אור ברסלב
יד יוסף חלק ב השמטות מאוה"ח. › ה

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

השמטות מאוה"ח. · ה

ד

(הל' שבת)

שאלה. מי שהי' ביתו ממזרח העיר רחוק מן העיר אלף אמה, והעיר היא גדולה יותר מב' וג' תחומי שבת, שהדין שאסור לו לילך בתוך העיר אלא עד מקים שכלה תחומו בתוך העיר, היינו אלף אמה, כדקיימא לן כרבא בעירובין ד' ס"א, דאין בני העיר הקטנה הולכין את כל העיר הגדולה, כיון דלא שבת באויר המחיצות, ואם הוא צריך לילך את כל העיר למערבה של עיר, צריך ליתן עירוב בתוך העיר, דאז נחשב כל העיר כד"א, כדאיתא במשנה ובטור סי' ת"ח, ויש לחקור בזה א) אי צריך ליתן עירובו במקום שכלה תחום ביתי, דהיינו לסוף אלף אמה למזרח העיר, או שמותר ליתן עירובו אפי' הרבה רחוק מתחום ביתו אפ"ה נחשב כל העיר כד"א. ב) יש לעיין אי צריך ליתן העירוב תוך העיר המוקף חומה שמחיצותיה קיימין בלי פירצה יותר מיו"ד שהיא רה"י, אז העיר נחשב כד"א, או אפילו בעיר פרוצה נחשבת כד"א כמו בשבת בעיר שיש בה ג' חצירות, דנחשבת כד"א בעיר פרוצה, ומודדין תחומה אלפים מחוץ לעיר, כמבואר בטור סי' צ"ח, ה"ה נמי בניתן עירובו נחשבת כד"א אפי' בעיר פרוצה. ג) אם מותר ליתן ערובו בתוך עבורו של העיר, ותהי' נחשבת העיר כד"א:

תשובה. נראה לי ראי' מפורשת מהגמרא דמותר להניח עירובו בתוך העיר אפי' ברחוק יותר מתחום ביתי. איתא במשנה עירובין מ"ט ע"ב, מי שבא בדרך וחשכה לו והי' מכיר אילן או גדר ואמר שביתתו תחתיו לא אמר כלום, ובגמ' מאי ל"א כלום א"ר ל"א כלום כל עיקר ואפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל, ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל וכו', ועיין פי' רש"י דמפרש פלוגתת רב ושמואל מיירי היכי דכל האילן עם ענפיו עומדים בתוך אלפיים למקום רגליו, ובהא פליגי רב ושמואל, רב סבר כיון דלא מסיים אתרי' באיזה ד"א קנה שביתה ל"ק לי' מידי תחת האילן וכאן במקום רגליו עקר דעתו מכאן הלכך לא יזוז ממקומו, ושמואל סבר כיון דכל האילן עומד בתוך אלפיים למקום רגליו, אף דלא סיים איזה ד"א, קנה שביתה תחת האילן ומותר לילך עד האילן, ורק לילך לביתו או לחזור לאחוריו ממקום רגליו אסור ע"ש ברש"י, וכ"ז דוקא אם כל האילן עם ענפיו עומד בתוך אלפים אמה למקום רגליו, אבל אם מקצת האילן חוץ לאלפים ממקום רגליו, גם שמואל מודה דלא יזוז ממקומו, דדלמא דעתו הוה באותו המקום שהוא חוץ לתחומו ונמצא דהוא חוץ לתחום עירובו, הלכך אף לשמואל לא יזוז ממקומו כדאיתא שם בסוגיא. תו איתא שם בגמרא, ת"כ דרב מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי במקומו לא אמר כלום, אבל אם אמר שביתתי במקום פלוני מהלך עד שמגיע לאותו מקום, הגיע לאותו מקום מהלך את כולו וחוצה לו אלפיים אמה כו', ופירש"י וז"ל כדמפרש לקמן שהי' אותו המקום מוקף מחיצות וראוי אותו המקום להיות כלו כד"א הלכך ל"צ לסיומי בי' ד"א, דכלו כד"א ומהלך את כלו וחוצה לו אלפיים אמה עכ"ל, אלמא אף לרב דס"ל גבי אילן אף שעומד כלו בתוך אלפיים מ"מ צריך לסיומי הד"א, מ"מ היכא דאיכא מחיצות דראוי להיות כלו כד"א א"צ לסיומי הד"א דכל המקום נחשב כד"א, ומינה נשמע לשמואל נמי דקי"ל כוותי' כמבואר בש"ע סי' ת"ח, דהיכי דמקצתו יוצא חוץ לתחום דצריך לסיומי הד"א, ה"מ היכא דליכא מחיצות, כמו גבי אילן דענפיו יוצאין חוץ לתחום, מודה שמואל דצריך לסיומי הד"א, אבל היכי דאיכא מחיצות דנחשב כלו כד"א א"צ לסיים הד"א, דבהא לא פליגי רב ושמואל דל"פ אלא גבי אילן דליכא מחיצות בעומד כלו בתוך אלפים אמה דלרב צריך לסיים הד"א, ולשמואל א"צ לסיים הד"א, אבל היכא דאיכא מחיצות כי היכא דלרב א"צ לסיים הד"א, ה"ה לשמואל היכא דמקצתו יוצא חוץ לתחומו נמי א"צ לסיים הד"א היכי דאיכא מחיצות, כיון דנחשב כלו כד"א, א"כ רל מקום דדעתו הוה לקנות שם שביתה אפי' חוץ לאלפים ממקום רגליו לא איכפת לן, דהא כל המקום נחשב כד"א, ועוד דע"כ צריך לומר כן לשמואל דהא האי ברייתא הנ"ל, דמייתי הגמרא ראי' מינה לרב, הקשה על שמואל בגמרא, דהא בברייתא קתני לא יזוז ממקומי, ומשני אמר לך שמואל הב"ע דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי, והיינו מקצתו יוצא חוץ לתחומו ומש"ה לא יזיז ממקומו, דלמא דעתו הוה באותן ד"א שחוץ לתחומו ונמצא שהוא חוץ לתחום עירובו, ומש"ה לא יזיז ממקומו, אלמא האי ברי' דאילן לשמואל מיירי ע"כ דיצא מקצת האילן חוץ לתחומו, ואפ"ה קתני בסיפא אבל אם אמר שביתתי במקום פ' (פי' אי איכא מחיצות) מהלך את כולו וכו', אלמא אף במקצתו חוץ לתחום א"צ לסיים הד"א כיון דנחשב כלו כד"א, א"כ באיזה מקום שנתכוון לקנות שביתה אפי' חוץ מאלפים ממקום רגליו קנה שביתה כיון דכל המקום הוה כד"א, א"כ ה"ה לנ"ד לענין הנחת עירוב כיון דנחשב כל העיר כד"א מותר להניח עירובו בכ"מ אפי' חוץ לתחום ביתי, דעירוב עדיף מאומר שביתתי במקום פלוני, דהתם לא התירו אלא למי שבא בדרך וחשכה לו, ובעירוב התירו אפי' ליושב בביתו:

ב) ועתה נבא לבאר הספק הב', אם נותן עירובו דומה לשבת בעיר, ואפילו בעיר פרוצה נחשבת כד"א, או בעינן דוקא עיר שמחיציתי' קיימות דהוה רה"י אז נחשבת כד"א כנ"ל. ואחרי העיון נ"ל דבעינן דוקא שיתן עירובו בעיר שמחיציתי' קיימות בלא שים פרצה יותר מעשר, אז נחשב כל העיר כד"א, וראי' דאיתא בעירובין דף ס"א ע"ב אר"י א"ש שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך את כלה וחוצה לה אלפיים אמה, הניח עירובו בעיר חריבה אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה, רא"א אחד שבת אחד הניח מהלך את כלה וחוצה לה אלפיים אמה, ופי' רש"י עיר חריבה מדיורי' אבל מחיצותי' קיימין סביב לה, והקשה הגמרא אר"א ממתניתין דקתני א"ל ר"ע אי אתם מודים לי בניתן עירובו במערה שאין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין, אלמא באין דיורין מודים רבנן לר"ע שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה וקשי' לר"א, ומשני מאי אין בה דיורין אינה ראוי' לדירה, ופי' רש"י שנפלו מחיצותיה, ואנן קי"ל כר"א, דאף בעיר חריבה אם נתן עירובו מהלך את כלה וחוצה לה אלפיים אמה, דהלכה כדברי המיקל בעירוב, ע"ש ברא"ש ובש"ע סי' ת"ח, ועכ"פ מוכח מכאן דאף לר"א בעינן מחיצותי' קיימין כדמשני אליבא דר"א מאי אין בה דיורין אינה ראוי' לדירה, ופי' רש"י שנפלו מחיצותי' וא"ל דדוקא בנפלו כל מחיצותי' דאז אינה ראוי' לדירה בזה מודה ר"א, אבל אם מחיצותי' קיימין ורק דאיכא פירצה יותר מיו"ד דעדיין חזי לדירה ל"ל בה, עיין בר' יונתן על הרי"ף מפורש בהדיא דאף בנפל קצת ממחיצותי' נמי מודין רבנן לר"ע, וא"ל דזה דוקא בעיר חריבה מדיורין אז בעינן מחיצותי' קיימין בלי פירצה יותר מיו"ד וכדברי ר"י הנ"ל, אבל עיר שיש בה דיורין אינה מזיק בה פירצה יותר מיו"ד, ז"א דאנן קי"ל כר"א, ולר"א אין חילוק בין עיר חריבה ובין שיש בה דיורין, הלכך אפי' יש בה דיורין בעינן שיהי' מחיציתי' קיימין בלי שום פרצה יותר מיו"ד. גם בש"ע סי' ה"ח כ' בזה"ל המניח עירובו ברה"י אלמא בעינן רה"י דוקא אז נחשב כל העיר כד"א, אלא דלפ"ז קשה אר"א שאמר בין שבת ובין מניח עירובו מהלך את כלה כו' הא מחולקין הם, דבשבת אפי' בעיר פרוצה נחשבת כד"א כמש"כ לעיל, כמבואר בטור סי' שצ"ח ובמניח עירובו בעינן דוקא מחיצות דלהוי רה"י, ונ"ל ליישב דבאמת לר"א אין חילוק בין שבת ובין מנית עירובו, דבשניהם בעינן מחיצות קיימין דלהוי רה"י, ובזה יש ליישב דברי רש"י שם ד"ה אף עיר חריבה שכ' וז"ל וע"כ חריבה מדיורין ולא מחימה, דאי מחימה לא הוה תני מהלך את כלה כיון דלא שבת באויר מחיצות עכ"ל, ולכאורה דברי רש"י קשה להולמן, דהא רש"י קאי אברייתא דקתני בה שבת בעיר כו' ובשבת לא בעינן מוקף מחיצות כמש"כ לעיל, וכ"כ רש"י בעצמו בדף הקודם גבי עיר שיושבת על שפת הנחל ע"ש ד"ה, אם יש לפני' דקה. ולפי מש"כ דברי רש"י מיושבין ומדוקדקין, דרש"י קאי אליבא דר"א דהגמרא מקשה על ר"א מהאי ברייתא ולר"א אף בשבת בעינן מחיצות קיימין אבל אנן פסקינן כר"א דבמניח עירובו בעינן מחיצות קיימין שיהי' רה"י, וכמבואר בש"ע סי' ת"ח, אבל בשבת ל"צ מחיצות, ואפי' בלא מחיצות מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה כמבואר בטור שצ"ח, וילפינן מהא דאיתא דף נ"ה ע"ב, יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהם ואם יש ג' חצירות של שני בתים הוקבעו, והתם מיירי באין מוקף מחיצות כמבואר בב"י סי' שצ"ח בשם ש"ל דאי מוקף מחיצות ל"ב ג' חצירות וכן מבואר שם בש"ע ומש"ה לא פסקינן בשבת כר"א דעיקר טעמא דפסקינן כר"א במניח עירובו בעיר חריבה דמהלך את כלה וחוצה לה אלפיים אמה משום דהו"ל כדברי המיקל בעירוב עיין ברא"ש, וא"כ לענין שבח דר"א מחמיר דבעינן מוקף מחיצות אין הלכה כמותו רק בגמרא הנ"ל, דהיא מימרא דרב אשי, ועוד ראי' דבשבת אפי' בעיר פרוצה נחשבת כד"א, דאיתא בגמרא דף ס"א ע"א עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ד"א מודדין משפת הנחל ואם לאו אין מודדין אלא מפתח ביתי, ופי' רש"י דקה מחיצה כו' ע"ש, ומזה דייק הטור בסי' שצ"ח דדוקא בעיר שיושבת על שפת הנחל בעינן דקה משום דלא ניחא תשמישתא דבעיתי, אבל בשאר עיירות ל"ב מחיצות ומש"ה בשבת לא פסקינן כר"א, אבל במניח עירובו דר"א מיקל נגד שמואל דאף בעיר חריבה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה, הלכה כמותי, ובלבד דאיכא מחיצות דהוי רה"י דבזה לא מצינו מי שמיקל יותר מר"א ואדרבא שמואל מחמיר דבעיר חריבה ל"מ מחיצות ואין לו רק ממקום עירובו אלפים אמה, ולפ"ז ממילא נפשט הספק הג' דאסיר ליתן עירובו בעיבורה של עיר כיון שהיא חוץ למחיצות העיר ודו"ק. ולפי"ז נראה לי דאם עשו מחיצות ע"י צ"ה כנהוג וצורפים לעיר שיהי' מותר לטלטל ולילך בכל ההיקף של הצ"ה אז מותר להניח ערובי בתוך ההיקף מחיצות או אפי' בתוך העיר, ואף אם העיר רחוקה מביתו יותר מאלפים כיון שהכל נחשב רה"י אחד וכמו שהוכחתי לעיל דברשות היחיד מיתר להניח עירובו בכל מקים אף במקום רחיק יותר מאלפים מביתו, ומותר לילך כל העיר וחוצה לה אלפים אמה, כנ"ל להלכה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה