אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות נדה › סימן קצד

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות נדה · סימן קצד

סימן קצג

סעיף א

א יולדת. עי' חו"ד ס"ק א' שהביא ד' הנ"ש שפי' באשה שישבה על המשבר ופסקו החבלים והצירים שצריכה ז"נ כו' והק' עליו כו'. ועי' במי נדה מהדו"ת שכ' דהדין עם הנ"ש דמלשון הש"ס דקא' א"א לפה"ק בלא דם ולמה תלה בפה"ק הו"ל לומר בגוף החתיכה דא"א לחתיכה לצאת בלא דם ומדלא תלה הענין בחתיכה רק בפה"ק משמע אף אם נפתח הקבר בלא חתיכה טמאה והביא ראי' לזה דזה תלו במה דפליגי הפוס' באם תוך מ' יום הפילה אם טמאה נדה או לא כו' והאריך בזה וסיים כיון דאנן קי"ל דטמאה אף בהפילה תוך מ' שפיר טמאה אף בדין של הנ"ש וכ' מיהו עי' בפלתי שהביא ד' הנ"ש שהחמיר בזה והוא חולק עליו והעיד שהמנהג להקל וכיון דהעיד שהמנהג כן אין בידי להחמיר עכ"ד. ועי' בס"ט ס"ק ד' וס"ק כ"ה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה ולאחר ז. עי' במי נדה לעיל סי' קפ"ה שהביא ד' הנו"ב באם בא בעלה עלי' בתוך מ' לזכר ופ"א לנקבה ובתוך התשמיש ראתה דם שפי' דמותר לפרוש באבר חי כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה. ופ' דהוי דינו כנדה לכל דבר ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

ג שאין טובלין כו'. עי' בס"ט בחדוד הלכות ל' א' שהביא ד' הרמ"א בתשובה ס"י שכ' א להמנהג משום דחוששין לדעת ר"ת דמצריך לכל יולדת טבילות וכ' הוא דר"ת עצמו לא ס"ל כן כו' והאריך בזה ומפ"ז חולק על הרמ"א יעוש"ה ועי' במי נדה ל' שם מ"ש ע"ד הס"ט והאריך בזה. ועי' בשמלה ס"ק ד' מ"ש עוד טעמים על המנהג הזה. ועי' עוד בס"ט כאן ס"ק ה' ובפלתי מ"ש והאריכו בזה:

ד מותרת לבעלה. עי' בטור שכ' דצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א וליל פ"א והוא מימרא בש"ם פסחים קי"ג היושבת על דם טהור אסורה לשמש עד כמה אמר רב עונה ועי' בישוי"ע ס"ק א' שהביא ד' בה"ג שכ' הטעם דלילה זו עלולה לראות דם דנפקה מימי טהרה לימי טומאה והוי כשעת וסתה. וש"פ כ' הטעם כיון דעד עכשיו הי' כל מראה דמים שלה טהורים לכך עשו חז"ל הפסק אותה לילה להודיע לה שמיום ההוא דמיה טמאים וכ' דלד' בה"ג בס' זכר ס' נקבה צריכה לפרוש בליל מ"א ובליל פ"א כיון שבלילה שלאחר ימי טהרה עלולה לראות ואנו מסופקין אי לילה שאחר מ' היא זמנה או לילה, שאחר פ' ואף דגוף הענין הוא סד"ר וספ"ד לקולא מ"מ כיון דאנו מסופקין בשניהם מחמירין בשניהם כמו בכל סד"ר בענין הסותר דאזלי' בשניהם להחמיר וכ' לענין ס' אם יש כאן ולד כלל כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בשמלה ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ה המפלת. עי' חו"ד ס"ק ב' שהביא ד' עבה"ג פ' דבתוך מ' לטבילתה אינה חוששת לולד ואין חוששת שמא מקודם לכן נתעברה מדראתה נדות אח"כ ומעוברת אין דרכה לראות והשיג עציו דודאי תוך ג"ח לעיבורה אפי' וסתה קובעת כו' אלמא דמצי לראות באותו פעם עכ"ד וכבר קדמו הפלתי בזה. ועי' בעצ"ל ובמי נדה מהדו"ת ובחידושיו לנדה מ' א' מ"ש ע"ד עבה"ג והאריכו בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ו בהג"ה לפתה"ק. עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ק"כ שכ' בפשיטות דהא דאמרי' א"א לפתה"ק בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה מבפנים ובין מבחוץ כגון שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור גם אין חילוק בין היא ילדה או זקינה המסולקת דמים או מעוברת או מניקה תמיד אין פתה"ק בלא דם עכ"ד. ועי' בבינת אדם כלל ק"כ סי' כ"ג שהשיג עליו דלפ"ז כאשר ימשמש הבעל באצבע בשעת תשמיש או כשמכניס האבר ג"כ נימא א"א בלא דם ועוד שהרי עיקר הבדיקה בהפסק טהרה שתכניס אצבעה בעומק א"ו דאין זה ענין לפתה"ק שהרי אפי' האבר כשהוא גדול הרבה אינו מגיע רק עד הפרוזדור ולא לחדר כמ"ש התיו"ט כו'. ולכן נ' דאגב שיטפי' כ"כ ולא דק בזה עכ"ד. ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שהביא ד' התפל"מ סי' קפ"ח שכ' שא"א לפתה"ק בלא דם כו' היינו אי נפתח מבפנים אבל מבחוץ ע"י אדם לא כו' והיינו נמי דלא כהנו"ב וכ' על הנו"ב דמלבד זה נ' דאישתמיטתי' ד' הרמב"ם בפי' המשנה ר"פ המפלת שכ' וז"ל שר"י או' שא"א לפה"ק בלא דם מעת שיצא מהרחם דבר א"א מבלי שיצא דם בהכרח עכ"ל. וכ' דהטעם פשוט כו' לדחות ד' המ"ב סי' מ"ט דס"ל דברחם יש תמיד דם בעין בחלל הרחם ולא כן הוא אלא בשעת וסת או סמוך לה דעורקין וגידין סתומין אין שום דם ברחם ע"כ אם נפתח הרחם בד"א אין הכרח שיצא דם משא"כ כשמתפעל הרחם להוציא דבר שבזה פשט ר"י כחכמים שמתפעל ג"כ לפתיחת פיות העורקין שיפתחו אז יזלו דם ויצא עכ"ד. והב"א שם הביא ד' הנ"ש סי' ט' הובא בפלתי ובס"ט שכ' ביושבת על המשבר ואפי' מקודם שחשב על המשבר תיכף כשאחזה חבלים אסורה על בעלה שמא הגיע זמן הלידה אמנם כאשר תפסק החבלים אע"ג שכבר ישבה על המשבר כיון שפסק הוא סי' שהי' חבלי שוא ומותרת לבעלה בלא טבילה אם לא במקום שכבר נהגו להחמיר אין להקל ומפ"ז כ' באשה שמלאו ימי' ללדת ושלחה לקרות חכמה ובדקה אותה ואמרה שעדיין לא נ' כלום דמותרת לבעלה דאפי' חבלים לא הי' לה אע"פ שהחכמה הכניסה אצבעה בעומק מ"מ אין זה ענין כלל ליושבת על המשבר ופשיטא לפתה"ק ולכן יש להתיר בפשיטות לכ"ע עכ"ד. ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קע"ט שכ' להשואל שם כי לעולם לא תגיע אצבע הנשים הן אשה הבודקת עצמה בחורין וסדקים לטהר לבעלה והן המילדת שבדקה לעולם לא יגעו בפה"ק שהוא המקור אלא בבית החיצון ואפי' השמש הדש אינו נוגע אלא סמוך לפה"ק היינו מקור והביא ד' הרמב"ם בפיה"מ ובחיבורו פ"ה הל' ב' ומשהתחיל להתעבר נסגר הפתח ההוא ואין המילדת יכולת להכניס אצבעה לפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פתה"ק שא"א בלא רם עכ"ד. והיינו נמי כד' הנו"ב הנ"ל ולא הביא ד' הנו"ב והביא נמי ד' הנ"ש הנ"ל והביא ד' המנח"י בסולת בלולה והפלתי והס"ט שהשיגו עליו וכ' דכל שפסקו צירים וחבלים איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל כו' וכ' דאף הנ"ש שסיים שם דבמקום שכבר נהגו אי' לא ישנו לא דברו אלא בסתם אבל אם בדקה החכמה ומצאה הפתח סגור כו' אז אפי' מנהגא ליכא עכ"ד. ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ו שכ' נמי באשה שנבדקה ע"י רופא או מילדת אי נתעברה אי צריכה טבילה משום דא"א לפה"ק בלא דם כי יש מחמירין בזה והביא ד' הנ"ש הנ"ל והשיג עליו דל"א אין פתה"ק בלא דם רק כשיצא הולד או ביושבת על המשבר ונפתח הקבר ע"י דחיקת הולד אבל כל שנפתח הקבר בלא ולד ולא יצא דבר ממנה אין בזה חזקה לצאת דם טמא והוכיח כן מד' התה"ד סי' רמ"ו שכ' באשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה ובדקה ומצאה מראה טהור שהיא טהורה לבעלה והביא ד' הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב שכ' שהרחם שהולד נוצר בו הוא נקרא מקור והיא שדם נדה וזיבה יצא ממנה ונקרא חדר הרי דאף שנפתח הקבר ויצא ממנו מראה טהור ל"א אין פה"ק בלא דם וכ' דכן משמע מד' התוס' נדה כ"ב ב' ד"ה לפלוג כו' והביא נמי ד' השאילתות פ' תזריע דפשוט לי' דבולד שלא נגמר צורתו ש א א ין פה"ק בלא דם ומייתי מהא דת"ר יולדת שו"ז עלי' מ' לזכר ופ' לנקבה והרי בזה ל"ח לאורתא לאכול פסחא וע"כ דהיינו מ' ופ' לצורת זכר ונקבה ומני ר"י דאמר זכר למ"א ונקבה לפ"א מ"ד א"א לפה"ק בלא דם קמ"ל דבלא גמר צורת הולד לא מפתח ואפשר לפה"ק בלא דם כו' והאריך בזה וכ' אבל בלא יצא ולד כלל בדיקת אצבע לית דין בושש דאפשר בלא דם וגם במפלת חתיכה כ' הטור סי' קפ"ח דבחתיכה קטנה כשפופרת פה"ק בלא דם והביא ד' הפרישה ס"ק ב' שכ' דבולד קטן כשפופרת יש פה"ק בלא דם והואיל וניתנו הדברים לשיעורין פשיטא שאין לדמות תחיבת אצבע לולד וחתיכה גדולה היוצאים בדוחק מבפנים ולהחזיקה בטומאה ודבר גדול כזה הי' לבעלי התלמוד והראשונים להשמיענו להזהיר הנשים בשעת בדיקתן שלא יעמיקו באצבע עד המקור ויגרמו פה"ק ויטמא אין זה אלא תמהון לבב ואין בזה שום מיחוש עכ"ד ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בפ"ת ס"ק ד' שהביא ד' חשובה מאהבה ח"א סי' קט"ז בתשובת הגאון בעל נו"ב שכ' דמאי דאמרי' אין פה"ק בלא דם היינו אם הקבר נפתח ויצא ממנו דבר גוש כמו ולד או חתיכה כל שאינו דק כשפופרת דק של קש או שילדה רוח אבל כשלא יצא דבר או שיצא דבר דק מאד או משקה ל"א אין פה"ק בלא דם דאל"כ היכא משכחת כלל דם טהור הרי עכ"פ נפתח הקבר עכ"ד הרי דהנו"ב עצמו ס"ל דהיכא שלא יצא דבר או שיצא דבר דק מאד כו' ל"א אין פה"ק בלא דם ואין התשובה מאהבה ת"י ומד' התשובה מאהבה משמע דהנו"ב מיירי דאף אם הרופא פתח פי המקור ע"י כלי אינה חוששת משום נדה אלא דוקא אם יצא ממנה דבר גוש אבל אם לא יצאה ממנה דבר גוש אין סברה לטמא וא"כ אין כאן השגת הב"א על הנו"ב הנ"ל דהא הב"א הנ"ל מיירי שלא יצא דבר גוש שאם יצא דבר גוש היא טמאה אפי' בלא אצבע ובלא כלי וכמבואר לעיל סי' קפ"ח והנו"ב מיירי שיצא דבר גוש ע"כ הוא טמאה אבל אם לא יצא כלום י"ל דאף הנו"ב ס"ל שאפי' ע"י כלי היא טהורה ואין כאן השגה על הנו"ב וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא עולת יצחק סי' קע"א שכ' נמי כן דאין כאן השגה על הנו"ב וכ' להוכיח דס"ל להנו"ב דאף אם הרופא פתח פי המקור ע"י כלי אינה חוששת לנדה היכא שלא יצא ממנה דבר גוש כו' והאריך בזה וכ' שהנשים שהרופא בודק אותן ואח"כ בודקות עצמן ואינן מוצאין מראה דם כו' ואף אם אין מוצאין כלום ג"כ י"ל להקל דבשלמא אם הרגישה שנפתח מעצמה כו' לא על חנם נפתח אע"כ שהדם בקע הפתח משא"כ אם נפתח ע"י כלי כו' וכ' דמד' הב"א הנ"ל מוכח אפכא כו' והביא ד' החו"ד ס"ק א' שכ' ג"כ דהא דאמרי' אין פה"ק בלא דם דוקא כשהפילה איזה דבר דנפתח הקבר כ"כ עד שיצא ממנה אז אמרי' אין פה"ק בלא דם אבל כשנפתח הקבר ולא יצא ממנה אף דם אינו יוצא כו' עכ"ד ובתשובה שאח"ז האריך נמי בזה והביא ד' החו"ד סי' קפ"ח ס"ק ג' והק' מחולין ע"א האשה שמת ולדה כו' ואם אנו או' שגם ע"י גרם מבחוץ צריך לצאת דבר גוש ניחא כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ועי' בשם אר"י ח"א בתשובות הנוספות סי' י"ט שכ' נמי לענין רופאים שמקלחים בביה"ר לרפואה ע"י כלי הנעשה לזה וכ' דמתחלה חשש להחמיר מחמת פה"ק ע"י הקילוח כו' הנה זה חשש רחוק כו' ובהא דסי' קפ"ח וסי' קצ"ד מבואר דדוקא אם יוצא דבר גוש בפה"מ אז אמרי' א"א לפה"ק בלא דם והביא ד' התשובה מאהבה הנ"נ שכ"כ הנו"ב בעצמו שם ולכן אין שום חשש להחמיר בזה כלל וכ' דגם פה שכיח הרבה דבר זה בנשים שמקלחים ברחם לרפואה ואני מתיר בפשיטות רק אני שואל אם אין השפופרת שמקלחים בו ארוך ואם אין נכנס עד פי המקור לפותחו כי בזה יש לחוש אשר השפופרת נכנס במקור א מו דבזה יש להחמיר כהנו"ב כי שיעור השפופרת צריך להיות דקה מן הדקה דאז אין לחוש לפה"ק כו' ואין אנו בקיאים בשיעור זה כו' וכבר נודע לי אשר גוף השפופרת שמכניסים אינו ארוך כאצבע ואיני נוגע אפי' במקור כלל ומעולם אני מטהר הנשים האלה לבעליהן ולא עלה בלבי, מעולם לחוש בזה אשר ע"י הקלוח יהי' נפתח המקור כלל ואין שום טעם להחמיר בזה בחנם עכ"ד הרי שכ' בפשיטות להקל אף ע"י כלי ועי' בעונג יו"ט סי' פ"ד שכ' נמי להקל בכה"ג וכ' דמנהג הרופאים שמכניסים פי המקור לתוך השפופרת ועי"ז בודקים אם יש מכה במקור ואין נפתח המקור כלל ע"י השפופרת והאריך בזה ועי' בס' דברי מלכיאל ח"ב סי' נ"ו שכ' נמי להקל בכה"ג והביא נמי ד' העונג יו"ט וכ' ע"ד דאף אם נפתח המקור יש להקל בכה"ג והאריך הרבה בזה ועי' בס' אורח לחיים חיו"ד סי' י"ז מ"ש ע"ד הנו"ב והביא נמי ראי' מד' המשנה הנ"ל האשה שמת ולדה כו' דלא כהנו"ב דלהנו"ב האשה טמאה משים דפשטה חי' את ידה ונפתח רחמה וא א לפה"ק בלא דם וכ' מתחלה לדחות ראי' זו עפ"ד הגאון רע"א בתשובה סי' קנ"ח כו' ואח"כ הק' מ"ד הגאון רע"א כו' והאריך הרבה בזה ופ' להקל ועי' בפ"ת לעיל ס"י קפ"ז ס"ק נ"ג מה שהביא בשם הפ"מ משמע נמי דיש להקל בזה ואף בכלי טהורה ועי' בשו"מ מהדורא תליתאה ח"ב ס"י שהשיג נמי על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ואינו ת"י וכן נ' עיקר לדינא דאף ע"י כלי יש להקל ולטהר וכעת ראיתי בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' ל שכ' באשה שאמרה המילדת שהכניסה אצבעה בעומק הרבה כו' דראוי להחמיר לכתחלה בחשש אי' כרת מאחר ששיעורים לא נתבארו בש"ס והאריך בזה יעוש"ה ומ"מ נ"ל הקל וכמ"ש ועי' בס' ועד חכמים בקונטרס דרך תשובה סי' ל"ז ל"ח שהאריך הרבה בזה ופ' להקל ועי' בס' זכרון יעקב סי' י"ג מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ז כמין דגים כו', עי' בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' ל"ב שכ' דלכאורה לשיטת רש"י דס"ל דמש"ה החמירו רבנן לטמא כתם אף בשלא הרגישה דדילמא ארגשה ולא אדעתה כו' אף דפסק דעכשיו החמירו שלא לבעול על דם ימי טוהר כו' מ"מ אם מצאה כתם בימי טוהר מותרת לבעלה כיון דאף אם ארגשה טהורה מדאורייתא בימי טוהר רק כשידעה שהרגישה החמירו אבל מנ"ל שהחמירו למיחוש לארגשה ולאו אדעתה כיון דליכא חשש דאורייתא וכ' דאם נאמר כן יש ליישב קושי' הס"ט סי' קצ"ד ס"ק י"א כו' והניח דין זה בצ"ע יעוש"ה:

סעיף ח

ח המפלת טומטום עי' בימי נדה מהדו"ת שם שהניח בצ"ע דאמאי לא העתיקו הטור והמחבר דין זה דאפי' טומטום כו' ויפה תי' בשמלה ס"ק דהטור והמחבר סמכי א"ע על מ"ש לעיל בסמוך דהמפלת דמות בהמה חי' ועוף ושליא שאינה קשורה נותנין לה ימי טומאה של נקובה בשביל ס' ולד השליא שנמוח ואע"פ שהנדמה הוא זכר ול"א מדהאי זכר האי נמי זכר וממליא מובן דה"ה לטומטום כו' ולא הוצרכו לכפול הדברים אבל תנא דמתני' דלא תני מקודם הך חידוש הוצרך למתני' גבי טומטום ואנדרוגינוס עכ"ד:

סעיף ט

ט הרגישה כו'. עי' בס"ט ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הרמב"ם והטור שהשמיטו הדין דחוששין שמא הרחיקה לידתה והאריך בזה ועי' בימי נדה בחידושיו כ"ט א' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יא

י טמאה לידה. עי' חו"ד בחידושים ס"ק י"ב שהביא ד' הטור שכ' ואין נותנין לה ימי טוהר עד שיולד וכ' ולדידן אין נפקותא בזה שאין בועלין על דם טוהר בלא"ה עכ"ד. ועי' בשמלה ס"ק ט' שהשיג עלין דהא איכא נפקותא לזמן הטבילה ומ"ש שם עוד בזה יעוש"ה:

סעיף יד

יא יוצא דופן. עי' בפלתי ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה ומ"ש הפלתי ע"ד הרמב"ם פ"ז מהל' א"ב הל' ט' והאריך בזה. ועי' בס"ט ס"ק כ"ז מ"ש בזה ולבסוף הביא ד' הפלתי שכ' דאף דלא יהבי' ימי טוהר בהוציא אבר א' אלא מעת שיצא רוב הגוף או הראש מ"מ לחומרא מנינן ימי טוהר מראשון לענין זה דשלמו לה ימי טוהר מעת שהוציא אבר א' וכ' עליו דאין זה מוכרח די"ל דאף שאמרו חז"ל הוצאת אבר א' מקרי לידה מ"מ לא אמרו שתבטלו בזה הלידה דאורייתא שאף שהוצאת אבר א' מקרי לידה מ"מ הוצאות הראש או הרוב ודאי דלידה מקרי ועשאו כאלו ילדו ב' ולדות דיהבי' ימי טוהר משני וטמאה ג"כ מלידה ראשונה כו' עכ"ד. ובאמת כדין זה הוא מחלוקת הראשונים הובא בשמלה ס"ק ט' דבה"ג כ' וז"ל ואיתתא דיתבא על מתברה ואפיק ולד ידי' והדר עילה ולא ילידה עד למחר כו' ולענין ימי טהרה חשבי' לה מההוא יומא דאפיק ולד י"ל לחומרא עכ"ל. והיינו כהפלתי הנ"ל והרשב"א בתוה"ק כ' וז"ל הוציא העובר את ידו והחזירה כו' נולד מונין לה ימי טומאה וימי טהרה משעה שיצא רובו או ראשו עכ"ל והיינו כהס"ט ולא ראו הפלתי והס"ט הנ"ל ד' הבה"ג והרשב"א הנ"ל:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה