אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חושן משפט › כב

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חושן משפט · כב

כא

נשאלתי אם אחד יש לו פס"ד על חבירו אם יכול למכור אותו לאחר בכו"מ כמו ש"ח, או נימא דהוה כמו שטר ראי' דמבואר ברא"ש פ' ג"פ דאין יכולין למוכרו, וכ"פ בח"מ סי' ס"ו סעי' י"ד:

תשובה. ברא"ש פ' ג"פ כ' בשטר מכר דאם נקנה השדה בכסף או בחזקה וק"ס וכתבו השטר לראי', אם מכר השטר לאחר וכ' לו קנו לך וכל שיעבודא ל"ק השדה שהרי גם הוא לא קנה באותו השטר והאיך נייפה כח השני לקנות באותו השטר ול"ד לשטר חוב דהתם ל"ש קנין, אלא ממין שהלוהו נתחייב לו בע"פ והשטר נכתב לגבות ממשעבדי ובמכירת השטר קונה את שיעבוד הנכסים וגם החוב בתקנות חכמים וכיון שקנה החוב קנה גם השיעבוד נכסים הכתיב בשטר, אבל בקנית שדה לא אלים כח לוקח שני לקנות בשטר, שגם הראשין לא קנה בו עכ"ל הרא"ש והש"ך בסי' ס"ו ס"ק מ"ו הביאו, ופשטת דברי הרא"ש משמע דעיקר החילוק דבשט"ח מהני השטר לענין משעבדי, ומש"ה יכול למוכרו משא"כ בשטר ראי' של מכר דל"מ כלל, ומש"ה אינו יכול למוכרו. אלא דיש לדייק בדברי הרא"ש שכ' ובמכירות השטר קינה את שעבוד הנכסים וגם החוב בתקנת חכמים, ל"ל לסיים בתקנת חכמים, אמת דהרא"ש ס"ל דמכירות שטרות דרבנן, כמ"ש הש"ך בשמו בסי' ס"ו סק"א, מ"מ כאן דלא נחית לזה אלא לחלק בין שט"ח לשטר מכר ל"ל לסיים זאת, ונ"ל דהרא"ש מוכרח לסיים זה, דהרא"ש לשיטתו דס"ל בס"פ ג"פ התם דשעבודא דאורייתא, ואפילו במלוה ע"פ גובה ממשעבדי מדאורייתא ואי הוה מכירות שטרות דאורייתא, אין טעם לחלק בין שט"ח ובין שטר ראי', דמדאורייתא גם שטר חוב ל"מ כלל לענין משעבדי דגם מלוה ע"פ גובה ממשעבדי מדאורייתא, ע"כ מוכרח לומר דמכירות שטרות דרבנן, ובדרבנן מלוה ע"פ אינו גובה ממשעבדי, ושוב מהני השטר לענין משעבדי ומש"ה יכול למכרו, ומזה מוכח ג"כ דהרא"ש ס"ל דשעבודא דאורייתא כמ"ש מהרש"ל לדעת הרא"ש, ודלא כהש"ך בסי' ל"ט שנסתפק לדעת הרא"ש וכ' דאין ראי' מס"פ ג"פ, דלא העתיק רק לשון הרי"ף, וי"ל דלי' לא ס"ל. הרי מדברי הרא"ש דכאן מוכח דס"ל דשעבודא דאורייתא כמ"ש, ומה שהקשה שם ממ"ש הרא"ש פ"ק דב"ק ע"ש, כבר יישב התומים בטוב טעם ע"ש וא"ל לדעת הרי"ף והריטב"א דס"ל דמכירו' שטרות דאוריית' כמ"ש הש"ך בשמם בסק"א והם סוברים שעבודא דאורייתא וא"כ השטר הוה רק שטר ראי', ואיך יכול למוכרו מדאורייתא, זה לק"מ דיש לומר דהם שוברים דאף בשטר ראי' יכול למוכרו וכדס"ל לתוס' והרמב"ן, עי' תומים סי' ס"ו אות כ"ח שהביא דעתם דאף בשטר ראי' יכול למכור, ולפמ"ש מיושב קושיות קצה"ח שהביא הנתיבות ע"ש, והסמ"ע כ' עוד טעם לחלק משום דשט"ח ליכא קנין אחר, וכדי שלא ינעול דלת הצריכו לתקן שיכול למוכרו משא"כ בשטר מכר שיכול לקנות השדה בקנין אחר, ואנן קי"ל דבשטר ראי' אינו יכול למוכרו בכתיבה ומסירה, וכטעם הרא"ש הנ"ל דלא עדיף האי לוקח ב' מהראשון שגם הוא לא קנה בהאי שטר מידי. ועתה נחזי לענין פס"ד אי יכול למוכרו בכו"מ ונראה דיכול למוכרו ל"מ לטעם הסמ"ע הנ"ל דגם כאן ליכא קנין אחר ואיכא משים נעילת דלת דיחשוש דלמא לא יפרע מעצמו ויצטרך לעמוד עמו בדינא ודייני' ואם לא יהי' יכול למכור הפס"ד לא ילוה לו, ואף לטעם הרא"ש מ"מ יכול למכור דהא דעת הש"ך בסי' נ"א ובסי' ע"ט דמעשה ב"ד קידם שיכתב הפסוק דנאמן לו' פרעתי, ואינו גובה ממשעבדי, א"כ מועיל הפס"ד לענין משעבדי ודומה לשט"ח ויכול למוכרו כנ"ל, שוב ראיתי דטעם הסמ"ע ליכא בפסק דין, דליכא נעילת דלת, דהא יכול להלות לו בשטר והיכא דאיכא שטר אף דצריך למיקם בדינא ודיינא על השטר פשיטא דיכול למכור השטר היכי דנשאר בתוקפו עפ"י ד"ת אבל במלוה ע"פ יש לומר דאינו יכול למכור הפס"ד, אך העיקר כרא"ש, וגם הסמ"ע י"נ דלא פליג על טעם הרא"ש וא"כ יכול למכור פס"ד כנ"ל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה