יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
השמטות מאוה"ח. · ז
בסי' י"ז כתבתי להיתר באותן המורה שעות שהמציאו עתה שמעריכין אותו לאיזה שעה שרוצה שיקוץ אותו, גם מעמידין אצלו נר וכשמגיע השעה שרוצה מקיץ אותו וגם מדליק הנר מעצמו, וכתבתי שם להיתר, שמותר להעריכו מע"ש באופן שידליק בשבת הנר, וגם מותר להשתמש לאור אותו הנר בשבת, וע"ש טעמו. ואחר שיצא ספרי מדפוס בא לידי ספר אחד מחכמי הזמן ונקרא שמו גורן דוד והאריך בסי' ט"ו לאסור, ע"כ אמרתי להביא קצת דבריו ולהתווכח בהם ולהעמיד המורה שעות על מכונו בהיתר גמור כמש"כ בתשובה.
הנה ראשית דבריו שם הביא בשם ספר בן יהודא לאיסור, ועיקר יסודו שם שכ' לדחות דברי המג"א סי' רנ"ב ס"ק י"ז שהעלה דאם הישראל בעצמו נותן החיטים בשעה שהרחיים הולכין מכח המים, ליכא איסור דאורייתא, ושנית דאף המג"א ל"ק אלא באם נותן החיטים בשעה שהרחיים הולכין אבל אם נתן החיטים בשעה שהרחיים עומדין ואח"כ הלך וסילק מסגרת הגלגל והתחיל הגלגל להלוך בזה מודה המג"א שחייב עליו מ"ה ועפ"ז כ' שעד כאן לא הקיל הרמ"א בסי' רנ"ב ובסי' של"ח במורה שעות ול"ח להשמעת קול אלא בסתם כלי השעות דלית בהו חיוב דאורייתא המעריכן בשבת, אבל בהוועק אוהרען שיש בהן א"ד המעריכן בשבת הוה דינן כמו רחיים דאסור אפי' מע"ש משום השמעת קול בשבת, זה תורף פלפולו שם ע"ש בדברי המג"א. ואני שמעתי ולא אבין מה שמחלק בין סתם כלי שעות דליכא א"ד להעריכו, ובין הוועקיר דאיכא א"ד משים השמעת קול, אנה מצא דהוועק אוהר כיון דאיכא השמעת קיל הוה דאורייתא, הא השמעת קול בשבת אינו אסור, אלא היכי שהיא לשיר, ומשום שמא יתקן כלי שיר, משא"כ באינו מתכוון לשיר רק להקיץ אותו מותר, כמש"כ המג"א בסי' של"א גבי הממלא מים בכלי נקוב ע"ש, ורק עיקר האיסור באוהר להעריכן אם כבר עמד מהילוך הוא משום דהוה כגמר כלי מתקן מנא, וא"כ כיון דרמ"א מתיר בסי' רנ"ב מטעם דדרך להעריכו ולהעמידו מאתמול כמבואר באגור שהביא בד"מ דדרך הזייגער להעריכו מיום א' על יום הב', אין חילוק בין סתם זייגער ובין וועקיר, ולא אסרו ברחיים ליתן חיטים אפי' מע"ש אלא משום דדרך ליתן חיטים בכ"פ לתוך הרחיים וכיון דהרחיים משמעת קול איכא זלזול שבת, דיאמרו שהיום בשבת נתן החיטים, ובין שיהי' הנתינות רק איסור דרבנן וכ"ש אי הוה דאורייתא אסרו משום זלזול שבת, משא"כ בזייגער דליכא שום זלזול שהכל יודעים שהעריכו מאתמול לא אסרו, ואדרבה מדברי רמ"א משמע דאפי' הוועק זייגיר מותר דהא מחלק בין רחיים ובין הזייגער, משמע אף שהזייגער משמיע קול גדול כמו הרחיים, אפי"ה מפני שדרכו להעריכו מאתמול מותר מע"ש, ומה שהביא מדברי המג"א אין ענין לכאן דהמג"א מיירי מנתינות החיטין בשבת ברחיים של מים אבל בזייגיר דעיקר החשש שמא יאמרו שהעריכו בשבת וכבר כ' הרמ"א שאין חשש בזייגער משום דדרך להעריכו מע"ש א"כ אין חילוק בין סתם זייגער ובין וועקיר. גם מ"ש שם ראי' לאיסור מהא דאסור ליתן לגוי מעות מע"ש לקנות לו אם יומא דשוקא הוא בשבת כמבואר בסי' ש"ז, לא ידענא מאי קאמר, התם משום אמירה לעכו"ם נגעו בי' משא"כ כאן הא קי"ל דאין שביתת כלים בשבת, ליכא שום איסור כמ"ש שם.
לסי' כ"א מ"ש שם דאסור למכור או לשלוח לחבירו ודאי איסור וכ"ש ספק איסור ע"י מי שיודע שהוא אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע והוכחתי כן מהמשנה דמאי פ"ג משנה ג' ע"ש, נ"ל בזה דוקא היכי שיש תקנה לדבר ובידו לתקן כגון בטבל דבידו לתרום תרומה ומעשרות או כגון שנטבע בנהר ויש חשש חימוץ דבידו למכור מעט מעט היינו קבא קבא דאיתא בגמרא, בכגון זה לא סמכינן על הודעה אבל מי שנזדמן לו דבר איסור שאין לו תקנה אחרת רק ע"י הודעה פשיטא דמותר למכור ע"י הודעה להקונה שהוא איסור: