יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · כג
שאלה עכו"ם שהי' לו בית חומה ומוקף רחבה גדולה ומכר לראובן מקצת הרחבה לבנות בית במקומו ושייר לעצמו עוד פלאץ פניי סמוך לביתו, ובנה הישראל הקונה בית על המקום שקנה ופתח חלונות להפלאץ הפנוי הנשאר לעכו"ם ועמד כך כמה שנים, גם החזיק הישראל לעבור דרך הפלאץ הפנוי עם עגלות וסוסים בפני העכו"ם המוכר לו, ואח"כ מכר העכו"ם הבית חומה והפלאץ הפנוי לשמעון, גם ראובן מכר ביתו ללוי וראובן הלך לעולמו ושבק לן ולכ"י חיין, ועתה בא שמעון ולוי לד"ת, ושמעון רוצה לבנות על הפלאץ הפנוי ולהאפיל על החלונות של לוי וגם עי"ז לא יוכל לוי לעבור דרך הפלאץ. ולוי טוען כיון שהוא לקח משמעון עם חזקת החלונות וגם דריסת הרגל על הפלאץ הפנוי, אין ביד שמעון לבנות שם ולהאפיל על החלונות שלו ולמנוע מדריסת הרגל, הדין עם מי ע"פ דת"ק:
תשובה. לכאורה נראה דתלוי בפלוגתא, בסי' קנ"ד סעי' ח' גבי ראובן שהי' לו בית אצל עכו"ם, ופתח חלון ע"ג גגו של עכו"ם, ואח"כ מכר העכו"ם הבית שלו לישראל דלדעת המחבר שם אינו יכול לסתום חלונותיו, דלא אשכחן דקאי במקום עכו"ם אלא לגרעותא, והרמ"א הביא י"א שחולקין ע"ז דיכול לסתום חלונותיו, כיון דהעכו"ם הי' יכול לסתום חלונותיו, והרמ"א הכריע שם כי"א הללו, א"כ לכאורה בנ"ד יכול שמעון לבנות על הפלאץ הפנוי ולסתום חלונותיו, ועוד בנ"ד י"ל דאף אם הי' שמעון בא מכח ישראל יכול לסתום חלונותיו לכאורה, כיון דהפלאץ הי' פנוי ולא הי' מזיק לו בפתיחת החלונות הוה דינו כמו הפותח חלון לחורבת חבירו, דאינו יכול למחות לדעת הרא"ש כיון דאינו מזיקו בהיזק ראי' הובא בש"ע סי' קנ"ד סעי' ט"ז, וכיון דאינו יכול למחות שוב לא הוה חזקה. ואף לדעת הרשב"א שהביא שם דיכול למחות בידו כדי שלא למיקם עמו למחר לדינא ודיינא, מ"מ כ' הרמב"ן דלא הוה חזקה, והביא בש"ע שם כיון דאינו מזיקו עדיין יכול לומר לא רציתי למחות, וא"כ לכאורה לכ"ע בנ"ד לא הוה חזקה ויכיל שמעון לבנות על הפלאץ הפנוי ולהאפיל על החלונות, אבל אחר העיון נראה לי דבנ"ד לכ"ע אינו יכול לבנות ולהאפיל על חלונותיו, דנ"ד דומה להדין המבואר בסי' קנ"ד סי' כ"ח ברמ"א מכר הבית ושייר החצר לעצמו דהביא שם רמ"א, די"א דאינו יכול לסתום חלונותיו דמוכר בעין יפה מוכר, וי"א דיכול לסתום חלונותיו, וכ' שם הסמ"ע ס"ק ס"ח דזה דוקא בחצר, דההיזק הי' בשעת המכר ונזקו לא מכר לו, משא"כ אם מכר לו בית בחורבה, אע"פ שעשוי' לבנות כיון שפתח בהיתר אף כשיבנה זה החורבה אינו יכול לסותמו ע"ש, וא"כ בנ"ד נמי כיון דהעכו"ם מכר לראובן מקום ברחבה לבנות הבית, אמרינן מוכר בעין יפה מוכר וכיון שפתח ראובן חלונות ברשות שלא הי' עדיין ההיזק אם הי' העכו"ם בא לדין עם ראובן בפני ב"ד של ישראל בודאי פסקינן לי' דאין רשות בידו לבנות ולהאפיל על החלונות משום מוכר בעין יפה מוכר, אף דבדינהם אין הדין כן כדאיתא בב"ק דף קי"ג והובא ברמב"ם פ"י מהל' מלכים דישראל ועכו"ם שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו כו' וכיון דאף העכו"ם לא הי' יכול לסתום חלונותיו אם הי' ציית דינא דישראל פשיטא דאף הישראל הבא מכחו ג"כ אינו יכול לסתום חלונותיו. אח"כ מצאתי כן בתשב"ץ חלק א' סי' נ"ב שהביא כן בשם בעה"ט ע"ש. ול"ד להדין הנ"ל סי' י"ח דהתם דפתח חלון ביתו על גגו של עכו"ם, דהתם הבית הי' של הישראל ולא בא מכח העכו"ם והוא רק מטעם חזקה וגבי עכו"ם ליכא חזקה אלא כ"א פותח בתוך שלו לרשות חבירו וכשרוצה חבירו סותם את אורו בפניו ואף בדיננו ליכא חזקה, משא"כ בנ"ד דראובן בא מכח העכו"ם שקנה אצלו מקום לבנות ביתו, ואיכא טעמא דמוכר בעין יפה מוכר, א"כ אם הי' העכו"ם ציית דיני ישראל אין רשות בידו לסתום החלונות, א"כ הישראל הבא מכחו אין יכול לסתום החלונות של לוי, אבל א"ל דבלא"ה אין יכול לסתום חלונותיו מטעם דטענינן ללוקח שעשה ראובן החלונות ברשות העכו"ם, כדאיתא ב"ב דף כ"ג וש"ע סי' קנ"ה ס"י, כ"ד דטענינן בין נגד יחיד בין נגד רבים ע"ש, גבי הרחקת נזק מן העיר, וא"כ ה"נ בנ"ד טענינן ללוי שראובן קנה מן העכו"ם המקום, ע"ז האופן שלא יסתום החלונות, ז"א דאנן לא טענינן ללוקח אלא במידי דאי הוה המוכר טוען הוה נאמן עכ"פ בשבועה, אבל כאן ראובן בעצמו לא הי' נאמן נגד העכו"ם או נגד הישראל הבא מכח עכו"ם אף בשבועה לומר דברשות עשה כיון דנגדהעכו"ם לא הוה חזקה כנ"ל וא"נ אלא בראי' שוב לא טענינן ללוקח כמבואר התם בגמרא דף כ"נ דפריך והא אר"נ אמר רבא אין חזקה לנזקין וע"ש מהרש"א שכ' כיון דא"נ אלא בראי' שוב לא טענינן ללוקח וע"ש בנ"י, אלא הטעם הוא כמ"ש לעיל מטעם מוכר בעין יפה מוכר, ולענין החזקה לעבור דרך הפלאץ עם עגלות אי הוה חזקה, לכאורה י"ל גם בזה מוכר בעין יפה מוכר וכמבואר בתוס' ב"ב דף זיין ע"ב ד"ה אין דמוכר בית ושייר החצר דמכר לו עם הדרך למ"ד מוכר בעין יפה מוכר, וא"כ אין יכול לוי לבנות כותל ולעכב עליו מליסע שם עם העגלה, וכ"ש מדריסת הרגל דרך הפלאץ הפנוי מטעם מוכר בעין יפה מוכר כנ"ל גבי חלונות, אבל אחר העיון ז"א, דע"כ לא אמרינן מוכר בעין יפה מוכר, ויש לו דרך, אלא היכי דאם אין לו דרך צריך לפרוח באויר שאין לו דרך אחר בזה אמר ר"ע מוכר בעין יפה מוכר ומסתמא מכר לו על אופן שא"צ לפרוח באויר, ובזה מיירי התוס' הנ"ל, אבל אם יש לו דרך אחר בזה לא אמר ר"ע מוכר בעין יפה מוכר, וכן מבואר בשו"ת, הריב"ש סי' רמ"ח, והובא ברמ"א סי' רי"ד סי' ב' וא"כ בנ"ד דיש דרך אחר פשיטא דלא זכה מטעם מוכר בעין יפה מוכר, וצריכין אנו לבא רק מטעם חזקה שהחזיק ראובן בפני העכו"ם לעבור דרך הפלאץ עם העגלות. ויש לעיין אי מהני בזה חזקה, הב"י הביא בס"ס קנ"ג תשו' הרשב"א וז"ל. שאלת יציאה וביאה אם צריך חזקת ג"ש. תשובה דבר ברור הוא שצריך חזקת ג"ש שהרי יש בזה חיסור קרקע שהרי משתמש בחצירו ממש ונכנס ויוצא בו ואם בא חבירו זה לבנות חצירו ולסתום בפניו הרי זה מוחה בידו כדי שלא יאבד דרך ביאתו עכ"ל, וא"כ לפ"ז אם יתברר שהחזיק ראובן בפני העכו"ם ג' שנים וע"פ השכינים שיאמרו שהחזיק בתמידות שבכל פעם שהי' צריך לעבור עם עגלה עבר דרך הפלאץ הוה חזקה, ואף דכל היכי דבעינן ג' שנים בעינן ג"כ חזקה שיש עמה טענה, מ"מ אנן טענינן ללוקח כמבואר בסי' קמ"ו ועי' נה"מ סי' ק"מ אות י"ח מ"ש על דברי הרשב"א הללו, ולבסוף מישב דברי הרשב"א ועכ"ז יש לעיין בנ"ד דהרשב"א מיירי במשתמש בחצירו ביציאה וביאה דדרך אדם להקפיד בחצירו שלא ישתמש אחר ביציאה וביאה מטעם היזק ראיי', או שדרך ב"א לבנות בחצירו בתים ונמצא זה ימחה בו משא"כ בפלאץ פנוי סמוך לביתו אין דרך ב"א להקפיד על הילוך של חבירו י"ל דלא הוה חזקה, והרי אפי' במצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו דעת הרשב"ם דבעינן דוקא שהשווהו ותקנהו להילוך והבעלים ידעו מזה ושתקו אז אסור לקלקלו דודאי מחל להם, אבל בהילוך גרידא לא קנו הרבים, וכן פסקו האחרוני' כרשב"ם ע"כ נראה דלא מועיל אף אם יביא ראי' שהי' עובר ראובן דרך הפלאץ ג"ש עם עגלות לא הוה חזקה, כנ"ל להלכה: