יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · טו
נשאלתי פה בעירנו עיבר הנהר באמצע העיר וחולק העיר לשתים וא"א לתקן מבואות העיר בצ"ה כל חלק לבדו אלא אא"כ יעשה הצ"ה שמצד האחד של הנהר יהיה נמשך הקנה שע"ג הלחיין לצד הב' של הנהר והלחיין יהיה עומדין א' בצד זה של הנהר והב' מצד ב' של הנהר והנהר בא מחוץ לעיר והולך באמצע העיר עד חוץ לעיר ואין בי עומק עשרה ברוחב ארבע ורק בעת ריבוי הגשמים דרך הנהר להתגדל ואז יש בו עומק עשרה ורוחב ארבע והגידודין יש באיזה מקומות כדי להתלקט יו"ד מתוך ד"א ובאיזה מקומות אין בהם להתלקט יו"ד ונהיך ד"א אך באמצע הנהר יש בכל מקום עומק יו"ד ברוחב ד' וגם הנהר בעת שמתגדל הוא רוחב אז יותר מעשרה אמות. ונשאלתי אם מותר לעשות הצ"ה באופן זה שיעבור הקנה שע"ג הלחיים מעבר הנהר לצד השני של הנהר אי נימא דלאו אורחי למעבד פתחא כי הא כמו דאמרינן צ"ה שעשאה מן הצד דל"מ מה"ט עוד יש להסתפק בזה כיון דצ"ה ל"מ להתיר לשאוב מים מן הנהר אא"כ עשו מחיצה תלויה על אופן המבואר בסימן שנ"ו וא"כ אסור לשאוב מן הנהר משום דנעשה ככרמלית וא"כ יאסר לטלטל בכל העיר משום דנפרץ במלואו לנהר:
תשובה אי ארוך למעבד צ"ה ע"ג המים באופן שכתב. הנה בכל תפוצות ישראל נוהגין לעשות צ"ה ע"ג המים וכן ראיתי בתשובת ח"ס חא"ח סימן פ' שמתיר לעשות צ"ה ע"ג המים ואין לך אלא מה שאמרו חכמים כגון מן הצד אסו' וכ"כ בתשובת אמרי אש סימן כ' ע"ש ואודות החשש הב' אם הנהר אוסר לטלטל בכל העיר כנ"ל וגם אם מותר לשאוב מים מן הנהר בעת גידול הנהר אבאר בעזה"י איתא בעירובין פ"ז במשנה אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה אר"י מעשה באמה של אבל שהי' ממלאין ממנה בשבת ע"פ זקנים אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור ומפרש שם בגמרא שלא היתה עמוקה יוד טפחים ורחבה ד' ורש"י פירש במשנה שאין המים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק עשרה טפחים ורחב ארבעה דכשהוא עוברת בר"ה הוה ר"ה וכשהוא עיבר ברה"י היה רה"י והראב"ד בהשגות פ' ט"ו מהלכ' שבת הובא בב"י ובמג"א כתב הא דלח פליגי במתניתין רק אם מיתר למלאות מן האמה אבל לטלטל בחצר פשיטא להו דמותר לטלטל ואמאי לא אסרינן משום דנפרצה במלואה למקום האסור לה ותירץ משום דהאמה עמוקה עשרה ונעשה מחיצה בין האמה ובין החצר ולא הוה נפרצה כלל להאמה ושרי בטלטול ע"ש העולה מכאן אינה העוברת בחצר אם אינה עמוקה עשרה ורוחב ד' בטלה לגבי החצר ומותר אף למלאות ממנה וא"צ מחיצה תלויה בכניסה ויציאה ובאם שהאמה עמוקה יוד ורחבה ד' נעשית רשות לעצמה ונעשית כרמלית ואסיר למלאות ממנה אבל עכ"ז אינה אוסרות על החצר לטלטל בחצר משום דהגידודין נעשה מחיצה בין האמה ובין החצר וכמ"ש הראב"ד ולפ"ז בנהר העובר באמצע העיר אין אוסר על העיר לטלטל אף אם לא עשה מחיצה תלויה להנהר בכניסה ויציאה ממ"נ אם הוא עמוק עשרה ורחב ד' וחולקת רשות לעצמה א"כ הגידידין הם מחיצה בינו ובין העיר וכמ"ש הראב"ד גבי חצר ורק שאסור למלאות מים מן הנהר בשבת ואם אינו עמוק עשרה ורחב ד' אף למלאות מים ממנו מותר דאינו חולק רשותו לעצמה ואף בלא עשו מחיצה תלויה מותר דבטל לגבי רה"י שעובר בו וכמ"ש רש"י במשנה הנ"ל אלא דעדיין יש לעיין בזה כיון דיש מקומות בהנהר בשעת גידולו שבאמצעו הוא עמוק עשרה ורחב ד' והגידודין אינן מתלקטין עשרה מתוך ד' אמות אי נימא כיון דאמצע הנהר המים הוא עמוק יו"ד ורחב ד' חולק רשות לעצמו ונעשה כרמלית ושוב אוסר על העיר לטלטל ולא שייך תירוץ הראב"ד דנעשה מחיצה בין הנהר ובין העיר כיון דאין הגידודין מתלקט עשרה מתוך ארבע אמות לא הוה מחיצה והוה העיר נפרץ במלואו להנהר דהוא כרמלית אך גם זה אין חשש כאשר כתב שם בתשובת ח"ס סימן פ"ז אלא דהוא כתב שם מסברא כיון שאין בהגידודין כדי להתלקט יו"ד מתיך ד' אמות שוב בטל לגבי רה"י בלי שום ראי'. ולי נראה להביא ראיה לדבר. דהנה המג"א בסימן שמ"ה ס"ק י"ד הקשה שם אמאי דאיתא התם דימים ונחלים הוה כרמלית והא מיא לא מבטלי מחיצה ולהוי רה"י ותירוץ שם דמיירי שאינו משופע כדי שיתלקט עשרה מתוך ד"א ומש"ה לא הוה רה"י ור"ה נמי לא הוה שחינו נוח תשמיש הליכתו מחמת המים ומש"ה אינו בטל לגבי ר"ה אלמא דוקא לגבי ר"ה אינו בטל ומטעם שאינו נוח תשמיש הליכתו מחמת המים אבל לגבי רה"י דליכא למימר ה"ט בודאי בטל כיון שאין בהגידודין להתלקט עשרה מתוך ד"א אף אם באמצע הנהר הוא עמוק יוד ורחב ד' דהא ימים ונחלים מסתמא באמצע הם עמוקים יוד ורחבים ד' ואפ"ה אי לא ה"ט דאיני נוח תשמיש הליכתן הוה אמרינן דבטל לגבי ר"ה וא"ל לפ"ז דיש חילוק בין רשות הרבים לרשות היחיד אמאי כתב רש"י במשנה דאין המים נעשין רשות לעצמן בפחות מעשרה עמוק יוד ורחב ד' ואם עוברת בר"ה הוה ר"ה ואם עוברת ברה"י הוה רה"י עכ"ל הרי שהשוה ר"ה לרה"י ולפמ"ש יש חילוק כגון אם באמצע הנהר יש עמוק יוד ואין בגדודין להתלקט יוד מתוך ד"א דבריה הוה כרמלית וברה"י בטל לגבי רה"י והוה רה"י י"ל דרש"י לא מיירי בזה אלא באין עמוק יוד אף באמצע ובזה שוה ר"ה לרה"י ודמיין להדדי אבל בכגון נ"ד דבאמצע עמוק ובהגידודין אין מתלקט עשרה מתיך ד"א בודאי יש חילוק בין ר"ה לרה"י ועוד יש רר"ה מהמשנה עצמה מדקתני אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה אלא א"כ עשו מחיצה בכניסה וביציאה אלמא דאינו מקפיד אלא למלאות ממנה אבל בחצר מותר לטלטל וכמו שדייק הראב"ד ותירוץ הראב"ד כיון דהגידודין יו"ד נעשין מחיצה בין האמה ובין החצר ובשלמא אי נימא דאף דבאמצע היא עמוק יוד ורחבה ד' מ"מ אי ליכא בהגידודין כדי להתלקט יוד מתוך ד"א אין חולקת רשות לעצמה ובטל לגבי רה"י וא"צ מחיצה בכניסה ויציאה ומותר למלאות ממנה שפיר כללא כייל מתניתין דאין ממלאין מן האמה אבל בחצר מותר לטלטל דאי יש בגידוד כדי להתלקט יו"ד מתוך ד"א דאז חילקת רשות לעצמה ואסור למלאות א"כ מותר לטלטל בחצר דנעשה מחיצה בינה ובין החצר ואי אין בגידוד להתלקט עשרה מתוך ד"א דלא נעשה מחיצה בינה ובין החצר מ"מ אז מותר אף למלאות ממנה דאין חולקת רשות לעצמה אבל אי נימא דהיכי דעמוק באמצע יוד ורחבה ד' אף אם אין בגידוד. כדי להתלקט יוד מתוך ד"א מ"מ חולקת רשות לעצמה ונעשית כרמלית ואסור למלאות ממנה אא"כ עשו מחיצה בכניסה ויציאה א"כ יש גוונא דאסור למלאות וגם בחצר אסור לטלטל דהא בהא ליכא למימר דנעשית מחיצה בינה ובין החצר דהא ליכא יוד מתלקט מתוך ד"א ובכה"ג לא מחיצה. ואמאי נקט במתניתין ואסור למלאות ממנה משמע אבל בחצר מותר לטלטל הא לפעמים אף בחצר אסור לטלטל אע"כ דבכה"ג אין חולקת רשות לעצמה ומותר אף למלאות דבטל לגבי רה"י כיון דאין בהגידוד יוד מתוך ד"א הוה כקרקע שוה. וזה ראיה ברורה. אך לכאורה עדיין צ"ע כיון דמקומות מקומות יש בהנהר יש מקום שהגידוד מתלקט יוד מתוך ד"א וא"כ במקום הזה חולקת רשות לעצמו ונעשה כרמלית ויש מקום שאין מתלקט יוד מתיך ד"א א"כ איתו המקום הוה כנפרצה במלואו לכרמלית ואסור למלאות מאותו המקום וא"כ שוב יאסר אותו המקום לטלטל בעיר כיון דשם ליכא גידוד מתלקט יוד מתוך ד"א אבל באמת ז"א דבאותן מקומות שאין עומק עשרה ורחב ד' מותר מדינא אף למלא ממנה דבטל לגבי העיר ועיין בתשובת אמרי אש סימן כ' אלא דאפשר דחיישינין שמא יבא למלאות אף במקום שיש עמוק יוד ורחוב ארבע ולכן אסור למלאות בכל מקום אבל לטלטל בעיר מותר ממ"נ אם יש עמוק עשרה ברוחב ד'. נעשה מחיצה לעצמו ואם אינו עמוק יוד ברוחב ד' אף למלאות מותר מדינא. וכן מוכח מהראיה שהבאתי לעיל מהמשנה לענין אם אין בהגידודין יוד מתוך ד"א כן יש להביא ראיה לענין זה דאם איתא דאם יש מקום באמה שאינו גבוה יו"ד ורחב ד' אסור למלאות אף באותו מקום ואוסרת להחצר א"כ אכתי קשה אמאי תני במתניתין ואסור למלאות ממנה משמע אבל בחצר מותר לטלטל הא איכא גוונא דאסור למלאות וגם בחצר אסור לטלטל כגון שיש מקום באמה שאינו גבוה יוד ורחב די אע"כ דבכה"ג מותר אף למלאות ממנה. וכמ"ש גם אין חשש בזה שלפעמים נתגדל הנהר ויש רוחב יותר מעשרה אמות אמת שהרמב"ם פרק ט"ו פסק שאם רחב האמה יותר מעשרה אמות אף באין עמוק עשרה אסור למלאות ממנה. וכ"כ הג"א פ' כיצד משתתפין והובא דבריהם בב"י סימן שנ"ו אבל כבר חלק עליו הראב"ד בהשגות ופסק אף ברחב יותר מיוד אמות אם אינו עמוק יוד ורחב ד' מיתר למלאות ממנה ואין חולקת רשות לעצמו וכן הלכה עיין ד"מ שם סימן שנ"ו וכן הב"י בש"ע לא הביא דבריהם כלל וכן מוכח מהמשנה הנ"ל דאל"כ אכתי קשה אמאי קתני אין ממלאין ומשמע דבחצר מותר לטלטל ואמאי הא איכא גוונא דאסיר למלאות וגם אסור לטלטל כגון ברחב יותר מעשרה אמות ואין עמוק יוד דבהא ליכא תירוץ הראב"ד אע"כ אף ברחב מעשר אמות מותר למלאות וא"כ ליכא חשש איסור ע"י הנהר ההולך באמצע העיר כנ"ל והנה הפמ"ג סימן שנ"ו א"א ס"ק א' כתב לספק באם האמה מבחוץ עמוק עשרה ורחב ד' אף אם בחצר אינו עמוק עשרה אם בכה"ג נמי מותר למלאות ואמרינן דבטל לגבי החצר או לאו והניח שם בצ"ע הנה דברי' צ"ע וקשה להולמן דאדרבא אם מבחוץ ג"כ אינו עמוק יוד ורחב ד' והולכת בר"ה הוה מבחוץ ר"ה גמור כדין רקק המים שאינו עמוק עשרה ור"ה מהלכת בו. וא"כ האמה שבחצר מחובר לר"ה ואפ"ה אמרינן דבטל לגבי החצר כ"ש אם מבחוץ עמוק עשרה ורחב ד' דהוה רק כרמלית ואינו מחובר רק לכרמלית פשיטא ופשיטא דבטל לגבי החצר וכן מבואר במחצית השקל שם ס"ק נ"ו וגם מהמשנה מוכח דאין חילוק דאל"כ עדיין קשה קושיות הראב"ד אמאי קתני אין ממלאין ממנה הא לפעמים אף בחצר אסיר לטלטל כגון אם מבחוץ עמוק עשרה ורחב ארבעה ומבפנים ליכא עומק עשרה ורחב ד' דבהא ליכא למימר תירוץ הראב"ד אע"כ דאין חלוק בזה. כנ"ל להלכה: