אור ברסלב
יד יוסף חלק ב השמטה ראע"ז. › א

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

השמטה ראע"ז. · א

השמטה ראע"ז.

שאלה. בגט שבא לפני ממדינת אמריקע ששלח א' לאשתו, ונכתב שם העיר של מקים הכתיבה נייאיארק דמתקריא נואיארק, מתא דיתבא על כיף ימא, ועל נהר האדסן, ומקודם ג"כ בא גט לפני משם ונכתב שם העיר כך נעוויארק דמתקרי נואיארק, ויש חילוק במבטא, כי אם כותבין עיין אחר הנו"ן אז קורין הנו"ן בסג"ל והווי"ן הם נחים, ולמ"ש בגט הזה הנו"ן נקרא בפת"ח חריף, וגם חסר הווי"ן ומשתנה במבטא שינוי גדול, גם שם המגרש נכתב יהושע בן זאב הלוי המכונה וואלי, בלא אל"ף בסוף, ולפי קריאתינו שם וואליא נרגש הכרת היו"ד והי' צריכין לכתוב באל"ף בסוף כמ"ש הט"ג בשמות נשים גבי שם רחציא ושארציא, גם המגרש הי' נקרא בכאן בפ"כ הושע בלא יו"ד בתחילה, גם נכתב שם האשה פרומטשא בטי"ת ושי"ן, ובגלול שלנו קורין אותה בצד"י פרומציא, עוד יש גימגום בגט שהלמ"ד של תיבת ישראל נכנסת בתוך הנו"ן פשוטה של פטורין שבשטה העליונה, ונראה כה"א, גם עידי ההרשאה הם עידי הגט. והוא מקום עיגון גדול, כי ע"י השתדלות וטרחה מרובה השיג אבי האשה את הגט, והבעל הוא איש רע מעללים וכבר נשא שם ב' נשים ויש חשש שתתעגן חלילה כל ימי'.

תשובה. הנה מנהגינו דאין כותבין בגט רק מקום עמידת העדים והסופר ומקום עמידת האיש והאשה, אם הם במקום הכתיבה והחתימה, ואם שינה מקום עמידת העדים, הנה במשנה איתא הי' במזרח וכ' במערב, במערב וכ' במזרח תצא מזה וכל הדרכים האלו בה, ובגמרא אמר ר"א זו דברי ר"מ, אבל חכ"א הולד כשר, ובזה יש פלוגתא בין הראשונים דעת ר"ח דה"ל בהא כר"מ ואם ניסת עם גט הולד ממזר, והרמ"ה פסק דאם ניסת תצא והולד כשר, ור"ת פסק דלכתחילה לא תינשא ואם ניסת לא תצא עי' טור סי' קכ"ח שהביא שם כל הדיעות, ובש"ע פסק כר"ת דלכתחילה לא תינשא, ואם ניסת ל"ת וזה דוקא אם שינה וכ' מקום אחר, אבל אם כ' אותו המקום וכ' בטעות, הנה דעת הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק ג' דגם זה פוסל ע"ש. ולי נראה לצדד להקל ובפרט במקום עיגון כזה, דהנה התוס' גיטין דף פ' ע"א ד"ה ושם עירו כ' דהיכי דא"צ לכתוב כגון מקום לידת האיש אין שינוי פוסל בו וכ' שם דגם מקום עמידת הבעל א"צ לכתוב מדלא מוקי בגמרא המשנה הי' במזרח וכ' במערב כו', דקאי אמקום עמידת הבעל, ולפ"ז גם בשינוי מקום עמידת הבעל והאשה כשר לסברתם, אך מקום עמידת העדים והסופר ע"כ צריכין לכתוב לסברת התוס' מדפוסל בהם שינוי כדמוקי בגמרא המשנה דהי' במזרח כו' דקאי אסופר והיינו עדים ע"ש, וכן מקום דירת הבעל צריכין לכתוב ומש"ה שינה שמו ושם עירו פסול והיינו מקום דירתו, והרא"ש כ' דגם מקום דירת הבעל אם לא כתבו אינו פוסל ואפ"ה פוסל בו שינוי דאיכא חשש משום שהוא ידוע לכל שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו, פ' ממקום פ' וכשרואין שינוי המקום יאמרו שאין זה המגרש ממקום פ' אלא אחר גירש, אבל על שם לידתו לא נקרא אדם וליכא חששא ע"ש. גם מקים עמידת הבעל ס"ל להרא"ש דא"צ לכותבו ע"ש, ומשמע מדברי כלם דמקום עמידת העדים צריכין לכתוב ומעכב אפי' בדעבד אם לא כתבו דאל"כ למה פוסל בו שינוי כדאיתא במשנה הי' במזרח כו' ומוקי לה בגמרא אסופר והיינו העדים ולדעת ר"ח הוה הולד ממזר אם ניסת בגט זה, ולדעת הרמ"ה תצא מזה והולד כשר ולר"ת עכ"פ לכתחילה לא תינשא בו. ובשלומא לסברת הרא"ש י"ל דדמיא למקום דירת הבעל והאשה אף דאינו מעכב כתיבתו מ"מ השינוי פוסל מטעם דיאמרו דאין זה המגרש, ה"נ י"ל דמקום עמידת העדים אינו מעכב בדיעבד אם לא כתבו ואפ"ה השינוי פוסל בו שמא יאמרו לעדים עמנו הייתם במקום פ' ויאמרו הגט מזויף, וכ"כ הב"ש דמקום עמידת העדים אינו מעכב להרא"ש, משא"כ להתוס' דלא נחתי לחילוק זה ע"כ ס"ל דמקום עמידת העדים מעכב אפי' בדעבד מדפוסל בהם שינוי, וכן הוא שיטת מהר"י בן לב הובא בג"פ שם ס"ק א', אמנם הרח"ש הביאו הג"פ שם ס"ל דגם לדעת התוס' מקום עמידת העדים אינו מעכב בדעבד, אם לא כתבו והא דשינוי פוסל משום שיכול להזימם ואיכא לעז שיאמרו עידי שקר הם שהרי עמנו הייתם במקום פ' ביום פ' שנכתב הגט, ולהלכה מסיק הג"פ דאם לא כ' מקום עמידת העדים והסופר שהוא כשר וכ"פ הב"ח סי' קכ"ח ועכ"ז אם שינה פסול מטעם שהבאתי דאיכא לעז שיוכל להזימם ולומר עמנו הייתם במקום פ' ביום הכתיבה כמ"ש בשם מהרח"ש, ועכשיו נעיין אם לא שינה וכתב מקום אחר ורק שכ' בטעות שם העיר שנכתב בו הגט כמו בנ"ד מהו הדין, והג"פ הביא ראי' דפסול מדברי הב"י שהביא בשם הר"ש בן הרשב"ץ, גבי שינוי שם עירו דה"ה אם כ' בבילבול כגון תנס במקום תונס דפסול, והנה הרח"ש הביאו הג"פ שם כ' דאין ראי' מזה לאם כ' קושטאנטין במקום קושטאנדינא דפסול דש"ה שהי' נודע שהי' עיר אחרת ששמה תנס והג"פ כ' עליו דחקר אצל אנשי ארצות המערב וליכא עיר ששמה תנס ואפ"ה פסל, ולי נראה דאין משם ראי' לפסול אם כ' בטעות שם העיר מקום עמידת העדים אי ליכא עיר אחרת ששמה כך כשם השינוי ששינה דהב"י בשם הר"ש בן הרשב"ץ מיירי בשינה שם דירת הבעל וכ' תנס והי' לו לכתוב תונס ושם האיש נקרא ע"ש מקים דירתו וכמ"ש הרא"ש שהבאתי לעיל, וא"כ אם שינה וכ' בטעות ובלבל, כגון תנס במקום תונס אכתי לא ידעי אינשי איזה איש המגרש דהעולם לא יחקרו אם יש עיר אחרת או לאו ויאמרו שאין זה המגרש אבל בשינה שם מקום עמידת העדים וכ' בטעות דעיקר חשש ללעז שיזומו העדים לומר עמנו הייתם במקום פ' ואי ליכא עיר אחרת ששמה כשם השינוי אי אתי להזימם ולומר עמנו הייתם במקום פ', כגון שכ' תנסבמקום תונס אם יבואו עדים להזימם לומר והלא עמנו היתם ביום הכתיבה בתונס אי ליכא עיר אחרת ששמה תנס, אי אתי להזימם בודאי הב"ד יחקרו אחר הדבר ויראו דכ' בטעות דהא יתברר להם דליכא עיר אחרת ששמה תנס וא"כ בשינה מקום עמידת עדים וכתבו בטעות ליכא חשש, ובזה יש לדייק לשון המשנה דגבי דירת מקום הבעל נקט שינה שם עירו וגם מקום עמידת הסופר והעדים נקט הי' במזרח, וכ' במערב דגבי מקום דירת הבעל אפי' בשינוי טעות וליכא עיר אחרת ששמה כשם השינוי אפ"ה פסול, משא"כ בשינוי מקום עמידת הסופר והעדים דוקא אם הי' במזרח וכ' במערב דהיינו שכתבו שם עיר אחרת פסול ומטעם שיוכל לבא לידי הזמה אבל אם כ' בטעות ובלבל וליכא עיר אחרת ששמה כך כשר. גם מה שהביא הג"פ שם ראי' מהמרדכי פי' המגרש בשם הריצב"א בגט שבא ממדינת הים וכ' בורזי"ש ואנוקורין בוארייש ע"ש ג"כ אינו ראי' דהתם קאי ג"כ על מקום דירת הבעל. גם מה שהביא ראי' מתשו' הרא"ם גבי שם ליפנטו התם ג"כ י"ל דקאי אמקום דירת הבעל וכ' בשינוי וכ"כ הב"מ, אך שסיים הנה לא באתי להקל להלכה וכ"ש למעשה. גם בספר גט מקושר חולק על הנוב"י מ"ק סי' פ"ז בנידון פולץ או פילטץ גם בס' תורת גיטין חולק על הנוב"י וכ' דכל שאין הכרח לומר שהיא עיר אחרת ויש לפרש שהיא אותה העיר לא פסלינן, וא"כ בנ"ד נמי כיון שא"א לפרש שהיא עיר אחרת כיון דכ' דמתקריא נואיארק ויושבת על כיף ימא ועל נהר האדסן וידוע לכל דאותו העיר נקראת נואיארק ויושבת על כיף ימא ועל נהר האדסן פשיטא דיש להכשיר, וי"ל דגם הנוב"י מודה בזה ובפרט במקום עיגון גדול כזה. וגם שאלתי ואמרו שבצייטונג מווין נכתב שם העיר נייאיארק ע"כ יש להכשיר בזה, גם מ"ש יהושע פשיטא שאין לפקפק אף דנקרא בפ"כ הושע כמבואר בט"ג בש"א אות יו"ד ס"ק כ"א אם לא בחותם עצמו כך מצד קבלה ע"ש. ומ"ש וואלי בלא אל"ף בסוף נראה לי דאף דצריכין לכתוב באלף בסוף היכי דמדגישין הברת היו"ד וכמ"ש הט"ג בש"נ גבי שארציא ורחציא וכ"כ בכמה מקומות עי' אות א' בש"נ סק"ח גבי שם אידיא, וכ"כ כמה אחרונים בתשובותיהם, מ"מ המהרש"ק בשו"ת חידושי אנשי שם סי' קצ"ח כ' להתיר במקום עיגון אפי' בשם האשה וכ"ש בנ"ד דהוה בשם אבי המגורשת בודאי יש להכשיר דהא הג"פ סי' קכ"ח ס"ק ג' כ' בשם מהר"י בן לב שאם ע"י חסרון אות אפשר לקרות כפי שם האמתי, ואפשר לקרות באופן שאינו מסכים לשם האמתי הוי לי' כאלו לא נכתב כלל, ולכן בשם העיר וכן בשם אבי המגורשת שאינם מעכבים כשר, ובשם המגרש והמגורשת שמעכבין פסול ע"ש, והובא ג"כ בשו"ת נ"ש סי' פ"ה, וא"כ בנ"ד דהוה בשם אבי המגורשת ואף בלא אלף בסוף אפשר להדגיש הברת היו"ד אינו פוסל האבי המגורשת, ואל תשיבני ממ"ש הרח"ש הביאו הג"פ שם בשם אבי האשה שלמה וכינויו טראנטו בחול"ם ונכתב שלמה המכונה טראנטה בה"י דיקראו הטי"ת בקמ"ץ דפסול ולא תינשא בו אף דאפשר ג"כ לקרותו בחול"ם אף אם נכתב ה"י בסוף, כמו כי הוא כסותה אהלה, אלמא היכי דאפשר לקרות הכי ואפשר לקרות הכי פוסל אפי' באבי האשה, אבל באמת ל"ק מהא דכאן בחסר האלף בסוף אפשר לקרות הכי והכי ויש קורין בהרגש היו"ד ויש קורין ביו"ד נחה וה"ל כאלו לא נכתב כלל וכשר באבי המגורשת, אבל התם גבי טארנטו אם כ' ה"י בסיף המורה על הקמ"ץ הכל קורין בקמ"ץ, כי הרגילות לכתוב וא"ו במקום חול"ם וה"י במקום קמ"ץ והוה שינוי ממש וגרע מאלו לא נכתב כלל, וכ"כ הג"פ דבזה הכל קורין בקמץ, ואין ראי' מלשון התורה, דלשון התורה לחוד ולשון ב"א כפי הרגילות לכתוב לחוד. ומה שנכתב פרומטשא בטי"ת ושי"ן וכאן קורין אותה פרומציא בצד"י נ"ל ג"כ לצדד להיתר, ובפרט במקום עיגון כזה. הנה הרמ"א בס"ס קכ"ט כ' וז"ל כל כנוי שמשתנה מכח לשון המדינה כגון ליב שיש מדינות שמדברין בלשון קלילא ליב ובמקצת מדינות מדברין ליווא כו' הולכין אחר לשון ב"א שנותנין בו הגט וסיים הרמ"א מ"מ אם שינה כשר, וכ"כ בד"מ אות ד' בשם המרדכי פ' המגרש, בגט שבא ממדינת הגר והי' נקרא שם העיר בודזיי"ש ואנו קורין מורייש, נראה כיון דניכר דמארץ הגר בא הגט ודרך לשונם לדבר בלשון קלילא אין להקפיד ע"ש, ה"נ כיון דמפורסם לכל בני הגליל שלנו שבגליל הסמוך לקראקא קורין פרומטשא בטי"ת ושי"ן ואף אם בא א' משם לכאן ושומע כאן שקורין אותה פרומציא קורא הוא אותה פרומטשא כיון שכך הברת לשונם לא נחשב שינוי. ולכאורה י"ל דע"כ לא היקל הרמ"א בדיעבד אלא דוקא אם כ' כלשון מקום הכתיבה שכן משמעות לשונו שכ' הולכין אחר לשון ב"א שנותנין בו הגט וע"ז סיים ואם שינה כשר, והיינו אם כ' כלשון ב"א של מקום הכתיבה אז כשר אבל אם לא נכתב לא כמקום הנתינה ולא כמקום הכתיבה בזה י"ל דלא מכשיר רמ"א אפי' בדיעבד, והחילוק הוא כך, דהיכי דכ' כמקום הכתיבה דזה הוה רק מתקנת ר"ג הזקן לכתוב כמקום הנתינה משום לעז בזה היקל הרמ"א בדיעבד, דבזה ליכא לעז כיון דנתפרסם דהלשון משתנה ממדינה למדינה אבל אם לא נכתב לא כמקום הכתיבה ולא כמקום הנתינה רק כלשון מקום אחר דבזה הגט בטל מדאורייתא, כמבואר בש"ע סי' קכ"ט ס' י"ג, בזה י"ל דלא היקל הרמ"א בדיעבד, וכן משמע לכאורה מדברי הב"ש ס"ק נ"א שמפרש דברי רמ"א שכ' הולכין אחר לשון ב"א שנותנים בו הגט שבא למעט מקום הכתיבה ומיירי בגט הנשלח ממקום למקום ע"ש, וא"כ יש מקום לחלק כנ"ל. ולפי"ז בנ"ד ידוע שבערי אמעריקא משובשת הלשון כי נאספו שמה מאחב"י אלה מפה ואלה מפה וכ"א מדבר כלשונו שהי' מדבר בארצו, בגליל שלו, וא"כ לא נקרא כמקום הכתיבה ג"כ, וא"כ לכאורה אין להכשיר בנ"ד דלא הוה לא כמקום כתיבה ולא כלשון נתינה, אולם לשון הלבוש כך היא שכותבין כמו שמדברין באותו מקום שכותבין הגט ונותנין אותו לכתחילה עכ"ל, משמע שמפרש דברי הרמ"א שהכתיבה והנתינה הם במקום א' דצריכין לכתחי' לכתוב כלשון מקום הכתיבה והנתינה, ומ"ש הרמ"א שהולכין אחר לשון ב"א שנותנין בו הגט לא אתי לאפוקי מקום הכתיבה, אלא מיירי שהכתיבה והנתינה הם במקום א' דלכתחילה כותבין כלשון מקום הכתיבה והנתינה ובדיעבד כשר אף אם כ' כלשון מדינה אחרת שאינו מקום כתיבה ונתינה והטעם דזה לא מיקרי שינוי כלל כיון דהשם אחד הוא, אלא שמשתנה לפי הברת לשונם וגם נתפרסם בכל מדינה ומדינה שההברה משתנה במדינה האחרת זה לא מקרי שינוי השם כלל ונ"ל דהלבוש למד כן לפרש דברי הרמ"א דמיירי דהכתיבה והנתינה הם במקום א' מדברי הד"מ בס"ג אות למ"ד, וז"ל שם, ואני אומר דמכאן ראי' לעשות כן בכל השינוין שאין כתובין שיש לילך אחר לשון ב"א שמדברין בו במקום כתיבת הגט, כי עיקר שכותבין הכינוין להכיר האיש במקום הנתינה עכ"ל, ואי מיירי בגט הנשלח ממקום למקום, ומקום הנתינה אינו מקום הכתיבה, א"כ הרי סותר מיני' ובי' דמתחלה כ' שיש לילך אחר לשון ב"א שבמקום כתיבה ומסיים כי עיקר כי' להכיר האיש במקום הנתינה אע"כ דהד"מ מיירי היכא שהכתיבה והנתינה הם במקום א', וא"כ הרמ"א נמי מיירי שהכתיבה והנתינה במ"א דלכתחילה כותבין כלשון אותו מקים ובדיעבד כשר אף אם כ' כלשון מקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה דזה לא מיקרי שינוי כלל. וכ"מ מדברי הכנסת יחזקאל והובא בפ"ת שם שכ' דאם שולחין הגט ממקום למקום כיון דכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה כותבין כלשון מקום הכתיבה, וקשה הא גם בזמן הרמ"א הי' כותבין כן בהרשאה בכ"מ שתמצאנה כמבואר בד"מ בס"ג, וא"כ האיך מפרש דברי הרמ"א שכ' שהולכין אחר לשון ב"א שנותנין בו הגט דמשמע שהולכין אחר מקום הנתינה וע"כ דגם הוא מפרש דברי רמ"א דמיירי דהכתיבה והנתינה הם במקום א' כהלבוש, ולא בא למעט מקום הכתיבה אלא שאין הולכין אחר לשון ב"א של מקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה, וע"ז סיים מ"מ אם שינה כשר, ועי' פ"ת בקו' השמות בשם ואליק דבפולין כותבין בפ"א ובאשכנז כותבין בואו דאם כ' באשכנז בפ"א והנתינה ג"כ באשכנז דבמקום עיגון כשר, והטעם בכל אלה כיון דהשינוי מפורסם ממדינה למדינה לא מיקרי שינוי. ויותר נראה לי דאף לדברי הב"ש דמפרש דברי הרמ"א דמיירי בגט הנשלח ממקום למקום מידה נמי לדינא דבדיעבד כשר אם שינה וכ' כלשון מדינה אחרת אף אם מקום הכתיבה והנתינה הי' במקום א' וכ' כלשון מדינה אחרת שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה כדמשמע מהד"מ והלבוש, אלא דהב"ש דייק לשון רמ"א שכ' הולכין אחר לשין ב"א במדינה שנותנין בו הגט, וע"י כ' הב"ש דרמ"א בא לאשמועינן דלכתחילה אף ששולחין הגט ממקום למקום דה"א כדעת הכנסת יחזקאל כיון דכ' בהרשאה בכ"מ שתמצאנה יכתוב כמקום לשון הכתיבה קמ"ל דאפ"ה לכתחילה יכתוב כלשון מקום הנתינה, וז"ש הב"ש משמע אפי' אם שולחין הגט למקום אחר כותבין כלשון מקים הנתינה, אבל בהא מודה הב"ש דבדיעבד כשר אף אם הכתיבה והנתינה הם במקו' א' וכ' כלשון מקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה, דהא דסיים הרמ"א ואם שינה כשר קאי ג"כ אזה, כדכתב בד"מ.

והנה מורה א' בא לחלוק ולפסול הגט אפי' במקום עיגון וכ' דהרמ"א לא מכשיר בדיעבד אלא אם כ' כלשון מקום הכתיבה אבל לא בשינה וכ' כלשון מקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה כבנ"ד, והביא ראי' מדברי הנ"ש בביאורו ללשון הגט אות ט"ו כ' בגט שנשלח מרעגשפרג לפראג וכ' שם הנהר דונאיי כדקורין במקום כתיבה ולא דוני כבמ"נ, ע"ז כ' הנ"ש אע"ג דכ' רמ"א ס"ם קכ"ט שבשינוי לשון מדינות הולכין אחר מקום לשון הנתינה, זה אם מתחילה היו יודעין במ"כ שקורין במ"כ דונאי אז הי' צריכין לכתוב כבמ"נ, משא"כ כשלא ידעו וכ' כמו מקום כתיבה בדיעבד אין לחוש עכ"ל הנ"ש, ומזה יצא לדייק דדוקא אם כ' כלשון מקום כתיבה מכשיר הרמ"א, ולפמ"ש לדעת הב"ש אין מכאן הוכחה דבאמת לכתחילה אף בגט הנשלח ממקום למקום צריכין לכתוב כלשון מקום נתינה, אבל בדיעבד כשר אפי' אם הכתיבה והנתינה הי' במקום א' וכתבו כלשון מדינה אחרת. אך דברי הנ"ש צ"ע, כיון דהתם כ' כלשון מקים הכתיבה דונאיי, א"כ למה סיים דמש"ה כשר בדיעבד כיון דבמקום כתיבה לא ידעו שבמקום הנתינה קורין דונאי, הא בלא"ה כשר בדיעבד אפי' אם ידעו במקום כתיבה, וכמו שמסיים רמ"א אם שינה כשר, אפ"ת דרמ"א לא מכשיר אלא א"כ כתבו כלשון מקום כתיבה, הא התם ג"כ כתבו כלשון מקום כתיבה וצ"ע. עוד בא לדייק אותו המורה מדברי העז"נ שכ' גבי הגט שנשלח ממצרים לצפת וכ' בו איזמירלדא בזיי"ן והשיג בתשו' ב"י דהל"ל לכתוב בשי"ן אישמירלדא וע"ז כ' העז"נ דאף דבמקום כתיבה במצרים קורין בזיי"ן שפיר השיג הב"י דה"ל לכתוב בשין כמו שקורין בצפת דהוא מקום נתינה, וכמ"ש הרמ"א בס"ס קכ"ט דהכינוים המשתנים כותבין כלשון מקום נתינה, אלמא דרמ"א מיירי דכתבו כלשון מקום כתיבה. עכ"ד. ולפמ"ש לפרש דברי הב"ש מהא ג"כ אין ראי' לענין דיעבד ודו"ק. וכתבתי הדבר להה"ג ר' יצחק שמעלקיס שליט"א מלבוב, והסכים למסור הגט להאשה הנ"ל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה