יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · יח
שאלה ראובן הלוה מעות לשמעון על טראטי ואחר הלואה הבטיח ראובן ללוי איזה סך שיחתום א"ע ג"כ על הטראטי שיהי' בטוח יותר במעותיו, וחתם לו א"ע על הטראטי, והמעות שהבטיח ללוי בעד זה עדיין לא נתן לו ראובן, ובין כך העני שמעון וראובן תובע את לוי מדין ערב אם מתחייב לוי לשלם לראובן או לו:
תשובה הנה ערב לאחר מתן מעות בעינן דוקא קנין כמבואר בסוף ב"ב, ובש"ע ח"מ סי' קכ"ט, ואם כ' על עצמו שטר בזה פליגי, הראב"ד והרמב"ן ס"ל דנשתעבד, והרמ"ה והנ"י ס"ל דלא נשתעבד בשטר, וכ"פ הטור דלא נשתעבד בלא קנין, ובש"ע סי' קכ"ט לא הכריע, ע"ש שהביא הב' הדיעות גבי ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, ודעת הרמב"ם דאף קידם חיתום שטרות בעינן דוקא קנין, והש"ך שם ס"ק י"ב כ' דאף לדעת הראב"ד והרמב"ן דוקא ביוצא לאחר חיתום משתעבד וה"ט כיון דבשטר הוזכר קנין והוא מתחייב א"ע באותו השטר אלימי אלמא לחיובא, אבל בשטר בפ"ע לא משתעבד, וכן מבואר שם בתומים דאף לראב"ד וסייעתו לא נשתעבד בשטר אחר, וכ' שם טעם אחר, וכ"פ בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ל"ט, דכל היכי דבעי קנין לא משתעבד בשטר, וכ"פ בשבו"י חלק ג' סי' קמ"ה, וכ"פ במחנה אפרים בהל' ערב דערב סתם לא נשתעבד בשטר לאחר מתן מעות, ואע"ג דיכול אדם לחייב א"ע בשטר אע"ג דאינו חייב כמבואר ר"פ הנושה, וכ"פ בש"ע סי' מ"ם היינו דוקא אם מתחייב א"ע בלא שום תנאי דליכא משום אסמכתא, משא"כ בערב דאיכא משום אסמכתא גרע ובעינן דוקא קנין, כמבואר בסמ"ע ס"ק י"ב דזה טעם הרמ"ה וסייעתו. והא דמהני שטר גבי פשרה כמבואר בסי' י"ב וכ' שם הסמ"ע ס"ק חית דמהני אף קודם שידע טוב הפשרה נתן על עצמו שטר שמחייב א"ע ליתן כפי מה שיאמרו הפשרנים, ואפ"ה מהני אף דהוה ג"כ אסמכתא, הנה באמת האו"ת שם תמה על הסמ"ע והניח בצ"ע דברי הסמ"ע. הנה מכל הנ"ל מבואר דל"מ שטר גבי ערב לאחר מתן מעות ואין להתעקש ולומר דזה דוקא אם כותב בשטר שמשעבד עצמו מחמת הערבות בזה ל"מ לרמ"ה אבל אם כותב בסתם שטר שמחייב א"ע מהני אף לאחר מ"מ והוה כבסימן מ"ס דנתחייב ע"י שטר וא"כ כאן בנ"ד דהטראטי נכתב סתם חייב וגם לא נכתב שם הלוה רק החתימה שלו, וכיון שהוא ג"כ חתם א"ע נתחייב ז"א עי' בשבו"י תשו' הנ"ל דהתם הוה המעשה שהוציא כ"י סתם בנאמנות שחייב לו מעות ולא הזכיר בשטר שהוא משום ערבית ורק שמעין טען שהוא משום ערבית, ואפ"ה פסק שם שאם ראובן מודה לדבריו שאינו מתחייב ע"י השטר ע"ש, וכ"כ הנה"מ בסי' ר"ז, גבי תיקון חכמי ספרד לסלק אסמכתא שהי' קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרין ואחר שחייב עצמו קונין מהשני שאם יעשה כך החוב מחיל וכ' שם הנה"מ אות י"ט דצ"ל בפירוש בשעת קנין שמחייב א"ע בלא שום תנאי דבלא"ה ל"מ כיון שדברו התנאים שביניהם קודם הקנין אפי' אי קנו אח"כ סתם ל"מ, דאמרינן דע"ת הראשין הקנו, אלמא אי הוה הקנין סתם ל"מ, ה"נ ל"מ אפי' אם השטר נכתב בסתם, דאמרינן דעל דעת דברים הראשונים כתבו להשטר, הרי דכל האחרונים תפסו לעיקר דלא נשתעבד לאחר מ"מ ואפי' נכתב בסתם, ולו יהא דהוה ספק פלוגתא מ"מ אין מוציאין ממון מחמת ספק, דיד בעהש"ט על התחתונה וא"ל דבעל הטראט מיקרי מוחזק, כמ"ש הט"ז באע"ז סי' נ"ג גבי ממר"ם עי' ב"א סי' למ"ד דכ' דזה דוקא לענין ירושת הבעל בנדוניא, אבל לענין שאר ספיקות שנולד בשטר לא מיקרי מוחזק דלא עדיף משטר בעדים, א"כ אין מוציאין ממין מספק. וא"ל נהי דלא מגבינן בי' מ"מ לא קרעינן לי' כמבואר בש"ך סי' מ"ו ס"ק ק"א דזה ל"ש בטראט דחיישינן שמא יתבע בערכאות ובדיניהם יוציא ממנו ממין ותפיסה ע"י ערכאות ל"מ כמבואר בנה"מ בכללי תפיסה סי' כ"ה, ומכ"ש היכי שכבר תבעו בערכאות בודאי מוציאין הטראט מידו ונותנין אותו ביד א' שאם יתפוס אח"כ יהנה תפיסה שלו, גם מה שהבטיח ליתן לו מעות בעד זה, לא נשתעבד ל"מ היכי דלא נתן לו עדיין המעות, בודאי לא משתעבד הערב עי"ז כיון דאינו יכול לתבעו המעות שהבטיחו, כמבואר ברמ"א בס"ס קכ"ט ואף דהאו"ת כ' דזה דוקא אם הבטיחו יותר מהראוי אבל כפי הראוי לו מחויב ליתן לי, וכן בשו"ת גא"י חלק ח"מ סי' ע"א כ' דבזה"ז שדרך ליתן שכר ע"ז חייב ליתן לו, מ"מ היינו דוקא היכי דהערב נשתעבד להמלוה משא"כ בנ"ד, שכבר הוכחתי דאין משתעבד בשטר א"כ כיון דהשעבוד לא חל גם מה שהבטיח ליתן לו אינו מחויב כמבואר בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ל"ט ע"ש, שכ' כיון שלא חל השעבוד על האחריות הסחורה משום דלא הי' קנין רק שטר, א"כ אינו חייב ליתן מה שהבטיחו לי דהוה קנין בטעות ע"ש, דמיירי בנתחייב בקנין ליתן לו ואפ"ה פטרו, ולא עוד אלא אפי' כבר נתן לו המעות שהבטיחו, נ"ל דלא נשתעבד ע"י נתינות המעות ומחויב להחזיר לו מה שנתן דהוה נתינה בטעות, וכן מבואר במ"ל פי"א מהל' מכירה, דכל היכי דלא נתחייב אף דנתן לו מעות בעד זה מ"מ פטור ע"ש, גבי מתחייב א"ע בדבר שאינו קצוב אף להתומים בסי' ס' דחולק עליו וס"ל דאם הזוכה מתחייב כנגדו בדבר מה דאז אין זה בגדר מתנה רק בגדר מו"מ אז מתחייב בדבר שאינו קצוב אף לרמב"ם, ע"ש שהאריך בזה דרמב"ם לא קאמר אלא במתנה אבל לא בדרך מו"מ, מ"מ זה דוקא במתחייב בדבר שאינו קצוב, ומטעם שכ' התומים כנ"ל משא"כ בערב לאחר מ"מ דהטעם הוא אסמכתא פשיטא דל"מ מה שכנגדו נתן מעות דהא דיני אסמכתא איתא אף בדרך מו"מ כדאיתא בסי' ר"ז ובכמה דוכתא בש"ס רבו מלמנות פשיטא דלא מהני בערב לאחר מ"מ דהוא מטעם אסמכתא ודוקא קנין מהני, וזה ל"ד לפועל דקנאו במעות דהתם ליכא אסמכתא משא"כ בערב, א"כ אפי' בנתן לא משתעבד וכ"ש בלא נתן לו המעות ועי' בבית מאיר באע"ז סי' כ"ט. גם אין לומר דמהני שטר גבי ערב מכח דמ"ד עי' ש"ך סי', פ"ג ס"ק דלא אזלינן כה"ג בתר ד"מ היכי דמדין תורה מפורש בהיפך, ועי' שו"ת השיב משה סי' צ' דלא דיינינן דמ"ד אלא היכי דהדבר נוגע למלך ומנת המלך, ועי' תשו' ח"ס חח"מ סי' קמ"ב: