אור ברסלב
יד יוסף חלק א שו"ת אה"ח סימן א › ד

יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג

שו"ת אה"ח סימן א · ד

ג

שאלה בתפילין שנפסק למד אחת היינו שנפסק הואו מהכ"ף שתחי' שצורת למד היא כ"ף ואו ואינו ניכר להדיא פרידתן אם מותר לתקנן ולא הוה של"כ או לאו. אי דעי למם פתוחה שנפסק ונעשה כ"ף ואו דלא מהני תינוק קוראו אותו כדרכו ואף באינו ניכר להדיא פרידתן לא מהני תיקון כמבואר בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב ועי' מג"א ס"ק ל"ו או דעי ליודי אלפין שאינן נוגעין בקו האמצעי דאם לא ניכר להדיא פרידתן מהני תיקון:

תשובה לפענ"ד דאם לא ניכר להדיא פרידתן מהני תיקון ודמי ליוד"י אלפי"ן ובתחילה נבאר דברי השש"ע סימן ל"ב סי' כ"ז שכתב שם או שהיתה האות חלוק לשתי אותיות כגון צדי שכ' יוד נון או שין שכתב עי"ן יו"ד או חי"ת שכתב שני זיי"ן ואחר שכתב חזר ותקנם הוה שלא כסדרן ואח"כ כ' וה"ה שאם לא היה מקצת היודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן ועייני"ן ורגלי התי"ו נוגעין בגוף האות והתינוק דלא חכים ודלא טפש מכירים שיכול לתקנם. ומעודי הי' קשה לי מאי מהני תינוק בכאן הא כאן מיירי בלא ניכר להדיא פרידתן כמבואר בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב וכי ע"י ההפסק דק יאמר התינוק שהוא אות אחר. וגם מאי חילוק בין נחלק י לשתי אותיות כגון צד"י ושי"ן וחי"ת שכתב ברישא דלא מהני תיקון אף בלא ניכר להדיא פרידתן ולא מהני תינוק ואמאי ביוד"י אלפין ושינין ועיינין מהני תינוק באין ניכר להדיא פרידתן ואף דכאן רק אות אחת נשתנה לצורה אחרת היינו היוד הא' מ"מ מאי סברא יש בזה לחלק עד שמצאתי בספר ברכת המים בביאוריו לה"ל גיטין שכתב לפרש דברי הש"ע הא דכתב והתינוק דל"ח ודל"ט מכירים כו' לא כ' זה דרך תנאי אלא בדרך טעם אף שמופרדים הרבה מ"מ ודאי מכירו כי קשה לטעות בהם דאין לו לקרות היו"ד שעל האלף יוד ממש דא"כ מאי מקום לואו האמצעי והיוד שתחי' ע"ש והנה אף דבזה דמכשיר שם אף בנפרדים הרבה וניכר פרידתן אנן לא קיל"ן כותי' מ"מ נ"מ מדבריו להבין עיקר החילוק בין יוד אלפין ובין צדי או מם פתוחה וכדומה שנפסקו. והיינו באלף כיון דודאי ניכר לתינוק שהוא אל"ף. וא"כ עדיין לא נשתנה צורת האות לצורה אחרת ומש"ה מהני תיקון אבל בצר"י או מם פתוחה וכדומה שנעשה ע"י הנפסק שתי אותיות ובין אות לאות שיעור ההפסק רק כחוט השערה וא"כ אפשר להתינוק לקרות שני אותיות ומש"ה פסיל אף בלא ניכר להדיא פרידתן ואף בקורא אותו כדרכו. אין סומכין עליו כמבואר במג"א ס"ק ל"ו והטעם דאין סומכין על התינוק אלא בספק משא"כ כאן אנו רואין שנשתנה צורת האות לבי"ת אותיות שוב ל"מ תינוק כמבואר במהרי"ק הובא בט"ז וכאן אנו רואין שהם בי"ת אותיות דסגי בין אות לאות כחוט השערה ולפ"ז בנ"ד שנפסק הואו שלמעלה מהכ"ף נר' להכשיר אם אין ניכר להדיא פרידתן דהא עיקר הטעם בנראה כב' אותיות דאסור לתקן משום דאנן חיישנין דנשתנה לבי"ת אותיות אחרים דסגי בהפסק חוט השערה שוב לא מהני תינוק וגם ל"מ מה שאינו ניכר להדיא דמ"מ נשתנה לצורות ב' אותיות אחרים משא"כ בנ"ד אדרבא אם היה צריך לתלות ואו ע"ג כ"ף ומשך אותה עד שנראה כלמ"ד ואין ניכר להדיא פרידתן הוה פסלינין מטעם דהוה למ"ד וראיה מדברי הר"י אסכנדרי הובא ביו"ד סימן רע"ו גבי ה' של שם שנדבק הרגל להגג נגיעה דקה דאסור להפריד כיון דנראה כה"י אף דבאמת היא חית א"כ ה"נ כיון דאין ניכר להדיא נראה כמו למ"ד בודאי הוה פסול וא"כ ה"ה איפכא היכי דצריך למ"ד ונפסק הואו ואינו ניכר להדיא פרידתן בודאי כשר. הכלל העולה מכל מה שכתבתי דהיכי דנשתנה צורות האות או שנשתנה לצורת אחרת ל"מ תיקון ומש"ה היכי דניכר להדיא פרידתן הוה נשתנה צורות האות אף שלא נשתנה לצורה אפרת פסול כגון יודי האלף וכדומה דילא נשתנה לצורה אחרת דתינוק לא יקרא יוד דא"כ מה מקום לואו האמצעי והיוד שתחי' כנ"ל מ"מ פסול משום דנשתנה צורות האות כיון דניכר להדיא פרידתן משא"כ באינו ניכר להדיא דלא נשתנה צורתה כשר והיכי דנשתנה לצורה אחרת כמו גבי מם פתוחה או צדי ואפילו היוד הפוכה מ"מ מיקרי יוד ופסול עי' בקנאת סופרים סי' ל"ד כיון דסגי בין ב' אותיות כחוט השערה א"כ נשתנה לבית אותיות אף באינו ניכר להדיא ולא נשתנה צורות האות מ"מ הא הוה ב' אותיות מש"ה פסול משא"כ בנ"ד דהוא למעלה מהכף אם לא ניכר להדיא כשר כנ"ל להלכה ואף שראיתי שהקה"ס פוסל בזה הנלפענ"ד כתבתי. וכן הסכים ע"י הרב המובהק מ' משה יצחק מקוטוב ז"ל ונלמד מזה גם כן היכי דלא ניכר כלל ההפסק ורק נגד השמש ניכר ההפסק אף גבי מם וצדי כשר דבהא ל"ש טעם הנ"ל דסגי בחוט השערה דכאן אף כחוט השערה ליכא ורק נגד השמש נראה ההפסק אם כן אי הוה צריך לכתוב ב' אותיות וליכא כחוט השערה רק נגד השמש בודאי ל"מ מש"ה כשר כאן כנ"ל ברור:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה