אור ברסלב
יד יוסף חלק ב השמטה ראע"ז. › ג

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

השמטה ראע"ז. · ג

ב

שאלה. בבתולה שיצא קלא דל"פ שבחור א' קידש אותה ונגבה העדות לפני ב"ד של שלשה וז"ל הג"ע, במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא הוינא ואתא לקדמנא הבחור כמר משה הירש בן בנימין ואמר לפנינו האיך שבחדש אב דשנת תרכ"ד ביום ג' בשבת פגעה בו הבתולה מלכה בת ר' אפרים שעי' ובקשה ממנו שיקדש אותה מחמת שכבר הסכימו ביניהם מקדמת דנא שיקדש אותה, והלכו שניהם לגינה אחד עד שפגעו בשלשה אנשים, שם הא' מרדכי בן חיים זאב, והב' מנחם מענדל בן יהושע, והשלישי שמו משה בן איציק יואל, וכאשר פגעו בהם אז הושיטה לו אצבעה הנקרא אמה של יד ימינה ושם הוא טבעת על ידה ואמר, הרי את מקודשת לי בטבעת זו, והביא לפנינו ב' עדים מהשלשה שם א' מרדכי הנ"ל, ושם הב' מנחם מענדל הנ"ל, ואחרי שגזרנו עליהם בח"ח שיאמרו האמת, ואחרי האיום כדת הוצאנו לר' מרדכי לחוץ, ונשאר ר' מנחם מענדל והעיד לפנינו בתורת עדות באליו"ע בזה הלשון, אני הלכתי עם ר' מרדכי ור' משה מהקרעטשמי לביתי, וכאשר היינו בהגינה והגענו למקום שהדרך מתעקם שם אז פגענו בהבחור משה הירש והבתולה מלכה, וראיתי שהבתולה אחזה אצבעה למעלה והבחור משה הירש נתן הטבעת באצבעה ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת מו"י, ואח"כ אמר הבחור אתם עדים והלכנו לדרכינו, ושאלנו באיזה חדש ובאיזה יום הי' המעשה והשיב שאינו יודע באיזה חודש בבירור גמור, אך זה יודע בעת שהקאקיריז שבגינה הי' קרוב לבישולם, גם באיזה יום אינו יודע בבירור ורק זאת יודע שהי' אחר חצות היום קרוב לב' שעות אחר חצות או קודם מעט או יותר מעט, והוצאנו את ר' מנחם מענדל לחוץ ובא לפנינו ר' מרדכי הנ"ל והעיד בתורת עדות באליו"ע בזה הלשון, הלכתי עם ר' מענדל ור' משה בהגינה, וכאשר הגענו לפרשת דרכים במקום שהדרך מתעקם שמעתי' שהבחור אומר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, וראיתי שהטבעת כבר נתון על אצבעה, אך נתינת הטבעת על ידה לא ראיתי ואח"ז אמר הבחור אתם עדים, והתחלתי לצעוק עליו על המעשה שעשה והלכו לדרכם. ושאלנו אותו באיזה חדש ובאיזה יום הי' המעשה, והשיב שא"י בבירור באיזה חדש או בתמוז או באב, וגם באיזה יום א"י בבירור, ורק שהי' אחר חצות היום או ב' או ג' שעות אחר חצות זה תורף הג"ע, והבתולה הנ"ל מכחשת את כל הדבר. ועתה נעיין אם יש חשש בהקידושין:

תשובה. ראשית צריך אני לברר הא דעשינו דרישה וחקירה אע"ג דעידי קידושין אינן צריכין דרישה כמבואר באע"ז סי' מ"ב ברמ"א סי' ד' מ"מ הא הב"ש כ' שם דאם היא מכחשת צריכין דרישה וחקירה וכאן הבתולה מכחשת, ועוד הב"י הביא בסי' מ"ו בשם תשובת הרשב"א בא' שהוציא קול שקידש אשה א' וז"ל אני רואה כי רבו היום אנשים מתפרצים לפיכך מן הראוי לחקור הרבה ולדרוש להוציא הדין לאמתו וראוי לנעול דלת בפני בעלי הוללות וסוכלות וכו' ע"ש, וכ"ש בעתים הללו בעו"ה, מש"ה דרשנו וחקרנו העדים באיזה חדש ובאיזה יום הי' הדבר. ועתה נעיין בגוף הדבר הזה, בנ"ד יצא קדל"פ שהבחור הנ"ל קידש את הבתולה אי חוששין לקלא או לאו, נראה דליכא למיחש להקול כיון דלא הוחזק הקול בב"ד ולא הוה אלא קול הברה בעלמא ע"י העדים הללו שהוציאו הקיל ע"כ צריכין אנחנו לחקור אם יש ממש בעדותן והנה לפ"ד הש"ך בח"מ סי' ל"ג שכ' דבד"מ אף דלכתחילה א"צ דוח"ק מ"מ אם אירע דחקר ודרש אם אמר אפילו א"י עדותן בטילה וכ"ש כאן דצריך דו"ח והן אמרו שא"י באיזה חדש ובאיזה יום עדותן בטילה דה"ל עדות שאינו יכול להזימה, ואף לדעת התומים שם שחולק על הש"ך וס"ל בד"מ אם אמרו א"י עדותן קיימת היינו דוקא בד"מ דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה משא"כ כאן בנ"ד כיון דהיא מכחשת וגם כפי מה שכ' הרשב"א בענין דו"ח י"ל דאף להתומים עדותן בטילה. אך עיין בנוב"י קמא ח' אע"ז סי' נ"ז וסי' נ"ח שכ' דבעידי קידושין לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה, משום דא"י לקיים ועשיתם כאשר זמם, וכמ"ש התוס' במס' מכות ד' א' בתירוץ הב' ע"ש, וא"כ אף שאמרו א"י באיזה יום לא בטל העדות. ועוד בלא"ה הא דכתב הב"ש דאם היא מכחשת דצריך דו"ח, הטעם דהוה כדין מרומה דצריך דו"ח, כמבואר בח"מ סי' ל' וגם הרשב"א הנ"ל אתי עלה מטעם דהוה כדין מרומה ע"ש בב"י לשונו, ובדין מרומה עצמו פסק רמ"א בח"מ סי' ט"ו ס' ג' דאין דינו כדיני נפשות, שאם אמר בא' מן החקירות א"י שיתבטל העדות עי"ז, ע"כ אין לבטל עדות מחמת שאינם יודעין באיזה חדש ובאיזה יום. והנה יש לצדד בזה דהב"י סי' מ"ב הביא בשם הרשב"א פרק הזורק, דאם העדים רואין הקידושין והם אינן רואין את העדים א"צ ממנו גט, לפי שאדם יודע שהמקדש בלא עדים אע"פ ששניהם מודים אינה מקודשת, הלכך כשבעל אותה לא לשם קידושין בעל אלא לשם זנות ע"ש, והביא שם בשם הריב"ש ג"כ אם הכמין עדים בחדר אפל, כיון דהאשה לא ראתה העדים בשעת קידושין אין לחוש להם, ואף אם שמעו מפיה שמקבלת לשם קידושין אינה ראי' שנתרצית בקידושין אלא שאמרה כן משום שסבורה שאין שם עדים ויודעת שהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין ויכולה אח"כ לומר לשחוק בו נתכוונתי, וכ"פ בש"ע שם סי' ג' ע"ש. וא"כ בנ"ד כיון שהעדים באו דרך עקלתון במקום שמתעקם הדרך והעדים לא העידו שהבחור והבתולה ראו אותם, ודלמא הבתולה לא ראתה אותם בשעת שנתן הטבעת על אצבעה, ובפרט לדברי העד הב' ר' מרדכי, נראין הדברים שגם הבחור לא ראה אותו בשעת קידושין אלא אח"כ שכבר נתן הטבעת על אצבעה ראה אותו ואז אמר אתם עדים. אך לפמ"ש מהר"ם פדווא, בהא דאין חוששין לקידושין אם לא ראתה העדים דוקא באומרת שכיונה לשחוק בעלמא, אבל במכחשת לגמרי שלא קבלה כלום, והעדים מעידים שקבלה שוב אינה נאמנת לומר לשחוק כוונתי והוי קידושין ורמ"א מביאו להלכה, א"כ בנ"ד ג"כ דהיא מכחשת לגמרי שלא קבלה כלום, והעדים מכחישין אותה בזה שוב אינה נאמנת לומר לשחוק כוונתי וצריכה גט, אך לדעת הח"מ והב"ש דחולקין עליו, וס"ל אף שהם אומרים שכיוונו לשם קידושין, מ"מ אנן סהדי שלא קבלה לשם קידושין כיון שלא ראתה העדים, והב"ש הביא בשם מהרי"ט דאפי' אם נתכוונו לשם קידושין, מ"מ אם לא ראתה העדים אין חשש בהקידושין ע"ש, וא"כ יש להתירה בלא גט, מ"מ קשה להקל מחמת זה, כיון שהבעל אומר בפירוש שפגעו בג' אנשים ופרט אותם בשמם, ואז הושיטה לו אצבעה, ומשמעות לשונו שראו שניהם הג' האנשים והיא אינה אומרת שלא ראתה אותם ורק שמכחשת לגמרי כל המעשה וגם העדים לא אמרו שהיא לא ראתה אותם ויכול להיות אף לדברי העד הב' ר' מרדכי שהוא לא ראה הנתינה הטבעת על אצבעה מ"מ הם ראו אותו מקודם הנתינה ע"כ אין להקל מטעם זה. ולכאורה יש לצדד בזה כיון דהעד הב' ר' מרדכי לא ראה הנתינת הטבעת על אצבעה א"כ ל"מ עדותו כמבואר בתשו' הרשב"א סי' תש"פ והביאו רמ"א להלכה סי' מ"ב סעי' י"ד וא"כ לא הוה רק כמקדש בפני ע"א והיא מכחישו הוה ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא, אך כיון דלא הי' לפנינו רק ב' עדים מהשלשה ואולי העד השלישי ראה ג"כ נתינת הטבעת ע"י ע"כ קשה להקל בלא גט והצרכנו לה גט:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה