יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · ה
שאלה בשני שותפים שקבלו ע"ע לעשות בנין לאדון אחד בסכום ידוע ועשו קאנטראקט עם האדון ועל הקאנטראקט לא הי' אלא שותף א' ומהשותף הב' לא ידע האדון כלל ורק שאותו השותף שעל הקאנטראקט לקח לעצמו את השותף הב' וכאשר גמרו הבנין בא השותף הא' אל האדון ואמר לו שנתאנה שהי' סבר שהבנין אינו מחזיק כ"כ אמות והוסיף לו על דמי המקח שהשוה עצמו עמו מתחילה ע"י השתדלות הרבה ועתה תובע שותף הב' חלק מההוספה, והשותף הא' טוען כיון שע"פ דיניהם לא הי' האדון מחויב ליתן לו הוספה כיון שבהקאנסראקט לא הי' שום מדה וא"כ הוה רק מתנה והן לא הוה שותפים בכל הדברים וא"כ המתנה היא שלו לבד:
תשובה הנה בח"מ סי' קע"ח איתא בשותפים שביקש אחד מהמוכס למחול לו המכס הוא לאמצע אפילו אמר בשביל פלוני השותף אני מוחל מ"מ הוה לאמצע כמבואר שם בסמ"ע סק"א, וא"כ לכאורה בנ"ד נמי כיון דהוה ע"י השתדלות ובקשה הוה לאמצע, אבל באמת ז"א דל"ד להתם, דהתם כבר הוה חל המכס על הסחורה של השותפות, וא"כ מה שביקש אחד אחד למחול הוה מענין השותפות, א"כ אמרינן כיון שכל אחד מהשותפין מחויב להתעסק בשביל כלן הוה כאלו עושה בשביל כלן ובשליחתן כיון דהסחורה נשאר עדיין בשותפות ואין יכול לחלוק בה, א"כ גם בהתעסקות שצריך לסחורה אין יכול לחלוק עצמו, ונעשה שליח לכל השותפין ומש"ה הוה לאמצע, אבל בנ"ד שכבר גמרו הבנין ואין להם שום שותפות לא אמרינן שנעשה שליח של השני, וא"כ כיון דהאדון לא הי' מחויב להוסיף להם והוה רק מתנה פשיטא דאין לשני חלק בה, דלא הוו שותפים לכל הדברים, ועי' נה"מ סי' קע"ח בביאורים שהאריך בזה ע"ש ותבין החילוק שכ', אך נראה לדמות זה להא דמבואר בסי' קפ"ג בשלח שליח ליקח לו דבר שיש לו קצבה והוסיף לו מדעתו דחולקין השליח והמשלח ולפי' רש"י הטעם משים ספק, דיש להסתפק למי נתן הנותן המוכר למשלח או לשליח, ולפי' רב אלפס הוה הטעם, משום דע"י מעותיו של זה בא לו הטובה מש"ה חולקין, ונ"מ בין הטעמים דלרש"י אם אמר בפי' שנותן להשליח שייך להשליח לבד, ולר"א אפילו בהא חולקין והרמ"א פסק כשיטת רש"י דאם אמר בפי' שנותן להשליח שייך לו לבד, והש"ך בס"ק י"ב חולק עליו ופסק כר"א ע"ש. והנה בנ"ד דהאדון לא ידע שיש לו שותף, ל"ש טעם רש"י בודאי דעת האדון הי' לו לבדו, אך לפ"ד הש"ך דפסק כר"א שפי' הטעם, משום שע"י מעותיו של זה בא לו הטובה, א"כ יש להשני חלק רביעית בהמתנה, דחצי בודאי הוא שלו דהא הוא יש לו החצי בהשותפות ובחלק השני חולקין כיון דמטיא לי' הנאה מחלק השותף אך מ"מ צ"ע להוציא ממון כיון דהרמ"א פסק כרש"י וכן דעת הסמ"ע ס"ק י"ח ע"ש, ויש לפשר ביניהם: