יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות נדה · סימן קצו
סעיף ב
א ראתה כו'. עי' בתשובת מוהרא"ל חיו"ד סי' ט' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ב ימי הספירה. עי' בשל"ה שכ' דצריכה למנות בכל יום ותאמר היום יום כו' כדכתיב וספרה לה הובא דבריו בפ"ת ס"ק ד' והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ג שחולק עליו ועי"ש עוד בסי' קכ"ד מ"ש והאריך בזה. והפ"ת הביא. ג"כ בשם מהר"מ בר ברוך סי' רנ"ב שכ' ג"כ דאינה סופרת כו' וכן ברדב"ז ח"א סי' כ"ז כ' ג"כ שאינה צריכה להוציא המספר בשפתי' ועי' בחינוך מצוה ש"ל שכ' וז"ל ואם תשאל למה חייבונו ז"ל למנות השנים שבע מדכתיב וכפרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספורו ולא הזבה כו' ואע"פ שכ' בהם וספרה לה זולתו שחייבים שיתנו לב על הימים ולא שיתחייבו למנותם בפה ולברך על מניינם תשובה ד"ז כו' כי כל ענין התורה בפי' המקובל כו' וכן באתנו הקבלה שצווי וספרת לך צריך מנין בפה וצווי הספירה הכתובה בזב וזבה אינה אלא השגחה בימים ומנהגן של ישראל בכ"מ כן הוא כו' וכעין זה מצינו בלשון תורה בזכירה דכתיב בענין עמלק זכירה וע"ד מרים זכירה וכתיב ג"כ זכירה בענין נ"מ ועל זכירת מצרים באתנו הקבלה לעשותה בפה כו' ושאר הזכירות די לנו בהם בזכירות הלב לבדו השגחתינו על הדברים עכ"ל. הרי שכ' בהדיא דא"צ לספור בפה דלא כהשל"ה ולא ראה השל"ה הנ"ל ד' החינוך אלו שהרי לא הביאו ועי' בס"ט ס"ק י"ח שהביא ד' החינוך והאריך בזה. וכן עיקר לדינא דא"צ לספור בפיה:
ג וביום הח'. עי' חו"ד ס"ק ג' שכ' דמשמע מד' הש"ס נדה ס"ט דכל שלא בדקה עצמה אף שלא הרגישה טמאה מדאורייתא דימי נקיים ספורין ובדוקין בעי' מדמוקי הש"ס הברייתא דיום א' טמא ראיתי דוקא כשאו' ספרתי כו' והיינו שבדקה עצמה כו' משמע הא כל שלא בדקה עצמה א"צ טבילה כו' א"ו דמדאורייתא ספורין ובדוקין בעי' וכן משמע מד' הפוס' כו' שכ'. גבי בדיקת חו"ס בז"נ דיש אי' כרת אלמא דהוא דאורייתא. ולפ"ז נ' דכ"ש דאם בבירור ראתה דם בלא הרגשה בז"נ דסותרת דהרי אינן בדוקין דהא ראתה דם כו' ועוד דהא דם שלא בהרגשה טמא לטהרות כו' והוי טומאה מפסקת ביניהן ולא קרי' בהו ואחר תטהר וגם לא הוי נקיים ואנן נקיים כו' בעי' ועוד כיון דמטמא בפנים כבחוץ רואה הויא כו' ובהכי ניחא מאי דקא' בנדה נ"ח מעשה באשה אחת כו' דם אמר רחמנא ולא כתם ואמאי לא אמר להו מקרא דבבשרה כו' דאפי' בדם גמור טהור בלא הרגשה כו' א"ו דקרא דדם אמר רחמנא אצטריך לענין שתהא יכולה לתלות אפי' בספירת ז"נ דלא מהני מה שראתה שלא בהרגשה ואצטריך למימר דדם כו' ולא כתם דלא חש רחמנא לכתם כלל ולפ"ז באשה שראתה דם ממש ואח"כ נולד לה מכה אפי' ידוע שמוציאה דם וא"א לה לבדוק אפי' פ"א שלא תמצא דם בספירת ז"נ טמאה דהא באותן הימים שיחדה לנקיים אנן בעי' ספורין ובדוקין וזו לא יהא אלא שלא נבדקה טמאה אבל נבדקה פ"א ביום א' מאותן הימים שיחדה לנקיים בשחרית ומצאה טהורה שוב מוקמי' כל הימים בחזקת בדוקין וטהורה ותולה כל הדמים הנמצאים אח"כ במכה וכן צריכה שיהי' לה הפסק טהרה במוך כדין וכ"נ הדין באשה שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם ביום הוסת באשה שיש לה וסת או ביום נ' כו' שאינה תולה במכתה כו' שאינה יוצאת מטומאתה עד שיהי' לה עכ"פ פ"א ולא תראה בבדיקה שתעלה במקום הפ"ט ובדיקת נקיים מדם ביום א' מהנקיים שתעלה במקום טהרה ספורין ובדוקין דבהנך בדיקה דוקא בעי' ומה בכך שתולה במכתה הא לא נבדקה ואנן בהנך בדיקה ודאי דוקא בעי' וכל שלא נבדקה טמאה ולא מהני לה הספירה כו' ומנין לנו להתיר את זו ובש"ס לא אמרו ותולה במכתה רק בתחלת ראייתה דאז אם לא נדבקה טהורה אמרי' דתולה במכתה הדם שרואה והוי כלא ראתה אבל אשה שירדה לטומאה ובעי בדיקה להפ"ט ולנקיים ולא בדקה טמא ומה בכך שתתלה במכתה מ"מ בדיקה אין כאן ובמה תצא מטומאתה ומהתימא על הב"י ורמ"א שסתמו ולא כ' שאשה זו צריכה עכ"פ שתבדוק עצמה ב"פ שתמצא טהורה אחר שהגיע יום וסתה או יום ל' בדיקה אחת משום הפ"ט ואחת משום נקיים ובלא"ה טמאה לעולם כו' לכן נ' דסמכו עצמם שם אמ"ש בסי' זה דכיון שנטמאה אינה עולה מטומאתה עד שתהי' לה ב' בדיקות אלו כמבואר כאן כו' עכ"ד. ובאמת דבריו תמוהים וכמו שתמה בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' מ"ח עמ"ש דהא דבעי' ספורין לפנינו אף בראיית דם בלא הרגשה מעכב מדאורייתא דהא עיקר הבדיקה משום רם הבא שלא בהרגשה דאל"כ בדיקה ל"ל דכיון דבלא הרגשה לאו מדאורייתא אינה סותרת מדאורייתא והא דאמרי' דבעי' ספורין ובדוקין משום דאל"ה איכא למימר דארגשה ולאו אדעתה או הרגשת מ"ר הוא וכמ"ש התוס' שם נ"ח ב' לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ועוד השיג שם ע"ד החו"ד הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ק' שכ' דמד' התוס' נדה ל"ז א' ד"ה דבר מבואר כהחו"ד דסותר לגמרי כו' והביא ד' הס"ט סי' קצ"ד ס"ק ד' והאריך בזה ועי' באבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' כ"ג שהשיג ע"ד החו"ד הנ"ל שכ' דאם ראתה דם שלא בהרגשה תוך ז"נ דסותרת כו' דדוקא פולטת ש"ז הוא דסותרת דנפקא לן מדם יהי' זובה כו' ואין זה ענין לדם שלא בהרגשה ומה שאמרו לפי שמטמא בפנים כבחוץ ה"ל רואה לא נאמר אלא בש"ז דמרבי לי' קרא כו' אבל דם בלא הרגשה דאינו אלא משום מק"מ טמא ואינו מטמא האשה טומאת ערב אלא ביציאתו לחוץ כו' ולפ"ד החו"ד יהי' דם מכה שבמקור סותר ז"נ לפ"ד הפלתי והנו"ב בדעת הרמב"ם דדם מכה שבמקור טמא. וזה לא נאמר כלל א"ו כמ"ש כו' עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק בסוף הס' בהשמטות סי' רצ"ח שהביא ד' החו"ד והא"מ וכ' דע"כ לא כ' החו"ד להחמיר אלא באשה ילדה דדרכה לראות דאז שייך לומר וכי לעולם לא תטמא וא"כ כיון דבשעת וסתה הוי ע"פ הרוב דם וסתה לכך שוב אינה יוצאה מחזקתה רק ע"י בדיקה אם יודעת בבירור כן שזה מן המכה אבל באשה זקינה שכבר פסקה ג' עונות מלראות בזה הוא בחזקת מסולקת דמים ול"ש לומר וכי לעולם תהי' טמאה דהרי היתה טמאה בילדותה כו' והאריך בזה בד' החו"ד והא"מ יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קע"ז מה שהשיג ע"ד החו"ד והביא נמי ד' הא"מ הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ובעצ"ל ובשמלה ס"ק א' ובבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' כ"ת מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ד שתבדוק. עי' ס"ט ס"ק י"ח ובסי' קצ"ב ס"ק ב' שהביא ד' המעיל צדקה סי' ס"ג שכ' באשה שיצאה כתם בימי ליבונה ולעת ערב הפסיקה בטהרה מחדש ולבשה לבנים ולמחר אמרו לה חברותי' כי גם על הכתם צריכה להמתין מחדש ה' ימים כדין רואה כתם בימי טהרתה ואחרי ב' ימים נודע לה כי א"צ להמתין בכתם שנמצא תוך ימי ליבונה אם תוכל לספור הז"נ מיום שהתחיל או לא וכ' כיון שבאיזה ימים לא כוונה בהם לנקיים לא ועלו לה כו' וטעמא רבה נמי איכא דאולי כל שלא נתנה דעתה לספרן לנקיים לא הקפידה אף שהרגישה במקצת לבדוק נפשה ואף אם תאמר עתה שלא הרגישה מתחלה ל"מ והוא בכלל כל מלתא דלא רמיא עלי' דאנשי לאו אדעתי' ואין נאמנין עליו כו' והס"ט הסכים עמו לדינא שצריכה כונה לספירה שיהי' ימים אלו ספורים לימי נקיים ואם בדעתה הי' שלא לספור הימים האלו לנקיים אינם עולים וצריך שתהי' חושבת בדעתה מספר הימים של הנקיים שלה כו' והאריך בזה ועי' בחכ"א כלל קי"ז דין י"ב שפ' דאפי' במקום חשש עיגון דסומכין אדרב דמהני בדיקת יום א' מכל הז' ימים אפי' בעי' שלא הסיחה דעתה והביא ד' הס"ט בשם המע"צ הנ"ל ועי' בבית דוד סי' ב' שנשאל בענין אשה שלא טבלה מחמת חולי אחר לידתה אך ידוע לה שאין לה וסת והיא בחזקת מסולקת לראות ופ"א עלתה בדעתה לטהר עצמה והפרישה בטהרה וספרה לה ערך ה' ימים ובתוך כך נתגבר עלי' חולי' ונסעה מהעיר לעיר אחרת אל הרופאים כו' והסיחה דעתה מספירת הנקיים לגמרי ואח"כ בשובה לעירה בדקה א"ע יום א' ונמצאת טהורה וטבלה לערב מבלי ספירית ז"נ מחדש והאשה קשה לה הטבילה ומזיק לה הרבה באופן שאם לא תעלה טבילה זאת יומשך הדבר זמן הרבה אם יש צד להכשיר טבילה זו בשעת הדחק כזה או לא והביא ד' המע"צ והס"ט הנ"ל והשיג עליו והביא גם ד' החכ"א והאריך הרבה בזה. ולבסוף סיים דהאי פסקא שנשאל עליו במע"צ דהי' בדיקת תחילתן וגם סופן דמהני אפי' לדעת הסמ"ג וסייעתו ואין כאן רק חששא זו שחידש במע"צ משום שהסיחה דעתה בימים שבנתיים אין כאן בית מיחוש כלל ואפי' שלא בשעה"ד יש לסמוך ע"ז ובנידון שנשאלתי עליו הוא שעה"ד באופן דסמכון אהא דרב דסגי בתחילתן או בסופן ודאי דל"ח להך סברא שכ' במע"צ דבזה גם הס"ט מודה וכמ"ש ודלא כהחכ"א שכ' דאף היכא דסמכי' אדרב אפי"ה חיישי' להא דמע"צ וכ"כ בשם הס"ט והא ודאי ליתא עכ"ד ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ל"ג שכ' דאין ז' ימים צריכים כונה כו' ואף אם לא נתכונה מתחלה לחשוב מיום זה מ"מ עולה ממנין ז"נ והביא ד' המע"צ והס"ט הנ"ל והשיג עליו וכ' דאין ראי' משום מקום דבעי' כונה כו' דל"א רק שעצם הימים יהי' ספורים ויהי' יכולים לעלות למנין אבל לא בעי' כונתה ודעתה כלל ולכן בעי' בדיקה דוקא דאל"כ לאו ספורים הם דמה אתה סופר אם אין בהם בדיקה לדעת שטהורים הם אבל אין שום ראי' דבעי' כונתה שתכוין לספירה והביא מתחלה ראי' דלא בעי' כונה מהא דאמרי' גבי שוטה שנבדקה ע"פ נשים כו' והרי שוטה לאו בת כונה היא כו' ואח"כ דחה זה עפ"ד הגמ' חולין ל"א גבי נדה שנאנסה כו' והאריך בזה וסיים לבסוף דלמעשה לא סמכתי על דעתי להקל במקום שהס"ט והמע"צ מחמירים ולא רציתי להורות היתר לטבול מקודם ביום ו' כיון שהם אוסרים רק אם באמצע הז"נ הסיחה דעתה ולא ספרה מנין הימים מחמת איזה סבה שסברה שלא יבא בעלה וכדומה בודאי יש להקל דהא די בספירת ראשון וז' בדיעבד עכ"ד יעוש"ה ועי"ש עוד סי' ל"ט מ"ש באשה שמוצאת כתמים אדומים והאריך בזה ועי' בבית שלמה באו"ח ח"א סי' ל"ו שהק' על המע"צ הנ"ל שהוא נגד המשנה והטוש"ע דחרשת ושוטה פקחות מתקנות אותן והא לאו בני כונה נינהו ותי' עפ"ד הגמ' חולין ל"א הנ"ל דכונת חברתה כונה מעליותא היא וה"נ י"ל כן לענין ספירה כו' והיינו כהשם ארי' הנ"ל והאריך בד' הס"ט הנ"ל והמע"צ וסיים בפרט שעיקר דין של המע"צ אף שבס"ט האריך לעשות לו סמוכין הרבה מהש"ס מ"מ לא מצינו הכרח גמור לדינו כו' עכ"פ באופן הב' שכתבתי יש להקל בפרט שזה מעשים בכל יום ממש שכמה פעמים שולחים שאלת כתמים לשאול מאיזה כפר למורה שבעיר וביני ביני מתעכב יום שלם או יותר אף בז"נ ולית דחש להחמיר והיינו מטעם שכתבתי עכ"ד יעוש"ה ועי' בקהלת יעקב מהגאון מקארלין חיו"ד סי' ו' שנשאל באשה הסופרת נקיים שלה ותוך ימי ספירתה מצאה כתם ואינה נודעת באיזה יום הי' שלא בדקה חלוקה כמה ימים מאיזה יום תחל לספור. והשיב דדבר פשוט שסותרת כל מה שלפני' ומתחלת לספור מעת מציאת הכתם כדין אשה טהורה שמצאה כתם שהיא מקולקלת למנינה לענין וסת נידותה וימי זיבה אבל מונה מיום שמנאה הכתם כדאמר בברייתא כו' ומלתא דפשיטא היא כו' ואם עלה ע"ד הרוצה להקל לתלות ביום ראשון הואיל ואז הוחזקה עדיין מעין פתוח משא"כ באשה טהורה ולומר דכל היכא דאיכא למתלי תלי בכתמים ולפחות בקלקול הואיל ואותו היום בודאי מקילקל תלי' שלא לקלקל יותר ולדמות זה לכל הני דתנינן דתולין בהו הא ודאי דלא דמיא לכל הני דפ' האשה כו' שתולה בשומרת יום כו' או, ביושבת על דם טוהר דחברתא לא מקלקלא בשביל זה יותר אבל בשומרת יום בשני שלה לא תלי' כיון דמקלקלא מעט וכ"ש לתלות בעצמה ביום א' לספירתה כיון דעכ"פ צריכין לקלק אותה מקולקלת לגמרי ולא מצינו לכל הראשונים לתלות בעצמה רק בחלוק שלבשה במי נדותה ממש דלא מקלקלינן לה מידי וגם שאז הי' מעין פתוח בלי ספק אבל לתלות ביום א' לספירתה ח"ו וזה לא שמענו מעולם ופשוט שסותרת כל מה שלפני' ומתחלת מיום מציאת הכתם ז"נ ואפי' לקולא מחזקי' לכל הטומאות כשעת מציאתן ואינה מטמא למפרע וכ"ש לחומרא עכ"ד. ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' פ"ג שנשאל מי לענין אשה שהתחילה לספור ז"נ ובדקה ביום א' כדין ולמחר נסע בעלה ולא הי' בדעתו לחזור עד חצי שנה ונתייאשה מלבדוק ושהה בדרך ב' ימים וחזר לביתו אם הימים שנתייאשה כו' עולים לה למנין ז"נ או לא. והשיב דלכאורה נ' דהני ימים שהסיחה דעתה מלספור כו' עולים למנין ז"נ ויכולה להשלים ימים נקיים כדקי"ל דאף אם לא בדק רק בראשון וז' נמי סגי כר"א ואף שהכא גרע מלא בדקה בנתים כו' מ"מ נ' דמה דמחוסר כונה כו' אין בזה חשש כיון שלא הרגישה שום ראי' כו' דלא עדיף ספירת ז"נ מטבילה דאמרי' בחולין ל"א דנדה שנאנסה טהורה לבעלה כו' וחולין לא בעי כונה כו' וה"ה לענין נקיים והכי משמע קצת בנדה כ' דר' ראה דה בלילה וטימא ביום וטיהר ולא חש ר' לשאול לה דאולי היא עומדת בז"נ כו' והוא אמר לה סתם ביום שמעה והדם טהור א"ו דלא אכפת לן במה שהסיחה דעתה מספירה כו' ועלה יום ההוא לספירת נקיים ועוד הביא ראי' מהא דתנן שם י"ג ב' החרשת כו' אם יש שם פקחות מתקנות אותן כו' והא ודאי דלא כיונה כלל להחזיק הימים לז"נ ואפי"ה מהני אלמא דלא בעי כונה להחזקת נקיים כו' ועוד הביא ראי' מהא דאיתא שם ס"ט א' דאמר רב סופן אף שאין תחילתן ותחילתן אף שאין סופן ומתיב ר"י בר חנינא טועה כו' אלא לאו ש"מ בעי' ספורין בפנינו וקשה דלמא אף דרב ס"ל תחילתן אף שאין סופן כו' היינו לענין בדיקה דסגי בדיקה א' בתוך הז"נ אבל מ"מ בעי כונתה להחזיק הימים לז"נ והך דטועה לא כיונה כלל להחזיקה לנקיים מש"ה לא בעי לאטבלה ביממא כדין זבה א"ו כו' דאין זה קפידא כלל גבי זבה שתחזיק אותה לנקיים כו' והאריך בזה ומסיק דלא בעי כונה יעוש"ה. והיינו כד' השם ארי' הנ"ל:
ה וביום הז'. עי' בדגול מרבבה שהביא ד' הסמ"ג וכ' דא"כ אפי' לא בדקה ביום א' ובדקה בא' מימים אמצעים וגם ביום ז' גם הסמ"ג מודה שעלו לה ובלבד שעכ"פ ביום שפסקה בדקה כדי שתפסוק בטהרה עכ"ד. ועי' בנו"ב שלו מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ח דמבואר מדבריו שם דאם לא בדקה ביום א' רק בא' מימים אמצעים ובז' דל"מ דלא כמ"ש בדגמ"ר הובא דבריו בפ"ח ס"ק ו'. ועי' בבית שלמה ביו"ד ת"ב סי מ"א שכ' דהעיקר כמ"ש בנו"ב ועי' באשכול הל' והאריך בזה. ועי"ש עוד בנו"ב סי' קכ"ט מ"ש והאריך בזה. נדה סי' מ"ד בנחל אשכול שם אות י"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ו לחורים ולסדקים. עי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ו שהביא ד' הרשב"א בתה"א קפ"ג א' שכ' וז"ל תנן בפ"ק דנדה המשמשת בעדים כו' עד שלפני התשמיש אינו ממעט מפקידה מ"ט מתוך שמהומה ביתה אינה מכניסתו לחורין ולסדקים ובדקה מכאן כ' הרב ר"א דכל לבעילה א"צ בדיקת חו"ס כו' והדעת מכרעת כלשון זה הב' והרמב"ן הכריע דבדיקת הפסקה כו' צריכה חו"ס אבל בדיקת ז' בבדיקה כל דהו סגי וגם זה אינו מספיק כו' ועוד דכל בדיקת חורין הוא הנקרא בדיקה אבל בדיקה שלא בחורין היא הנקראת קינוח וכדמשמע ספ"ק דנדה כו' לקינוח ולא לבדיקה אלמא בדיקה בלי חו"ס אינה נקראת אלא קינוח ואנן בבדיקת ז' בדיקה תניא בהו דאלמא בדיקת חורין הוא וכן הדעת מכרעת כ"ל והאריך בזה בד' הראב"ד ואח"כ כ' ע"ד הרשב"א דממקום שבא להחמיר משם אביא איזה קולא דהרשב"א כ' דבדיקה בלי חו"ס קינוח מקרי ולא בדיקה כו' כ' עליו דפשפשתי בכל ד' הרמב"ם בא"ב וז"ל בפ"ד הל' י"ד דרך ב"י ובנות ישראל לבדוק עצמן אח"ת כיצד מקנח האיש עצמו במטלית נכונה לו ומקנחת האשה עצמה במטלית נכונה לה כו' וכן בהל' ט"ו בגדים אלו שמקנחים בהם כו' והבגד שמקנחת בה הוא נקרא עד ובהל' ט"ז הצניעות אינן משמשות עד שיבדקו עצמן קודם תשמיש כו' ובהל' י"ז המשמש פעמים רבות כו' אלא מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה כו' שמשה מטתה וקנחה עצמה כו' וכן בהל' י"ט קנחה עצמה בעד כו' וכן פעמים רבות בדבריו אינו קורא לה בדיקה אלא קינוח וכיון שבגמ' דקדקו בזה לפ"ד הרשב"א עד שאמרו לקינוח ולא לבדיקה ודקדק הרשב"א מזה שהקינוח אינו עולה בשביל בדיקה וא"כ למה כ' הרמב"ם בכ"מ קינות א"ו דקינוח סגי באמת לבעלה עכ"ד. ועי' בחו"ד ס"ק ד' שכ' עליו דאין ראי' כלל דהתם מיירי בבדיקה שלפני התשמיש ואינה עסוקה בטהרות דשם ודאי לא בעי רק קינוח כיון שיש לה חזקת טהרה כו' וכ' שזה ג"כ כונת הראב"ד שהוכיח מהא דאמר רבין כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו דבבדיקה כל דהו סגי וזה ג"כ מיירי בבדיקה שלפני התשמיש אבל בבדיקת הפס"ט ובדיקת נקיים כ' הוא בעצמו דבעי' שתהי' עד מקום שהשמש דש כו' וכן הרמב"ם כ' בכל בדיקות אלו לשון בדיקה כו' ובאמת מד' הרמב"ם בהל' י"ד ובהל' ט"ז הנ"ל מיירי להדיא בבדיקה של אחה"ת וכ' לשון קינוח ושפיר ד' הנו"ב הנ"ל. עוד כ' הנו"ב שם לדחות ראי' הרשב"א מהא דאמרו הוי וסת שאמרו לקינוח כו' דשם מיירי בשעת תשמיש כו' דליכא למימר בי' אי איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי כ' עליו החו"ד דעיקר ראי' הרש ב"א מהלשון דאנן בדיקה תני' וזה קינוח מקרי כדאמרי' וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה אלמא דבדיקה אינו הקינוח עוד הביא הנו"ב טעם דלא בעי' בדיקת חו"ס לבעלה דל"א נגד הבעל דכותלי ביה"ר מוקמי אפי' במקום דאיכא חזקת טומאה והוכיח זה דאל"כ משכחת טומאת מעל"ע למפרע כו' כגון יולדת שטבלה אחר ימי לידה ולמחר ראתה ליחוש לדם שיצא מאתמול לביה"ח וכותלי ביה"ר העמידוהו כו' א"ו דאפי' במקום חזקת טומאה ל"א כותלי ביה"ר מוקמי לדם וא"ל כיון שטבלה כבר קודם שנולד הס' הרי הוא בחזקת טהרה דא"כ מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרי העמד עמא על חזקתו ואמאי הא יש לו כבר חזקת טהרה דהא טבל א"ו כיון שאנו מסופקין על הטבילה אם היא כדין אמרי' העמד טמא על חזקתו וה"נ דכותי' עכ"ד השיג עליו החו"ד וכ' דמאי דמדמה לי' למקוה שנמדד אחר הטבילה ל"ד כלל דשאני גבי מקוה דהס' הוא במעשה המכשיר דודאי מוקמי' לה אחזק' משא"כ כשנולד הס' בגוף האדם וראי' לזה דהא כל ס' בשחיטה אמרי' בהמה בחזקתו אי' עומדת ובס' שהה או דרס וכן בנמצא הסכין פגום ולא ידעי' או בעור או במפרקת אסורה דהוי ס' בשחי' כו' ואלו גבי ישב לה קוץ בושט אמרי' נשחטה הותרה כדאמרי' בחולין מ"ג וביבמות ל"א שהק' התוס' נימא כשחטה הותרה וכן מוכרח בש"ס שם דמדמה לה לס' דרוסה ולשאר ספי' ואף אם ודאי ניקב הושט הוי נבלה ול"מ לה שחי' ול"א דשאני התם דס' בשחי' היא א"ו דשאני כשנולד הס' במעשה המכשיר מטעם שכ' הרשב"א ביבמות ל"א כיון שיש ס' במעשה המכשיר יש לנו לומר שמא נעשה בה המעשה ההוא והרי מתה לפניך משא"כ כשמעשה המכשיר נעשה כדינו בבירור רק שנולד ס' אם נולד בה מעשה המטריף מוקמי' אחזקה שלא נולד המעשה ההוא וה"נ דכותי' דמקוה שנמצא חסר לסכין פגום דמיא דמדמה לי' בחולין י"א לס' בשתי' אבל כשנולד ס' באדם אי נטמא קודם ולא מהניא לי' טבילה או לא לנמצא ס' בושט אי ניקב ולא מהניא לי' שחי' דמיא דאמרי' נשחטה הותרה וה"נ יש לנו לומר נטבלה הותרה עכ"ד ועי' בראש אפרים בסוף הס' בכללי חזקות סי' ט"ו מה שהשיג עליו וכ' דד' הנו"ב נכונים דכיון דהאשה ודאי ראתה ואין ס' רק אם ראתה קודם טבילה וביה"ר העמידוהו תו אח"כ ממילא דאית לן למימר אוקי בחזקת טומאה ולא הועילה הטבילה כלל וכמו במקוה שנמדד ונמצא חסר דהס' בזמן ומה לי אם הס' שלא הועילה הטבילה מחמת חסרון במקוה ומה לי שהס' מחמת ראי' דם באשה אדרבה התם יש סברא לומר מקוה אתרעאי כו' אלא שנגד זה אמרי' שם חסר ואתאי כמ"ש התוס' בחולין כ"ו וכ' דבאמת ה"ל להנו"ב לאתויי מהא דטבל ועלה דאע"פ שעשה מעשה הטבילה כהלכתו אפי"ה חוששין מחמת דבר החוצץ שעליו שמא הי' בו קודם טבילה אע"פ שנתעסק בו כל היום ומה לי דבר חוצץ עליו או נמצא טומאתה בשולי' ואין לך דבר חוצץ גדול מזה אע"כ דאמרי' אי הוי דמעיקרא הוי אתי וכן מוכח מהא דשמיטה אם ס' קודם שחי' נשחטה דהוי ס' בשחי' כו' ועוד השיג ע"ד החו"ד הנ"ל במ"ש ע"ד התוס' יבמות כ"ו כ' דסותר ד"ע מהא דכ' בסי' נ' כו' והאריך בזה להשיג ע"ד החו"ד וכ' אח"כ ובעיקר ד' הנו"ב בזה שכ' וא"ל כיון שטבלה קודם שנולד הס' כבר היא בחזקת טהרה כו' נ' שכונתו דאיכא למימר כיון שכבר יצאה זו בהיתר והוחזקה בו קודם שראתה תו לא מפקי' לה מחזקה זו וכמ"ש הפוס' לעיל סי' י"ח סברא זו בשם הראב"ן לענין נאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום כו' עכ"ד ובסי' ש י"ד שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בהגהות אמרי ברוך מ"ש ע"ד החו"ד הנ"ל ועי' בתשובת רע"א סי' ס' מ"ש בדין זה דבדיקת חו"ס ומ"ש ע"ד הנו"ב והחו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל ובבשמים ראש בכסא דהרסנא סי' קנ"ו והבשמים ראש שם כ' דבדיקת הפס"ט הוי דאורייתא ועי' בשמלה ס"ק י"א ובס' יד מאיר סי' נ"א מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ח
ז פקחות כו'. עי' בתשובת רע"א סי' ס"ב שהק' על מתני' נדה י"ג ב' החרשת והשוטית כו' דאמאי שביק מתני' חרש שוטה וקטן כמו בעלמא והיינו דקטנה דהוחזקה להיות רואה אינה נאמנת על בדיקת עצמה ויהא דין חדש בקטנה נשואה שהוחזקה לראות ג"פ תצטרך בדיקה ע"י נשים אחרות וצ"ע לדינא עכ"ד:
סעיף י
ח בהג"ה פחות מכגריס. עי' במי נדה מהדו"ת ובחידושיו לנדה נ"ט ב' שכ' דדייק כרב בלשונו דוקא פחות מכגריס אך הי' בכגריס אף דבעלמא הוי כגרים כפחות מכגריס מ"מ לענין הנך ג"י דעיקר הטעם דתולין בפחות מכגריס הוי מכח דאין לך סדין שאין עליו כמה טיפי דמים וזה הוי רק בפחות מכגריס אך בכגריס שלם לא שכיח כן הרבה פעמים כו' הוי כגריס. כיתר מכגריס דל"ש בזה אין לך מטה כו' עכ"ד: