יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
השמטות מאוה"ח. · ד
בדין אבל ביום ראשון אסור מן התפילין כמבואר במ"ק דף ט"ו ע"א, וילפינן מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דלכ"ע אסור, ודוקא יום ראשון דכתיב ואחריתה כיום מר, וכ"פ בש"ע א"ח סי' ל"ח וביו"ד סי' שפ"ח, ומהו יום ראשין דעת מהריט"ץ הובא בבה"ט דוקא יום הראשון של המיתה והקבורה אז אסור בתפילין כל היום, אבל אם המיתה הי' ביום א' והקבורה ביוה"ב אזי חייב בתפילין ביום ב' אחר הקבורה, דס"ל הא דאבילות יום ראשון דאורייתא דוקא אם הוא ג"כ יום המיתה, אבל אם הוא רק יום ראשון של הקבורה לא הוה דאורייתא, ומש"ה חייב בתפילין אחר הקבורה אך מדברי הט"ז בא"ח סי' ל"ח ס"ק לא משמע כן, וכן הדג"מ ביו"ד סי' שפ"ח, וכן הר"ז מרגליות בחידושים ובאמרים על הל' אבילות חולקים עלי' וס"ל דאף ביום ראשון של הקבורה לבד ג"כ אסור להניח תפילין. ושמעתי להקשות קושיא חמורה על המהריט"ץ מדברי הירושלמי ברכות פ"ג על הא דאיתא במשנה מ"ש מוטל לפניו פטור מק"ש ותפלה ותפילין, ע"ז הקשה הירושלמי הא תפילין כל היום אסיר ומשני דתני אגב ק"ש ותפלה, ואם איתא לדברי המהריט"ץ מה הקשה הירושלמי, הא נ"מ אם לא נקבר ביום המיתה רק ביום ב' אזי קודם הקבורה אסור, ואח"כ מותר והיא קושיא אלימתא לכאורה, עוד ראיתי בחידושי רעק"א על המשניות שהביא הא דירושלמי הנ"ל בשם הרשב"א הקושיא והתירוץ, וכ' הוא ע"ז דהרשב"א לטעמי' דס"ל בחו"מ פטור מתפילין, אבל להפוסקים דס"ל דחו"מ חייב בתפילין, נ"מ לענין חו"מ דכ"ז שמתו מוטל לפניו פטור מתפילין, אבל לאחר שנקבר חייב בתפילין דבחו"מ ל"ש מעולל בעפר קרנו, וכמ"ש המג"א סי' תקמ"ח ס"ק ה, אך קשה הא דבריו הם דברי הירושלמי כנ"ל, והירושלמי ס"ל דחו"מ חייב בתפילין כמבואר ברא"ש בהל"ק הל' תפילין, וא"כ מה מקשה הירושלמי הא נ"מ לענין חו"מ דכל שמוטל לפניו פטור ואחר הקבורה חייב ונ"ל ליישב כ"ז דלק"מ, דלכאורה יל"ד על התירוץ של הירושלמי דהא דתני תפילין היא אגב דתנא ק"ש ותפלה דזה ל"ש לומר כן אלא במלתא דא"צ למתנא דשמעינן מרישא ע"ז שייך לומר דתנא אגב רישא אע"פ שאינו צריך למיתני, אבל כאן דתנא דפטור מתפילין כ"ז שמתו מוטל לפניו דוקא משמע, אבל אחר הקבורה חייב, הא אפי' אחר הקבורה נמי פטור כל היום, ואיך שייך בזה לומר דתנא אגב. ובזכרוני דהתוס' בכמה מקומות בש"ס כתבו כן, אבל אין בזכרוני באיזה מקומן, ובפרט שאני מחוסר ספרים, (ואח"ז מצאתי בתוס' כתובות ד') ע"כ נ"ל לפרש דברי הירושלמי דלא מקשה אמאי תנא ומתפילין דפטור דוקא כ"ז שמתו מוטל לפניו הא אסור כל היום דזה לק"מ דלדעת מהריט"ץ איכא לתרץ דנ"מ אם הקבורה לא הי' ביום המיתה, דקודם הקבורה אסיר ולאחר הקבורה מותר, או דנ"מ לענין חו"מ, לדעת הירושלמי דחו"מ חייב בתפילין, דקודם הקבורה פטור, ולאחר הקבורה חייב, וכמ"ש רע"א. ובר מן כל דין קשה מאי הקשה הירושלמי הא כל היום אסור בתפילין הוא משום כיון שנקבר המת חל עליו אבילות, ואבל מעולל בעפר קרנו ומש"ה אסור בתפילין ואיכא איסורא בדבר, משא"כ המשנה מיירי כ"ז שמתו מוטל לפניו דעדיין לא חל עליו אבילותו ופטור מכל המצות משום כבודו של מת, או משום דטריד בצרכי הקבורה, ובא המשנה לאשמועינן דפטור מק"ש ותפילין ג"כ, אע"ג דאיכא בהו קבלת עמ"ש וא"כ מאי מקשה הירושלמי, אלא דקושיות הירושלמי כיון דקתני במשנה דפטור מק"ש, אע"ג דאית בי' קעמ"ש, וגם אחר הקבורה חייב בק"ש אם לא עבר זמנו, מ"מ כ"ז שמתו מוטל לפניו פטור, וא"כ ל"ל למיתני ומתפילין כיון דאסור כל היום לפעמים אף לדעת הריט"ץ, כגון ביום המיתה והקבורה וא"כ חזינן דתפילין קל מק"ש, ול"ל למתני תפילין, וע"ז תירץ דתני אגב ק"ש דשייכין להדדי, דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כו', וראי' דבירושלמי לא גרס באמת ומתפלה מה"ט דתפלה קל מק"ש דלא הוה רק מדרבנן כמבואר בתוי"ט: