יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · יד
שאלה אם נתקלקל הצ"ה שנוהגין לתקן במבואת שלנו להתיר הטילטול אם מותר לתקנו בשבת ע"י עכו"ם כדי להתיר הטילטול ואת"ל אם נתקלקל בשבת שמותר לתקנו מה הדין אם נתקלקל בחול ולא תקנו מע"ש אם מותר לתקנו בשבת ולהתיר הטילטול:
תשובה אם נתקלקל בשבת נוהגין לתקן ע"י עכו"ם די להציל הרבים מחילול שבת כמובאר בתו' שבת ד"ד ד"ה וכי אומרים לו וכ"כ הת"ש בהקדמתו אות ד' בשם פנים מאירות וכ"כ בספר יהושוע סי' ט"ו להיתר אך זה דוקא אם נתקלקל בשבת כמבואר בסי' שס"ב דאם נתקלקל המחיצה בשבת אף אם העמיד המחיצה במזיד מותר לטלטל אבל אם נתקלקל בחול דקיל"ן בסי' שס"ב דאם העמיד המחיצה במזיד שאסור לטלטל א א"כ לכאורה ל"מ התיקון בשבת ע"י עכו"ם להתיר הטילטול גם יש לעיין בזה כיון דבהש"מ בשעה שהי' נתקלקל הצ"ה לא מהני העירובי חצירות לטלטל כמבואר בט"ז סי' שס"ו ושצ"ד וע"ש במג"א וכיון דבה"ש לא קנה העירוב שוב לא מהני העירוב אחר כך לחזור העירוב למקומו להתיר לטלטל אבל לאחר העיון ז"א דחשש הראשון משום דנעשית המחיצה בשבת במזיד דל"מ אם נתקלקל בחול ליתא מתרי טעמא דע"כ אמרנין דאם נעשית במזיד דל"מ אלא אם ישראל עושה מחיצה בשבת באיסור ומטעם קנס כמו המבשל במזיד בשבת דקנסינן לו. אבל אם המחיצה נעשית בהיתר ע"י עכו"ם כדי להציל הרבים מחילול שבת בודאי לא קנסינן ליה. ומאי קנס שייך בזה הא אנן מורין לו לעשות כן כנ"ל ועוד אף אם ישראל בעצמו יתקן במזיד הצ"ה לפמ"ש המג"א להשוות דעת הרא"ש והר"ן לחלק בין הי' שם מחיצה בכניסת שבת ובין שלא היה שם מחיצה בכניסת. אלא דהרא"ש קאמר דאפילו אם לא היה שם מחיצה בכניסת שבת דל"מ אם עשאה במזיד דוקא בר"ה דאיכא איסור דאורייתא משא"כ ברה"י כגון מחיצה בין חצר לחצר דליכא אלא איסור דרבנן מותר אף נתקלקל בחול ונעשה במזיד בשבת ע"ש א"כ לדידן דליכא ר"ה כמבואר בסי' שמ"ה וליכא אלא איסור דרבנן מותר אפילו נתקלקל בחול ונעשה במזיד בשבת ע"י ישראל ואף דבת"ש הניח זה בצ"ע אם להתיר בזה"ז אם נעשית המחיצה ע"י ישראל במזיד מ"מ בנעשית בהיתר ע"י עכו"ם פשיטא דמותר לטלטל. וכמ"ש ועי' ט"ז סי' שס"ב ס"ק ג' שכ' ג"כ דהיכי דליכא איסור בעשיית המחיצה כגון מחיצה שנעשית ע"י ב"א ליכא לאוסרה משום מזיד ע"ש ולענין חשש הב' מחמת העירוב חצרות כיון דבה"ש לא קנה העירוב או אמרנין חזר העירוב למקומו הנה דעת התוס' והרא"ש בפ"ק דעירובין דף י"ז גבי אי שבת גורמת אי דיורון גורמת כ' שם בפירוש אם ערבו לשנה מחצר לחצר ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת וכן גבי ספינות קשורים זב"ז ונפסקו בחול ונקשרו בשבת דאמרינן חזר העירוב למקומו אף דבה"ש לא הי' מועיל העירוב מחמת שנסתם הפחת וכן נפסקו הספינות ואפ"ה אמרינן דחזר העירוב למקומו וכן פסק בש"ע סי' שע"ד בנסתם הפתח בחול ונפתח בשבת שחזר העירוב למקומו. ואע"ג דעיקר ראיית הרא"ש שם מהא דאיתא בשבת פ' הזורק דף קרא ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להיתרן הראשון וע"ז כ' הרא"ש דע"כ מיירי בנפסקו בחיל דאי בשבת אפילו לא חזרו ונתקשרו נמי אמרינין שבת כיון דהתורה הותרה וא"כ לפמ"ש התוס' בשבת דף ק"א ע"ב ד"ה נפסקו דמיירי אפילו בשבת ואפ"ה לא אמרינן גבי ספינות כיון דהותרה הותרה כיון דמפסיק כרמלית ביניהם שוב ליכא ראי' מספינות וא"כ לפי מה דפסקינן גבי ספינות דאפילו נפסקו בשבת ל"א שבת כיון דהותרה הותרה וכדעת התוס' וכמ"ש המג"א סי' שנ"ה ס"ק טית וא"כ מנ"ל דאפילו נסתם הפתח בחול ונפתח בשבת דחוזר העירוב למקומו. וכן הקשה הת"ש שם. אך כבר תירץ שם הקרבן נתנאל דזה דוקא בספינות קטנות דרכן לנוד זו מזו אם נפסקו ומשו"ה אף במוקפת גזרינין שלא יטלטל מזו לזו אם נפסקו אבל בספינות גדלות דאין דרכן לנוד זו מזו אם נפסקו בשבת מותר לטלטל מזו לזו ואמרינן שבת כיון דהותרה הותרה וא"כ שפיר מביא הרא"ש ראי' משם מדלא מפליג שם בין ספינה קטנה לספינה גדולה ע"כ מיירי בחול ואפ"ה אמרינין דחוזר העירוב למקומו וכ"ז צריך לומר להרא"ש דסיים דע"כ צ"ל דמיירי בחול כנ"ל אבל התוס' הביאו ג"כ ראי' זו מספינות ולא סיימו וע"כ מיירי בחול כו' בלא"ה לק"מ איך מביאין ראי' מספינות לנסתם הפתח בחול הא התוס' עצמם כתבו דף ק"א דגבי ספינות מיירי בנפסקו בשבת כנ"ל זה לק"מ דנהי דהתוס' ס"ל דמיירי בנפסקו בשבת מ"מ מביאים ראי' מספינות דהא גבי ספינות ס"ל להתוס' דאף בנפסקו בשבת מ"מ בטל העירוב ול"א שבת כיון דהותרה הותרה כיון דמפסיק ר"ה או כרמלית בר"ה ואפ"ה אם חזרו ונקשרו אח"כ בשבת חזר העירוב למקומו ה"ה הכא בנסתם הפתח אפילו בחול אם חזר ונפתח בשבת חזר העירוב למקומו דאין לחלק בזה בין נסתם בשבת ובין נסתם בחול אלא לענין שבת כיון דהותרה התורה אז גבי חצר אמרינן בנסתם בשבת כיון דהותרה הותרה משא"כ גבי ספינות משא"כ לענין שחוזר העירוב למקומו הוה כאן בנסתם בחול כמו גבי ספינות בנפסקו בשבת דבשניהם אמרינן דבטל העירוב ואפ"ה חזינין דגבי ספינות אם חזר ונקשרו חזר העירוב למקומו ה"ה כאן בנסתמו בחול ונפתחו בשבת אמרינן דחזר העירוב למקומו. ועיין מג"א בסימן שע"ד סק"א שמרמז זה במילות קצרוה ע"ש ומה שהקשה המג"א סי' שפ"ג סק"א מהא דבא העכו"ם בשבת דאוסר והעירוב בטל וצריך לשכור מהעכו"ם ואח"כ יבטל אחד לחבירו הרשות ול"א דחזר העירוב למקומו והטעם משום כשעשו העירוב אין סופו להתקיים כל השבת לפי שעתיד העכו"ם לבא בשבת וא"כ כ"ש כשנסתם הפתח בחול אז נפסקו הספינות בחול אין סופו לפתוח או לקשור בשבת ואמאי אמרינן דחוזר העירוב למקומו. ע"ש כבר תירץ הקרבן נתנאל בפ' אם לחלק בין ערבו לשנה דמתחילה כשערבו לכל השנה ידע בודאי שלא יהי' עומדים הספינות קשורים כל השנה אלא דעתו אימתי שיפסקו יהי' אסורים ואימתי שיקשרו יחזרו להיתרן הראשון ומתחילה כשנעשה העירוב בשבת הראשון לא הי' עומד לפסוק או לסתום הפתח ומש"ה אף אם אח"כ בחול נפסק הספינה או נסתם הפתח אם אח"כ נקשר הספינה או נפתח הפתח בשבת מהני ע"ש. וזה שדייקו התוס' והרא"ש וכתבו שאם ערבו לשנה ונסתם הפתח בחול ומשמע דוקא לשנה:
ולפ"ז בנ"ד נמי כיון שמערבין לכל השנה בודאי מהני התיקון אף בשבת וחוזר העירוב למקומו ועוד דהא דעת האע"ז בסי' שס"ה העירובי חצירות לא בטל אף בנתקלקל הצ"ה כיון דל"ל ר"ה וא"כ ראוי בה"ש להביא העירוב לכאן דלא גזרו על השבות בה"ש במקום מצוה. וא"צ שיהי' ראוי להביא כאן כל השבת ע"ש וא"כ בודאי מותר לתקן העירוב אף בנתקלקל בחול להציל הרבים מחילול שבת ואין כאן חשש מחמת העירובי חצורות כנ"ל: