יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · טו
נשאלתי מאיש אחד היושב בריגאטקע שבין קאסוב עירנו ובין קיטוב ורוצה לילך בשבת ויו"ט לבהכנ"ס להתפלל בציבור ויש מביתו עד הבהכנ"ס בערך חמשת אלפים וחמש מאות אמה ונמצא כשנותן ערובו סוף אלפים אמה נשאר עוד עד הבהכנ"ס שלשת אלפים וחמש מאות אמה אך יש בתים ממקום שמניח העירוב בסוף אלפים אמה עד העיר והבתים רחוק זו מזו יותר משבעים אמה ושירים ומוקף גדר של גינה זרוע מבית לבית גם נגד אלו הבתים יש בתים של כפר אחר מכוונים נגד האויר הבתים האלה בתוך אלפים אמה של הבתים הללו. ואם רואין אלו הבתים כאלו עומדין בשורה בין הבתים הללו אז לא יהיה בין בית לבית יותר משבעים אמה ושירים אי אמרינן גם בבתים רואין כמו דאמרינן בשלשה כפרים משולשין וא"כ הוה כנתון ערובו בתוך עיבורו של העיר ונחשב כל העיר כד' אמות כמבואר במשנה ערובין דף ס"א גם ממקום שניתן שם העירוב עד הצ"ה שעושין תיקון להעיר ליכא יותר מאלפים אמה. אם נעשה לו כל העיר כ"ד אמות ע"י הצ"ה ומותר לילך עד בהכנ"ס אף שרחוקה יותר מאלפים ממקום עירובו או לא:
תשובה הנה היתר הב' שיהיה נחשב העיר כד' אמות מחמת הצ"ה שאינו רחוקה מהעירוב יותר מאלפים אמה ז"א ומשנה מפורשת דף ס"א ולמודד שאמרו נותנין אלפים אמה שאפי' סוף מידתו כלה במערה ופירש רש"י שם אפילו במערה שיש בה דיורין שאינו נכנס להלן ממידתו כלום ע"ש ומערה שיש בה דיורין דינו כעיר המוקפת חומה לדירה שהיא רה"י גמורה ואפ"ה אסור להלוך כולה ורק עד מקים שכלתה מידת תחומו וזה דבר פשוט ולענין ההיתר הא' הנ"ל יש לעיין הנה בטור וש"ע בסימן ת"ח משמע דוקא אם נותן עירובו בתוך מקום המוקף מחיצות שהיא רה"י אז הוה כולה כד"א ע"ש בטור שכתב וז"ל הנותן עירובו במקום שמוקף מחיצות לדירה כו' וכן בש"ע כתב הנותן עירובו ברה"י וכן ברמב"ם פ"ו מהלכות עירוב הל"ד כתב גם כן הנותן עירובו ברה"י ע"ש משמע דוקא המקום המוקף מחיצות אז נחשב כל אותו מקום כד"א והא דאיתא במשנה הנ"ל הנותן עירובו בתוך עיבורה של העיר לא עשה ולא כלום אף דעיבור' של העיר אינו מוקף במחיצות חד עם העיר אפ"ה נחשב כל העיר כד"א ומותר לילך כל העיר אפילו היא עיר גדולה כנינה וחוצה לה אלפים אמה לכל צד ואי ס"ד דבעינן דוקא נותן עירובו במקום המוקף מחיצות א"כ ל"מ לדעת הרמב"ם דס"ל דבעיר גדולה אינו רשאי להלך אף בתוך העיר רק אלפים אמה ממקום עירובו וכאן מותר להלך אף מחוץ לעיר אלפים אמה אמאי מותר אלא אפילו לדעת הטור ודעמיה דס"ל דמותר להלך כל העיר אפילו אם היא גדולה כנינוה מ"מ מודה הטור דחוץ לעיר אסור להלך אפילו אמה אחת אם העיר גדולה וכלתה מידת באמצע העיר ע"ש בטור. וכאן אמרינן לא עשה ולא כלום. דמשמע דיש לו אלפים אמה חוץ לעיר וא"כ כיון דאמרינן כאן במשנה הנותן בתוך עבורה של העיר לא עשה ולא כלום א"כ לכאורה משמע מכאן דאף בנותן עירובו במקום שאינו מוקף מחיצות נחשב כל העיר כד"א ומהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה וכן מוכח לכאורה מדברי התוספת דל"ב ע"ב ד"ה והא אמר רבא וז"ל וכיון דחשבינן עיבורה של עיר כו' שהיא חשוב בכלל העיר כד"א לענין תחומין וכן לענין נותן עירובו לקמן ד"ס ע"ש אלמא דלענין נותן עירובו בעיבורה של העיר נחשב כל העיר כד"א אבל באמת אין מכל זה אפילו קצת ראיה. דהתם מיירי שנתן עירובו בתוך עיבורה של עיר שלן בה דבזה ודאי כיון שעיבורה של העיר דינו כעיר עצמה ואלו נתן עירובו בעיר עצמה שלן בה אף באינו מוקף מחיצות ודאי לא עשה ולא כלום. ואינו מפסיד כלום ה"ה בנותן בתוך עיבורה של העיר דדינו כעיר נמי לא עשה ולא כלום ואינו מפסיד כלום. וזה מבואר בש"ע שם סימן ת"ח סק"ג ובזה מיירי התוס' ג"כ שהביאו ראיה ממשנה דף ס' ושם במשנה מיירי בעיר שלן בה ע"ש אבל בלן במקום אחר חוץ לעיר ורק שנותן עירובו בעיבורה של העיר אחרת כמו בנ"ד בודאי לא נחשב לו כל העיר כד"א אא"כ נותן עירובו במקום שמוקף מחיצות והוה רה"י כמשמעות הטור וש"ע והרמב"ם אבל אם נתן עירובו במקום שאינו מוקף מחיצות אז הדין בעיר גדולה וכלתה מידתו באמצע העיר אינו רשאי להלוך יותר. וכן מבואר בתוספת שבת סימן ת"ח ס"ק וא"ו ע"ש שכתב דבעינן דוקא עיר שמוקף מחיצו' כמו רה"י אז הוה העיר כד"א והנה ראיתי בתשובת בית שלמה חלק א"ח סימן נ"ו הביא ראיה מדברי התוספת הנ"ל דהניתן עירובי בתוך עיבורה של עיר שנחשב לו כל העיר כד"א אף בלן ושבת במקו' אחר ולפמ"ש אין ראיה מדברי התוספת הללו דשם מיירי בלן דוקא תוך העיר וכמ"ש אבל בלן בעיר אחרת בעינן דוקא נותן עירובו במקום המוקף מחיצות שהיא רה"י וכמ"ש הטור ש"ע סימן ת"ח גם מה שהביא שם ראיה מדברי התוספת דף נ"ב דלמה הקשו התוספות משמואל דלית הלכתא כותיה ולמה לא הקשו התוספת אליבא דכ"ע דהאי להקל להחמיר היא במניח עירובו בתוך עיבורה של עיר ע"ש אין מזה ראיה גמורה לדחות דברי הטור ש"ע דבתירוצם שתירצו שם התוספת מתירוץ גם זה ודו"ק. גם מ"ש שם להוציא דברי הטור ש"ע מפשטן וכתב דמ"ש הטוש"ע המניח עירובו ברה"י דמיירי דוקא בעיר חריבה דליכא דיורין אבל בעיר שיש בה דיורין לא בעי היקף מחיצות ע"ש הנה מדברי הטור ש"ע לא משמע כן דהא כתב הטור וז"ל הנותן עירובו במקום שמוקף מחיצות לדירה כו' אפילו חרבו דיורין שהיה כ"ו וכן לשון הש"ע שהוא לשין הרמב"ם והפילו עיר חריבה כו משמע מלשון אפי' דמיירי בכל גוונא הן בחרובה והן שיש בה דיורין ואפ"ה בעינן מקום מוקף מחיצות דאל"כ הל"ל לאשמיענן דבאיכא דיורין לא בעינן מוקף מחיצות אע"כ בכל גוונא בעינן היקף מחיצות גם מ"ש שם דהא דכתב שם בש"ע בסימן ג' וכן הנותן עירובו במקומות הסמוך לעיר שמודדין התחום חוץ מהם ה"ז כנותן בתוך העיר עכ"ל הש"ע וכ' הוא דזה לא קאי ארישא אמניח עירוב בעיר ששבת אלא דבכל ענין קאמ' דהנותן עירובו בעיבור' של עיר אף בעיבורה של עיר אחרת הרי הוא כנותן בתוך העיר ע"ש זה תמוה היא מאוד דהא דין זה הוא הדין המבואר במשנה הנ"ל דף ס' עיין באר הגולה ועיין ב"י ובמשנה שם מיירי בנותן תוך עיבורה של עיר ששבת בה מדקתני לא עשה ולא כלום. וא"כ אין כאן שום ראיה לדבריו דהנותן עירובו בתוך עיבורה של עיר אחרת שיהיה נחשב העיר כד"א ואדרבה משמעות הטור וש"ע והרמב"ם משמע דוקא בנותן ברה"י מקום מוקף מחיצות אז נחשב כד"א וא"כ אין לסמוך על היתר זה. אמנם כ"ז אי נימא רואין אותן הבתים שבכפר כאלו עומדין בשורה בין הבתים הללו דבלא"ה לא הוה הבתים הללו תוך עיבורה של עיר כיון שרחוק מבית לבית יותר מע' אמה ושירים ואף שמוקף גדר של הגינה מבית לבית מ"מ זה אינו מועיל כיון דהגינות הם מרעים והזריעים מבטלים הדירה אינן נעשים עיבור לעיר דעיבור בעינן דוקא בית דירה כמבואר בסימן שצ"ח ואי משום דהבתים של הכפר מכוונים נגד אויר שבין הבתים הללו בתוך אלפים אמה זה לא מהני לומר רואין אלא בעיר או בכפר מצינו בגמרא דאמרינן רואין אבל בבתים לא מצינו זה לא בגמרא ולא בפוסקים ואין לנו בעירובין אלא בלשון משנתינו כמבואר בגמרא דף ס"ו ע"ב ע"ש ויש קצת ראיה דלא אמרינן רואין בבתים לפי' ה"ג של התוספת בדף ס' ע"ב דלא אמרינן רואין אלא אם הריוח של הכפרים החיצונים יחזיק כ"ב כנגד הרוחב של הכפר השלישי וכן פירש הטור בסימן שצ"ח לחומרא כהאי תירוצא. וקשה הא אפילו אי ליכא ריוח כ"כ עכ"פ נימא שהבתים אמצעים של הכפר השלישי רואין כאלו עומדין כאן בין הכפרים החיצונים דסתם כפר ליכא חומה סביב. אלא בתים סמוכים זה מזה בתוך שבעים אמה ושירים ונימא רואין בבתים האמצעים אלא ע"כ דאין אומרים רואין אלא בכפר שלם ולא בבתים כעין דאמרינן היה מודד וכלתה מידתו בסוף העיר נחשב כל העיר כד"א אבל אם כלתה מידתו באמצע העיר אין לו אלא חצי העיר ובגמרא ד"ס ע"ב אמרו ע"ז שאין אלו אלא דברי נביאות ועכ"פ הלכה כן ה"נ גבי רואין לא אמרו אלא בעיר או כפר שלם ולא בבתים. וא"כ בלא"ה לא הוה מניח עירובו בתוך עבורה של עיר וא"כ אם כלתה מידתו באמצע העיר קודם שיגיע לבהכנ"ס אסור לילך לבהכנ"ס נשמט מלעיל דבלא"ה לא אמרינן רואין כאן בנ"ד כיון דקילין דלא אמרינן רואין אלא אם מחזיק הריוח שבין הכפרים החיצונים כרוחב הכפר השלישי וכאן הא יש גדר מבית לבית לא שייך לומר רואין כנ"ל וראיתי בספר בית שלמה סימן הנ"ל רצה להקל בזה דאף בבתים אמרינן רואין ועיקר הוכחה שלו ממה שמפרש דברי התוספת שם דלחייא בר רב אתיא הסיפא וכן שלשה כפרים כרבנן ולרבנן כתב שם התוס' והרא"ש דאין חילוק בין ב' עירות ובין ב' בתים ולא דק בזה דע"כ כתב התוספת דאין חילוק אלא לענין דנותנין קרפף אחד אבל לענין רואין גם לרבנן יש חילוק זה נראה ברור: