יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · לא
נשאלתי בדין המבואר בנוב"י מ"ת סי' כ"ג באחד שלקח מחבירו מעות על צד היתר עיסקא, ואחר ימים כשתובע המלוה הקרן עם העיסקא, טוען הלוה על הקרן, א"י אם פרעתיך בז"פ, שכמדומה שפרעתיך, ופסק שם שהקרן חייב לשלם, דה"ל א"י אם פרעתיך, אבל מהעיסקא פטור, מאותו הזמן שמסופק שפרע לו, ואף משבוע' פטור, משום דנגד העיסקא ה"ל א"י אם נתחייבתי לך, דשמא פרע לו אז הקרן, ופסקה השותפות ולא נתחייב כלל בריוח, וגם התובע אין לו טענת ברי שהרויח במעותי, רק שתובע שבועת השותפין, א"כ כיון שטוען א"י אם היתי שותף עמך, פטור בלא שבועה כמו שאם הי' טוען בברי שפסקה השותפות, דפטור משבועה, כמבואר בסי' צ"ג סעי' ט', מטעם דאין נותנין שבועה על שבועה, דאף אם יודה שהם שותפים עדיין, אין עליו אלא שבועת השותפים ע"ש, ונשאלתי אם יכול להטיל עליו קבלת ח"ס, כמבואר בסי' פ"ז סעי' כ"ז, גבי אם טוען שכבר נשבע, דכ' רמ"א דצריך לקבל ח"ס, אם נשבע, דהתם נמי אף אם יודה שלא נשבע עדיין, אינו חייב רק שבועה, ואפ"ה צריך לקבל ח"ס שנשבע, ה"ה בנ"ד נמי צריך לקבל עכ"פ ח"ס שא"י אם פרע הקרן:
תשובה. נ"ל דבזה פטור אפי' מקבלת ח"ס, וכדמשמע מדברי הסמ"ע שם סי' כ"ה ס"ק ע"ג שכ' על מ"ש המחבר כל הטוען על חבירו טענה, שאף אם הודה לו, לא יתחייב ממון, אע"פ שכפר אין מחייבין אותו היסת, וכ' הסמ"ע בס"ק ע"ב, אע"פ שיתחייב שבועה בהודאתו, ובס"ק ע"ג כ' וגם ח"ס אין מטילין עליו משמע דקאי אס"ק הקודם, דאפי' היכי דיתחייב שבועה בהודאתו מ"מ פטור מקבלת ח"ס, דאל"כ מאי אתי לאשמעינן הא מבואר במחבר עצמי, ולא חרם, אלא ע"כ דאתי לאשמעינן דאף היכי דאם הודה יתחייב שבועה מ"מ פטור מקבלת ח"ס, ול"ד לסי' כ"ז הנ"ל, דחייב לקבל ח"ס, כמבואר בסמ"ע סי' צ"ג או' י"ז דיש חולקין בין תבעו אשבוע' שנתחיי' כבר ובין היכי שלא נתחייב עדיין שבועה, אלא שאם יודה יתחייב שבועה ע"ש, אף שהש"ך שם חולק אסמ"ע לא חולק עליו שם אלא שא"צ לחילוקו של הסמ"ע דאף שבועת השותפים אינה אלא תקנתא, אבל שפיר מודה לחילוקו. והראי' שבסי' צ"ג לא הגיה רמ"א שצריך קבלת ח"ס וא"כ גם בנ"ד א"צ קבלת ח"ס וא"ל א"כ מאי אהני בתקנתא שתיקנו במקבלי עיסקא, או שישבע או שישלם, הא כל מי שירצה ליטעון לא הרוחתי יטעון א"י על הקרן ואז פטור משבועה וקבלת ח"ס דא"כ קשה בהא דסי' צ"ג ג"כ דאם טוען כבר חלקנו מהשותפות פטור משבועת השותפים א"כ כל אחד יטעון כן וא"צ ע"ז שבועה כמבואר שם אלא ע"כ דתקנת חכמים לא הוה שיכול להשביע על הספק אלא דאיכא עדים או שהודה בעצמו שעדיין לא חלקו השותפים ה"נ לא תיקנו שישבע לא הרוחתי אלא כשהוא מודה שעדיין חייב הקרן לא באומר א"י והטעם בזה דתקנתא לתקנתא לא עבדינין, כנ"ל בהא דפטור אף מקבלת ח"ס: