אור ברסלב
יד יוסף חלק א שו"ת אה"ח סימן א › יא

יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג

שו"ת אה"ח סימן א · יא

י

שאלה בס"ת שנמחק מקצת אותיות ולפעמים ניכר רשומן עדיין שנשאר כמין חלודה ולפעמים נמחקו לגמרי ואין ניכר שום צורת אות או לפעמים שצריכין למחוק איזה אותיות ע"י גרירה בסכין ובא לתקן מהו הדין אם צריכין לתקן מתוך הכתב או לאו:

תשובה תחילה נברר הדין הא דאין כותבין אלא מתוך הכתב איתא במגילה דף ח"י אמר רבב"ח אסור לכתוב אות א' שלא מן הכתב מיתיבי כו' מעשה בר"מ שהלך לעבר השנה בעסיא ולא היה לו מגילה וכתבה מלבו וקראה אר"א שאני ר"מ כו' עד שעת הדחק שאני כו' עד אידי ואידי נכתבין שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין ומוכח מכאן בס"ת ומגילה אפילו למי שבקי לקרות בע"פ מ"מ אסור לכתוב שלא מן הכתב אם לא בשעת הדחק דהא ר"מ אע"ג דמיגרס גרים ליה מ"מ דוקא בשעת הדחק שלא היה לו מגילה כשירה כתבה מלבו אבל בלא"ה אסור לכתוב שלא מן הכתב ודוקא תו"מ דמיגרס גריס בפ"כ התירו לכתוב שלא מן הכתב אבל בס"ת ומגילה דלא מיגריס גריסין בפ"כ אפילו למי שמגריס גריסין ליה אפ"ה אסור לכתוב שלא מן הכתב ואם עבר וכ' שלא מן הכ' מדברי הש"ס שלנו משמע דבדיעבד כשר דהא בשעת הדחק מתי' אפי' לכתחי' למאן דמיגריס גריס ליה כ"ש בדיעבד אם כ' שלא מן הכתב ולא טעה אפי' למאן דלא מיגריס גריס ליה בודאי כשר והטעם דס"ל להגמרא דידן דעיקר האיסור שלא מן הכתב שלא יטעה ויצטרך גניזה אם לא יהיה אפשר בתיקון אבל בדיעבד אם כתב ולא טעה או אפשר בתיקון כשר. אך בירושלמי מגילה איתא אהך דר"מ וי"א שתים כתב את הראשונה ע"פ וכתב את השניה מתוך הראשונה וגנז את הראשונה וקרא בשניה. אלמא ס"ל להירושלמי דאפילו בדיעבד אם כתב שלא מן הכתב אין קורין בו וכן הביא הר"ן במגילה פלוגתא זו דלהירושלמי אף בדיעבד אין קורין בו ולרבינו מנוח בדיעבד כשר ע"ש וצ"ל להירושלמי אין הטעם דצריך לכתוב מתוך הכתב שמא יטעה דא"כ למה פסול בדיעבד אם לא טעה או שאפשר לתקן הטעות אלא צ"ל דכך הוא הלמ"מ דאין כותבין רק מן תכתב בס"ת ומגילה דדמיא לס"ת נמי הכי תיקנו דבעינן דוקא מתוך הכתב וא"ל א"כ מ"ט הקילו בתו"מ לכתוב שלא מן הכתב ונראה דדמיא למלאכת תו"מ להפוסקים דס"ל דהוא דאורייתא ואפ"ה התירו בדבר האבד דהתורה מסרה לחכמים שיתירו מלאכות שנראה להם להתיר כמבואר בב"י ס"י וכ"כ הר"ן ביומא גבי עינויי דיו"כ דכולן דאורייתא הם והא דהתירו למלך וכלה לרחוץ פניהם דהתורה מסרה לחכמים להקל במקום שנראה להם וה"נ התורה מסרה לחכמים להקל במקום שנרא' להם והתירו בתו"מ מטעם מיגריס גריסין ולכאורה לפ"ד ירושלמי בעינן דוקא לכתוב מתוך ס"ת כשר כיון דאין הטעם משום שמא יבא לטעות אלא מהלמ"מ בעינן מתוך הכתב א"כ בעינן ס"ת כשר לכתוב ממנו. וא"כ בנ"ד נמי אפילו אם רשומן ניכר דליכא חשש טעות מ"מ בעינן שיכתוב מתוך הכתב של ס"ת כשר אבל אחר הענין א"א לומר כן. דהא הש"ך בסימן רע"ד הביא ג"כ הפלוגתא שבין הירושלמי והר' מנוח לענין דיעבד ולא הכריע שם להלכה ולמה נהגו הסופרים לכתוב ס"ת ומגילה מתוך תיקון סופרים ולא מתוך ס"ת כשר ואין פוצה פה ומצפצף. אלא ע"כ צריך לומר דאף לירושלמי א"צ ס"ת כשר לכתוב ממנו שביומא דף ל"ז איתא במשנה אף היא עשאה טבלה של זהב שממנה היו כותבין פרשת סוטה. ולכאורה קשה לפ"ד ירושלמי האיך מותר לכתוב מתוך הטבלה הא בעינן מתוך ס"ת כשר וצ"ל כמ"ש התוס' שם על הא דאיתא שם בגמרא דהי' כתוב סירוגין פירש ר"ת והקשו התוספת הא בעינן מתוך הכתב ותירצו כיון דכתב ראשי תיבות הוה מיגריס גריסין לכל אדם ומותר כמו גבי תו"מ דמותר וא"כ כשכותב מתוך תיקון סופרים הוה נמי מיגריס גריסין לכל אדם ומותר כמו תו"מ דהתירו חז"ל. ולפ"ז נמי בנ"ד ברישומו ניכר הוה נמי מיגריע גריסין לכל אדם ומותר לתקן שלא מן הכתב ובירושלמי גופא מוכח דלא בעינן לכתוב מתיך ס"ת כשר דהא ר"מ כתב מגילה הראשונה וגנזה והב' כתב מתוך הראשונה וקרא בה וקשה האיך כתב מתוך הראשונה הא פסולה לקרות בה אלא ע"כ אף על גב דפסולה לקרות בה מכל מקום מותר לכתוב מתוכה דהוה מיגריס גריסין. והכי נמי ברישומן נכר הוה מיגריס גריסין ואין צריך לכתוב מתיך הכתב רק שצריך שיאמר בפה התיבה קודם שמתקן כמו שאבאר. ועדין צריך לבאר למי מה דמוקי בגמרא דעל הטבלה הי' כותב ר"ת ולכאורה קשה הא בגמרא דמגילה שהבאתי לעיל איתא דאפילו אות אחת אסיר לכתוב שלא מן הכתב ואמת שהבי"ו סימן ג' הביא מכאן ראיה דא"צ ההעתק שמעתיק ממנו כתוב על הסדר אלא אפילו בכתב בר"ת כל ששגור בפי הסופר מותר לכתוב ממנו ולפ"ד צ"ל הא דאיתא במגילה דאפילו אית אחת אסור לכתוב שלא מן הכתב היינו אם מתחיל לכתוב איזה תיבה שלא מן הכתב ורק בעל פה בזה אסור אפילו אוה אחת אבל אם כותב מתוך ספר שנכתב בו ר"ת ושגור בפי הסופר שוב הוה ויגריס גריסין ומותר לכתוב ממנו ולפ"ז אפילו אם נמחק איזה אותיות לגמרי באמצע התיבה או בסופו ואות ראשונה נשאר ושגור בפי הסופר נמי מותר לתקן שלא מן הכת'. אך ראיתי בספר מלאכת שמים כלל ט"ז שחולק על בכי"ו וכתב שאין ראיה מטבלה שכתב בה פ' סוטה דאפשר שכל הכהנים הוה בקיאין בה והוה כמו תו"מ דמגריס גריסין לכל הסופרים ולכן שרי להעתיק בר"ת. אך דבריו תמוהין דא"כ למה לי עבלה הא גבי תו"ב מותר לכתוב שלא מן הכתב אבל לא עיינו בתוספת שם שכתב דלא התירו בר"ת רק פרשת סוטה דהיא פרשה קטנה אבל בס"ת אסור להעתיק מן ספר שנכתב בר"ת ולפי"ז בס"ת אם נמחק אות א' הן בר"ת והן באמצע או בסופו ולא ניכר שום רושם אסור לתקן שלא מן הכתב וכמו ארבע פרשיות של תפילין ומזוזות אף דמותר לכתוב בתו"מ שלא מן הכתב מ"מ בס"ת אסור לכתוב הד' פרשיות שלא מן הכתב כמ"ש השיך בסימן רע"ה סק"ג ה"נ אע"ג דפרשת סוטה מותר לכתוב ע"י ר"ת מ"מ בס"ת אסור. הכלל העולה אם רשומו ניכר א"צ לכתוב מתוך הכתב ואם אין רשומו ניכר צריך לכתוב מתוך הכתב ובין כך צריך שיקרא התיבה בפיו קודם שמתקן דהנה בתו"מ שכותב בע"פ או שאחר מקרא לפניו צריך הסופר לקרא בפיו והמג"א כתב שם סקמ"ב משמע דאם כותב מתוך הכתב א"צ שיקרא בפיו וזה דווקא בתפילין ומזוזה אכל בס"ת מבואר ביו"ד סימן רע"ד דאף בכותב מתוך הכתב. צריך שיקרא הסופר בפיו ע"ש והב"ח כתב אף בתו"מ צריך לקרא בפיו אף בכותב מתוך הכתב אבל בס"ת כ"ע מודים שצריך להוציא מפיו אף בכותב מתוך הכתב וה"ה למגילה דדמיא לס"ת כנ"ל להלכה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה