אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חושן משפט › יא

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חושן משפט · יא

י

שאלה בשנים שנתעצמו בדין והמעשה שהי' כך הי', בא' שהי' לו חצר גדול שיש בו הכנסה מעיברי אורח ובשני צדי החצר יש בו בתים ומכר לחתנו צד א' של הבתים וחלק שליש מהחצר ונכתב בהקאנטראקט של דייטש שעשו ביניהם, שהשתמשות של כל החצר שייך לשניהם כל ימיהם, ואחר מות המוכר רשות ביד חתנו הלוקח לעשות כותל המפסיק בין חלקו ובין חלק המוכר, ועתה נסע המוכר לאה"ק ומכר חלקו לבנו עם כל הזכותים שיש לו, ורוצה חתנו לעשות הכותל המפסקת באומרו כיון שמכר לאחר ה"ל כמו מת חמיו, ובנו של המוכר טוען, שכ"ז שאביו חי יש לו הכל שהי' לאביו, ומעת נסיעת אביו לאה"ק שזה כמו שתי שנים השתמש הבן בכל החצר כמו אביו, ועתה נפל קטטה ביניהם ורוצה חתנו הלוקח הראשון לעשות הכותל המפסקת, וקרבו לדין לפני להורות להם ע"פ התוה"ק הדין עם מי:

תשובה לכאורה הדין עם חתנו הלוקח ראשון שרשות בידו לעשות הכותל, דהנה איתא ב"ב דף ס"ג תיר בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו, ואם אמר לי ולבני יתן לבניו, ומוכח מכאן דוקא אם אמר לי ולבני, אבל אם לא פירש לבני אינו מוריש לבניו, ומזה פסק הטור וש"ע ח"מ סי' פ"ט גבי המוכר קרקע ושייר הפירות לעצמו מאן דמשייר לעצמו בעין יפה שייר ושייר מקום לפירותיו, מ"מ אם מת אין ליורשיו כלום, והטור כ' שם הטעם כיון דאין לו הפירות אלא משום דאמרינן דבעין יפה שייר ל"מ אלא לו ולא ליורשיו, והרמב"ן הביאו הב"י שם כ' הטעם כיון דהגוף ודאי שייך להלוקח, וכיון דלא שייר דבר מסויים ה"ל כתנאי, ובתנאי כל האומר לי ולא ליורשי משמע, והריב"ש סי' רנ"ז כ' דה"ה למכור לאחר נמי אינו יכול, ומביאו רמ"א סי' שי"ב ס"א גבי המשכיר בית לחבירו והתנה עמו באם שיצטרך לעצמו הדירה לדור שיוכל להוציאו ואח"כ מכר לאחר אין הלוקח יכול להוציאו והיינו נמי מטעם הנ"ל כיון דלא שייר דבר מסויים ועי' בסי' שט"ז בביאור הגר"א שכ' שהריב"ש הילך בשיטת רמב"ן הנ"ל. וא"כ בנ"ד נמי לכאורה כיון שמכר לחתנו חלק שליש מהחצר ושייר לעצמו הזכות של השתמשות כל החצר כל ימי חייו, אע"ג דלעצמו מהני דמאן דמשייר לנפשי' בעין יפה משייר מ"מ לא מהני לגבי לוקח הן לטעם הטור והן לטעם הרמב"ן וכדעת הריב"ש הנ"ל, וא"כ רשות ביד חתנו הלוקח ראשון לעשות כותל המפסקת. אבל אחר העיון נראה דבנ"ד שהתנה שהשתמשות של כל החצר שייך לו ג"כ כל ימי חייו, מידה הריב"ש דיכול למכור זכותו לאחר, דהנה לכאורה קשה לשיטת הריב"ש ממשנה מפורשת פרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאח"מ הרי הגוף של הבן מהיום והפירות לאח"מ ואיתא שם אם מכר האב הפירות לאחר הרי הן מכירין עד שימות הרי התם נמי אין לאב כלום בגוף הקרקע רק בפירות ואפ"ה יכול למכור לאחר, וא"כ קשה להריב"ש דס"ל דאין יכול למכור לאחר, וכן ראיתי במ"ל פכ"ד מהל' מכירה הל' ט"ז שהקשה לריב"ש מהמשנה זו, וע"כ צריך לומר דע"כ לא קאמר הריב"ש דאינו יכול למכור לאחר אלא בשייר סתם כמו התם דשייר לעצמו דירת הבית אמרינן דלא שייר אלא לעצמי, כמו דאמרינן גבי בן לוי שמכר השדה ע"מ שהמעשר שלו, דאמרינן דאין ליורשין כלום והטעם כמ"ש הרמב"ן דלא שייר דבר מסויים, וה"ה דאין יכול למכור לאחר, אבל במפרש מהיום ולאח"מ דכיון דמפרש בהדיא שכל ימי חייו שייר לעצמו דלא נגמר מכירת הפירות עד לאח"מ, מודה הריב"ש דיכול למכור הפירות לאחר, וראי' לחילוק זה מדברי הרשב"א בתשו' דבסי' אלף נ"ג כ' הנותן ביתו לאחד ומשייר לעצמו דירה יש מחכמים אחרונים שאמרו שאינו יכול להשכירה לאחר ואינו מחוור וכן הסכימו הראשונים והביאו הב"י בסי' ר"ן בסופי, ובסי' אלף קמ"ה כ' שנשאל על ראובן שנתן מחצית ביתו לבנו ושייר במתנתו בלשון זה ושיירתי לעצמי ולמי שישמשיני כל ימי חיי דירה בזה המחצית הבתים שאני נותן עתה, ואח"כ נתן ראובן אותו השיור לאחר והבן טוען שלא שייר אלא לעצמו, והשיב נראה פשוט שהדין עם האב שהמשייר דירה לעצמו כל ימי חייו שייר בין לדור בה הוא ובין להשאיל מקום דירתו לאחר ובין למוכרו עד שימות עכ"ל, וקשה דבתשו' אלף נ"ג הביא פלוגתא, ובסי' אל"ף קמ"ה כ' בפשיטות דהדין עם האב, אלא ע"כ צ"ל כמ"ש כאן דפירש כל ימי חייו, א"כ הוא הדין המפורש במשנה דהכותב נכסיו כו' הנ"ל דמבואר בהדיא שרשות ביד האב למכור הפירות לכל ימי חייו לאחר, ואף דרמ"א בסי' שט"ז הביא דברי הרשב"א סי' אלף קמ"ה והביא ע"ז סברת הריב"ש הנ"ל, והט"ז שם פוסק כריב"ש ע"ש מ"מ המעיין בדברי רמ"א יראה שדילג בדברי הרשב"א ששייר לעצמו כל ימי חייו ולא כ' רק ששייר לעצמו כח שיכול לדור בו, ועיקר דינו של רמ"א לומר שלא יהא ב"ב מרובים מב"ב של המשכיר, וע"ז הביא פלוגתת הריב"ש, אבל אם פירש כל ימי חייו בזה גם הריב"ש מודה כמבואר במשנה הנ"ל, וכן משמע מדברי הב"י דבס"ס ר"ן הביא דברי הרשב"א סי' אלף נ"ג וסיים ועי' בריב"ש ובסי' רנ"ז הביא דברי הרשב"א סי' אלף קמ"ה הנ"ל ולא הביא פלוגתת הריב"ש משמע דבזה שפירש כל ימי חייו גם הריב"ש מודה דזה דין המשנה, וגם מדהביא הב"י דברי הרשב"א בסי' רנ"ז דקמיירי התם מדין הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאח"מ משמע דמדמי דין הרשב"א לדין המשנה והיינו מטעם שכ' וא"כ בנ"ד ששייר לעצמו הזכות של השתמשות החצר לכל ימי חייו יכול למכור לאחר הזכות ואין חתנו יכול להעמיד כותל כל ימי חיי חותנו, וכן השיב לי הה"ג ר' יוסף שאול זללה"ה מלבוב שאינו יכול להעמיד הכותל המפסקת כל ימי חייו:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה