אור ברסלב
יד יוסף חלק א שו"ת אה"ח סימן א › י

יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג

שו"ת אה"ח סימן א · י

ט

שאלה אם ע"י גרירת איזה אות בסת"ם וע"י אבק ועפרירות של הדיו הנגרר שנדבק בהקלף נתקלקל צורת אות אחר והתינוק אינו מכיר צורת האות וא"א להעשיר האבק כ"א ע"י שיפשוף היטב במפה אם מותר להעבירו במפה ע"י שיפשוף ולא הוה חית:

וראיתי לאחד מחכמי הזמן שפסק דמותר להעבירו ע"י שיפשוף ולא הוה ח"ת וכ' דאינו דומה לדיו לחה שנפל על האות יבש ונשתנה צורתו דל"מ לשאוב הדיו בקולמוס או בלשונו והוה ח"ת כמבואר בסי' ל"ב בט"ז ס"ק ט"ו ובאע"ז סי' קכ"ה ס"ק טית ובב"ש ס"ק י"א דהתם יש על הטפה שם. דיו הראוי לכתיבה וסופה להתייבש על האות להיות נדבק שם לכן גם בעודה לחה אף שאפשר לשאבה משם ולא ישאר רושם דיו ל"מ והוה ח"ת משא"כ בנ"ד שהאותיות כבר יבישים והאבק של עפרירות כבר יבש ואינו כדיו של כתיבה דמ"ש התוס' בנדה דף כ' אהא דאיתא התם דפלי קורטא דדיותא דדיו שלנו הוא יבש אינו ר"ל שכותבין בו כשהוא יבש אלא ר"ל דדיו שלנו יוכל להיות קרוש כמו חתיכה אבל פשיטא דאיננה בת כתיבה עד שימחה אותה במים ובנ"ד שהאבק הוא יבש אינה ראוי לכתיבה וא"כ דמי ממש לדיבוק שעוה על האות דמבואר במג"א דמהני הסרת השעוה ולא היה ח"ת ועוד שזה עדיף מינה דשם השעוה נדבקת וצריך סכין לגררה משא"כ כאן דאפשר להסיר האבק ע"י קינוח מטלית ואינו דבוק בקלף כלל ורק נשאר מונח שם ולא כפל מאליו כי כן דרך אבק לישאר מונח במקום שיפול והגם שאין להביא ראי' מהא דסי' ל"ב סי' ג' אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב. וישאר כתב התחתון וכשר דש"ה שלא שינה הזהב את צורת האות רק הזהב נעשה כתב עליון על הדיו וכמ"ש הב"ש באהע"ז אבל אם שינה הזהב את צורת האות מוכה בב"ש דל"מ להסיר הזהב דהוה ח"ת ומ"מ אין ראיה מזה לפסול בנ"ד דהתם מיירי בעוד הדיו לחה זרק עפרות זהב להיות נשאר נדבק בהאות והוה ככתב זהב וסקרא עכ"ל. ותורף דבריו כיון דדיו יבש אינה ראוי לכתיבה מש"ה דמי לדיבוק שעוה דמהני גרירת השעוה ולא הוה ח"ת ולפענ"ד. ז"א מתרי טעמא. חדא דאף את"ל דדיו יבש אינו ראוי לכתיבה מ"מ אינו דומה לדיבוק שעוה דשעוה אינו דומה למראה דיו לא נשתנה צורת האות ע"י השעוה תדע דאם נפל טפה שעוה בחלל האות ולא על גוף האות וכי יעלה על הדעת לומר דאסור לקרות בס"ת עד שיסיר השעוה או לפסול התפילין כ"ז שאינו מסיר השעוה בודאי זה אינו עולה על הדעת כיון שלא נשתנה צורת האו' ע"י השעוה ויכולין לקרותו בודאי כשר אף כ"ז שלא הסיר השעוה ועיקר הפסול הוא בשעוה אם נדבק על הגוף אות משום דנתכסה האות ומבטלת כתב התחתון כמו גבי זרק זהב על האותיות אבל לא הוה שינוי צורת האות ומש"ה מהני הסרת השעוה ולא הוה ח"ת כמו גבי זרק זהב דמהני הסרת הזהב אם לא באותיות השמות עי' ב"י בסי' ל"ב ועי' בשבו"י חיב סי' ד' כ"כ דהטעם הוא בשעוה משום דמבטלת כתב התחתון אבל לי צ"ע דאי נימא דמבטלת כתב התחתון א"כ איך מהני הסרת השעוה והזהב. הא הוה ח"ת עי' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ז ועי' בס' מלאכת שמים כלל ואיו אלא ע"כ דאם נפל שעוה על אות יבש ליכא משום ביטול כתב תחתון אלא דהוה כמו כיסוי על האותיות ואסור לקרות בע"פ ומש"ה צריך להוציא אחרת אם נמצא בשבת וזה דוקא אם נמצא במקום שצריכין לקרות ומשום דאין קוראין בע"פ אבל אם נמצא במקום אחר במקום שאין קורין בשבת זו מותר לקרות בו. וכן אם נראה הכתב דרך השעוה מותר לקרות בו עיין בה"ט סי' קמ"ג אלמא שאין בזה משום ביטול כתב תחתון אלא דהוה ככיסוי על האותיות ומש"ה מהני אם העבירו וליכא משום ח"ת ותדע עוד דליכא בזה משום ביטול כתב התחתון דאמרינן בסוטה דף ל"ה ע"ב כיצד כתבו ישראל את התורה רי"א על האבנים כתבוהו ואח"כ סדו אותם בסיד ע"ש ואסיד דזה חשוב ביטול לכתב התחתון האיך מותר לסוד על השמות שאינן נמחקי' הא היה מוחק את השם. אע"כ דאין בזה משום מוחק דאין כאן אלא כיסוי בעלמא ודוחק לומר שלא קדשו השמות ושם שנכתב שלא בקדושה לית ביה איסור מחיקה לדעת השיך ביו"ד סימן רע"ו ס"ק ט"ו ז"א דכיון דבתורה נאמר וכתבת את התירה על האבנים מסתמא היו צריכין לכתוב כדינו בקדושה ועוד אף לדעת הש"ך אינו מותר למחוק רק לצורך תיקון ועוד לשאר פוסקי' ואנן קי"ל כוותי' דאפי' נכתב שלא בקדוש' אסור למוחקו מאיל אע"כ דלא הוה אלא כיסוי בעלמא. כיון דאינו דומה למראה הדיו אבל דיו יבש אפ"ת דאסור לכתוב בו מ"מ כיון דדומה למראה הדיו נחשב קילקול להאות דנחשב ע"י כמו טיוט דיו והוה ח"ת וכן מבואר בספר סת"ם מהה"מ מהרש"ק ז"ל בהל"ת סי' ל"ב דאפי' ע"י טפה שנעשה מזבוב אם נשתנה צורת האות דאסור לגרור דהוה ח"ת גם אין לומר כיון דאפשר להעביר הדיו ע"י מטלית ל"ח שינוי להאות דז"א דהא עיקר המצוה לכתחילה לכתוב בדיו שאם תמחקנה תהי' נמחק ולא ישאר רושם הדיו כמו גבי סוטה כמבואר ברמב"ם בהל' ס"ת ומ"ל אם מוחקה ע"י סכין או ע"י מטלית מ"מ כיון שאינו כופל מעצמו חזינן דנדבק בהקלף יהי' מאיזה סבה שיהי' וכ"ז שאינו מוחקו בידים נשתנה צורת האות דדומה למראה הדיו א"כ ה"ל ח"ת אם מעבירו אח"כ ועוד מה דפשיטא לי' דאין כותבין בדיו יבש עד שימחה אותה במים אמת ברמב"ם פ"א מהל' כ' ס"ת שימחה הדיו במי עפצים אך כ"ז אם רוצה לכתוב כל הס"ת אז בודאי א"א לכתוב בדיו יבש אם לא שימחה אותה במי עפצים אבל מנ"ל דאם א"צ לכתוב רק תיבה או אות אחת דאין כותבין בדיו יבש הלא הרמב"ם פסק בפ"ד מהל' גירושין דכתבו באבר בשיחור בשחור בשר וע"ש בכ"מ שם שכ' דהרמב"ם פסק להכשיר בין כ' במיא דאברא ובין כתבו באבר גופו וכן בשיחור, או בשחור ועי' ג"פ דלרמב"ם לא מיקרי רשומה אלא כתובה וא"כ נהי דבסת"ם אין כותבין אלא בדיו מהלל"מ עכ"פ מנ"ל דאין כותבין בדיו יבש כיון דמיקרי כתיבה כמו גבי גט באבר. וא"כ דמותר לכתוב בדיו יבש לדעת הרמב"ם דומי ממש לדיו לח דהוה חית ועוד נראה לי דאף אי ניכר האות שנראה שחור יותר ממקום שנדבק באבק ועפרירות הדיו יבש עמו לא עדיף מהא דאיתא באהע"ז סי' קכ"ה ס"ז דאם נתפשטו האותיות מחמת לחות הדיו שקורין גיפלאסין עד שנראין כדבוקים ומ"מ נראין האותיות שאין נוגעין דכשר וכ' שם בג"פ דדוקא אם התינוק קורא אותה כתקנה אבל אם נראה להתינוק כדבוקים ואינו קורא האות כתקנה יש לפסול בזה וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שאין התינוק מכיר האות יש לפסול אף אם מקום הכתיבה נראה שחור יותר. הכלל העולה דבנ"ד יש לפסול משום ח"ת אפי' אי נימא גבי טפת זבוב או טאביק אינו פוסל מ"מ דיו יבש ראוי לכתיבה לדעת הרמב"ם ויש לחוש לחומרא דהוה ח"ת כנ"ל להלכה ולמעשה.

עוד ראיתי לאותו החכם שכ' בדין מם סתומה שנכתבה בצד ימין עגול למטה ובצד שמאל מרובע למטה ולמעלה בצד שמאל עובר מחוץ לסתומה כעובי קולמוס שכ' וז"ל מנ"ל דמקשינין להשגיח על צד המרובע אימא לחומרא מקשינין להשגיח על צד העגול שאנו רואין שיש בו מקצת צורות סמיך ואפי' תינוק יקרא מים לא יועיל וכ"כ בתשו' דרכי נועם חא"ע סי' ג' בס' שהיתה למטה בצד א' עגולה כראוי ובצד הב' מרובעת דאף קריאת התינוק לא מהני מב' טעמים דלא אמרו תינוק ב"ס הנדמת למ"ם אלא שוה מב' הצדדין ואנו מסופקין אם היא מגולה כראוי או כזה לא היה עגול אלא מרובע בזה מהני תינוק אבל אם אנו רואין צד א' מרובע ממש הרי אין האות בצורה שנתקבל ודמי לנפסק האות באמצע שס' הריב"ש ומהרי"ק דל"מ תינוק ועוד דאפי' התינוק אומר שהיא סמ"ך היינו לפי שכן עלה על דעתי להשגיח ולעשות עיקר מצד העגול ואני אומר שתינוק אחר יגמור בדעתו לעשות עיקר מצד המרובע ויחשבו למ"ם וכ"ל וממילא דה"ה איפכא כשהמ"ם סתומה עגולה מצד א' למטה כסע"ך שייכי ב' הטעמים של הדרכי נועם לפסול ולא יועיל תינוק וכ"כ הפמ"ג בא"ב שלו גבי כף כפיפה כל שיש לה זויות למעלה או למטה פסיל ע"ש ואף שאנו רואין שבצד א' עגולה למעלה או למטה ככ"ף מ"מ אזלינין לחומרא ופסול אמנם מדברי הפמ"ג אין הכרח לומר דגם קריאת התינוק ל"מ כו' וסיים אך לדינא יש להתיישב אי קריאת התינוק מהני בזה אבל לומר דאף אם תינוק קורא בשינוי צורה היינו סמ"ך להכשיר ז"א נראה כלל עכ"ל:

ולפענ"ד נראה דחלילה לפסול תי"מ אם נמצא מ"מ סתומה כזו שעגולה למטה לצד ימין ומרובעת לצד שמאל ל"מ אם תינוק קורא אותה בלא שינוי דפשיטא דאין שים חשש כלל וכלל דעיקר הקבלה ביד הפוסקים הראשונים היתה דצורת מ"ם הן פתוחה והן סתומה צ"ל כ"ף וא"ו עי' ב"י בשם ב"ש ומן הדין היתה צריכה המ"ם פתוחה להיות עגולה לצד ימין כמו כ"ף אלא משום דמים פתוחה ומ"ם סתומ' צריכין להיות שוין בתמונתן אלא שזו פתוחה וזו סתומה ובמ"ם סתומה צריכה להיות מרובע לצד ימין ג"כ שתהי' ניכרת יפה שלא יתדמה לתינוק דל"ח ודל"ט לסמ"ך כי האותיות צריכין להיות ניכרין היטב להדיא ע"כ גם מ"ם פתוחה צריכה להיות מרובע לכתחילה לצד ימין וגם זה נקרא כ"ף כיון שאין לה עקב למטה לצד ימין אינו דומה לבי"ת כ"ז מבואר בב"י בשם הב"ש ומד"כ הב"י ובמ"ם סתומה צריכה להיות מרובע לצד ימין ג"כ שתהי' ניכרת יפה שלא יתדמה לתינוק דל"ת ודל"ט לסמך כי האותיות צריכין להיות ניכרין היטב להדיא משמע דרק לכתחי' צריכה להיות מרובע שלא יתדמה לתינוק לסמ"ך אבל בדיעבד כשר דאל"כ הל"ל דמ"ם סתומה צריכה להיות מרובע דאל"כ הוה סמ"ך וכן בש"ע של התניא באות מ"ם מבואר בהדיא דרק לכתחילה צריכה להיות מרובע למטה. ומטעם הנ"ל שלא יתדמה לתינוק לסמ"ך אבל בדיעבד פשיטא דכשר ומה שהביא ראי מתשו' דרכי נועם אדרבא ראי' להיפך דהא הוא מיירי בסמ"ך שהיתה בצד א' מרובע למטה וע"ז כ' דאין לסמוך על התינוק מטעם דנדמת למ"ם ול"מ קריא' התינו' היכי דאנו רואין דאין האו' כצורת שנתקבל ורק בספק מהני תנוק משמע בהדיא דהיכי דמרובע מצד א' ליכא שום ספק והוה ודאי צורת מ' עליו וא"כ אדרבא ראי' מזה דהיכי דנמצא מ"ם כזו כשר דצורות סמ"ך לא הוה אלא א"כ שהוא עגולה מכל צד כי כך נתקבל צורתה של ס"ך גם מה שהביא ראי' מדברי הפמ"ג גבי כף דאם הוא מרובע למעלה או למטה פסולם הנה חוץ מה שכ' כבר שמדברי הב"י והב"ש שהבאתי למעלה שכתבו בפירוש דגם במרובע למטה מם אין לה עקב נקרא כ"ף משמע דלא כהפמ"ג אלא אף לדברי הפמ"ג. מאי ראי' מכ"ף למ"ם דגבי כ"ף היתה הקבלה דצריכה להיות עגולה למעלה ולמטה וגבי מ"ם היתה הקבלה דסגי במרובע מצד שמאל דהוי כ"ף וא"ו אלא לכתחילה כדי שתהא ניכרת יפה צריכה להיות מרובע למטה מב' הצדדין אבל בדיעבד אוקמי' אדינא דסגי בצד שמאל שהיא מרובע ולפ"ז אף אם התינוק קורא סמ"ך אין משגיחין עליו כיון דאינו רגיל במ"ם כזו שתהי' מגולה למטה בצד ימין ומש"ה קורא אותה סמ"ך וכיון דלדידן פשיטא שיש לה צורות מ"ם אין משגיחין על התינוק. אמת ראיתי בס' לדוד אמת דפוסל במ"ם כזו אם התנוק קורא סמיך אך הוא הולך לשיטתו שם בסי' ט"ו שכ' דאף אם אנו רואין שהאות כשירה וכצורתו אם תינוק קורא בשינוי פסול. אבל לדידן דקי"ל דאין משגיחין בתינוק אלא בספק ולא בודאי הן לקולא והן לחומרא כמבואר בר יב"ש ומהרי"ק ובש"ע סעי' ל"ב ס"י כ"ה גבי חוטרא דחי"ת ע"ש בודאי יש להכשיר בנ"ד ג"כ ואין משגיחין בתינוק כיון שאינו רגיל במ"ם כזו כנ"ל להלכה דבדיעבד כשר:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה