יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · כח
שאלה שבא לפני באחד שעשה שטר מברחת בערכאות על ביתו ונכתב בספר הערכי האיך שמכר הבית לפ' ואח"כ מת המבריח בלא זש"ק ר"ל, וקודם מיתה חילק נכסיו לבני האחים ואחיות שלו ועשה ע"ז שטר צוואה ואח"כ מת והשטר צוואה אינה בנמצא, ואח"כ מת גם אותו האיש שהבריח לו, והניח בנים, ועתה בא א' מיורשי המבריח ובידו כתב מקוים בערכאות האיך ששילם לבני האחים ואחיות של המבריח ונתנו לו פטורים על הבית, והבית נשרף ונשאר רק הקרקע הפנוי', וקודם שנשרף החזיק ג"כ בהבית ודר בו, אך לא שני חזקה ג' שנים ואחר השריפה נשאר מרתף והחזיק הוא בהמרתף ג"כ אחר השריפה, ובין שניהם יש ג"ש ורוצה כעת שהבני של אותו שהבריח לו יתנו לו קאנטראקט המועיל ע"פ נימוסי קיר"ה שיוכל למכור הקרקע והבנים טוענים אולי יש עוד איזה יורשים שלא שילם להם כפי הצוואה ויתבעו אותן הן בד"י והן בדא"ה ואינם רוצים לעמוד עמם בדינא ודיינא, ורוצים ליתן לו ערקלערונג שהקרקע אינו שלהם, ועי"ז תחזור הקרקע למורישם המבריח ואך עי"ז יבא הפסד רב להיורש הלז שלא יוכל למכור לשום אדם ע"פ נימוסי קיר"ה והוא בעצמו אין יכולת בידו לבנות הקרקע כי הוא עני וצועק על ביתו שנשרף ועל הקרקע שנטבעה במים אדירים וההפסד מגיע יותר מאלף ר"כ שרוצים ליתן לו בעד הקרקע, ובא לפני להורות להם ע"פ דת"ק אם מחויבין היורשים ליתן לו קאנטראקט או לאו:
תשובה. בזה יש לעיין בשני אופנים א' אפילו אם הבנים של האיש שהבריחו לו יתרצו ליתן ליורש הלז קאנטראקט אם רשות בידן ליתן לו קאנטראקט ואין חוששין ליורש אחר. ב' אם יכול לכוף אותן ליתן לו קאנטראקט אם אינם רוצים שלא יבא ע"י להפסד רב כנ"ל, ונ"ל באם שהיורשים מרוצים ליתן לו קאנטראקט פשיטא שרשות בידן ליתן לו, ל"מ לדעת הרא"ש דקיל"ן כוותי' בח"מ סי' רפ"ד דמי שהוא מוחזק לקרוב ואין אנו יודעין שיש קרוב יותר ממנו הרי זה יורשו ול"ח שיש קרוב יותר ממנו כ"ז שאין אנו יודעין ע"ש פשיטא שרשות בידן ליתן לו קאנטראקט אלא אפילו לדעת הריב"ש סי' מ"ו דס"ל דבעינן שיהי' מוחזק שזה הקרוב הוא קודם בירושתו מ"מ בנ"ד כיון דיש בידו פטורים מבני האחים, והוא מקיים בערכאות, וא"כ הם קודמים בנחלה ואין ידוע אם יש עוד בני אחים או אם כתב עוד ליורשים אחרים בהצואה א"כ בודאי רשות ביד הבנים הנ"ל ליתן קאנטראקט אם יתרצו בזה וזה א"צ לפנים, אך בנ"ד דאין היורשים רוצים ליתן הקאנטראקט כדי שלא יצטרכו לירד בדינא ודיינא אם יכול לכוף אותם על פי ד"ת ליתן לו כדי שלא יבא היורש לידי הפסד רב, בזה יש לעיין. ונלענ"ד דע"פ ד"ת מחוייבים הבנים הנ"ל ליתן לו קאנטראקט כדי שלא יבא לידי הפסד רב כי הפסידו שלו הוא ודאי והחשש של הבנים הוא חשש רחוק אולי יש יורש אחר ויתבע אותם ובפרט שבדינינו לא יהי' ביד שום יורש תביעה עליהם ע"ז שנתנו לו קאנטראקט כיון שרשות בידם ליתן לו קאנטראקט ע"פ ד"ת כמ"ש לעיל וגם בערכאות א"י שום יורש לתובעם ולהוציא מהם ממון כיון שנכתב הבית בספר הערכי על שם אביהם ויכולת בידם לעשות מה שירצו אם לא באיזה עלילה יבא אחד עליהם ואין ספק שלהם מוציא מידי ודאי פסידא שלו ועי' בצ"צ סי' יוד גבי מי שאבד שטר שנכתב בו שם המלוה שכ' שם ג"כ כיון דפסידא דמלוה היא ברי ופסידא דלוה שמא יאבד שוברו היא חשש רחוק מש"ה צריך לשלם לו החוב ואין חוששין לפסידא דלוה, ואף דאיכא טעמא בגמרא ב"ב דף קע"ט, משום דעבד לוה לאיש מלוה, מ"מ עי' בצ"צ שם, שכ' דאין זה עיקר הטעם אלא משום דפסידא דמלוה הוא ברי ופסידא דלוה היא ספק וחשש רחוק שמא יאבד שוברו וכ"ש בנ"ד הוא חשש רחוק עוד ביותר, דהתם אם יאבד שוברו יצטרך לשלם לו עוד פעם אחרת משא"כ בנ"ד שלא יצטרכו לשלם לשום יורש שיבא הן בד"י והן בדא"ה אלא שמא יבא יורש ויעליל עליהם ויצטרכו לישבע אין ספק שלהם מוציא מידי ודאי שלו, ועוד יש ראי' מהא דכ' רמ"א בסי' קכ"ח בחו"מ מלמד שהי' אצל בעה"ב, והלוה לעכו"ם על משכנות ויצא משם ולא פשר עצמו עם העכו"ם והניח מקצת מעותיו ביד בעה"ב ורוצה לעכבם כי הוצרך לפשר עם העכו"ם אין יכול לעכבם עכ"ל, והוא מהגה"מ ב"ב ועי' ש"ך שם ס"ק י"א מה שהקשה ע"ז כיון דהמלמד חייב לעכו"ם מן הדין אמאי אינו יכול לעכבם ע"ש, ועי' תומים מ"ש שיש ט"ס ברמ"א וצ"ל ויצטרך לפשר עם העכו"ם, ומיירי דבעה"ב עדיין לא פשר עצמו עם העכו"ם ומש"ה אינו יכול לעכב בידו המעות של המלמד והטעם דנכסי דבר נש אינן ערבין בי', ולא יתבע הערב תחלה, והיינו כל כמה דלא פרע לעכו"ם ותבעו להמלמד שישלם לו אינו יכול לעכב נכסיו ע"ש, וכ"ש בנ"ד דאין כאן אלא חשש רחוק שמא יעליל עליהם אחד מן היורשים בודאי אין יכולין לעכב הקרקע על שמם ומחוייבין ליתן לו קאנטראקט שיוכל למכור את הפלאץ, וא"ל דאפי' בלא שום חשש א"א להכריחם ליתן לו קאנטראקט וסגי להם ליתן פטור נגד מורישם, כי מה להם שלא יוכל למכור ע"י פטור, כיון שהם נותנים לו פטור נגד מורישם המבריח אבל ז"א, דודאי כי היכי דאם המוריש ואביהם הי' קיים בודאי אביהם הי' מחויב להחזיר לו על אופן שיוכל למוכרו, דמסתמא בודאי בשעת הברחה הי' המדובר ביניהם דבעת שיצטרך שיחזור לו שמחויב להחזיר לו, על אופן שיוכל למוכרו לאחר ולעשות בו כאדם העושה בשלו, ובפרט כי ידוע שההברחה הי' מחמת שהי' חייב מעות לקיר"ה, ובאם שהי' החזרה בחייו, באופן שירצה למכור את הבית לא הי' אפשר באופן אחר, רק שאביהם יתן קאנטראקט להקונה את הבית על שמו שהוא מוכר לו, כי אם הי' ניתן לו רק פטור על שם המבריח יקדים החוב של קיר"ה ולא יוכל למוכרו, א"כ שוב היורשים של המבריח יורשים כל זכות מורישם ומחוייבין גם הבנים ליתן להיורש קאנטראקט כי היכי שאביהם הי' חייב ליתן קאנטראקט למורישם, כנ"ל לפענ"ד להלכה:
והנה כתבתי הדבר להרב המאה"ג החריף מ' יחיאל מיכל ברומיר אבד"ק מילניצא נ"י, וזה אשר השיב לי פעם ראשונה וז"ל. הנה כל הראיות שהביא כ"ת דהדין הוא לכוף הבנים שיתנו לו קאנטראקט, המה נכונים לפי מה דנקט דכאן מיקרי מחזיק בשל חבירו אבל א"כ יעמוד לנגדינו הא דאיתא ב"ק דף ק"ג גבי האי דכ' השטר בשם ר"ג, והובא בש"ע סי' ס' דאין כופין הר"ג ליתן שטר, משום דא"ל לא יקרא דידך בעינא ולא זילותא דידך, והנה האי זילותא דמחזי כמוכר נכסיו הוא בודאי איני אלא חששא קלה, ואפ"ה חיישינן לה, והמרש"ל שהביא הש"ך שם דצריך ליתן טעם לדבריו, כוונתו לה"ט גופי' הנ"ל דצריך לבאר אותו ולא טענינן לי' אנן כמו שמבואר במהרש"ל. ואין לחלק דהתם כ' שלא מדעתי, אבל הכא כ' מדעתי, דלפי הסברות והטעמים שהכריח כ"ת מהראיות שהביא אין לחלק בזה אע"כ מוכרחין אנו לחלק ולומר דדוקא היכי דזה בא לעכב את של חבירו ת"י כהנהו גווני דמיירי בהנהו מקומות שהביא כ"ת דמשום לתא דגזל נגעו בי', אז הסברה נותנת דאין לעכב בשל חבירו על הספק, או מטעם שכ' התומים דאין לפרוע מן הערב תחלה קודם שיתבע מן הלוה, משא"כ בהא דר"ג דאין הלה בא להחזיק בשל חבירו שהרי זה משתמש בשדותיו ורק שהשטר נכתב על שמו, ועי"ז ניזיק חבירו לית בי' טעמא רק משום כופין על מדת סדום, דזה נהנה וזה לא חסר, הלכך כל היכי דאית לי' איזה קפידא אפי' חשש רחוק אינו בכלל זה, ונ"ד נמי, אף שנכתב בספר הערכי ע"ש אביהם מ"מ אינן מחזיקין בהקרקע מאומה שהרי זה משתמש בה ועושה בה כאדם העושה בשלו, ואין להם בזה רק מה שנכתב על שם אביהם דאין גופו ממון וא"כ אי איכא איזה קפידא לא כייפינין להו, עכ"ל. וזה אשר השבתי לו. מה שהקשה כ"ת, מהא דר"ג ומכח זה יצא לחלק, בין מחזיק בגוף הדבר של חבירו, להיכי שאינו מחזיק בגוף הדבר רק שנכתב השטר על שמו בהא לא כייפינן לי' ז"א וא"א לחלק בכך, דהכי איתא התם, ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור, ואם אמר ע"מ, כופין אותו למכור, מאי קאמר, אר"ש ה"ק הלוקח שדה מחבירו בשם ר"ג, אין כופין את הר"ג למכור, ואם אמר ע"מ, כופין את הר"ג למכור, אמר מר הלוקח שדה כו' מכלל דמקני' קנה כו', אי משום הא ל"ק כגון דאודעי לבעל השדה כו', אלא אימא סיפא, ואם אמר ע"מ כופין את הר"ג, ואמאי, ולימא ר"ג לא יקרייכו בעינא, ולא זילותיכו בעינא, אלא חמר אביי ה"ק הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין המוכר לכתוב שטרא אחרינא ולמכור זימנא אחרינא, ואם אמר ע"מ, כופין המוכר למכור, אמר מר הלוקח שדה כו', פשיטא מ"ד מצי אמר לי' מידע ידעית דאנא לנפשאי שקילנא ופנחיא בעלמא הוא דקביענא וזוזי בכדי לא שדינא, אלא אדעתא דכתיב לי שטרי אחרינא, קמ"ל דא"ל עניינא עבדית לך, בהדי האי דזבנית לי' בשמי' ויכתוב לך שטרא אחרינא, ופירש רש"י עניינא תנאי כו', ואם אמר ע"מ כופין פשיטא ל"צ דאמר לי' לסהדי כו' עכ"ל הגמרא הצריך לענינינו, ולפי חילוק של כ"ת קשה בכאן קושיא חזקה מאי פריך לפי אוקימתא דר"ש אלא אימא סיפא ואם אמר ע"מ, כיפין את הר"ג אמאי ולימא כו', קשה דלמא קאי ואם התנה היינו שהתנה עם הר"ג כמו להאוקימתא דאביי דקאי אמוכר דאין כופין אותו, וקאמר בסיפא, ואם התנה היינו עם המוכר כן ה"נ יש לפרש לאוקימתא דר"ש דקאי הסיפא ואם התנה אר"ג ומש"ה כייפינין לר"ג לכתוב שטרא בשמו של הלוקח, וע"כ צ"ל דגם בהתנה פשיטא לי' להגמרא דאין כופין את הר"ג וכדעת בעה"ת הובא בש"ע סי' ס' ומטעם דלא עביד מעשה שיתקיים התנאי עי' בטור שם, וי"ל דמזה הוכיח בעה"ת דינו דל"מ תנאי עם הר"ג מדלא מוקי לאוקימתא דר"ש הסיפא דהתנה עם הר"ג, אבל לאביי דמוקי דקאי אמוכר דבשעה שנותן לו המעות והמכר נעשה על תנאי זה שיכתוב לו שטרא בשמו, ודאי מהני התנאי, וזה ניחא היכי דהתנה יש לחלק בין הר"ג ובין המוכר וכמ"ש בשם בעה"ת אבל היכי דלא התנה דפריך פשיטא דאין כופין את המוכר לכתוב שטרא אחרינא, ומשני מ"ד מצי א"ל מידע ידעת כו', קמ"ל דא"ל עניינא עבדית בהדי האי דזבנית ליה בשמיה, ופירש רש"י תנאי, קשה ל"ל ה"ט דענינא עבדית לפי חילוק הנ"ל הא כיון דאין המוכר מחזיק בהשדה סגי בהאי טעמא דלא ניחא למוכר לאפושי שטרי עילוי' כמו גבי הר"ג לאוקימתא דר"ש דפשיטא לי' דאין כופין ואף בהתנה עמו, ואף דהכא גבי מוכר מהני תנאי, מ"מ בלא התנה פשיטא שאיך לחלק בין הר"ג ובין המוכר דבשניהם אין מחזיקין בשדה רק בהשטר, ול"ל דעניינא. עבדא, וע"כ צ"ל דעיקר החילוק היא דעל הר"ג לית לי' להלוקח שים דררא דממונא עליו דלא קנה הר"ג הקרקע, כדמוקי לה בגמרא, דאודעי' לי' לבעל השדה כו', ומש"ה לא מצי כייף לי' לכתוב שטרא בשמו וסגי לי' בטעמא לא יקרייכו בעינא ולא זיליתיכו בעינא, אבל גבי מוכר שנתן לו מעות דמי השדה ואית לי' עליו דררא דממונא לא סגי בהאי טעמא דלא ניחא לי' באפושי שטרא, ולהכי צריך לטעמא דעניינא עבדית לך, וא"כ בנ"ד גבי שטר מברחת דכ' הרא"ש בכתובות הביאו ג"כ הנה"מ סי' צ"ט דכ"ז שלא חזר המבריח דקנאה המקבל, וא"כ אית לי' דררא דממונא עליו מחויב ליתן לו שטר מכירה עליו, ולא סגי בטעמא דלא ניחא לי' באפושי שטרי, ונשאר בנ"ד רק החשש הנ"ל שמא יתבע אותם איזה יורש אחר, וכבר הוכחתי דאין ספק פסידא שלהם מוציא מידי ודאי פסידא שלו:
והנה הרב הנ"ל חזר והשיב לי שאין ענין לדברינו דהתם טעמא אחרינא אית בי' דס"ד דש"ס דמצי אמר לי' דמידע ידעת, כו' וזוזי בכדי לא שדינא הא ה"ל כמו שהתנה עמו בשעת המכר בפירוש דע"ת זה הוא קונה מאתו, וכל תנאי שבממון קיים, אלא הא לא התנה בפירוש ורק דע"י דררא דממונא דלא שדי זוזי בכדי אמרינן דהוה כאלו התנה בפירוש ומש"ה הוצרך לטעמא עניינא עבדית לך משא"כ. בנ"ד דלא נחתינן עלה מטעם תנאי שבממון קיים רק משום שמחזיק בשל חבירו תו אין ראי' מהתם עכ"ל:
ולא ידענא מאי קאמר, כיון דבנ"ד ג"כ איכא דררא דממונא עלי' וכמ"ש בשם הרא"ש, א"כ גם כאן י"ל דהוה כאלו התנה עמו מתחלה שיכתוב לו שטר מכירה בעת שיצטרך, ותנאי שבממון קיים, ובפרט בנ"ד אומדנא דמוכח הוא שבודאי התנה עמו מתחילה בשעת הברחה שאם יצטרך למכור שיתן לו שטר מכירה על שם הקונה כמ"ש לעיל, ע"כ נראה לי להלכה שמחוייבין הבנים ליתן לו קאנטראקט על שם היורש הלז: