יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · כט
שבת דף כ"א אמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין סול ובין בשבת אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה כו' א"ר זירא אר"ב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול ובין בשבת א"ר ירמי' ג"ט דרב קסבר כבתה אין זקוק לה וחסור להשתמש לאורה תוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה וא"ת מנ"ל דמותר להשתמש לאורה דלמא הא דאמר אין מדליקין בהם בשבת משום דכבתה זקוק לה. ובשבת א"א להדליקה וי"ל וכו' ע"ש ולי נראה ליישב קושיות התוס' בטוב טעם. ובתחילה נתרץ קושיות הרשב"א על הרי"ף דפי' הא דקאמר בגמרא א"נ לשיעורא היינו אם דלקה כשיעור מותר לכבותה ומותר להשתמש לאורה והקשה הרשב"א א"כ מ"ט דרב דס"ל דמותר להדליק בהן בשבת דאסור להשתמש לאורה הא איכא למיחש אם תדליק יותר מכשיעור דמותר להשתמש לאורה ויבא להטות ותירוץ הרשב"א דמיירי דוקא שאינו נותן אלא בכשיעור ואז אסור להשתמש לאורה אך הישועת יעקב הקשה על הרשב"א דא"כ ר"ה נמי מיירי בנותן דוקא כשיעור ובמתניתן קתני נמי שמן שריפה והטעם בשמן שריפה שמא יטה למהר שריפותו דמצוה לבערו כמבואר ההם בגמרא. וא"כ כיון שאינו ניתן אלא כשיעור ליכא למיחש שמא יטה למהר שריפתו דא"כ לא ידליק כשיעור:
ועוד קשה לי וכי אפשר לצמצם. ובפרט בע"ש שצריך להדליק מבע"י על כן בראם לי דלעולם מיירי אפילו אם נותן יותר מכשיעור דהא סתמא קאמר מדליקין בהם בשבת והא דלא חיישינן שמא יטה לאחר שידלייק כשיעור דמותר להשתמש לאורה לדעת הרי"ף כנ"ל י"ל דהרי"ף ס"ל כדעת הת"י והגה"מ פ"ק דשבת והובא ברמ"א סימן רס"ד סימן א' דאם יש נר אחד מדבר המותר להדליק מותר להשתמש לאור האחרים אף שהן מדברים שאין מדליקין בהם בשבת ול"ח שמא יבא להטות דיש היכר כיון דמדליקין נר אחד כשר שוב לא יבא להטות א"כ לרב דס"ל אסור להשתמש לאורה ע"כ יש נר אחד כשר בביתו מדברים המותרים. וא"כ לא חיישינן שמא יבא להטות אף אחר שידליק כשיעיר וכן בשמן שריפה ל"ח שמא יטא כיון דיש נר אחר כשר כנ"ל אבל ר"ה סבר מותר להשתמש לאורה וא"כ א"צ נר אחר וא"כ שייך החשש שמא יבא להטות כשישתמש לאורה והא דקאמר ובשעת הסכנה מניח ע"ש אמר רבא וצריך נר אחרת ופי' רש"י משום היכר א"כ אף אי מותר להשתמש לאורה צריך נר אחר להכירה י"ל דס"ל להרי"ף דזה דוקא בשעת הסכנה דמניחו ע"ש דליכא היכרא כלל אבל במניחו סמוך לפתח דאיכא היכרא אם מותר להשתמש לאורה א"צ נר אחרת להיכרא הלכך לר"ה דמותר להשתמש לאורה אין מדליקין בהם בסבת דחיישינן שמא ישתמש לאורה ויטה. כיון דליכא נר אחר כשר. ובזה נראה לישב קושיות התוס' דלכאורה קשה הא דאמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחניכה בין בחול ובין בשבת וקאמר רבא הטעם דס"ל דכבתה זקוק לה וקשה הא במתניתין חשוב נמי שמן שריפה ובהא ל"ש הטעם דכתבה זקוק לה וכן הקשה הפ"י וצ"ל דבאמת ס"ל לר"ה דאף בהא איכא למיחש דלמא יטה למהר שריפתו דמצוה לשריפה ולא ידליק כשיעור ולא יצא ידי חובתו דהא קיל"ן ס"ל כבתה זקוק לה. דבשלומא אי הוה ס"ל דכבתה אין זקוק לה ולא קפדינין אלא אם הוה כשיעור בשעת הדלקה שפיר לא חיישינן שמא יטה למהר שריפתו דאף אי עבוד הכי יצא ידי חיבתו. אבל אי כבתה זקוק לה לא יצא ושפיר חיישינין שמא יטה למהר שריפתו ולא יצא ידי חובתו. וא"כ שפיר מועיל הטעם של כבתה זקוק אף לשמן שריפה. ודלא כישועת יעקוב הנ"ל דס"ל דל"ח לשמא יטה אי ליכא רק כשיעור כנ"ל דכי היכי דחיישינן בשבת שמא יטה למהר שריפתו ה"נ בנ"ח יש לחוש שמא ימהר בשריפתו אף שלאידליק כשיעור אך זה דוקא בחול דליכא היכרה דאין כריך להדליק דוקא בנר כשר אך בשבת אי ס"ל דאסור להשתמש לאורה ע"כ צריך נר אחר כשר ואיכא היכרא. ושוב לא חיישינן שמא יטה ואמאי אין מדליקין בשמן שריפה בשבת ומש"ה צ"ל דס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורה וא"כ א"צ נר אחר וליכא הכירא. ושייך החשש שמא יטה למהר שריפתו דמצוה לשורפו. ונקט הטעם דמותר להשתמש לאורה משום שמן שריפה. כנ"ל ליישב קושיית התוס' והוא כפתור ופרח ועיין שבו"י ת"א: