אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חושן משפט › ב

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חושן משפט · ב

א

שאלה. באחד שקיבל עליו לבנות בית של חבירו בעד סך מסוים, ובשעת השואה חישב המקבל כמה עצים יהי' צריך להבית וחישב בעד כל חתיכה עץ כך וכך עד שעלה לסך פ' ועוד חישב לו כמה צריך ליתן להבעלי מלאכות כך וכך ועשה מזה ס"ה ועלה לאותו הסך שהשוה עצמו ע"י ואח"כ נמצא שלא הי' צריך כ"כ עצים וגם השכר מלאכה לא הוציא כ"כ והבעה"ב אינו רוצה ליתן לו רק כפי סך העצום שנתן לצורך בנין הבית, וגם בעד השכר מלאכה כפי שהוציא, והקבלן טוען אף שחישב בשעת השואה כמה עצים צריך, מ"מ לא אמר זה רק כפי האומד ולעולם דעתו הי' שאף אם לא יהי' צריכין כ"כ עצים לא יפחת לו מדמי המקח שהשוה א"ע עמו וגם מה ששכר הבע"מ בפחות מ"מ מגיע לו כפי ההשואה בשכר טירחא ששכרם ועמד אצלם בשעת בנין הבית ומתחילה דעתו כך הי', והאונאה הי' יותר משתות:

תשובה. לפענ"ד נראה דצריך לנכות לו המקבל מה שחיסר מן העצים ואף אם כבר קיבל הדמים צריך להחזיר לו דהוה טעות בדבר שבמנין וחוזר אף בקרקע, וא"ל דהוה טעות באומד הדעת שטעה הבעה"ב וסבר שצריך כ"כ עצים וא"כ דמי לשאר אונאה בדמי המקח דלא שייך בקרקע, ואף דכאן הוה האונאה בהעצים מ"מ זה דומה להא דמבואר ב"מ דף נ"ו והובא בש"ע סי' רכ"ז סי' ל"ד דאם שכרו לזרוע לו קרקע דהוא איבעי' בגמרא אי אזלינן בתר קרקע או בתר הזריעה ולא איפשטא והמוציא מחבירו עליו הראי' והלח"מ פי' דמיירי ששכרו לזרוע בזרע של הפועל, ואפ"ה מבעי' אם יש לו הנאה מפני הזרע או אין לו הנאה מפני הקרקע אבל ז"א דהא הטעם של אונאה דאמרינן פחות משתות הוה מחילה היינו משום דא"א לצמצם בדמי המכירה ומש"ה מוחל וזה דוקא בדבר התלוי באומד הדעת, אבל כאן דאפשר להם לידע כמה עצים יהי' בהבנין הוה דבר שבמנין וחוזר אף בקרקע, ול"ד להא אם שכרו לזרוע הנ"ל דהתם מיירי דשכרו לזרוע זריעה הראוי' בה וזה א"א לידע איזה זריעה הראוי אלא ע"פ בקיאין בדבר ודמיא לטעות בשיווי המקח דאפשר ג"כ לידע ע"פ בקיאין מ"מ כיון דאין המוכר והלוקח רוב פעמים יכולין בעצמם לצמצם ולידע אמרינן דמחיל והתירה מיעטה קרקעות מאונאה כזו. אבל בנ"ד דיכולין שניהם בעצמם לידע כמה עצים הי' צריך להבנין בודאי הוה דבר שבמנין ואף בקרקע חוזר ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה אלא דאמר כו' שהקשו והא מקח טעות הוא דבעי לה ששה והוא לא שדי אלא ה' ע"ש ולפי' הנ"ל א"ש דזה לא הוה מקח טעות כיון דרוב פעמים א"א להם לידע בעצמם אלא ע"פ בקיאים כמה הקרקע צריכה הוה כטעות בדמי שיווי המקח דאיתמעטו קרקעות, וא"כ אף אי לא שדי כדאיבעי בכלל אונאה היא ואין אונאה לקרקעות וכן משמע מדברי רש"י שם ד"ה כדבעי לה ע"ש, אבל בנ"ד כיון דאמר מתחילה כך וכך עצים צריכין להבנין אף דאמר ע"פ אומד, מ"מ הוה טעות במנין כיון דאפשר להם לידע בעצמם כמה הי' צריכין וכן משמע שם בגמרא דהיכי דהזכיר בתחילה המנין אף שהי' ע"פ אומר שלו מ"מ הוה טעות במנין וחוזר אף בקרקע דלמה לי' לשני' דאמר שדאי בה כדבעי ולמה לא משני לעולם בהזכיר מקודם שיתא, ואח"כ באו עדים דלא שדי בה אלא ה' והיינו דהמקבל אמר מקודם שהשדה צריכה ששה והשוה עמו כפי השכירות של ששה ואח"כ נתברר ע"פ עדים, שלא שדי אלא ה' אלא היכי שהזכיר מקודם הסכום אף דטעה באומד וסבר שצריכה ששה מ"מ הוה מקח טעות אף בקרקע ואף דשם שא"א לידע אלא ע"פ עדים מכ"ש בנ"ד בודאי אף שכבר קיבל דמי המקח צריך להחזיר, אך בשכר המלאכה דא"א לצמצם וא"א לידע כמה שוה וכמה הוציא אלא בדרך דרך רחוק בודאי הוה בכלל אונאה, ואין אונאה לקרקעות כנ"ל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה