דכאן בנ"ד בלא"ה א"א להכשיר מחמת שלא בצבץ אח"כ ל"מ אי אישתהו בין בדיקה ראשונה לשני' די"ל דהריאה נתייבש ביני ביני ונסתם הנקב מחמת זה, אלא אפילו אם הי' באותו המעמד ותיכף בדקו ולא בצבץ לא נראה בעיני להתיר, דהנה מצינו בסרכה תלוי' שעלתה בנפיחה לא מהני מו"מ ואף שאח"כ אינו מבצבץ טריפה כמבואר בת"ש, והטעם נראה לי דכל היכי דאיכא ספק איסור ל"מ בדיקה ולא סמכינן על הבדיקה דא"א בקיאין בבדיקת נפיחה כמבואר בט"ז סי' ל"ט ס"ק וא"ו, ודוקא בסרכא העוברת ע"י מו"מ דהבדיקה אינה אלא לחומרה. בזה סמכינן על הבדיקה יע"ש, וא"כ כאן דנראה להשו"ב מתחילה דבצבץ ולו יהא רק ספק ביצבץ מ"מ שוב צריכה בדיקה מן הדין וא"א בקיאין בבדיקה, וכ"ש דהי' נראה להשו"ב דודאי בצבץ דהא הטריף אף אם בדק אח"כ ואינו מבצבץ נראה דאין סומכין על הבדיקה שני' להכשיר ושלא כדין הכשיר השו"ב בלי שאלת חכם, ובפרט שלפי לשון השאלה נראה ששהה בין בדיקה הראשונה לשני'. וגם אפשר שהיתה מונחת הריאה במקום קר ונסתם הנקב מחמת הקרירות כעין שאמרו מים קרים מטרשי לי' ופי' הר"ן ונסתם הנקב ה"ה י"ל דאף לא מים רק הקרירות בעצמו סותם הנקב, וכעין זה מצינו דאסור למלוח בשר שנקרש שנסתם נקבי פליטת הדם ע"כ נראה לי שהבשר שיש עדיין בעין בודאי אסור לאוכלו וגם הכלים שנתבשלו בהם אותן שהן ב"י בשעה שנודע האיסור יש לאוסרן ואותן הכלים שהן אב"י וא"א להכשירן יש להתיר אותם ואותן שאפשר בהגעלה יגעילם. כנ"ל להלכה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה