אור ברסלב
יד יוסף חלק א שו"ת אה"ח סימן א › יח

יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג

שו"ת אה"ח סימן א · יח

יז

בדין צ"ה שהרחיקו מן הכותל ג"ט והנה בלחי שהרחיקו מן הכותי ג"ט מבו' בגמ' די"ז אמ' רבא לחי שהגביהו מן הארץ ג"ט או שהפליגו מן הכותל ג"ט לא עשה ולא כלום וכ' הנ"י בפ"ק דעירובין על מתניתין לחיים שאמרו כו' דהטע' הוא משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטלי' ליה והמג"א כתב בס' ק"ה בשם ש"ג וריא"ז דלהאי טעמא אם הלחי רחב יותר מג' שרי הואיל והעומד מרובה מפרוץ. ולכאורה צ"ע ל"ל רחב יותר מג' בג' סגי דפרוץ כעומד מותר גבי שבת כמבואר בסימן שס"ב ס"ק טית ור"י עצמו במשנה הנ"ל כתב שם דסגי בלחי ג' וצ"ל כמ"ש התו"ש בסימן שס"ב אות כ"ד דהיכי דאיכא למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטלי למחיצה בעינן שיהיה עומד מרובה על הפרוץ ע"ש והנה לפי טעם זה גבי צ"ה אם הרחיק הקנים מן הכותל ג"ט מהני דבצ"ה ליכא למימר דאתי אוירה דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטליה ליה דהא ליה נידון משום מחיצה והאויר שבין קנה לקנה הוה כאלו עלא מחיצה. וכך מבואר בד"מ בשם א"ז אך התוספת דף יו"ד ע"ב גבי מבוי שהיא רחב ט"ו אמה די פס רחב ג"א ומעמידו רחוק מן הכותל ב"א כתב התוספת שם ד"ה ועושה דצריך לחי אחר משום דרחוק מן הכותל יותר משלש טפחים אלמא אע"ג דליכא למימר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דהא הפס רחב ג"א מ"מ לא מהני והטעם דהוה ליה מחיצה שהגדים בוקעים בו ולפי טעם זה אפילו בצ"ה אם הרחיק הקנים מן הכותל ג"ט ל"מ וכ"כ הבכור שור בעירובין והוכיח כן מדברי התוספות דף י"א ע"א ד"ה איפכא מאי דמבעי שם אי מהני צ"ה ביותר מעשרים גבוה והקשה ר"ת ל"ל צ"ה ניתכשר בקנה שמכאן ומכאן דהוה כלחי משהו ומתיר במבוי ותירצו התוס' דמבעי ליה היכי דל"מ לחי כגון במבוי מפולש או ברחוב מי' דבעי צ"ה ואם איתה דבצ"ה יכולין להיות הקנים רחוקים ג"ט מהכותל לא הקשה כלום דהא לחי בעי פחות מג"ט לכותל ומבעי היכי דהקנים רחוקים ג"ט מהכותל דל"מ משום לחי אי מהני משום צ"ה אע"כ דגם בצ"ה ל"מ וחד טעם לשניהם דהוה מחיצה שהגדיים בוקעין בו וכ' שם דאף ר"י מודה וס"ל זה הטעם וכמו שהביא המג"א בסימן שס"ג ס"ק ל"ז בשם ר"י דאף אם הלחי רחב הרבה דצריך שלא יהיה רחוק מהכותל ג"ט מטעם זה דהוה מחיצה שהגדים בוקעין בו והא דכתב ר"י במשנה הטעם משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה היינו לכ' יוסי דס"ל דלחי שיעוריה ג"ט והוא מה"ט דלא לחי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה אבל לדידן הטעם דה"ל מחיצה שהגדים בוקעין בו ומש"ה אפילו בצ"ה ל"מ ברחוק ג"ט מהכותל ע"ש. והת"ש חולק עליו ודחה ראייתו מדברי התוספת הנ"ל וכו' וז"ל ולע"ד אין זו הוכחה כלל דהם בלא"ה צריך להבין דעת ר"ת דמאי התחיל להקשות דאטו לא ידע מזה דאפשר לאוקמי ביותר מעשר או במבוי מפלש דלא סני בלחי וצריך צ"ה אלא ע"כ דעיקר קושיתו היא על הברייתא שהביא שם דתנא בה ג"כ דצ"ה מהני לגובה מכ' אמה ובברייתא דוחק לאוקמי דאיירי ברחב מעשר או במבוי מפולש דהא הרישא דקתני מבוי שהוא גבוה למעלה מי' ימעט ע"כ לא מיירי ברחב מעשר או במבוי מפולש דבזה ל"מ קורה א"כ הסיפא נמי לא מיירי ברחב מי' או במבוי מפולש ומש"ה הקשה הר"ת וממילא נדחה ראיית הח"ש דמש"ה לא מצי לאוקמי' בהרחיק ג"ט מהכותל דהא ברישא לא מיירי בזה דהא קורה שהרחיק ג"ט מהכותל ל"מ עכ"ל ואנני מבין דחייתו דאכתי ראיית הבכור שור כראוי מוצק מן התוספת דתירצו דמיירי ברחב מעשר או במבוי מפולש דאע"ג דהרישא לא מיירי בהכי כנ"ל מ"מ מוקמי להסיפא בהכי ה"נ מצי לתרוצי דמיירי ברחוק ג"ט דל"מ בלחי ובצ"ה מהני אע"כ דאף בצ"ה ל"מ ומטעם דהוה לה מחיצה שהגדיים בוקעין בו וכן פירש הפמ"ג דאין להרחיק הצ"ה שלש טפחים מהכותל וראיתי בישועות יעקב דוחה גם כן ראיית הבכור שור דלמהר"ם שהביא הת"ה סימן ע"ד דלחי שיעורו כעובי אצבע וכתב שה הת"ה דזה דוקא בלחי אבל בצ"ה לא בעינן בעובי הקנים עובי אצבע א"כ לדידיה נמי קשה מה הקשה הר"ת הא י"ל דמיירי דליכא עובי אצבע דמשום לחי ל"מ ומשום צ"ה מהני אצ"ל דהתוספת קושטא דמלתא נקטוה דמיירי ברחב מעשר או במבוי מפולש ול"ל לחפש עצות מרחוק ע"ש ולי נראה דמשום הא אין לדחות ראיית הבכור שור דמי נימא דהתוספת ס"ל כמהר"ם דלמא ס"ל כרש"י וש"פ דאף בלחי סני בכ"ש וכן פסק בש"ע א"כ א"א לתוספות לתרץ כן א"כ ראיית הבכור שור ראיה גמורה מדברי התוספות וכן יש להחמיר שלא להרחיק הצ"ה מן הכותל ג"ט ואף דאם יש מחיצות גמורות מהני אם הפרוץ כעומד אף ברחוק ג"ט מהכותל מ"מ היינו דוקא במחיצות גמורות שכך הלל"מ דפרוץ כעומד מהני לשבת ל"כ בצ"ה דבעינן שלא יהיה רחו' מהכותל ג"ט כנ"ל שוב ראיתי בש"ע של התניא בשו"ת סי"ב כ' ג"כ להקל ומחלק שם בין לחי ובין צה ע"ש ומ"מ לא כ' שם לדחות הראי' של הבכ"ש:

הקנים שמעמידי' תחת החבל צריכין שיהי' חזקים שלא תניד אותם הרוח כמו שמבו' בסי' שס"ג סק"ה גבי לח ואף שהט"ז שם סק"ד כ' דדוקא בלחי הדין כן משא"כ בצ"ה והביא ראי' מסיד טחוי בכותל דמהני בצ"ה ע"ש אך התו"ש חולק עליו והביא ראי' מס' סק"ב סהי"א דשם מבואר דאף גבי מחיצ' כל שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצ' ואף אם הרוח אינו מפילו לארץ ורק שמכידו לא הוה מחיצ' ואינו דומה לסיד מחוי דשם יכול לעמוד ברוח מצויה שדבוק לכותל וה"ה בקנה כ"ש אם אינו יכול לעמוד בפ"ע ברוח מצויה אם מחברו לכותל ע"י יתדות נמי מהני. אם קנה א' גבוה וקנה א' כמוך נמי מהני בצ"ה וה"ה א' עב וא' דק מהני. תו"ש סי' שכ"ב סקכ"ו. אבנים היוצאין מן הכותל או מן הגדר זו למעלה מזו פחות מג"ט בין א' לחבירו הוה לחי גמרא דט"ו והביאו המג"א סק"ו מ"מ לצ"ה ל"מ ברחב מי' או במבוי מפולש דהוה פתחי שימאי תו"ש אות י"א:

תל הנעשה בי"ש בצד א' של העיר ומתלקט יוד מתוך ד"א הוה מחיצה אם אין ס' ריבוא בוקעין בו כמבואר גבמ"א בס' שס"ג ס"ק מם אבל אם משני צדדי העיר ישתדל הנעשה בי"ש המתלקט יוד מתוך ד"א אפילו אין רבים בוקעין בו צריכין לעשות צ"ה מצד אחד עכ"פ. ש"ע של התניא ס"ס ס"י שס"ג ע"ש הטעם:

לענין עיבור העיר אם גינות נטוע אילנות כגון כרמים וכדומה סמוכים לעיר בתוך שבעים אמה ושיריים ובתוכם בתים שבנה ואח"כ הוקף דהוה מוקף לדירת ומותר לטלטל בהגינות אף אם הם יותר מבית סאתים כמבואר בסי' שנ"ח והבתים עצמן רחוקים מהעיר שבעים אמה ושירים אי נימא דנחשבין עיבור לעיר ע"י הגינה. עי' תשו' ח"ש חלק אע"ז סי' ל"ג דכ' דאין נחשבין עיבור לעיר ע"י הגינה ומתחילין לחשוב אלפים סמוך לעיר ע"ש:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה