אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חושן משפט › יג

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חושן משפט · יג

יב

שאלה. בד' שותפים ששכרו עשרה רחיים מקיר"ה והשכירו רחיים א' לאחד מהשותפים, והתנו עמו שכל האחריות שהם נתחייבו לקיר"ה יחול עליו מאותה הרחיים שהשכירו לו, ונשרפה הרחיים שהשכירו להשותף, ובקאנטראקט שיש להם מקיר"ה נכתבו שמחויבין לשלם מעות סיקוראציא בעד כל הרחיים ובאם שמאיזה סבה לא ישלם הסיקוראצי' אז מחויבין הם לשלם, והשותף השוכר שילם דמי סיקוראציא אך הסיקראציע אינה משלמת ותובע קיר"ה מהשותפין שהם ישלמו והם תובעים לאותו השותף השוכר הרחיים שהוא ישלם מחמת שהתנו עמו שכל החיובים שנתחייבו הם לקיר"ה יחול עליו מאותה הרחיים. עוד טוענין השותפין שאחר שנשרפה הרחיים ורצה קיר"ה לבנותה מחדש, ובידם הי' כח שהם יבנו אותה וירויחו בהבנין, אך מחמת ששמעו שהסיקוראציא לא תשלם אז אמרו להשותף השוכר שהוא יבנה אותה והריוח יהי' שלו אך באופן שאם הסיקוראציא לא תשלם ישלם הוא וכן הי' שהוא בנה אותה והרויח בה ותובעים ממנו שהוא ישלם דמי הסיקוראציא לקיר"ה והשותף השוכר השיב ע"ז שאף שבתחילת השכירות התנו עמו שכל מה שיתחייבו להקיר"ה יחול עליו עכ"ז לא עלתה על דעתו תנאי זה שהוא קיבל עליו האחריות של הסיקוראציא, שהוא מילתא דל"ש שהסיקוראציא לא תשלם ורק שאר אחריות קיבל עליו, ולא ידע כלל מזה שהם נתחייבו כך לקיר"ה, ואדרבא סבר כיון שהם מחויבים לשלם מעות סיקוראציא שוב אין האחריות הלז חל עליהם, באם שהסיקוראציא לא תשלם שהם ישלמו, והרבה פעמים החזיק הוא בעצמו הרחיים מקיר"ה ואחריות זה לא נכתב בתוכו. ומה שטוענין השותפים שבשעת בנין הרחיים התנו עמו מחדש כנ"ל ע"ז השיב בתחילת השכירות של הרחיים התנה עמם שכל מה שיצטרך לתקן או לבנות בהרחיים, הריוח יהי' שייך לי, ואמת שהשותפים אמרו לו שהוא ישלם לקיר"ה נזק השריפה אך הוא לא השיב להם כלום ע"ז שבלא"ה שייך הריוח לו ובשכירות הלז של אותה הרחיים לא הי' קנין ולא שטר רק נתינות מעות ודיבור בעלמא.

תשובה. הנה מה שטוען השותף השוכר הרחיים שהוא מילתא דל"ש ולא עלה על דעתי האחריות הלז, לכאורה נראה דאין טענתו טענה, אף דאיתא בגיטין דף ע"ג, והובא בח"מ סי' רכ"ה דאף בהתנה לחייב עצמו בכל אונס שיארע מ"מ באונסא דל"ש פטור, מ"מ בנ"ד חייב כיון שבהקאנטרקט שעשו השותפים עם קיר"ה נכתב שהם חייבין והם התנו שהוא יתחייב בכל החיובים שנתחייבו הם לקיר"ה והוה כאלו התנו בפי' שיתחייב בזה אם לא ישלם הסיקראציא, ולא מצי טעון שהוא לא ידע מזה שנכתב כן בהקנטראקט שיש להם מקיר"ה ולח סליק אדעתא להתחייב בזה שהוא דבר דל"ש וכעין שכ' הש"ך סי' מ"ב וסי' ס"א סק"א בהא דדורשין לשון הדיוט דדוקא אם ידע שנהגו לכתוב כן אז דורשין לשון הדיוט אבל לא בלא ידע ז"א דהתם מיירי בלא נכתב בשטר אותו הלשון הדיוט ואנו רוצין לחייבו מחמת המנהג שנהגו לכתוב כן, בזה צריכין שידע שנהגו לכתוב כן אז אמרינן דדעתי' הוה ג"כ אזה אבל בלא ידע ל"ש לומר דדעתי' הוה אזה, אבל אם נכתב בשטר איזה יופי' כח בודאי אין יכול לטעון אח"כ שלא ידע מזה כמבואר שם בסי' ס"א שאין שומעין לו אם אומר אח"כ שהוא ע"ה ולא הבין כיון שקיבל על עצמו ושתק ולא אמר שאינו מבין אמרינן שתיקה כהודאה דמיא, וא"כ בנ"ד נמי כיון שאמרו לו שמשכירין על פי האופנים שיש להם בהקאנטראקט מקיר"ה ולא שאל מה הם, א"כ דעתו מסתמא הי' על כל האופנים אף מאונסא דל"ש. ובהיותי בזה הענין נ"ל לישב דברי רמ"א באע"ז סי' ס"ו והוא מדברי הרשב"א הובא שם בב"י ע"ש סי' י"ג, שכ' המחבר שאין לחתום בכתובה מי שא"י לקרות, וסיים הרמ"א וכ' לכן ע"ה שאומר שלא הבין מה שהי' כתוב בכתובה אינו נאמן דודאי העדים לא חתמוהו אלא אם העידו לפניו ע"פ ופירשו הח"מ והב"ש תיבת ולכן שכ' הרמ"א, דמאחר דמי שאינו יודע לקרות פסול מיקרי א"כ בודאי לא חתמו עד שקראו תחילה בפני החתן, והגידו לו מ"ש ע"ש, ולכאורה קשה ל"ל הטעם דודאי קראו לפניו, הא בלא"ה אף אלו נדע בבירור שלא קראו לפניו, ולא ידע החתן מה הי' כתוב בשטר, ג"כ מתחייב בכל מה שכ' דמאחר ששתק וסמך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתבו, וכמ"ש הסמ"ע בסי' מ"ה סק"ה ע"ש, ובסי' ס"א, ונ"ל דבאע"ז מיירי שטוען שהוא ע"ה, ולא ידע כלל מענין כתובה, שחייב אדם ליתן לאשתו כתובה, ורק סבר שכותבין מענין קידושין ולא לענין חיוב ממון דבזה א"א לומר דסמך על אחרים להתחייב בכל מה שיכתבו, שלא ידע כלל שהם כותבין איזה חיוב, ומש"ה הצריך דבודאי קראו לפניו, משא"כ בשאר שטרות שיודע שכותבין איזה חיוב עליו בזה השטר, ורק שטוען אח"כ שלא ידע שיכתבו זה החיוב ג"כ בזה שפיר אמרינן מדלא חשש לשאול, מסתמא התחייב א"ע בכל מה שיכתבו, וא"כ בנ"ד נמי כיון שלא חשש לשאול איזה חיובים ונכתב בהקאנטרקט מסתמא חייב א"ע בכל החיובים אף באונסא דל"ש כמו בנ"ד כן הי' נראה לכאורה, אבל עדין צ"ע אם נתחייב לשלם הסיקרואציא כיון שלא הי' כאן קנין דהא קי"ל בח"מ סי' ש"א, דבקרקעות ועבדים ושטרות, כיון דנתמעטו מדין שומרים לא מהני אם מתנה שיתחייב אלא דוקא בקנין אע"ג דמתנה ש"ח להיות כשואל אפילו בדיבור בעלמא, ע"ש בסמ"ע סק"ז, בשם הנ"י החילוק בזה, וא"כ בנ"ד נמי דהוה קרקעית, ונתמעט מדין שומרים כמבואר התם ברמ"א סי' א' ובעי קנין וכאן לא היה קנין, ועוד יש לפטור בנ"ד מטעם שמירה בבעלים שהם שותפים בשאר דברים ג"כ, ושאר השותפים המתעסקים בהשותפות ואין לו דין שומר וצריך קנין דוקא, כמבואר בשער המשפט סי' ש"א, וא"ל כיון שהם חייבין לשלם לקיר"ה מתחייב הוא נמי לשלם להם דומה להא דמבואר בסי' קל"א סי' זיין, בערב לעכו"ם בשביל ישראל ואח"כ העליל העכו"ם על הערב דהלוה חייב לשלם להערב מה שהעליל עלי' העכו"ם, וה"נ כיון ששאר השותפים נכתבו בהקאנטראקט עם קיר"ה ונתחייבו לש שלם לקיר"ה, א"כ הם נעשו ערבים בעדו בעד הרחיים ששכר הוא וא"כ חייב הוא לשלם כל מה שיצטרכו הם לשלם לקיר"ה אבל באמת ז"א חדא דהא כ' הרמ"א שם דזה דוקא באונסא דשכיח בזה חייב לפצות להערב מה שהעליל עליו העכו"ם, אבל באונסא דל"ש אינו חייב, ובנ"ד היא מילתא ולא נתחייב לשלם. ועוד האו"ת כ' דבשותפים ל"ש זה כלל ע"ש, וא"כ בנ"ד נמי כיון שהם שותפים בהרחיים, ומתחלה קבלו האחריות לטובת עצמן ולא לטובת השוכר אינו מחויב לשלם להם כיון דמדינא פטור, אך כ"ז ניחא, דאין מתחייב מחמת התנאי הראשון שבתחילת השכירות, מ"מ אם האמת הוא עם השותפים שאחר שריפות הרחיים התנו עמו שעבור זה נותנים לו הריוח של בנין הרחיים שהוא יקבל ע"ע אחריות של מעות הסיקוראציא בזה י"ל דמחויב אף בל לא קנין כמבואר במח"א שהק' אפוסקי' דס"ל גבי חמץ של עכו"ם דדוקא אם קבל עליו אחריות של גניבה ואבידה, אז עובר עליו, א"כ קשה הא גבי עכו"ם אין לו דין שומרים, וא"כ במאי מתחייב בגניבה ואבידה (דא"ל דקיבל בקנין די"ל דס"ל כדעת הש"ך סי' קכ"ג, דגבי עכו"ם ל"ש קנין סידור) ותירץ דמיירי שהקדים לו שכרו ונטילת המעות עביד קנין, ע"ש שהביא כן בשם הריטב"א וא"כ בנ"ד נמי שמסרו לו בנין הרחיים ויטול הריוח הוה כמו הקדים לו שכרו דנתחייב אף בלא קנין, א"כ לפי דברי השותפים שהתנו עמו נתחייב בזה, אך מ"מ עדיין ל"ד להא, דהא התנאי האחרון הוה אחר שריפות הרחיים ולא הי' רק החשש שמא לא ישלמו דמי סיקוראציא, וא"כ ל"ש בהא הא דמתנה ש"ח להיות כשואל, ורק שמתחייב א"ע שאם לא ישלמו הסיקוראציא שישלם הוא והוה כמו ערב, ובעינן דוקא קנין דערב לאחר מתן מעות בעינן קנין דוקא אך נראה נהי דאין מתחייב מכח התנאי הא' והב ב' אף לפי דברי השותפים כיון דלא הי' כאן קנין מ"מ בעל' השכירות שהשכירו לו מתחילה דוקא ע"ז האופן שיקבל על עצמו האחריות של שריפת הרחיים, וא"כ כל הריוח שהרויח בשכירות הרחיים מחויב להחזיר' להם, ודומה להא דאמרינן בפ' הזהב גבי שומר שכר דהקדש נהי דפטור מלשלם בגניבה ואבידה מ"מ אגרייהו ליפסידי ופי' רש"י שהרי נשתעבדו, לשמרם מגניבה ואבידה, וע"מ כן הי' נוטלין שכרן והרי לא השלימו מלאכתן עכ"ל ע"ש, ועי' במח"א מ"ש בזה וא"כ ה"נ כיון שהם השכירו לו ע"ז האופן שהוא יקבל ע"ע אחריות שריפה כנ"ל, וא"כ כ"ז שאין משלם בעד הרחיים בטלה השכירות מעיקרא, וצריך להחזיר כל הריוח שהי' לו מן הרחיים מתחילת השכירות ואף דבקרקע בעינן תנאי כפול, וכאן לא הי' תנאי כפול אף לפי דברי השותפים, מ"מ זה לא גרע מגילוי דעת בשעת השכירות שע"ז האופן הם משכירין לו בזה המקח שיקבל עליו אחריות השריפה, ועי' תשובת מהרשד"ם סי' שצ"ז דפסק דיכול המוחזק לומר ק"ל כהפוסקים דלא בעינן תנאי כפול בד"מ, וכאן בנ"ד השאר שותפים הם מוחזקין שיש מעות השותף ת"י, ויכולין לומר ק"ל דלא בעינן תנאי כפול וא"כ בנ"ד כיון שמודה השותף השוכר שהתנו עמו שכל האחריות שחל עליהם מקיר"ה יחול עליהם, וכבר בררתי שאין יכול לטעון שלא עלה ע"ד זה האונס, א"כ חייב או לשלם להם דמי הסיקוראציא או שיחזור להם כל הריוח שהי' לו בהרחיים מתחילת השכירות, אך לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, דלמא ע"כ לא אמרינן דאינו יכול לטעון שלא הבין מה שהי' כ' בשטר, אלא בשטר שנכתב עליו ונתחייב בו, אז אמרינן דה"ל לומר להעדים לפרש לו לשון השטר, אבל בנ"ד י"ל דלא עלה על דעתו לשאול ע"ז ובפרט ששילם דמי סיקראציא משלו הי' סבור שאינו מחויב רק לשלם סיקראציא אבל לא כל דמי הרחיים, וא"כ אין לחייבו מכח התנאי הראשון ורק מכח התנאי הב' וא"כ אין להשותפים טענה עליו רק על הריוח של נין הרחיים, וגם בזה הוא מכחיש אותן, ואמר שבתחילת שכחין הרחיים הי' תנאי זה ביניהם, שהריוח של הבנין שייך לו, ע"כ החיוב על א מהשותפי' לישבע במעמד השותפין כלם שלא הי' תנאי זה מתחילה, ואז אחר השבועה מחויב השוכר או ליתן להם דמי הסיקראציא או הריוח שהי' לו בבנין הרחיים וינכו השותפים לעצמן, או זה או זה ממה שיש ת"י כנ"ל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה