אור ברסלב
יד יוסף חלק ב השמטה ראע"ז. › ב

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

השמטה ראע"ז. · ב

א

שאלה. ע"ד המעשה שבא לפנינו ב"ד של שלשה האיך שהאשה פב"פ מרדה על בעלה זה יותר מג' שנים ותעגן אותו ואינה רוצה לא לדור עמו ולא לקבל ג"פ עד שיחזיר לה מעות נדוניא שלה, וגם הראה הבעל לפנינו שני סירובין שאינה רוצה לעמוד עמו לד"ת, וגם אנחנו התרינו בה פעם שלישית שתבא לעמוד עמו לד"ת או בזבל"א, ובאם שלא תבא אזי ניתן לו היתר לישא אשה אחרת על אשתו וגם תפסיד כתובתה ומעות נדוניא שהכניסה לו, והיא השיבה שאינה שומעת להתראה שלנו ג"כ, ובעלה הנ"ל צועק ככרוכיא מה תהי' סופו וכי יתעגן כל ימיו חלילה, ומבקש היתר להתיר לו לישא אשה אחרת:

תשובה. הנה בדין מורדת יש שני אופנים א' אם טענה מאיס עלי ולא תבעה כתיבתה בזה הדין ע"פ דינא דמתיבתא, אם נותנת אמתלא טובה לדברי' שהבעל צריך להחזיר לה כל מה שהכניסה לו חם רוצה ליתן לה ג"פ, וכ"ז באינה תובעת כתיבתה בשעת שאמרה מאיס עלי, אבל בתובעת כתיבתה דינה כמורדת דבעינא לי' ומצערינא, דאחר הכרזות ד' שבתות הפסידה כתובתה וכל מה שהכניסה לו אם לא בתפסה משלה אין מוציאין ממנה, וכן מבואר ברמ"א סי' ע"ז סי' ב'. ועתה נברר האיך הדין אם אינה תובעת מנה ומאתים רק מעות הנדן שהכניסה לו אם דינה ג"כ כמורדת דבעינא לי' או לאו. והנה לפי טעם שכ' הר"ן הובא בב"י דמש"ה בתובעת כתובתה דינה כמורדת דבעינא לי' שמא עיני' נתנה באחר י"ל כך וי"ל כך, והיינו די"ל דוקא היכי דתובעת מנה ומאתים דלית לה פסידא כלל אז חיישינן שמא נתנה עיני' באחר אבל אם תובעת רק מ"ג ולא מנה ומאתים אז תפסיד מנה ומאתים ל"ח שמא נתנה עיני' באחר כמו דל"ח עם אינה תובעת כלום, גם י"ל להיפך כיון דתובעת מ"נ אף דאינה תובעת מנה ומאתים חיישינן שמא נתנה עיני' באחר דהא יהי' לה מנה מהאחר ולא תפסיד כלום ורק היכי שנשאה כשהיא בתולה ויש לה כתיבה של מאתים ועכשיו שתינשא לא יהי' לה כתובה רק של מנה אז י"ל לדעת הר"ן דל"ח שמא עיני' נתנה באחר דהא תפסיד מנה. אך כ"ז לדעת הר"ן וטעמו, אבל לטעם הרא"ש פ' האשה שלום גבי הא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ע"ש שהקשה מפ' הכותב גבי הוציאה גט ואין עמה כתיבתה דאמר רבא דמיגו דיכול לומר לא גרשתי' נאמן לומר גרשתי' ונתתי לה כתיבתה אלמא דהבעל נאמן, ותירץ הרא"ש דהתם מיירי בקטטה דאז אינה נאמנת לומר גרשתני, א"נ מאחר שתובעת כתובתה שמא מחמת חימוד ממון משקרת ואומרת כן ע"ש ולפי טעם זה ודאי אין חילוק בין תובעת כל הכתובה ובין שאינה תובעת רק מ"נ בכל ענין חוששין שמחמת חימוד ממון אומרת מאיס עלי, וכן מוכח מדברי התוס' גיטין דף פ"ד ע"א גבי האומר ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפ' דאיתא שם בגמרא הכא בדידה קיימא לאיגרושי בתמי', ומקשה התוס' הא בודאי בדידה קיימא לאיגרושי דיכולה לומר מאיס עלי וכופין אותו לגרש ע"ש, וקשה לטעם הר"ן דהחשש היא שמא עיני' נתנה באחר הא התם צריכה להתגרש מזה לקיים תנאו א"כ אף אם טענה מאיס עלי אין כופין לגרש, אלא ע"כ התוס' ס"ל כטעם הרא"ש דטעמא בתובעת כתובתה היא משום דחיישינן שמא מחמת חימוד ממין היא משקרת א"כ בידה לומר מאיס ולא תתבע הכתובה וליכא חימוד ממון ואז נאמנת וכן מוכח מהט"ז ס"ק טית שפי' דמורדת דבעינא לי' היינו דטוענת דאינה רוצה להתגרש עד שיתן לה הכתובה וזה מיקרי בעינא לי' ומצערינא לי' עד שיתן לי הכתובה וא"כ מ"ל אם אינה רוצה להתגרש עד שיתן לה מנה ומאתים או עד שיתן לה הנדוניא, בין כך ובין כך מיקרי מורדת דבעינא לי' ומצערינא לי' והפסידה הכל כתובתה ונדוניא וליתא בהא דינא דמתיבתא אם לא בתפסה אז אין מוציאין מידה וכן מוכח מדברי הרא"ש והטור שהביאו בשם הר"מ דדיינינן דינא דמתיבתא אבל הי' מצוה להחרים אם השיאה שום אדם עיצה כדי להוציא נדונייתא מבעלה עכ"ל, אלמא דהיכי דנתכוונה להוציא הנדן ג"כ ליכא דינא דמתיבתא:

הכלל העולה דינא דמתיבתא ליתא אלא היכי דאינה תובעת שום ממין, וגם נותנת אמתלא וטעם למה מאיס עלי' כמבואר ברמ"א, ואינה תובעת רק שהבעל יגרשנה שאינה יכולה לדור עמו כי מאסתהו מחמת מעשיו הרעים אז דנין דינא דמתיבתא שמחויב ליתן לה הנדוניא, וא"כ בנ"ד שהבעל רודף אחרי' ורוצה לגרשה והיא מסרבת לקבל הגט הרי הדברים מוכיחין להיפך דכוונתה לעגן איתו עד שיחזור לה המעות נדוניא עכ"פ, וכן טענה פ"א לפני ב"ד והוה דינה כמורדת דבעינא לי' ומצערינא ואינו מחויב להחזיר לה כלום אא"כ תפסה, ודינה דמכריזין עלי' ד' שבתות בבהכנ"ס ואח"כ תפסיד הכל, ואם לא תרצה להתגרש מתירין לבעל לישא אשה אחרת בלא גירושין של זו כמבואר ברמ"א דלאחר י"ב חדש מתירין לו לישא אחרת וכאן היא יותר מג' שנים ואין לעגנו יותר ובפרט כי הוא ת"ח וצריך ללמוד בטהרה. ועוד נראה לי טעם דאין כאן דינא דמתיבתא דכיון דצריכה לומר אמתלא מבוררת מפני מה מאיס הוא בעיני' ואנן לא טענינן עבירה א"כ צריכה היא לבא לב"ד ולטעון מאיס עלי ולומר האמתלא ובנ"ד אדרבא מסרבת לבא לב"ד א"כ אין כאן דינא דמתיבתא וא"צ הבעל להחזיר לה מ"נ ומתירין לו לישא אחרת בלא השלשת כתיבה היינו הנדן, דאף אם תבא אח"כ לב"ד ותאמר מאיס עלי סתם ולא תתבע שום דבר וגם תתן אמתלא מבוררת אינה נאמנת דמוכחין הדברים שאחרים למדוה ודבר זה תלוי לפי ראות עיני הב"ד כמו שהביא הרמ"א בשם מהרי"ו, ובפרט בדבר זה דהא לפי דינא דש"ס לכמה פוסקים אף במאיס עלי אבדה נכסי צ"ב, רק הגאונים שלאחר התלמוד תיקנו שתיטול נכסי צ"ב, מה שהכניסה מחמת תקנת בנות ישראל שלא יצאו לתרבות רעה, והרמב"ם חילק וכ' דדיינינן בדיני דש"ס וקיל"ן בספק תקנה דאזלינן לקולא לנתבע, ולכך כ' מהר"ם שיהי' אמתלא מבוררת וניכר לב"ד שאין שום ערמה בדבר אז נותנין לה הנדוניא, ובנ"ד אדרבא איכא הוכחה להיפך בודאי אבדה הנדוניא שלה ודינה כמורדת דבעינא לי' ומצערינא לי' דאבדה הכל, כנ"ל להלכה ולמעשה, ורק שצריכה הכרזה ד' שבתות ואח"כ אבדה כתובתה ונדוניא ומתירין לו לישא אשה אחרת בלא גרושין של זו.

והנה אם האשה היא במקום רחוק ובאופן שא"א להכריז ד"ש מה הוא הדין, דבגמרא וכל הפוסקים משמע שלא אבדה כתובתה בלא הכרזה באיזה אופן יכולין להתירו לישא אשה, הנה בתשו' שו"מ ח"א סי' קי"ד הי' דעת השואל שם דדוקא לענין להפסידה כתובתה בעינן הכרזה והתראה, אבל לענין להתיר חדר"ג ל"ב הכרזה והתראה והוא חולק עליו והנה מדברי עה"ג הביא בפ"ת סי' א' ס"ק כ"א לא משמע כן אלא כדעת השואל דלענין חדר"ג ל"ב התראה ורק לענין כתובה, וגם כ"ש דאף דמחויב ליתן לה הכתובה מ"מ אינו מעכב להתיר לו החדר"ג, וא"כ במקום עיגון גדול כזה שא"א בשום אופן להכריז יש לסמוך על עה"ג ולהתיר לו החדר"ג ע"פ היתר מ"ר:

עוד יש לעיין במורדת דבעינא לי' ומצערנא לי' לאחר יב"ח, דאבדה כתובתה וכל תנאי כתובה, ואם רוצה לקיימה צריך לכתוב לה כתובה אחרת אם היא חזרה בה ורוצה לדור עמו כדמו"י אם הבעל עומד עדיין באיסור חדר"ג ומחויב לדור עמה ולכתוב לה כתובה אחריתא ואין רשאי לגרשה ע"כ וגם אין מתירין לו לישא אשה אחרת או לא. ונראה לי דלאחר יב"ח שוב אין כאן חדר"ג כיון דאבדה כתובתה וכל תנאי כתובה הוה הדין כמו ארוסה, דאיתא במהרי"ק שורש ק"א דר"ג לא גזר בארוסה, וכ' הטעם הובא בבאה"ג ובט"ז שם ס' א' ס"ק ט"ו וז"ל, חדר"ג לא הי' אלא שלא ישא אשה על אשתו הנשואה לו אבל אם לא נשאה מי יכריחנו לכתוב לה כתובה ולהתחייב א"ע בשכו"ע אם לא תמצא חן בעיניו, והביאו בש"ע סי' א' דבר פשוט דלא כייפינן לי' עכ"ל, וא"כ ה"נ במורדת לאחר יב"ח כיון דאבדה כתיבתה ות"כ וצריך לכתוב לה כתובה אחרת לא כייפינן לי' ולא מהני חזרתה דידה. והנה בש"ע סי' א' ס' יו"ד הביא דברי מהרי"ק להלכה דבארוסה ל"ג ר"ג, וגם רמ"א סותם כדברי המחבר, אך הח"צ סי' קכ"ד כ' דגם בארוסה גזר ר"ג, ועיין באה"ע סי' א' ס"ק כ"א הביא פוסקים שפסקו כח"צ, וכמה פוסקים שפסקו כמהרי"ק, וכבר כ' הב"ש דבמקום ספיקא מעמידין על ד"ת. ועוד נראה לי דכאן כ"ע מודי דע"כ לא כ' הח"צ ודעימי' דגם בארוסה גזר, אלא היכי דהיא לא פשעה במידי דהיא רוצה להנשא, ורק שהוא אינו רוצה לכנוס אלא לפטור בזה ס"ל דגזר ר"ג, אבל היכי דהיא פשעה ואינה רוצה לא להנשא ולא לפטור בגט, בזה כ"ע מודי דלא גזר ר"ג, וא"כ ה"ה בשאר מורדת לאחר יב"ח ליכא משום חדר"ג, ובהא יש לישב דברי הרמ"א בסי' ע"ז ס' ב' דהביא שם פלוגתא אם בזה"ז משהינן יב"ח ואח"כ כ' ודוקא בנשואה אבל ארוסה המורדת ואינה רוצה להכנס לו מתירין לו כו' ואח"כ כ' ונ"ל דוקא תוך יב"ח קשה למה הפסיק באמצע הדברים עם ארוסה המורדת, ה"ל לסיים קודם, ודוקא תוך יב"ח כו' ואח"כ להביא דין ארוסה, ועוד דין ארוסה כבר הביא רמ"א בסי' א' ולפי הנ"ל א"ש דהביא דין ארוסה קודם שסיים ודוקא תוך יב"ח כו' לומר לך דאחר יב"ח יש לה דין ארוסה המורדת כי היכי דגבי ארוסה ל"ג ה"נ לאחר יב"ח, ול"מ חזרה דידה להכריח אותו לכתוב לה כתיב' אחרת, כן נ"ל נכון:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה