יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות נדה · סימן קפח
סעיף א
א מראה שחור. עי' במי נדה שנסתפק אם נמצא מראה שחור אך אינה שחורה כדין אם הוא טמא או לא דלכאורה נ' דכיון דנדה וריאה שוין הם כו' ובסי' ל"ח מבואר דכל כאינו שחור כדין כשר א"כ ה"נ הי' ראוי להיות טהור ואח"כ דחה דלא דמי לריאה דשם כל שאינו שחור ממש נחשב בכלל מראה אדום והוא כשר בריאה אבל כאן מה בכך שאינו כדיו אדום הוא רק שנלקה קצת והוא טמא וכ' דבש"ס נדה מבואר דאינו אסור רק בשחורה כדיו מיהו בתב"ש לעיל סי' ל"ח מבואר שלדידן אסור בכל גווני בנדה כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק א' שהביא ד' הס"ט כאן סוף הסי' שחולק ע"ד התב"ש והביא ד' הס"ט סי' ק"צ ס"ק נ"ב דנ' מדבריו דלא סמך על דעתו רק בכתמים דרבנן אבל בראי' גמורה או ע"י בדיקת העד נטה להחמיר כהתב"ש כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דהעיקר דלדידן כל מראה שחור טמא ואפי' דיהה מן הדיהה כו' עכ"ד:
ב הירוק. עי' ט"ז ס"ק א' שכ' דכ"ש הלבן כו' ולכאורה תמוה הא מבואר כן בד' המחבר דלבן כשר וצ"ל דכונתו כמ"ש בפרמ"נ במק"ז ס"ק א' דכונת הט"ז להורות דבמראה לבן אין בו שום פקפוק דודאי טהור לכ"ע ואינו דומה לירוק כזהב שנחלקו בו עקביא ורבנן וכונתו לחזק בזה מ"ש אח"כ להשיג על הב"ח דאין להחמיר כלל במראה לבן. עוד הביא הט"ז ד' הב"ח שכ' דלא יורה במראה לבן ירוק עד שיתייבש והק' עליו ד' קושי' ועי' בחו"ד ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובמקמ"ח ובמי נדה מהדו"ק ומהדו"ת ובפרמ"נ שם מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריכו בזה ועי' בש"ך ס"ק ג' שכ' ע"ד הב"ח הנ"ל דאין נוהגין כן דאחזוקי ריעותא לא מחזיקין כו' וכ"כ המנח"י ס"ק ג' כהש"ך והט"ז והביא ראי' מריש ברכות דאמר דוד לא חסיד אני כו' ועי' בס"ט ס"ק ב' שהביא ראי' דלא כהב"ח מד' הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' י"ב שכ' וז"ל ובעת שיראה מיד יטמא או יטהר עכ"ל מדכ' מיד יטמא מבואר דלא כהב"ח עכ"ד. ועי' בפרמ"נ שם שדחה ראי' זו דהרמב"ם שם קאי אמ"ש קודם לזה שצריך שיראה בחמה ולעשות צל בידו וכדומה שארי אזהרות וע"ז כ' הרמב"ם דאם לפי ט"ע שלו הוא בבירור טהור או טמא א"צ לכל האזהרות הנ"ל רק בעת שיראה מיד לטמאו ואפי' אם הוא בלילה וכדומה אך אם נסתפק לו מה היא אז צריך לכל האזהרות הנ"ל זהו כונת הרמב"ם ואינם ענין כלל לד' הב"ח עכ"ד ועי"ש עוד בס"ט שהביא ד' הח"צ סי' מ"ו שכ' דאפי' אם ראה המורה כשהוא לח והי' לו מראה טהור ואח"כ כשנתייבש נמצא מראה טמא לא מטמאינן לה דאל"כ אין זה דרכי נועם שהרי אתה מתירה וזו הולכת ושמשה עם בעלה ונתעברה ואח"כ תמצא בקצוות הכתם אדום ותטמאנה והרי בנה ובן בנה בן הנדה וכי זה דרכי נועם אלא תלי' שינוי האויר עם הבגד גרמי להתאדם כו' והביא דהשבו"י ח"ב סי' ע"ד חולק עליו בזה וכ' עליו ומיהו אין ראיתו מוכרחת עכ"ד ועי' בחו"ד שם שהביא ד' הח"צ וכ' דהדין עמו כו' ועי' בפרמ"נ שם מה שתמה ע"ד הח"צ דלדבריו יקשה בכ"מ דאזלי' בת"ר או חזקה כמו ביבום קטן וקטנה וכן בשארי עריות או בדיני טריפות ניחוש שמא יזדמן נגד הרוב או החזקה ונמצא זה פגע בערוה או בכל טריפות וכן בההיא שהביאו הט"ז והש"ך מלעיל סי' נ"ג דלא מחזקי' ריעותא והרי התם אם יזדמן שיקח א' מהם וישלקינהו וישתנה מראיהן ונמצא שאכלו טרפה ועוד גדולה מזו אשכחן בפא"ט נ"א א' בההיא דשדרן כרעי בתרייתא כו' דפ' הלכתא כרב יימר חוט השדרה ל"ש א"ו דמאחר דמה"ת אזלי' בת"ר וחזקה אין אנו אחראין לחוש כלל להמיעוט ואמרי' דודאי לא יהי' כן ואם לפעמים יזדמן כהמיעוט יצא מן הכלל והתורה לא דברה רק על הכלל ובכלל דרכי' דרכי נועם וכ"כ אמרי' כאן דל"ח שמא יתאדם אחר היובש דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' ומעמידין אותה בחזקת טהרה ואמרי' דודאי לא יתאדם אח"כ ול"ד כלל להא דיבמות פ"ז ב' שהביא הח"צ ראי' משם דשם החשש היא על להבא שמא ימות הולד וזה ידוע דעל להבא ליכא שום חזקה דכל אדם מעותד למוח וע"כ אמרי' בגיטין כ"ח ב' דשמא ימות חיישי' כו' ולדעתי ד' הח"צ תמוהין בזה מאד כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דעוד נ' דאף החולקים על הב"ח לא פליגי רק באשה טהורה שבדקה כו' דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' אבל אשה נדה שמתחלת לספור ז"נ שהיא בחזקת טמאה וע"י בדיקה זו מחזקי' לה בטהרה א"כ צריכה לידע בבירור שפסק דם המקור י"ל דכ"ע מודו להב"ח דאם מצאה ירוק כזהב שלא תסמוך עליו בעודו לח ותמתין עד שיתייבש וכן אם מצאה מראה לבן ורחצה בחמין מקודם צריכה המתין עד שיתייבש דכאן ל"ש הסברא דאחזוקי ריעותא כו' דאדרבה היא בחזקת טמאה וצריך אתה לאחזוקה בטהורה עכ"ד ועי"ש עוד במי נדה מהדו"ת שדחה נמי הוכח של הח"צ הנ"ל מכח דרכי נועם כו' וכ' ומיהו אף לד' הח"צ היינו רק אם היא בחזקת טהורה אז מותרת מטעם דרכי' דרכי נועם כו' אבל היתה בחזקת טומאה ובאה לפסוק בטהרה בזה נ' דמוקמי' לה בחזקת טומאה ובעי' שנודע בבירור שפסקה מעיינה אבל בלא"ה טמאה דחיישי' שמא הי' אדום תחלה ונלקה וכעת חזר לקדמותן כו' והיינו כד' הפרמ"נ הנ"ל ואח"כ כ' דמד' הגמ' נדה כ' ב' דקא' רבי ההוא אפוכי מפכי מוכח דיתכן להיות כתם נהפך למראיתו פעם כך ופעם כך ולכך נ' דאם בא כתם לפני חכם יטמאו ואח"כ בא לפני חכם אחר ונ' לו שהוא טהור ממש אל יורה בו להיתר דאף דקי"ל דבטעה בדבר משנה יכול להתיר ואף אם הוי מאה שהדין פשוט שהוא מותר אל יורה בו דאפשר נשתנה אח"כ וכן אל יוציא לעז על חכם שאסר שהורה שלא כדת כי אין לו לתופסו על כך כי מסתמא המורה כדין הורה והכתם הוא שנשתנה ור"מ שהתיר היינו כדמשני דאמרה לו דכל יומא הוי מטהר רק דעתה חש בעינו ומאי דלא פריך הש"ס מזה רק מחכם שאסר היינו דלפי הס"ד לא ידע עדיין שכתם דרכו להשתנות ולא מצי פריך מזה ולכך פריך מחכם שאסר ולפי מה דמשני א"ש גם זה אבל ודאי לפי המסקנא אף בענין דבעלמא בחכם שאסר רשאי השני להתיר בדם וכתם ל"ה כן דדלמא נשתנה ואין להוציא לעז על החכם שטמא וכ' עוד דאף הח"צ הנ"ל אינו מיקל רק בכתם אבל בראתה ממש ונשתנה לאודם אף הוא מודה להחמיר כו' עכ"ד ועי"ש עוד במי נדה י"ט א' וכ' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב אין סומכין. עי' מנח"י ס"ק ה' שכ' דאם האשה מביאה דם הראשון ואומרת זה שהוא כזה יטהר לי פ' חכם דנאמנת כו' אך הק' מ"ז מסוגיא דס"פ כל היד כו' והניח בצ"ע ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' בש"ך ס"ק ז' שהביא ד' התוס' ס"פ כ"ה דיכול לראות דמי אשתו ועי' במי נדה מהדו"ת מה שהק' ממגילה י"ג ב' דקא' שם כו' אר"י מלמד שהיתה מראה דם נדה לחכמים ולמה לא קא' שהיתה מראה למרדכי כו' ומזה מוכח שאסור להראות לבעלה דם נדה שלא כדעת התוס' ואח"כ דחה זה וכ' דאדרבה מד' הגמ' מוכח כד' התוס' הנ"ל והאריך בזה כ' דמזה ראי' לדעת רש"י דמחזיקין מאי' לאי' ובסי' י"ח כתבתי דדוקא אם היא בחזקת טהורה מותר לבעל לראות דמי אשתו אבל אם היא בחזקת טמאה אסור לבעל להורות לה א"כ י"ל כיון דהיתה טובלות מחיקו של אחשורוש מוכח דבלא טבילה אסורה לו א"כ הוי אתחזק איסורא לו וכיון דהוחזקה לו באי' מחזיקין מזה לאי' נדה ולכך נחשב לו אתחזק אי' שוב אסור לו להורות לה ולכך שאלה לחכמים ולא למרדכי עכ"ד ועי' בחכ"א כלל ק"ט בבינת אדם שם סי' ג' שכ' נמי דאם הוי הוראה בטבילה דהוי אתחזק אי' שהרי בודאי היא טמאה וטבילה הוי דומיא דשחיטה ממש וא"כ אסור להורות עכ"ד ועי' לעיל סי' י"ח ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ז' שהביא ד' התב"ש לעיל סי' י"ח שכ' דהיכא שהוא נוגע אין לו להורות בספי' והק' דלכאורה הוא סותר לד' התוס' הנ"ל וכ' דמה"ת אפי' נוגע נאמן באי' ואפי' אתחזק אי' ומדרבנן אין נוגע נאמן אפי' לא אתחזק אי' מטעם חשד רק בעלים על שלהם נאמנים אפי' באתחזק דבכה"ג לא גזרו חז"ל ואם הוחזקה בכשרות נאמן אפי' לאחרינא כו' ומעתה גם כאן נאמנת אפי' באתחזק דאיהו נחשבת בעלים בזה וכ"כ נאמר בדידי' עכ"ד:
סעיף ג
ג שנעקר מקור. עי' חו"ד בחידושים ס"ק ח' שכ' ובענין החולי שקורין סארפאל דהיינו שהמקור ירד לפרוזדור החמירו האחרונים ונ' דדינה כמכה שאין ידוע אם מוציאה דם עכ"ד ואבאר ענין זה הנה בנדה כ"א ב' איתא בעא מיני' ר"י מר"ז הרואה דם בשפופרת מהו כו' לימא שפופרת תנאי היא כו' אלא דפלי פלויי איכא בינייהו כו' אמר אביי בשפופרת כ"ע ל"פ דטהורה כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה כו' רבא אמר דכ"ע אין דרכה כו' והכא באשה טהורה ומק"מ טמא קמיפלגי כו' וכ' רש"י ד"ה כ"פ וז"ל ודפלי פלויי דת"ק הבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמא דהא בבשרה קרינן בה ורבנן בתראי סברי אפי' פלי פלויי טהורה דאין זה דם נדה דאין דרכה כו' עכ"ל והתוס' ד"ה כ"ה הק' על רש"י וז"ל דא"כ השתא אין דרך לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם נדות לא הוי כההיא דאין דרכה לראות בשפופרת דהתם הוי דם נדות מהמקור אלא שאין דרכה לראות באותו ענין וי"ל דפליגי בחתיכה העשוי' כמין שפופרת והוי חציצה בין דם לבשר דת"ק מטמא דדרכה לצאת בענין זה ורבנן סברי אע"ג דדם נדות הוא אין דרכה לראות בענין זה ואין זה דם נדות דקא' רבנן ה"פ אין זה דם נדות שטמא הכתוב אבל בפלי פלויי גם רבנן מטמאין כיון דדם נדות הוא ונוגע בבשרה עכ"ל. ולפ"ד רש"י נ' דהרואה דם בשפופרת טהורה לכ"ע והגם שהוא דם נדות ודאי והרואה דם בחתיכה היכא דשיעא טהורה ג"כ לכ"ע והיכא דפלי פלויי והדם בבקעים לאביי פליגי בזה ר"א ורבנן ר"א מטמא בכה"ג דכיון שהדם נוגע ברחם ליכא חציצא ורבנן מטהרין אף בכה"ג דאמרי' דאין זה דם נדה רק דם חתיכה ולפ"ז אם הי' ידוע לנו בודאי שהוא דם נדה הרי היא טמאה אפי' לרבנן ולרבא גם לר"א טהורה אפי' בפלי פלויי ול"פ רק אם הדם טמא זהו שיטת רש"י הנ"ל ושיטה הב' הוא שיטת התוס' ס"ל דאם ראתה בשפופרת או בחתיכה דשיעא והדם ומבלע בחתיכה טהורה לכ"ע והיכא דפלי פלויי והדם בבקעים טמאה לכ"ע דד"נ הוא וליכא הפסק בין דם לרחם כ"פ אליבא דאביי בהא פליגי בחתיכה דשיעא ויש בתוכה חלל כמו שפופרת והדם אגור בתוכה לר"א טמאה בכה"ג ולרבנן טהורה ולרבא טהורה לכ"ע ועי' בפרמ"נ בפתחי נדה חקירה ו' ובצ"צ חיו"ד סי' קכ"ט מ"ש ליישב קושי' התוס' ומ"ש בשיטת התוס' והרמב"ן והרשב"א שם והאריכו הרבה בזה יעוש"ה והרא"ש שם סי' ב' הק' נמי על שיטת רש"י וכ' וז"ל ופי' הר"ש מקוצי דבהא פליגי דר"א ס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכיון שראתה כדרך שנשים רגילות לראות טמאה ורבנן ס"ל אין דרכה כו' ואע"ג דפלי פלויי וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות טהורה אע"ג דהוי דם נדה ודם נוגע בבשרה ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא דדרשי' בבשרה ולא בשפופרת ר"א ס"ל דממעטי' שפופרת מטעם הפסקה וכן חתיכה היכא דאין הדם נוגע בבשרה אבל אי פלי פלויי קרינן שפיר בבשרה ורבנן ס"ל טעמא דממעטי' שפופרת משום דאין דרכה של אשה לראות דם בכך וכן חתיכה נמי אפי' אי פלי פלויי לפי שאין דרך הנשים לראות כך והא דקא' רבנן אין זה דם נדה ה"פ אין דרך דם נדה רגיל לבוא בזה הענין וכן עשה מעשה ר"ש באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר הי' נופל לה בביה"ח וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך עכ"ל. והובא בטור ולפ"ד הרא"ש והר"ש אפי' ידוע שהיא דם נדה גם פלי פלויי דליכא חציצה אפי"ה היא טהורה משום דאין דרך ראי' בכך וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות הרי היא טהורה ועי' במעדני יו"ט שם אות ע' שהק' דאף לפירש"י במעשה דר"ש נמי טהורה היא ולא הי' צורך לר"ש לתלות טעמא שכיון שאין דרך נשים לראות כך אלא שאין זה ד"נ דהמקור עצמו אינו דם כו' וגם קשה דהשתא לא נפ"מ מידי לפירש"י ופי' בר"ש וא"כ למה הוצרך כלל להביא פי' של ר"ש כו' אבל משמע ודאי דנפ"מ לענין דינא כו' ולכן נ' דה"ט דהטור ור' ירוחם שהוסיפו לכתוב בהך עובדא דלא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותן החתיכות הי' בביה"ח והיינו שהיתה רואה דם ממש והשתא לפירש"י הא ד"נ הוא וטמאה אבל לפי' ר"ש כיון דמשום הני חתיכות שבביה"ח היא שרואה אין דרך נשים בכך ומש"ה טהורה ודלא כדדחה הב"י ד' הטור בזה כו' עכ"ד. ועי' בדברי חמודות שם אות ב' שהביא ד' הב"י שכ' דעובדא דהר"ש מיירי דהיתה רואה דם בחתיכה כו' אבל אם היתה רואה דם להדיא בלא חתיכה בהא לא איירי ואפשר דכל כה"ג טמויי נמי מטמא לה כו' והק' עליו דא"כ דמיירי דראה דם בחתיכות אף לפירש"י טהורה כו' והביא נמי ד' הרמ"א והשיג עליו ועי' בס"ט ס"ק ד' מ"ש ליישב ד' הב"י דלפירש"י אינה טהורה רק מפאת דתלי' שאין זה ד"נ הא אם הי' ד"נ היא טמאה לדעת רש"י. ומעתה בשלמא בעובדא דש"ס שהפילה חתיכה שפיר י"ל דאין זה ד"נ אלא דם חתיכה ומטעם דאין דרכה כו' אבל בעובדא דהר"ש שנעקר מקורה והחתיכה הוא מהמקור עצמו א"כ ודאי שהדם שבה הוא ד"נ ממש לדעת רש"י היא טמאה משא"כ לפי' הר"ש אפי' הוא ד"נ ממש היא טהורה משום שאין דרך ראי' בכך וע"כ שפיר כ' הב"י דכ"ז אינו רק בדם שבתוך החתיכה או בבקעים שבחתיכה אבל אם רואה דם להדיא שפיר י"ל שהוא דם מקור והיא רואה ראי' טבעית כדרך שהנשים רגילות לראות כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שכ' עליו אך לפ"ד דבחתיכה זו ודאי יש בה דם ועכ"ז מטהרי' לה משום דאין דרך ראי' בכך א"כ היא גופי' תקשי מ"ט לא נתלי הדם שהוא מדם החתיכה והרי היא טהורה וכי גרע זה ממכה הידוע שמו"ד דתלי' בה לכ"ע כו' וה"ה כאן מאחר שודאי יש דם בחתיכה והוא דם טהור ע"פ הדין א"כ נתלי הדם שהוא רואה להדיא בדם חתיכה והביא ד' מהר"ם לובלין סי' קי"א מה שתמה על הב"י בזה וכ' ליישב ד' הב"י והאריך בזה וגם הביא ד' הב"ח והד"מ והט"ז ס"ק ה' והאריך הרבה בזה ובסי' זה במק"ז ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בס"ט ובבאר יעקב ובצ"צ שם ובתורת יקותיאל בתשובות שבסוף הס' סי' ת' מ"ש בד' הב"י והד"מ והב"ח והט"ז בפי' הר"ש הנ"ל והאריכו הרבה בזה יעוש"ה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' מ"א מ"ש בד' הב"ח והט"ז כו' ומ"ש ליישב קושי' הד"ח הנ"ל ובסי' מ' שם מ"ש בד' הרמב"ם והר"ש הנ"ל ובסי' ל"ט שם מ"ש בד' הרמב"ן נדה כ"ב א' והאריך בזה ועי' בס' משרת משה על הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב מ"ש ע"ד הב"י והרמ"א והט"ז ומ"ש ליישב קושי' הד"ח הנ"ל ומ"ש ע"ד רש"י והתוס' והרמב"ן והר"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ובדעת הרמב"ם הנה הרמב"ם כ' בפ"ה מהל' א"ב הל' י"ג וז"ל המפלת חתיכה אע"פ שהיא אדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ואפי' נקרעה החתיכה ונמצאת מליאה דם ה"ז טהורה שאין זה ד"נ אלא דם חתיכה ובהל' י"ד כ' וז"ל הפילה חתיכה קרועה ודם אגור בתוכה טמאה הפילה כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אם הי' מראה דברים אלו אדום תטיל למים פושרים אם נמוחו ה"ז טמאה שדם הוא וקפה וכל הרואה דם יבש טמאה ואם שהו בפושרין מעל"ע ואח"כ נמוחו ה"ז ס' טמאה לא נמוחו מעל"ע הרי אלו ממכה וטהורה היא כו' ובהל' ט"ז כ' וז"ל האשה שהכניסה שפופרת בפרוזדור וראתה הדם בתוך השפופרת טהורה שנא' דם יהי' זובה בבשרה עד שתראה בבשרה כדרך שהנשים רואות ואין דרך האשה לראות בשפופרת עכ"ל. והתוי"ק שם האריך וכ' שדעת הרמב"ם כהרשב"א והחילוק בין פלי פלויי או לא ומשום שאין זה ד"נ ולפ"ז בחתיכה הבאה ממקור הי' פשוט אפי' בלא פלי פלויי ג"כ טמאה לרבנן דקי"ל כותי' כיון דלדידהו לא קי"ל הלימוד דבבשרה והשיג על המגדול עוז שם כו' ותמה על הטור וב"י שפ' כהר"ש והרא"ש לטהר אפי' בחתיכות הבאים ממקור ודם בבקעים משום שהם פי' דפלוגתא דת"ק ורבנן בפלי פלויי וטעמא דרבנן דמטהרי משום דאין דרך אשה לראות כן אפי' בפלי פלויי ולכן אפי' בחתיכה הבאה ממקור טהור ולא הביאו כלל הפוס' הנ"ל הרמב"ם והרשב"א דלפ"ד בפלי פלויי טמאה אפי' בחתיכות דעלמא ובחתיכות ממקור טמאה אפי' בלא פלי פלויי ולענין חתיכות הבאים ממקור ופלי פלויי גם רש"י ותוס' מסכימים לדעתם לרש"י משום שחתיכות הבאים ממקור ל"ש הטעם משום דאין זה ד"נ ולהתוס' דהטעם דרבנן משום דאין דרך לראות בכך אבל בפלי פלויי טמאה לכ"ע וכיון שעמדו ההוראה מסכימים לזה לדעת א' איך לא הביאו דעתם כלל והביא ד' הש"ך ס"ק ח' בשם הב"ח כו' וכ' דזהו כונתו כו' והאריך בזה יעוש"ה. והיינו דלא כהר"ש הנ"ל ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' מ"ב שכ' נמי דהרמב"ם ס"ל דלא כהר"ש והאריך בזה. ועי' בס"ט שם ובב"א בסי' מ' שם שכ' דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן והאריכו בזה. אך המשרת משה שם כ' די"ל דהרמב"ם ס"ל כהר"ש הנ"ל וכ' די"ל דגם רש"י ותוס' ס"ל כהר"ש והאריך הרבה בזה. וגם הצ"ל שם כ' די"ל דהרמב"ם ס"ל כהר"ש ועי' בפרמ"נ שם מ"ש בדעת הרמב"ם והאריך בזה, ועי' בפלתי ס"ק ב' מ"ש ע"ד הב"י והד"מ בפי' הר"ש והאריך בזה. וכ' דלכן ברור דהנידון בהר"ש הי' כמו דשכיחי כעת בנשים כי הרחם עומד למעלה בפרוזדור והוא מתקבץ כמו המסס ובה"כ וכשנחלשה האשה נפשטו הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש בו פה כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם הדם יוציא והוא מהרחם אבל שלא במקומו כי הרחם וחדר שבו הדמים למעלה מהפרוזדור ובזה קצת מרחם נופל למטה בתוך פרוזדור וקוראין אותו פארפאהל כי קצת מהרחם נופל למטה ומשם הדמים יוצאים וזה הי' נידון הר"ש וכך דבריו שנעקר מקור שלו דהיינו שהוא למעלה ונעקר עד שחתיכה הימנו נשתרבב ונפל למטה בביה"ח אבל הי' הכל בחיבור עם הרחם ולא שנעקר ונפרד ממנו כאשר חשבוהו הב"י והד"מ רק מהרחם קצתו נשתרבב וירד למטה בביה"ח ומשם זב הדם ואין כאן מכה ברחם כלל כי אם חולשת הרחם שנתפשטו קמטיו וחדריו ומ"מ כ"ז שלא חזרה לבריאותה וחזר הך חתיכה למקומו כל דם שתראה משם טיהר ר"ש שאין דרך ראי' בכך והראי' נכונה צ"ל למעלה מביה"ח אבל שיהי' הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם אין דרך ראי' בכך וחתיכות בשר לאו דוקא רק צ"ל וחתיכה כו' וכן בטור אין כאן דקדוק כו' ובר' ירוחם כ' להדיא שאותה חתיכה בביה"ח הרי דמיירי מחתיכה חדא והיינו כמ"ש דרחם נתפשט קצת הימנו למטה ומשם ראתה דם ואין זה ענין למכה ופשיטא דל"ש כאן הטלת מים דאין כאן חתיכה נפרד כלל ודחי' לגמרי יצאו מהאשה הנ"ל וגם ל"ש כאן א"א לפה"ק בלא דם כו' כי אין זה כלל פתה"ק כי הרחם סתום כמו מקודם רק ירד מלמעלה למטה ומשם היא רואה ובעת התשמיש הרחם חוזר קצת למעלה לרב חימום והשמש דש עד מקום ההוא וזה שכיח עכשיו אצל הנשים ולפ"ד הנ"ל יש להם תקנה כו' ואף כי יש לפקפק בזה כי מי יאמר באי' חמור ד"נ לסמוך אהרא"ש במקום דרש"י ותוס' חולקים מ"מ נתתי אל לבי לטהר אשה כזו בבודקת ומוצאה בלא הרגשה הואיל ובלא"ה כו' דעת הר"מ דבעי' דוקא הרגשה גמורה אפי' בבדיקה ד"ת וסמכתי בצירוף שניהם והוא במקום עיגון והקלתי ובפרט כי נראין ד' הרא"ש כי לפי' התוס' קשה קושי' מהרש"א כו' עכ"ד. ועי' בשו"ע מהרש"ז ס"ק ט' י' שהאריך בזה והביא ד' הפלתי הנ"ל וסיים ומ"מ בשעת וסתה אין להקל כלל ועי' בבאר יעקב שם שהביא ד' הפלתי והאריך הרבה בזה ופ' דיש להתיר בפאראפאהל וכהפלתי ועי' במעיל צדקה סי' ל"ד מ"ש והאריך בזה וכ' לפרש עובדא דהר"ש דמיירי שנפל וניתק מקורה לחוץ והיינו נידון הפארפאהל ומ"ש וכמין חתיכות בשר צ"ל כמין חתיכה בשר כו' ואתי לאשמועי' דכה"ג יש לטהר אפי' אם תראה דרך מקורה למטה כיון שהוא בביה"ח ואין דרך אשה להיות רואה כן וצריך לאשמועי' מאי דלא אשמועי' מהאי עובדא דר"ל בנדה דאי משם ה"א דוקא שאין שם דם עם נפילת המקור ולדידי' קמ"ל דאפי' רק שיוצא דרך המקור טהור שאין דרך נשים לראות כך ואי מהמקשה י"ל דמיירי בלי דם וטמאה טומאת ערב מפני שנוגעה במקור שינא לחוץ וכ' דלפ"ד אלו יהי' הדין במכה כזו של יציאת המקור כל דם שיצא ממנה טהור ואיהו גופי' עובדא דהר"ש והיינו כד' הפלתי הנ"ל אך כ' אכן מי יקל ראשו לכוון הלכה ע"פ פי' מה שלא פי' הראשונים ונ' כיון דבעובדא כזה אין דרך שיצא ג"כ דם מהמכה אלא דרך הרחם הנדחק והוא למטה ויוצא דמו מפיו והרי שמו עליו מה לי הכא מה לי התם ומקרא מלת הוא יען השפך וגו' ומי יאמר שאין דרך אשה להיות רואה כך ואולי נטייתה למטה מרבותא דאם הוא כדרכה לנטות כו' עכ"ד. ועי' בס"ט שם מ"ש והאריך הרבה בזה. והביא לבסוף ד' המע"צ וכ' עליו דדבריו נכונים אך מאן ספון לחלוק על הטור ור' ירוחם שלא הבינו כן וכמ"ש המע"צ בעצמו והטוב לפני אלקים ימלט מזה אך במקום עיגון אין ברירה וקשה גירושין עכ"ד. ועי' במשכי"ע שם שכ' דעיקר ההיתר של הפארפאהל ע"פ ד' הר"ש הנ"ל כו' וקשה הדבר לסמוך ע"ז למעשה דהא לפי פירש"י כו' וגם לפי' התוס' כו' וא"כ בנ"ד שהמקור עצמו נעקר והיוצא ממנו בלי חציצה מנ"ל להקל לפי ששינתה דרך נשים אטו גרע מפלי פלויי וא"כ לפ"ד רש"י ותוס' אין מקום להקל וגם להרמב"ן ור"ן כו' עכ"פ בד"נ וליכא חציצה טמאה לכ"ע ובנ"ד אין כאן חציצה כלל כו' וכיון שלדעת רש"י ותוס' ורמב"ן ור"ן אין להקל בזה קשה הדבר להקל עפ"ד הר"ש והרא"ש וגם דעת הרמב"ם אינו כן כו' ולפי פרי' בנ"ד דליכא חציצה לכ"ע טמאה אף ששינתה דרך הנשים וא"כ כיון שלדעת רש"י ותוס' והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן אין צד היתר ברואה שלא כדרך הנשים כל שידוע שהוא ד"נ רק היכא דאיכא חציצה דפליגי בזה אבל אי ליכא חציצה אין להקל א"כ קשה הדבר מאד לסמוך למעשה עפ"ד הר"ש והרא"ש אף אי נימא שכונתם על נ"ד כו' וסיים היוצא לנו מכ"ז דעכ"פ לענין דינא קשה מאד להקל בדבר ונכון הוא עכ"ד אך המשרת משה שם כ' דגם רש"י והרמב"ם ס"ל כהר"ש הנ"ל וגם הרמב"ן והתוס' י"ל דמודים לדינא להר"ש כו' וכ' דעיקר הפי' בהר"ש כהפלתי והמע"צ הנ"ל והשיג על המשכי"ע והאריך הרבה בזה. ופ' להקל במקום עיגון בפארפאהל וכהפלתי והס"ט הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ח שהביא ד' המע"צ בפי' ד' הר"ש וכ' עליו דזה דבר שאין הדעת סובלתו ועוד כו' הרי לפעמים המקור נוטה ממקומו לצד זה או לצד זה כו' וא"כ במעט נט"י שיטה המקור לאיזה צד תטהר דמו אתמהה כו'. וכ' דאם יעלה על הדעת לפרש ד' הר"ש שלא כפי של הראשונים נ' דמיירי שהמקור נעקר ולא שנעקר כולו אלא שנעקר חתיכות ממנו ממנו ואותן חתיכות ירדו למטה לביה"ח וגוף המקור רובו ככולו נשאר במקומו ואלו החתיכות הי' מחוברין בגוף האשה דאל"כ הי' נופלים לגמרי כו' והאריך בזה. וסיים ולכן לא מצאתי מקום להתיר האשה הזו כו' עכ"ד. וכ"כ עוד בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ד והאריך בזה הרי דס"ל להחמיר דא"א לטהר בלא ז"נ ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ה שהשיג עליו על מ"ש דהמקור אינו מונח בקבוע לעולם והוא נוטה מצד לצד ולעולם לא תטמא כ' עליו דז"א קשה כלל אדרבה הוא הנותנת כיון שדרכו של מקור להתנועע ולנטות מצד לצד א"כ בכל צד נטוי וראתה דם הוי דרכו של דם לצאת כך וטמא משא"כ שבירה ושרבוב המקור ממקומו למטה חולי היא בנשים ואין דרכו בכך, וכל שאין דרכו של דה לצאת כך טהורה היא להר"ש ועוד השיג על הנו"ב והאריך בזה. וכ' אח"כ דבודאי אם האשה מרגשת ממש קשה לי להתיר אך היכא שאין הרגישה שלה אלא זיבת דבר לח כו' והאריך בזה. ופ' דלכן כשאין לו חזקת טומאה היינו אחר שפסקה מלראות דם וסתה הרגיל ופסקה בטהרה לערב וגם כל יום המחרת היתה בטהרה היינו בדיקת שחרית של יום המחרת ובדיקת ערבית שלו דהו"ל ג' בדיקות שעי"ז מתחזקת בסילוק דמי הוסת אז נ' להקל עפ"י התנאים כו' יעוש"ה. והיכא דליכא הרגשה בודאי יש להתיר לפ"ד החתם סיפר וכמ"ש הפלתי הנ"ל ועי' במשרת משה שם מ"ש ע"ד החתם סופר והאריך בזה. וכ' ע"ד הנו"ב כי הרופאים הטעוהו אשר לא הבינו ואמרו כי אין שבר כלל וכבר העיד הס"ט בשם הרופאים והפלתי הוא רב גוברין אב בחכמה ומסתמא שאל הרופאים גם החתם סופר חקר ברופאים כי זה אמת ובהג"ה שם כ' ליישב קושי' עמודי אור סי' נ"ז בנדה ל"ב דמוקי הגמ' בלידה יבישתא ולא מוקי בנעקר המקור דאינו מטמא משום נדה דלק"מ דכיון דדרך לידה שיוצא דם א"כ הי' יוצא דם אף אם לא הי' נעקר המקור לכן טמא דאין ירידת המקור גרם לדם לצאת רק הלידה דאף דאפשר לפתה"ק בלי דם עכ"ז רובן המצוי יוצא דם וכ' דגם ל"ק קושי' מנדה מ"א ב' דבעי קרא לדם שיצא דרך דופן כו' דעיקר הטעם דנפילת המקור גרם לדם לצאת משא"כ הכא דהדם יוצא מעצמו עכ"ד. ועי"ש עוד בחתם סופר סי' קע"א קע"ג מ"ש והאריך בזה. ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' י"ח מ"ש ע"ד הפלתי והמע"צ והנו"ב הנ"ל והשב יעקב ת"א סי' ל"ז ומ"ש בפי' ד' הר"ש הנ"ל ומ"ש בשם הרופאים והאריך בזה. וכ' בסוף ידעתי גם ידעתי שהרוצה להקל בפארפאהל של המקור עצמו יכול להבין מכמה ספרים היתרים שונים אבל אני מורה הראה ובכל התשובות שראיתי בזה יש תפיסת השגה ע"ד ולא יכנו רעיוני לשמוע כלל צידוד היתר דהכא מחמת חלישות המקור יהי' נדמה לי דם טהור כאלו בא מתוך בועה חם מלהזכיר כל דם הבא מהמקור ד"נ הוא מה לי בא מצד חלישת המקור או ממקור בריא לא יכולתי לעצור מילין נגד הש"י כו' ע"כ מאתי לא תצא הוראה להתיר כשהפארפאהל הוא מעצמות המקור עכ"ד. ועי' עוד בהגהותיו על המ"ב מ"ש בזה. ועי' בעמודי אור סי' נ"ז ג"ח שדעתי נוטה להחמיר בפארפאהל בלי צד אחר להקל כו' והאריך בזה. ועי' בב"א שם סי' מ"א מ"ש בפי' ד' הר"ש והשיג על הפלתי והמע"צ בפי' ד' הר"ש [והאריך הרבה בזה. ובסי' מ"ג שם האריך הרבה בזה ופ' להתיר בפארפאהל אף שלא בדקה עצמה בשעת נפילה וגם שהיא חתיכה גדולה יעוש"ה. ועי' בתשובת רע"א סי' ס"ב שכ' ע"ר הפלתי דדי לנו אם נוקי ונסמוך היכא דיצא הדם ממנה בלי בדיקת העד ובלי הרגשה אבל היכא דהוי ע"י בדיקת העד הלא רבו כמעט כל הפוס' דטמאה מה"ת בלא הרגשה דאמרי' ודאי ארגשה אלא דסברה דהרגשת עד הוא כו' והאריך בזה, וכ' דאם האשה הזאת יש לה טבעת באותו מקום כדי להחזיק האם למעלה גם לפ"ד הפלתי והמע"צ אין להקל דאולי פעולת הטבעת שהאם היא במקומה ממש למעלה מפרוזדוד במקומה הראוי לה כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דיש להורות להאשה הזאת שלא תרבה בבדיקה ובעת טהרתה לא תבדוק כלל וכשתטהר תראה שתהי' לה פסיקת טהרה בנקיות ממש וכן יום א' וז' מימי הספירה ובימים שבנתים לא תבדוק ואם תראה ותמצא בלא בדיקה יש לנו צדדים הרבה להקל אבל בבדיקת יום א' וז' דאם תמצא ע"י בדיקה חסר עכ"פ דתחילתה וסופה דהא בעי' בירור בטהרה ועכ"פ בירור ליכא עכ"ד:
ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"ד שהביא ד' הפלתי שכ' להתיר במקום עיגון במה שמוצאה ע"י בדיקת העד וכ' אבל עכ"פ בדיקת הפסק טהרה וראשון וז' יהי' נקי לגמרי ואף שכ' מעל' שא"א לטהר אם נצריכה עוד ב' בדיקות דהיינו א' וז' מ"מ א"א להקל בלא זה ותראה למעט בהילוך באותן הימים מאי דאפשר ואולי טוב לה יותר שתשאר מושכב במטה שלא ינוד המקור ממקומו ושאר הימים לא תבדוק זולת כשתרגיש קצת וכ' והנה שארי הגאון סיים וד' הטוב יכפר בעדי קשה בעיני להכניס עצמי בענין חמור כזה ואני לא או' לא אי' ולא היתר אך המורה הרוצה לסמוך במקום עיגון אחרי החקירה שמקורה נופל לה תמיד לביה"ח אין אני מוחה בידו כי יש לו אילן גדול להשען עליו עכ"ד והיינו כעין ד' הגאון רע"א הנ"ל והובא דבריהם בפרמ"נ במק"ז שם והתמ"ש היקל אף בבדיקת העד יותר מהגאון רע"א אלא כהפלתי הנ"ל ועי' בחכ"א כלל קי"א סי' ה' שהביא ד' הפלתי דבמקום עיגון יש להתיר אם יוצא הרם שלא בהרגשה וכ' אמנם שלא במקום עיגון אין להקל אא"כ שתוכל עכ"פ להפסיק בטהרה דכיון דיש לה וסת והוא מרגשת אימת וסתה ולכן אתר שתפסוק אזי עכ"פ תפסוק בטהרה שיהי', בדיקה זו כדין ולא תראה שוה אדמומית וגם תבדוק ביום א' מז"כ שיום א' תהי' נקי' לגמרי כי זה מעכב ותמעט בהליכה ובעסק כדי שתוכל לטהר ובמקום דוחק גדול אפשר דסני בזה ס"ט כו' ואז תמנה ז"נ יכל מה שתראה נתלה שהוא מהמכה ויותר א"צ לבדוק ואז כשתטבול טהורה דיש כאן ס"ס כו' אבל בשעת וסתה א"א ס' זה דבשעת וסתה לא תלי' במכה כו' עכ"ד והוא היקל יותר מהגאון רע"א והחמ"ש הנ"ל וס"ל דלא בעי בדיקה רק ביום א' מז"נ וגם שלא במקום עיגון ועי' בצ"צ שם שגם דעתו נוטה להקל בפארפאהל באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה והאריך הרבה בזה ופ' דאף בבדיקת העד יש להקל דלא כהגאון רע"א אך בראי' ממש קשה להתיר יעוש"ה וא"כ לענין דינא נ' דיש להקל עכ"פ היכא דיצא הדם ממנה בלא בדיקת העד ובלא הרגשה במקום עיגון והפלתי והס"ט והש"ע של מהרש"ז והגאון רע"א והחמ"ש והב"א והחתם סופר והחכ"א והצ"צ והמשרת משה הנ"ל וצריכה הפסק טהורה וגם יום הא' ויום הז' יהי' נקיים לגמרי וכן ראיתי במים חיים חיו"ד סי' נ"ב בתשובת בן המחבר שם שהביא ד' הזכרון יוסף חיו"ד הי' כ"ב שכ' וכ"ש באיתתא בנ"ד שהרגישה איזה פעמים כמין כפתור ברחמה שקורין אותה פארפאהל שכבר נהגו עכשיו כל בעלי הוראה כפי ששמעתי לטהרה ולתלות את הדם שרואה בין וסת לוסת וכ"ש הכתמים במכה זו בלא שום פיקפוק כלל וגם הביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' דכן הורה כבוד אאמו"ר הגאון המפורסם הלכה למעשה ומי יבוא אתר הגאונים האלו אשר כבר עשהו ע"כ גם בנ"ד האשה זו יש להסכים ולהתירה על אופן זה היינו שאשה זו יש לה וסת קבוע ואחר כלות משך ימי וסתה יתחיל לספור ז"נ אזי תפסוק בטהרה קודם וההפסק יהי' נקי מכל וכל וגם עכ"פ ביום א' לספירתה תראה שעכ"פ הבדיקה תהי' נקי ואתר שתי הבדיקות האלו הגם שתמצא אח"כ ליכלוכים וכ"ש כתמים תתלה במכה זו שקורין פארפ אהל וכל זה דוקא שלא תרגיש שיצא ממנה בהרגשה וכל אשר תמצא בין וסת לוסת שלא בהרגשה בגופה אני נמנה להתיר אשה זו כו' עכ"ד הרי דס"ל דסגי ביום א' נקי לבד ואף בלא יום הז' של הספירה ועי' בפרי תבואה סי' כ"ט שהביא נמי ד' הפלתי והבאר יעקב הנ"ל והאריך בזה ופ' להתיר ועי' בעזרת יהודא חיו"ד סי' כ"ט מ"ש בד' הר"ש והאריך הרבה בזה ופ' נמי דיש להקל שלא בשעת וסת ע"י בדיקת הפסק טהרה ולענין בדיקת הז"נ די לה בבדיקת יום א' ויום ד' והביא ד' תשובת רע"א הנ"ל ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' ע"ג שהאריך הרבה בזה וכ' דהעיקר בפי' הר"ש כהמע"צ והפלתי כו' ומסיק דיש להקל שלא בשעת וסתה ולומר שהדם בא מכאב במקום שלא כדרך ראיית כל הנשים והבדל יש כו' משא"כ דה זה כעין זיבת דבר לח ואף שהנו"ב החמיר כבר דחה זה החתם סופר לכן אם ימצא יום א' נקי כמ"ש הס"ט והחתם סופר יש להקל כשרואה רק זיבת דבר לח וכ' דכן עיקר הלכה למעשה עכ"ד ועי' בעצ"ל שהביא נמי ד' הזכרון יוסף סי' י"ב והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ז' שהביא נמי ד' הפלתי הנ"ל והאריך בזה והביא ד' הנטע שעשועים סי' כ"א שהאריך והעלה דאם ברור לה שאינה מרגישה בשעת הבדיקה ודאי לא הוי רק דרבנן וכ' דלפ"ז נתגלגל ונתחזק הסעד הזה עכ"ד ועי' במי נדה בסוף הס' בהשמטות שם דשייך לסי' זה שהאריך נמי בזה וכ' לבסוף דמסתפינא להקל בזה ואעפ"כ איני או' בה לא אי' ולא היתר דאם ירצה לסמוך על המתירין יכול לסמוך כו' ויראה שעכ"פ ביום א של הז"נ ביום הז' תהי' שוכבת במשה כל היום ולא תרד מן המטה כדי שתהי' לה יום א' נקי בתחלה ובסופו עכ"ד והיינו כעין ד' הגאון רע"א והתמ"ש הנ"ל ועי' בצ"צ שם שהביא תשובות פ"ו סי' ו' שהקיל לגמרי בפארפאהל אפי' ראה בהרגשה וא"כ היכא דילא הדם ממנה בלי בדיקת העד ובלי הרגשה בודאי נ' דיש להקל היכא דהפסק טהרה יהי' נקי וכן יום א' וז' מימי הספירה יהי' נקיים וכמדומה לי שכן פ' נמי חותני הג' מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמיישיץ וכל זה בין וסת לוסת אבל בשעת וסתה אין להקל בזה וכמ"ש בש"ע של מהרש"ז ובחכ"א ובמים חיים הנ"ל ועי' בב"א שם סי' נ"ז ובצ"צ סי' ק"ל מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בתשובת רע"א מ"ש לענין היכא דיש לה טבעת שנותנת באותו מקום להחזיק האם למעלה די"ל דאף לד' הגאונים הנ"ל אין להקל דאולי פעולת הטבעת שהאם במקומו ממש למעלה מפרוזדור במקום הראוי עכ"ד ועי' בצ"צ שם ובנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ד וסי' קל"ה ובבאר יצחק חיו"ד סי' י"ז ובבשמים ראש סי' קנ"ו בכסא דהרסנא שם ובס' עולת יצחק סי' ס' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"נ שהביא ד' החו"ד ס"ק ג' שכ' דאף הב"ח לא החמיר רק בשעת וסתה דאז לא תלי במכה רק להרש"ל מ"מ מטהרי' לה כמ"ש הט"ז מטעם דאין דרך ראי' בכך וע"ז כ' הב"ח דכיון דרש"י ותוס' חולקים יש להחמיר בשעת וסתה ותמה עליו דבב"ח מבואר להדיא דבשו"ס אין להתיר אפי' לדעת הר"ש ולא התיר הר"ש רק שלא בשעו"ס ועי"ז סיים דמ"מ אין להקל למעשה דמי ערב לנו דפי' הר"ש הוא האמת ולא פי' התוס' כו' ועוד השיג עליו ובש"ח ס"ק י"א י"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בתשובות משיב דבר ח"ב סי' ל"ה מ"ש והאריך בזה ובסי' ל"ד נשאל ע"ד האשה שנקרע כיס השתן שלה בהקשותה בלדתה ועשה לה הרופא ותפר הכיס ועשה המצאה שלא תלד עוד ולא תסתכן ע"כ הכניס פי הרחם שהוא המקור בתוך הכיס ותפרו ועתה מטפת דם תדיר עם ההשתנה ואינה יכולה להטהר כי מי הרגלים שבכיס תמיד אינם מניחים לרפאות את הפצע של פי המקור כו' וכ' מתחלה להתיר דכיון שיוצא דרך כים השתן ה"ז כיוצא דרך דופן כו' ודחה זה דאינו ענין לדרך דופן דהתם לא יצא מפי המקור כלל אלא מכותלי הרחם יצא דם דרך דופן משא"כ בנ"ד יצא מפי המקור אלא שנכנס לכיס ומשם לביה"ח וכ' פעם אתר שהרי אין דרך לראות בענין זה והוי כמו דם בחתיכה ואף שיש לדחות גם זה שכיון שנשתנה גופה וא"א לצאת הדם כ"א דרך הכיס הוי דרכה של אשה זו ול"ד לחתיכה שאינו אלא מקרה ורוצה ליישב בזה קושי' הס"ט כו' וכ' אלא שמבואר בראשונים באשה שנפל מקור שלה למטה ויוצא דם דטהורה משום דאין דרך דם לראות כן לשיטת הר"ש והרי היא קבועה לראות בזה האופן מ"מ מקרי אין דרך לראות כן אע"ג דשם אפשר שתתרפא גם כאן אפשר שיקרעו התפר ולהשיב הרחם על מקומו ואף שיש מקום לחלק בין אפשר שתתרפא מעצמו לבין מקום שא"א להתרפא אלא ע"י מעשה אדם וכמ"ש התוס' בכורות ל"ח לענין מים קבוע כו' מ"מ אין נ' כאן לחלק בזה ויש מקום להתירה מזה הטעם ואע"ג דהיא טמאה מכבר וצריכה הפסק טהרה וכאן אין לה בדיקה מ"מ אין לחוש לזה רי מה שנכנס פי המקור בכיס ופסק ראי' טמאה היא הפסק אותו היום בטהרה עכ"ד:
ד בהגה פושרין. עי' ש"ך ס"ק י"ד ועי' בפרמ"נ בש"ק ס"ק י"ד מ"ש לענין אם מים קרים יותר מרוק או אם הם תמים יותר מרוק והביא ד' הפר"ת לעיל סי' ל"ו ס"ק ו' וד' התב"ש שם ס"ק ח' וד' הבית אפרים שם ס"ק קצ"ח ומ"ש לענין הכלי ומ"ש ליישב ד' הרמב"ם פ"ג מהל' משמו"מ שפ' כר"י בן נקוסא כו' והאריך בזה ובס"ק ט"ז שם מה שהביא ד' הס"ט שחקר אם בדק מקצתה ולא נמוחו והשהאר לא בדק אי סמכי' ע"ז להקל כו' ומ"ש עליו והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ה וי"א כו', עי' ש"ך ס"ק י"ז שכ' דבירושלמי ר"פ המפלת מוכח להדיא כסברא הראשונה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובפרמ"נ בש"ח ס"ק י"ז מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק ה' מ"ש ע"ד הש"ך ומ"ש ע"ד הרא"ש בתשובה שהק' ע"ד הגמ' נדה כ"ב ב' כו' יטיל למים כו' וע"ד מהר"ם לובלין בתשובה סי' קי"א וע"ד הח"צ סי' מ"ו כו' והאריך בזה. ומ"ש בקו"א שם והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ז' ח' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' פ"ד מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: