יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חושן משפט · ג
שאלה. אחד קנה עצים ונתן להמוכר אדרו"ף וגם תקע לו כפו כמנהג הסוחרים, והעצים הי' צריך המוכר להוליכם על המים ולהעמיד העצים להלוקח למקום ידוע ביניהם, ומחמת שלא הי' אפשר אז להוליך העצים מחמת קטנות המים התנה עמו בעת שיגדלו המים ויהי' אפשר להוליכו יוליך איתם ותיכף יתן לי הלוקח מיתר המעות מחשש אחריות של המים שלא ישטוף העצים. ובהגיע העצים לאותו המקום לא נמצא שם הלוקח לתבוע ממנו מותר המעות, והמוכר חזר אחריו לבקשו ולא נמצא, והלך המוכר ומכר העצים לאיש אחר ואחר ג"י בא הלוקח ורוצה ליתן יתר המעות וליקח העצים והמוכר טוען כיון שלא נתן לו המעות לזמן הקבוע א"כ בטל המקח של הראשון והמקח של השני קיים, והודה המוכר שלא הי' צריך להמעות ורק מחמת חשש אחריות קבע ז"פ:
תשובה. נראה כיון דהמנהג שאדרו"ף ותקיעת כף קינה אף דעייל ונפיק אזוזי מ"מ המקח של הראשין קיים אף דמבואר בסי' ק"צ דבעייל ונפיק אזוזי ביומי' דהמקח בטל בדבר שהוא בר חלוקא כנגד מה שלא נתן המעות, מ"מ בנ"ד כיון שהמוכר בעצמו מודה שלא הי' צריך למעות ורק מחשש אחריות התנה ז"פ א"כ המקח קיים אף בעייל ונפיק אזוזי כמבואר בסי' ט"ו. והנה בפ' האומנין אמרינן במוכר שדה מפני רעתה אפילו עייל ונפיק אזוזי קנה, ומבואר שם הטעם שזה שרודף אחר המעות לא מפני שעדיין לא גמר ומקני', אלא כדי שלא יחזור הלוקח, והקשה הסמ"ע דאדרבא אי לא נפיק ועייל אזוזי כ"ש דלא הוה מצי הדר ביה, ותירץ דמ"מ הוא ירא לנפשו שמא תתגלה רעתו וידחנו בדמים וגם לאו כל אדם דינא גמירי וא"כ בנ"ד נמי כיון דא"צ למעות אמרינן דגמר ומקני אף אחריש לו חשש אחריו' וי"ל דלא גמר ומקני' דילמא יקרה איזה אונס ויצטרך למיקם בדינא ודיינא, מ"מ במוכר שדהו מפני רעתה נמי י"ל דלא גמר ומקני' מחשש דלמא תתגלה רעתה ויצטרך למיקם בדינא ודיינא, מ"מ כיון דמפני רעתה מכר אמרינן דגמר ומקני' ה"נ אף דאיכא חשש אחריות כיון דידעינן דא"צ למעות קני ולא בעינן מפני רעתה אלא היכי דלא ידעינן מפני מה מכר אי צריך למעות או לאו, וכי מכר מפני רעתה אמרינן מסתמא גמר ומקני' ולא מפני שצריך למעות מכר, אבל היכי דידעינן שא"צ למעות אף שיש לו טעם אחר על קביעות ז"פ מ"מ אמרינן דגמר ומקני'. אלא דאכתי י"ל דל"ד, למוכר שדהו מפני רעתה דשם עכ"פ כיון דמכר מפני רעתה א"כ אף שיש לו טעם דנפיק ועייל אזוזי דילמא תתגלה רעתו, מ"מ עיקר טעמו שלא יחזור בו הלוקח, א"כ אדרבא חזינן דרוצה בקיום המקח ומש"ה המקח קיים, משא"כ בנ"ד דעייל ונפיק אזוזי משים חשש אחריות המים י"ל דלא גמר ומקני' אף דלא צריך לזוזי דלמא יתרמי אונס ויצטרך למיקם בדינא ודיינא וטובלו למכור לאחר. מ"מ נראה לי ראי' מסי' ט"ו דמבואר דאי לא צריך לזוזי אף דעייל ונפיק אזוזי מ"מ אין המקח בטל, אף דמסתמא איכא לי' איזה טעם דעייל ונפיק מ"מ אמרינן דגמר ומקני', והעיקר תלוי בזה אי צריך לזוזי או לאו, וא"כ בנ"ד המקח קיים, ועוד נראה דזה הוה עצמו כמוכר מפני רעתה כיון דחושש מפני אחריות המים, וכעין זה איתא בטבו"י דיין כיון דמצי להחמיץ הוה כמוכר שדה מפני רעתה דגמר ומקני', ולפ"ז אפילו אי לא ידעינן אי הי' צריך למעות או לאו מ"מ המקח קיים כמו גבי מוכר שדה מפני רעתה וכנ"ל. וזה ברור להלכה: