יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · יט
שאלה. שני שותפים שהחזיקו רחיים מקיר"ה ונתהוה אח"כ טו"ת ביניהם, וגם אודות הקאווציא שנתנו לקיר"ה, והקאווציא הי' האבליגאציס ונתחייבו לישבע בד"ת, וכ"א הביא בידו רשימה מהפנקסים של קיר"ה מאיזה מין האבליגאציס הי' הקאווציא, ורשומה של א' הי' מכחיש הרשימה של השני ועמדו וקבלו בקגא"ס שהרשימה של מי שימצא אמת שיהי' נאמן בכל דבריו בלי שום שבועה וקבלת ח"ח ות"כ רק יהי' נאמן בדיבורו הקל, וכתבו שטר ע"ז בפנינו עדים ח"מ באו ר"פ ור"פ וקבלו עליהם בקגא"ס מעכשיו וקבלו עליהם באופן זה שאם יתברר ע"פ הפנקסים של קיר"ה שהרשימה של ר"פ הוא אמת אזי יהי' ר"פ נאמן על כל התביעות שתובע מן ר"פ בדיבורו הקל בלי שום שבועה וקבלת ח"ח, וח"כ רק בדיבורו הקל יהי' נאמן כשני עדים, ור"פ פיטר אותו משביעה וקבלת ח"ח ות"כ, וכ"ז קבלו עליהם בקגא"ס מעכשיו ובבד"ח דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ולראי' באנו עה"ח כו' וחתמו העדים למטה ונמצא אח"כ שהרשומה של א' מהם היא אמיתית ורוצה שיהי' נאמן בדיבורו הקל:
תשובה. הנה הט"ז ביו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ב כ', שנים שהמרו באיזה דבר האיך הי' המעשה זה אומר כך וזה אומר כך, ונתנו ת"כ זל"ז שמי שיהי' כדבריו יתן לו חבירו איזה סך ממון, דפטור איתי שמפסיד מטעם דהוה שגגה, והביא שם ראי' מגמרא שבועות, וראיתי ביד שאול מהרב הגאון מלבוב זלל"ה, שהקשה דע"כ מיירי באופן דלא שייך אסמכתא, דאל"כ בלא"ה פטור, גם בת"כ ל"ש אסמכתא כמבואר בח"מ סי' ר"ז ולפ"ז דברי הט"ז תמוהים, דל"ש לבך אונסך לפטור מחיוב ממין, דדוקא לענין עונש שבועה, דבעינן אדם בשבועה פטור, אבל לענין לפטור מחיוב ממון, ל"ש לבך אונסך, דהרי מ"מ גמר להקנות לחבירו כדרך שרוצה לקנות, ואני כ' כבר לישב דברי הט"ז עפ"י דברי הש"ך בסי' רל"ט ס"ק ל"ג שכ' שם בהא דאם נשבע שלא אוכל ככר זה אם פ' אמר דבר זה ונמצא שאמרו, מותר בככר זה, ע"ז כ' הש"ך דוקא אם בשעת שבועה הי' ברור לו שכדבריו כן הוא כגון כשנשבע שלא אוכל ככר זה אם אמר פ' דבר זה, הי' ברור בדעתו שלא אמרו, זה מיקרי שבועות שגגות, וכן משמע בש"ס גבי לבך אונסך, אבל אם לא היה ברור לי, אלא שהי' מסתפק בדבר ותלה בו אכילת הככר, אין זה שבועות שגגות ע"ש, ונראה שזה דעת הט"ז ג"כ לענין חיוב ממון דנהי דמיירי דנתחייבו באופן דליכא משום אסמכתא, מ"מ ל"ש לומר גמר ומקנה אלא במסתפק לו אם יבא הדבר והענין שמתנה עלי', דבהכי מיירי כל דיני אסמכתא, עי' ח"מ סי' ר"ז ובזה אמרינן דהיכי דעשה חיזוק להאסמכתא גמר ומקני', אבל היכי דבשעת מעשה הדבר ברור לו לפ"ד, ואח"כ נמצא שלא כן הי' המעשה הוה אונס, ואפי' לענין חיוב ממון פטור ומש"ה הביא הט"ז ראי' לדבריו מהא דשבועות דלבך אונסך, דהתם נמי כל אחד הי' הדבר ברור בעיניו שכך אמר רב ומשום דהוה אונס ואונס רחמנא פטרי ונמצא דברי הט"ז שרירין וקיימין. שוב ראיתי בזכור לאברהם ח"ב ח' ח"מ דכ' ג"כ הא דמהני קנין ומעכשיו באסמכתא דוקא בדבר העתיד אבל בדבר העבר אין זה אלא שכחה וטעות, ול"מ הקנין, וזה כעין שכתבתי, וא"כ בנ"ד נמי כיון שכל א' הביא רשימה והי' הדבר ברור בעיני כל אחד מהם שהרשימה שלו אמת א"כ ל"מ הקנין וגם השטר שכ' דהוה אונס, כן נראה לי וא"כ עומד הדבר כמקדם וחייבין לישבע כפי הפסק שיצא, דהוה מחילה באונס ול"מ מידי כנ"ל להלכה: