יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · ז
שאלה. בא לפני באחד שלקח סוס של חבירו שלא מדעתו, ונסע עמו לדרך, ובאם הדרך נבהל הסוס ורץ יותר מדאי עד שנשברה העגלה ואח"כ החזיר הסוס לבעליו ובשעתה לא נראה בהסוס שום ריעותא ואחר ג"י מת הסוס ותובע בעל הסוס דמי הסוס מהאיש שלקח הסוס של"מ, והוא השיב שא"י אם מת הסוס מחמתו:
תשובה. הנה הדין מבואר ברמ"א בסי' שס"ה סי' ב' גזל לא' וא"י אם החזירו אע"פ שאין תובע אותו חייב בבא לצי"ש, וא"כ בנ"ד נמי אע"ג דשואל של"מ הוה גזלן מ"מ כיון דגם התובע אינו תובעו בברי פטור מד"א וחייב בבא לצאת י"ש, ועוד יותר נ"ל דאף אם הי' תובע בברי פטור מד"א לפי מה שפסק הנתיבות בסי' ע"ה סי' י' דבמקום דלא הוה לי' למידע פטור אפי' בא"י אם פרעתיך ע"ש, וא"כ בנ"ד דלא הוה לי' למידע אם מת הסוס מחמתו פטור אף אי תובעו בברי, וע"ש באו"ת שהאריך ג"כ בזה במקום דלא הוה לי' למידע וכ' שהוא מחלוקת הפוסקים ואין מוציאין ממנו, ועוד נראה לי טעם אחר כאן לפטור אף אם הי' תובע בברי והנתבע הל"ל למידע מ"מ הוה פטור, דהנה בכתובות דף י"ב ע"ב גבי פלוגתא דר"ה ור"נ בא"י אם נתחייבתי לך דר"ה מחייב דברי ושמא ברי עדיף ור"נ פוטר משום דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא, ואמר ר"נ אנא כר"ג גבי משארסתני נאנסתי דס"ל דהיא נאמנת וע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום דאוקא אחזקה פי' רש"י כיון דנולדה בתילה העמד אשה על חזקתה והשתא היא דאיתניסא, אלמא אף לר"נ דס"ל דא"י אם נתחייבתי פטור משום חזקת ממונא מ"מ אי איכא חזקה להדי חזקה והדרינן לכללא דברי ושמא ברי עדיף א"כ ה"ה לדידן בא"י אם פרעתיך דחייב, מ"מ אי איכא נמי החזקה דעד השתא היתה בריאה והשתא הוא דאיתרע ומסייע לחזקת ממון בודאי פטור, וזה דומה להא דאיתא בסי' רל"ב המוכר בהמה לחבירו ונמצאת טריפה, דאם קנאה קודם ג"י, או שלא הוגלד פי המכה על הלוקח להביא ראי' שברשות מוכר נעשה, ואם לא הביא ראי' אף שלא נתן עדיין הדמים חייב ליתן, ומטעם כיון דברשותו נולד הספק אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ה"נ אמרינן ברשות הבעלים איתרע ומת ופטור מלשלם, ואינו דומה להא דתשובות הרא"ש הביאו הטור בסי' ש"ט וגם בש"ע סי' ג' באם שכר בהמה לילך למקום פ' ולהחזירה למחר והלך והחזירה בי ביום ומתה לאחר שמנה ימים, דחייב השוכר לשלם כיון שפשע לילך ביום א' מה שצריכין לילך בשני ימים ואף דהתם הוה פשיעה ובנ"ד לא פשע, מ"מ התם בעינן פשיעה דמיירי בשוכר דפטור באונס אבל בנ"ד דהוה שואל של"מ דחייב אפילו באונס נימא אפילו אם מתה לאחר שהחזירה שיהא חייב כמו התם, ז"א דהתם מיירי דיש הוכחה דמחמת השינוי מתה, כמבואר התם שהיתה ניכר שנחלשה וצא הי' רוצה לקבלה בחזרה, אלא שבמאמר הזקנים דשם קבלה וכ"כ הנה"מ שם ע"ש, אבל בנ"ד דלא ניכר שום ריעותא בשעת החזרה בודאי פטור דאמרינן כאן נמצא וכאן הי', וכן אמרינן לענין מומין בכתובות ודוק, כנ"ל להלכה: