יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · ה
שאלה. נכרי אחד הי' חייב מעות לישראל ומכר הנכרי שדה לישראל אחר והמחה הנכרי להמלוה שלו אצל ישראל הקונה השדה שהוא ישלם החוב להמלוה וישראל הקונה קיבל עליו לשלם לו החוב במע"ש וישראל המלוה פטר את הנכרי מן החוב ונתן לו כתב המועיל ע"פ נימוסי קיר"ה שאין לו עליו שום טו"ת בעולם, ואח"כ נתודע להישראל הקונה שיש חובות אחרים שנשתעבד להם השדה הלז שקנה מהנכרי ע"פ הערכאות, שהם יטלו השדה מידו, ועתה אינו רוצה לשלם החוב להמלוה שקיבל עליו לשלם באומרו שלא ע"ד כן קיבל עליו לשלם, אלא שהשדה ישאר ת"י ולא עתה שהוציאו מידו:
תשובה. נראה כיון שפטרו המלוה להנכרי הלוה ע"י לא גרע מערב ואף אם אין בידו כלום משל עכו"ם נשתעבד, כמבואר בסי' קכ"ט סי' ב' ועי' בש"ך שם ס"ק ט' ובסי' קכ"ו סי' ב' ובש"ך ס"ק ט"ז כיון דפטרו לגמרי נשתעבד אף אם אין בידו כלום משל הממחה ע"ש, ואין לפוטרו מליתן לו המעות שקיבל עליו ליתן דהוה כאומר אח"כ טעיתי בחשבוני במקום שנאמן או שיש עדים בדבר דפטור כמבואר בסי' קכ"ו סי' י"ג, ושם לא חילק לומר דהיכי דפטרו לגמרי דחייב מטעם ערב וכמ"ש רמ"א בסי' ב', וע"כ צ"ל דדוקא בסי' ב' דמיירי ביודע שאין בידו כלום בזה אמרינן דאם פטרו לגמרי נהי דאינו חייב מטעם מע"ש מ"מ חייב מטעם ערב, אבל בטעה בחשבון אינו חייב לא מטעם מע"ש ולא מטעם ערב דהוה ערב בטעות דמבואר בסי' קכ"ט בש"ך ס"ק ח' דפטור, ע"ש גבי אם אמר לו שהוא בטוח, וא"כ כאן נמי שנגלה אח"כ שנוטלין ממנו השדה א"כ הוה ערב בטעות ולא נתחייב לא מחמת מע"ש דהא העכו"ם אין לו כלום בידו ולא מטעם ערב דהוה ערב בטעות דהחובות הי' מקודם ואלו הי' יודע מהחובות לא הי' מקבל על עצמו לשלם ז"א דטעיתי בחשבון ל"מ, אלא לענין מע"ש דאינו מחויב אלא באית לי' גבי' המומחה מעות בזה מהני טעיתי בחשבוני, אבל גבי ערב דמשתעבד אפילו בלית לי' גבי ערב כלום ל"מ טענות טעיתי בחשבוני, וכן משמע מדברי תשו' הרא"ש סי' קכ"ו והובא בש"ע סי' ט"ז אם ראובן קנה סחורה אצל לוי והמחהו אצל שמעון ואמר שמעון לפרוע ללוי, מפני שהי' סבר שהי' לראובן מעות אצלו, ונתן ללוי מקצת המעות ושוב עיין בחשבונו, ומצא שלא הי' חייב לראובן כלום ופטר אותו מליתן המותר, וכ' דמטעם ערב אין לחייבו דהוה ערב שלא בשעת מתן מעות, ומטעם מע"ש אינו חייב כיון שלא הי' בידו כלים עכ"ל, הרי דלא פטר מטעם ערב אלא משום דהוה לאחר מתן מעות, אבל לא מטעם טעות, הרי דערב משתעבד אפילו בטעות, וא"כ בנ"ד דפטרו לעכו"ם לגמרי דחייב מטעם ערב אין לפטרו מטעם דהוה בטעות, ול"ד למ"ש הש"ך בסי' קכ"ט גבי אם אמר לו שהוא בטוח דאם הי' בטעות פטור ע"ש סק"ח דדוקא אם אמר לו שהוא בטוח דאינו חייב מטעם ערב רק משום דיני דגרמי בזה אמרינן אם הי' באמת בטוח ורק שבא לו סבה והיזק והוא לא ידע א"כ אין כאן גרמי, אבל מטעם ערב חייב אפי' בטעיתי בחשבון. והא דלא הגיה רמ"א בסי' י"ג גבי טעיתי בחשבון דהיכי דפטרו לגמרי חייב מטעם ערב, צ"ל דסמך על מה שכבר כתב בהי' ב' כנ"ל, ועוד גבי אם אמר לי' בטוח הוא גופא אם נמצא אח"כ שלא הי' בטוח מחמת שהי' חייב לאחרים חייב משום דינא דגרמי כמבואר מטעם דלא הוה לי' לייעץ עד שידע בבירור שאינו חייב לאחרים כמבואר בש"ך שם, ודוקא אם בא לו סבה והיזק פטור דהוה כאונס, וא"כ הכא בנ"ד שנמצא חייב לאחרים והוא פטר לעכו"ם ע"י חייב משום דיני דגרמי, ואף דהש"ך פסק שם דבעינן שיאמר לו חזי דעלך קא סמיכנא מ"מ אי איכא הוכחה דסמוך עלי' נמי חייב כמבואר שם בש"ך וכאן איכא הוכחה דודאי סמך עלי' דאל"כ לא פטרו לעכו"ם, ע"כ חייב משום דינא דגרמי. כנ"ל להלכה: