אור ברסלב
יד יוסף חלק א שו"ת אה"ח סימן א › ג

יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג

שו"ת אה"ח סימן א · ג

ב

שאלה אם נפסלה תפילין או מזוזה אם מותר לתפור חתיכה קלף ולכתוב. ממקום הפסול ולהלאה באופן שלא יהי' שלא כסדרן כגון אם נגרע שיטה אחת או יותר ובפרשה אחרונה:

תשובה ברמב"ם פרק ה' מהל' תפילין כתב גבי מזוזה כתבה בשני עורות אע"פ שתפרן פסולה וכתב הכ"מ דיצא לו לרמב"ם מהא דאיתא מנחות דף ל"ג כתבה בשני דפין פסולה. ופי' הרמב"ם היינו בשני עורות ואפילו תפרן דאלו בעור אחד בשני דפין כשר כרב יוחנן התם וכתבה הרמב"ם ג"כ עכ"ל. והנה במנחות ל"ב איתי רנב"י אמר מצוה לעשותן סתומות כו' לימא מסייע ליה כיוצא בו ס"ת שבלה כו' דלמא להשלים תוס' ד"ה דלמא להשלים פי' הקונטרס שאם חסרה במזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין הי' נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופרין במזוזה והא דאמרינן בירושלמי פק"מ דמגילה דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד. היינו בשלא תפרן ויש עוד לפרש להשלים כגון דפרשת שמע בתחילת העמוד והוסיף פרשה והיה אם שמע עכ"ל התוס' והנה לשיטת הרמב"ם דתו"מ אפינו ע"י תפירה נמי פסול ע"כ צ"ל דס"ל הפי' בגמרא כפי הב' של התוס' הנ"ל וא"כ מוכח דפליגי בזה רש"י ורמב"ם דלרש"י כשר בתפרן אפילו לאחר הכתיבה דהא מיירי כאן לאחר כתיבה שנוטל שיטה מס"ת הכתיבה כבר ומחברה להמזוזה על ידי תפירה. ורש"י לשיטתו מגילה דף חית ע"ב שפי' הא דאמר שם הא לתופרן בגידין זה וזה שווין פי' רש"י שהל"מ שתפילין ומזוזות שיהי' תפורין בגידין ומשמע דשוין לגמרי כמו שס"ת מותר לתופרן אפי' לאחר כתיבה כן ה"נ בתו"מ אפילו לאחר כתיבה מותר. ולרמב"ם עכ"פ לאחר כתיבה אסור לתופרן כמשמעות דברי הרמב"ם הנ"ל שכתב כתבה בשני עורות אע"פ שתפרן פסולה. משמע דמיירי לאחר כתיבה. אבל קודם כתיבה מודה הרמב"ם ג"כ דמותר לתופרן ומוקי הא דפק"מ דמגילה הא דקאמר הא לתופרן בגידין זה וזה שוין מיירי קודם כתיבה. אלא דיש לעיין בדברי התוס' שכתב לדעת רש"י מיירי הירושלמי בשלא תפרן דהא קאמר התם בירושלמי שהספרים נכתבין בשני עורות וע"כ מיירי ע"י תפורת דהא ס"ת צריך תפורה וא"כ ע"כ דתפילין ומזוזות על עור אחד מיירי ג"כ ע"י תפירה ואפ"ה ל"מ וכן ראיתי בשירי קרבן שהקשה כן על התוספת ועכצ"ל לדעת רש"י דתלמודא דידן פלוג בזה עם הירושלמי דלש"ס דידן מותר לתפרן ואפילו לאחר כתיבה. ולהירושלמי אסור לתפרן עכ"פ לאחר כתיבה והלכה כש"ס דילן אבל לדעת הרמב"ם ל"פ אלא הגמרא דידן מיירי קודם כתיבה והירושלמי מיירי לאחר כתיבה. כנ"ל. וכ"כ הרמ"א בסי' ר"פ בשם מהרי"ק דמותר לדבוק עליו קלף מבחוץ כו' וכן אם נחסר דבר כותבין על הקלף הדבוק ע"כ והנה השירי קרבן שם הקשה על מהרי"ק דזה נגד הירושלמי דאף בספרים אין כותבין דף אחד על ב' עורות ולפי' הנ"ל א"ש דהירוש' מיירי לדבק לאחר כתיבה אבל קודם כתיבה מותר. והמרי"ק מיירי קודם כתיבה ועם זה יש לישב ג"כ מה שהקשה הבי"ו על המהרי"ק מברייתא הובא בבה"ג דבין כותבין על המטלת ולפמ"ש לק"מ די"ל דהברייתא מיירי לכתוב על המטלית קודם הדיבוק ולדבק אח"כ זה אסור. וכמבואר בהירוש' הנ"ל אבל לדבק קודם ואח"כ לכתוב עליו מיתר וכדעת מהרי"ק וחילי' דמהרי"ק מהא דפ"ק דמגילה דקאמר הא לתופרן בגידין זה וזה שוין וקאי נמי אמזוזה הרי אף דאין כותבין על שני עורות וכמבואר בירושלמי ואפ"ה מותר קודם כתיבה וה"ה נמי בס"ת בדף אחד מותר קודם כתיבה. ודברי מהרי"ק שרירין וקיימין וכ"כ הב"ש בסימן ק"ל ס"ק חית גבי גט לחלק בין קודם כתיבה ובין לאחר הכתיבה. ע"ש ומה שתמה שם הט"ז על רמ"א למה פסול בגט מ"ש מס"ת לק"מ דכוונת דרמ"א כתב שם פסול מספק והיינו שמא לקח משני גיטין ודבקו יחד. עיין לבוש והב"ש לא הקשה שם על רמ"א רק על הלבוש שכתב אפילו אם יש עדים שהוא לאו משני גיטין פסול משום ספר אחד אמר רחמנא. ע"ז הקשה הב"ש מ"ש מס"ת אבל על רמ"א לק"מ וי"ל דגם על הלבוש לק"מ דכוונת הלבוש דפסול משום מראית עין דכיון דאיכא ריעותא דשתי חתיכות ולכך אפילו איכא עדים חיישינן למ"ע והא דכתב משום ספר אחד אמר רחמנא ה"פ אי איכא שני חתיכות שנכתבו קודם הדיבוק פסול משום ספר א' ולכך אפילו איכא עידי מסירה ויודעין שנדבק קודם הכתיבה מ"מ פסול משום מ"ע הכלל העולה אם נדבק לאחר כתיבה בזה היא פלוגתא בין רש"י ורמב"ם אבל אם נדבק קודם כתיבה כשר לכ"ע וכמ"ש אלא לכאורה נראה דזה דוקא אם לא נכתב כלל אבל אם נכתב כבר במקצת אף אם בחתיכה הב' לא נכתב כלל יש לומר דלכאורה ל"מ אלא ממה שנוהגין כמהרי"ק לדבק מטלית אף לאחר הכתיבה ואף בדף א' ש"מ דאף בזה מהני לדעת המהרי"ק ורק שלא יכתוב מקודם על המטלית ולדבקן אח"כ וכן הצעתי הדבר לפני הרב המובהק בסת"מ מ' משה יצחק מקיטוב והסכים לדברי ורק שאמר שאולי דוקא ע"י תפירה מהני ולא ע"י דבק כי הרבה חולקין על היתר דבק. וכן דעת מהר"ם גבי קרע הבא תוך שלשה ואמר שדוקא בס"ת הקילו משום דאיכא דעת הרמב"ם דמותר לברך על ס"ת פסול. אבל הרדב"ז בחלק שלישי סימן תרמ"ז כ' שמותר לדבק בדבוק אפילו לדעת הר"ם מרוטין בערג דדוקא בקרע חיישינן שיקרע יותר צרוכין תפורה אבל בטלאי ל"ש זה. וא"כ ה"ה גבי מזוזה מותר לחבר ע"י דבק. ולפמ"ש יש לזהר לסופרים לדבק הטלאי קודם שיכתוב על הטלאי אבל לכתוב קודם על הטלאי ואח"כ לדבק אסור אף בס"ת דאין כותבין דף אחד על ב' עורות כמ"ש לעיל בשם הירושלמי וה"ה אם נפל הטלאי עם התיבות אסור להחזיר ולדבק כך רק יעשה טלאי חדשה ולדבק מקודם ואח"כ יכתוב עליו. וכ"פ הקה"ס והוא מדברי הגן המלך ורק שהגן המלך כתב הטעם משום תעשה ולא מן העשוי וע"ז חולק הרב הגאון בעה"ח דברי חיים בחלק שני סימן קכ"ב ולפמ"ש לא מן הטעם הזה פסול ורק משום שכך הלכה שאין כותבין על ב' עורות תו"מ וגם בס"ת דף א' אין כותבין על שני עורות. כמו שנתבאר בירושלמי מגילה פק"מ. כנ"ל להלכה. שוב ראיתי בפ"ת סי' רפ"ח ס"ק ד' הביאו כן בשם תשו' רעק"א לחלק בין תפרן קודם כתיבה ובין אם תפרן לאחר כתיבה ורק שהביא שם שכן דעת רש"י גם כן וכבר הוכחתי שדעת רש"י במנחות שגם לאחר כתיבה מהני תפירה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה