יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות נדה · סימן קפז
סעיף א
א מחמת תשמיש הנה התוס' בנדה ס"ו א' ד"ה ונאמנת כ' וז"ל פירש"י דדוקא הך סיפא כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דס"ל בג' זימני הוי חזקה ור"י מפרש דאפי' רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג' זימנין לאחזוקה דומיא דלעיל דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפי' לר' בעי ג' זימני עכ"ל, ומשמע מד' התוס' אלו דאיסור רואה מ"ת הוא מטעם וסת וכ"כ הרשב"א בתה"א שער ב' דיני הפרישה דבכלל וסתות הוא וכן מצאתי בבשמים ראש סי' נ"ג שהביא בשם מורו מהר"ם מרוטונבורג דרואה מ"ת אסורה מטעם וסת וקי"ל דוסד"ר והק' עליו דוסת ע"י אונס לאו וסת הוא וא"ת דשאני הכא שהוא דבר מכוער שאם תשמש עמו יודע שמשוה אותה נדה עכ"פ לא הוי להו למיעבד חזקה לחזקה אחרת בבעל שלישי כו' קשי' הגירושין ותקנת עגונות איכא ועוד קשי' לי דמה יועיל בדיקת השופפרת דאטו זהו כחמום התשמיש ואין מוכת עץ בבשר ונ"ל דהם ז"ל חשו שיש למעלה במקור כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ושאם יפתחנו יורד דם למטה ולפיכך הוא נוגעות במכחול שבראש השופפרת שם לראות אם יש דם והיינו ענינא דחררה דאפילה והוטהרה שאותו הדם הלך ממנה בפעם אחת והיינו דקא' שמואל זו ממלא ונופצת היא כלומר שעם התשמיש הוא בא לה והו"ל וסת לתשמיש ואין לה תקנה לפי שהדבר בא מחום התשמיש המביאין הדם אל המקור והולך כשאר הנשים ואין בדיקה מועלת ושמואל אפשר דלטעמי' אזיל דס"ל וסד"א אבל קי"ל וסד"ר אמנם אע"פ שכן נ' קשי' לי דבדיקת שופפרת הובא בברייתא בלי חולק ומשמע נמי דאף למ"ד וסד"א אמרה כו' עכ"פ איך שיהי' אין כאן אי' דאורייתא כו' עכ"ל, ועי' בש"ך ס"ק ל"ה שכ' נמי דרואה מ"ת חשוב וסת ע"י אונס כמו קפיצה ועי' בישוי"ע ס"ק א' שהק' דאי נימא דהוא מטעם וסת הרי דעת קצת פוס' דוסת שנקבע מכח אונס כגון קפצה וראתה לא קבעה לה וסת ואף מיחש לא חיישי' וא"כ ה"ה וסת זה דרואה מ"ת אמאי נחשב כוסת והא וסת מחמת אונם הוא ואף למאי דפסקי' כו' דמיחש חיישי' מ"מ קשה כיון דמשמע דהוי רק חששא בעלמא איך יתכן שתהי' אסורה עולמות בשביל חשש בעלמא אף גם כו' באשה שיש לה וסת קבוע שאינה חוששת לוסת שא"ק למה תהי' אסורה מ"ת והביא ד' הבשמים ראש הנ"ל שכ' משום דנתברר לנו שיש למעלה דם כנוס במקור כו' ואם יפתחנו יורד הדם למטה כו' וכ' דלפ"ז נ' דהא דקא' הש"ס דאין כל האצבעות שוות הוא רק כדי להוציא מחשש זה דשמא האבר יוציא הדם לזה אמרי' דאין כל האצבעות והכחות שוות בעסק זה אבל אם חימוד התשמיש גורם הוי כמו שאר וסת הגוף דלא תלי' בשום דבר ול"א אין כל הקפיצות שוות אלא דבאמת אין כאן וסת כלל דוסת שנקבע מתוך אונם הוא אלא דמטעם השני קאתינן עלה ולכך מהני ג"כ בדיקת שופפרת בפ"א דאין כאן וסת כלל וכיון שהאבר מגיע לשם ומוציא דם הי' השופפרת ובתוכו מכחול ג"כ מוציא דם א"ו דמן הצדדים הוא או דנתרפה כו' עכ"ד. ועי' בכסא דהרסנא שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ה בתשובת הגאון ר' חיים צענזער שכ' נמי דהא דרואה מ"ת אסורה הוא מטעם וסת ולא הביא ד' התוס' והרשב"א והבשמים ראש הנ"ל והק' שם דאמאי מועיל בדיקה פעם אחת כיון דהוי וסת הקבוע בג"פ ליבעי עקירה ג"פ ולמה בבדיקה זו תעקר בפ"א להתירה לבעל כו' והאריך בזה. ובסי' מ"ו שם כ' הנו"ב ליישב קושי' זו דוסת זה שנקבע לה במעשה התשמיש זה מקרי וסת שנקבע ע"י אונס שהתשמיש הוא גורם להדם שיבוא והר"ז ממש כוסת שנקבע ע"י קפיצות שקפצה וראתה שאף שנקבע בג"פ נעקר בפ"א וכמבואר בסי' קפ"ט כו' וכ' דמטעם זה יש להקל ברואה מ"ת כיון שעיקר החשש מטעם וסת אין כאן חשש אי' דאורייתא כי העיקר דוסד"ר ואפי' למ"ד דוסד"א היינו וסת קבוע אבל וסת שא"ק נ' דכ"ע מודים שהוא דרבנן ומיושב בזה דעת הא"ר שהביא הש"ך בס"ק ל"ג כו' והאריך בזה. ובסי' מ"א וסי' מ"ג וסי' נ"א וסי' ס"א שם כ' נמי דרואה מ"ת הוא מטעם וסת והאריך בזה. וכ"כ בחו"ד ס"ק א' ג' דהוא מטעם וסת והביא ד' התוס' הנ"ל וכ"כ בחידושי רע"א סעי' ה' ובחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"א כ"ג דהוא מטעם וסת ולא הביאו ד' התוס' הנ"ל. ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל וגם מ"ש ליישב קושי' החו"ד ס"ק ג' כיון דכ' הפוס' דאפי' לא ראתה כלל בשופפרת מותרת האיך נעקר וסת שנקבע בג"פ במה שלא ראתה פ"א ובסעי' י"א כ' המחבר דבעי' עקירא ג"פ כו' והאריך בזה ליישב יעוש"ה. ולפיד הבשמים ראש הנ"ל בטעם הב' ניחא דאין כאן וסת כלל ולכך מהני בדיקת שופפרת בפ"א ואפי' לא ראתה כלל בשופפרת מהני דכיון שהאבר מגיע לשם ומוציא דם הי' השופפרת ובתוכו מכחול ג"כ מוציא דם א"ו דמן הצדדים הוא או דנתרפאת וכמ"ש הישוי"ע הנ"ל ולק"מ קושי' החו"ד אף לדעת הטור סי' קפ"ט שכ' דגם וסת הקפיצות יש לה דין וסת קבוע וגם מיושב בד' הבשמים ראש הנ"ל עוד קושי' החו"ד שהק' דאי רואה מ"ת הוא מטעם וסת א"כ בימי עיבור וההנקה לשתרי דאפי' לוסת גמורה אינה חוששת בימים האלו וכן אם ראתה בימי עיבור וההנקה ג"פ מ"ת כיון דאינה קובעת וסת בימי עיבור כו' לשתרי לדעת הט"ז ס"ק ט"ו עכקוש"י. ולפ"ד הבשמים ראש הנ"ל לק"מ דלאו מטעם וסת אתינן עלה וקושי' החו"ד הוא לשיטתי' דס"ל דרואה מ"ת הוא מטעם וסת ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' החו"ד והאריך בזה ומ"ש אח"כ ע"ד המרדכי והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ט' מ"ש לענין רואה מ"ת אי הוי אי' דאורייתא או מדרבנן כו' ומ"ש ע"ד הנו"ב סי' מ"ו וסי' ס"א הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
ב בכדי שתושיט. וכ' הש"ך ס"ק א' ואע"ג די"ל דאחר תשמיש ראתה מ"מ כיון דהיתה חייבת א"ת מקרי רואה מ"ת עכ"ד ועי' בתפארת צבי וחיו"ד סי' כ"ה שהק' לפמ"ש הרמ"א לקמן סעי' ה' דהיכא דהוי ס' אם הוא מהמקור כו' מקילין אף שאין המכה מוציאה דם מחמת ס"ס שמא מהצדדין ושמא דם המכה וה"נ איכא ס"ס שמא מהצדדין כו' ושמא לאחר תשמיש עכקוש"י ובאמת לק"מ לפ"מ דמבואר לעיל סי' ק"י סעי' ט' דס' אחד בגוף וס' א בתערובות לא הוי ס"ס והטעם דהס' נולד בדאורייתא וה"נ הס' אם בשעת תשמיש או לאחר תשמיש נולד בדאורייתא ולא מהני שוב ס"ס ול"ד למ"ש הרמ"א בסעי' ה' דהתם ב' הספי' שמא אין כאן נדה או מהמכה או מהצדדין ולק"מ קושי' התפא"צ הנ"ל, וכן ראיתי במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל ועי' במנח"י ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובחו"ד ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק ב' ג' ד' ובס"ט ס"ק א' ובמי נדה מהדו"ק ובפרמ"נ בש"ח ס"ק א' ובשמלה ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ג לתחת הכר. עי' חו"ד ס"ק א' שהק' דהא רואה מ"ת הוי מטעם וסת כו' ובסי' קפ"ד כ' בס' קודם הנץ החמה כיון דוסד"ר הוי סד"ר ומותר כל הלילה וה"נ כיון דלא הוי רק ספי' אם ראתה מ"ת דהא אינה חייבת רק א"ת א"כ הוי ס' אי התשמיש הוי וסת והוי סד"ר ותי' דכאן שאני כיון דעיקר הס' נולד בדאורייתא עכ"ד וכ"כ הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ג ליישב כן ועי' בזית רענן ח"ב חיו"ד סי' י"ט אות ג' שכ' דאף שפ' כן מהר"י בן לב בס' אי' דאורייתא שבשלו בכלי והכלי אינו ב"י דמ"מ אסורה כיון דעיקר הס' נולד בדאורייתא והביא ד' השעה"מ פ"י מהל' מקואות בשם פר"ח דהא דס' ביצת נבילה מותרת דאף דעיקר הס' נולד בדאורייתא משום שהנידון מתפרד על ב' חתיכות שונות דהיינו על התרנגולת ועל הביצה אזי דנין על כל א' כדינו ותרנגולת אסורה מס' כדין ספד"א והביצה מותרת כדין סד"ר אבל בכלי שאב"י מספקי' אדאורייתא שעיקר הנידון הוא על הבלוע שבתוכה שהוא מס' אי' דאורייתא אע"פ שנתגלגל לאו דרבנן אזי אזלי' בתר עיקר הס' והשעה"מ הק' עליו דסותר ד"ע מסי' תס"ז ס"ק ט' כו' ולפ"ז נלמוד לנ"ד הגם דמעיקרא לענין ז"נ וטבילה נידון כספד"א אבל לאחר שספרה וטבלה שכבר נסתלקה שמא דאורייתא לגמרי והשתא יסוב פני הנידון רק משום וסד"ר אזי נידון רק כסד"ר עכ"ד ובאות ב' שם מ"ש ליישב קושי' הנו"ב ובאו"ח סי' ח' אות א' מ"ש והאריך בזה ועי' לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס אות י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בפרמ"נ בפתיחה חקירה א' אות ה' ובש"ח ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והביא עוד ד' החו"ד שכ' דמש"ה לא מוקמינן לה על חזקתה משום דכיון דרוב פעמים בא הדם מקודם וכמ"ש התוס' נדה ס' כו' וכ' עליו דסותר ד"ע ממ"ש לקמן סי' ק"צ ס"ק א' והאריך בזה ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"ב מ"ש בד' התוס' נדה ומ"ש ליישב קושי' החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בס"ט לקמן סי' קצ"א ס"ק ח' שהק' ברואה מ"ת אמאי לא נתיר משום ס"ס לפ"מ דאמרי' בר"פ האשה באיש ואשה שהטילו בספל אחד דאמרי' דהוי ס' שמא מן האיש א"כ כ"כ נימא כאן ס' מן האיש כו' שמא מהצדדים כו' א"ו היכא דיש לה מכה אע"פ שא"י שמכתה מוציאה דם ואין לה וסת נמי י"ל ס"ס בכה"ג ס' מהאיש כו' שמא מהמכה הוא עכקוש"י והניח בצ"ע ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' פ"ז שכ' ליישב דאין זה נכנס בגדר הס' שמא מהאיש דחזקת דמים מהאשה כמו דס"ל לר"ש בר"פ האשה ואף דר"מ ור"י מחשבי זה לס"ס כו' היינו ברואה בשעת הטלת מי רגלים דאין דרך מי נדה לירד עם מ"ר ובפרט בשעת זינוק כו' וכיון שמקרה הוא יש לספק גם על האיש אולי מקרה הוא שיוציא ממנו עתה דם ואפ"ה ר"ש מחמיר אבל באשה הרגילה לראות מ"ת אין תולין באיש לומר שיהא רגיל להוציא דם דאם הי' רגיל להוציא דם הי' יוצא ממנו גם שלא בשעת תשמיש משא"כ באשה שתולין מחמת תנועת אבר התשמיש בפתח המקור גורם שנפתח ומוציא דם כאיש גבורתו לכן תולין שאין כל הכוחות וא"כ האצבעות שוות כו' והוכיח כן מד' הב"י סי' ק"צ בשם הרשב"א והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בפתיחה לסי' זה חקירה א' אות ז' מה שהק' עליו ואח"כ א ליישב דבריו והאריך בזה ומ"ש עוד בפתיחה כוללת חקירה ח איר ז' והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בס"ט סי' ק"ל ס"ק צ"ה מ"ש והאריך בזה:
ד ג"פ. וכ' הט"ז ס"ק א' פי' עם אותו תשמיש שראתה דם מחמתו וכ"כ הש"ך ס"ק א' דהיינו עוד ב"פ וכ' דכן מוכח בטור ר"ם קפ"ו והיינו דכאן כ' הטור אשה שרואה דם מ"ת כו' משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית כו' ומשמע לכאורה מלשונו דראי' א' אינה מהמנין ומשמשת עוד ג"פ מלבד מה שראתה מתחלה אמנם בסי' קפ"ו כ' וז"ל ורב אלפס פי' שבודקת אחר תשמיש הוא והיא אם עשתה כן ג"פ ונמצא דם כו' תצא כו' עכ"ל מבואר דלא בעי רק ג"פ ועי' במנח"י ס"ק ב' מ"ש בזה ומה שתמה על הש"ך ועי' בפלתי ס"ק ב' ובס"ט ס"ק ב' מה שתמהו עליו ועי' בעצ"ל מ"ש ליישב ד' הש"ך והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ב' מ"ש ע"ד הפלתי והס"ט והמנח"י והאריך בזה ואח"כ הביא ד' החו"ד ס"ק ב' שכ' דאם ראתה ב"פ סמוך לתשמיש ואח"כ שימשה כמה פעמים בלא בדיקה ואח"כ שימשה פ"א ובדקה סמוך לתשמיש ונמצא דם הוי כאלו ראתה ג"פ רצופים דדוקא כשבדקה באמצע ולא מצאה דם אז מבטלת מה שראתה מקודם משא"כ בלא בדיקה אינו נעקר מה שראתה מקודם כו' וכ"ש כאן דאין ראי' ממה שלא הרגישה דאיכא למימר הרגשת שמש הוא וכ' עליו דלפמ"ש הש"ך ס"ק ל"ה דוסת דמ"ת דמיא לוסת הקפיצות דאינו נקבע לעולם א"כ י"ל דדינו כוסת שא"ק דנעקר אפי' בלא בדיקה כו' וכ' אך יש לחלק דש"ה דאיכא ראי' ממה שלא הרגישה משא"כ כאן דאיכא למימר הרגשת שמש הות ולפ"ז אם בב"פ ראשונים ראתה בהרגשה ואח"כ שימשה כ"פ ולא בדקה א"ע ולא הרגישה א"כ ודאי נעקר מה שראתה מקודם במה שלא הרגישה אח"כ שהרי אנו רואין שנשתנה ענינה ממה שהי' מקודם אמנם גם אם ראתה מתחלה שלא בהרגשה ג"כ יש לעי' לפמ"ש הס"ט סי' ק"צ דזה ל"ש שתטעה בהרגשה רק היכא דאיכא דם לפנינו בע"כ צ"ל שטעתה בהרגשה כו' א"כ י"ל כיון ששימשה כ"פ ולא הרגישה לא תלי' בטעות ובפרט דרוב נשים א"ר מ"ת מסייע לה ע"כ יש להתיישב בזה הרבה שלא להוציא אשה מבעלה כו' בפרט כאן דשורש איסורו אינו אלא מדרבנן כו' עכ"ד:
ה רצופים. וכ' הש"ך ס"ק ג' כלומר בלי הפסק תשמיש של היתר בנתים אבל א"צ ג' לילות רצופים כדלקמן סי' בהג"ה עכ"ד ולפמ"ש הט"ז ס"ק י"ד דהרמ"א איירי אפי' הי' ביאות היתר בנתים א"כ אין ראי' מד' הרמ"א שם וכ"כ בפרמ"נ בש"ח ס"ק ג' דלהט"ז אין ראי' מד' הרמ"א וכ' דגם מ"ש הש"ך ס"ק ל' דא"א לאשכוחי ג"פ רצופים כ"א בעברה ושמשה לפמ"ש בסי' קפ"ו דגם היכא דצריכה בדיקה א"ח א"צ לבדוק העדים מיד לאור הנר אחר כל תשמיש רק למחר יבדקו העדים א"כ איכא לאשכוחי ג"פ רצופים בהיתר ששימשה ג"פ בלילה אחת ואחר כל התשמיש בדקה א"ע בעד אחר ולמחר מצאה דם על ג' העדים והביא ד' המנח"י ס"ק ל' בשם א"ש דפי' כן וכ' אך בלשנא דברייתא בש"ס והפוס' דוחק לפרשם דאיירי באופן הנ"ל וסיים ולדינא הכל מודים דלא בעי' לילות רצופים רק שלא יהי' תשמיש היתר בנתים מקרי רצופים וכמ"ש הש"ך כו' עכ"ד. ועי"ש עוד בס"ק ד' מ"ש ע"ד הס"ט ס"ק ג' בשם הפמ"א ח"ב סי' קכ"ו והאריך בזה יעוש"ה:
ו אסורה. עי' פלתי ס"ק ה' שהק' דאמאי נאמנת בזה שמא עיני' נתנה באחר ומ"ש מאומרת טמאה אני לך דאמרי' כו' דא"נ מה"ט כו' ותי' דכיון דביד הבעל להשגיח לבדוק אחר תשמיש לעינו והוא יכול לומר אני אהי' רואה העד קודם בדיקה ולאחר בדיקה לא חששו חז"ל לתקנו ואם לא עשה כן איהו דאפסיד אנפשי' עכ"ד. הנה תי' זה הי' אפשר לאומרו אם נאמר דמ"ש דא"נ בטמאה אני לך הוא מתקנת חז"ל דמעיקר הדין היא נאמנת רק דחז"ל תיקנו שלא נאמין לה משום דעיני' נתנה באחר א"כ שפיר י"ל דכאן לא חשו חז"ל לתקן בזה כיון שיש לו תקנה וע"כ אוקמי' על עיקר הדין דנאמנת אך לפ"מ דמסיק הר"ן שם דמעיקר הדין א"נ להפקיע עצמה מבעלה רק דלמשנה ראשונה הי' נאמנת מתקנת חז"ל דאי לאו קושטא קאמרה לא הי' מזלזלה נפשה כו' א"כ כאן דל"ש סברא זו אוקמי' אדינא דא"נ לאפקועי נפשה מבעלה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי איך נאמנת כאן לאפקועי נפשה מבעלה. ועי' בפרמ"נ בפתיחה זה חקירה א' אות ט' שכ' נמי כן לדחות תי' הפלתי וכ' דלדעת הפוס' דמהני בדיקת שופפרת גם תחת בעלה הא' א"כ א"ש דתו ליכא למיחש שמא עיני' נתנה באחר דמאי אהני לי' לרמאי ברמאותי' הרי אם ירצה הבעל שלא לגרשה עד שתבדוק בשופפרת מקודם הרשות בידו וא"כ יתגלה שקרא. אך לד' רש"י דס"ל דבבעל הא' לא סמכי' אבדיקת שופפרת וצריך לגרשה ע"ז שפיר יקשה כנ"ל וכ' ואפשר דבאמת לא נחלקו הפוס' הנ"ל רק דאם ידוע ג"כ להבטל שראתה בודאי מ"ת אבל אם אין ידוע להבעל כ"א ע"פ דברי' כ"ע מודו דסמכי' בזה אבדיקת שופפרת וא"צ לגרשה וכ' אמנם יותר נ' דלא כ' הר"ן דא"נ להפקיע א"ע מבעלה כ"א בשאר אי' כזנות וכדומה אבל באי' נדה נאמנת מעיקר הדין דבענין זה נתנה לה תורה נאמנות דכתיב וספרה לה לעצמה וכמו שהאמינה תורה להקל אם או' שהגיע זמנה לטבול כ"כ האמינתה תורה להחמיר אם או' שעדיין א"י לטהר ואפי' אם יומשך ימי טומאתה זמן רב אם או' שמוצאת דם בבדיקתה נאמנת דלענין זה מסרה תורה בידה כו' וע"כ גם באו' שמצאה דם בשעת תשמיש היא נאמנת בזה מעיקר הדין עכ"ד. ועי' בשיבת ציון סי' ל"ח שדחה סברא זו וכ' שאף שאשה נאמנת לומר שראתה דם והיא נדה היינו הואיל והאי' הוא לפי שעה ואחר הספירה והטבילה היא מותרת לו ואינה יוצאת מבעלה משום כך ומש"ה היא נאמנת לומר שדם זה מהמקור וכדומה שהם דברים שאינן אלא לשעתה כו' אבל באי' שראתה ג"פ מ"מ למה תהי' נאמנת להפקיע א"ע מבעלה נימא עיי' נתנה באחר כמו בהני עובדא דסוף נדרים כו' וכ' ליישב דמש"ה נאמנת האשה לומר שראתה ג"פ מ"ת דהא השיעור הוא בכדי שתושיט ידה תחת הכר לבדוק עצמה בעד א"כ הוי דבר זה שיכול להתברר להראות לבעלה העד שמקנחת בו ובדבר דאיכא לברורי אפי' אינש דעלמא נאמן כו' וכ' דיש חילוק דין בין דבר שיכול להתברר לבין מלתא דעביד לאגלוי' כו' והאריך בזה. וכ' לבסוף דא"כ גם האשה נאמנת הואיל כשראתה תיכף אחר התשמיש הוי עבלא"ג להראות לבעלה העד שיש בו דם וא"ל דעדיין לא הוי מלתא דעביד לגלוי' דשמא הכונה להעד אשר כבר הוא מלוכלך בדם והיא בערמה באה להטעות את בעלה לומר שראתה דם זה מ"ת לזה אין לחוש דבקל יש לבחון ולראות אם הדם הוא לח דאם הי' על העד מקודם הוא יבש ונדבק בהעד ואינו מעורב עם הש"ז שפולטת אחר התשמיש. והנה כ"ז אם האשה או' לבעלה בכל ג"פ תיכף אחה"ת שראתה דם שייך מלתא דעבדל"ג אבל אם אחה"ת לא אמרה לבעל רק ביום שלאחה"ת אמרה כן אפשר לומר שאין האשה נאמנת כו' עכ"ד. ועי' בפ"ת ס"ק ג' מ"ש ע"ד השיבת ציון בזה וכעת ראיתי בשם ארי' חיו"ד סי' ל"ה שהק' נמי קושי' הנ"ל וכ' ליישב דבזה ל"ש החשש דעיני' נתנה באחר דהא דחששו בטמאה אני לך היינו כדי שלא תהי' ביד כל אשה להפקיע עצמה מבעלה אבל בהא דרואה מ"ת כיון דביד הבטל לברורי אם היא רואה מ"ת שתבדוק תיכף אחה"ת ולקבל העד מידה ולבודקו לכך ל"ש בזה הך תקנה דגבי טמאה אני לך כו' דהרי ביד הבעל לברורי ולראות אם אמת דברי' כו' ומש"ה לא חששו בזה לעיני' נ"ב כיון דביד הבעל לתקן שלא תוכל לשקר ולומר שראתה אם לא ראתה ואם הוא אינו חושש בעצמו לתקן שלא תשקר למה יחושו חכמים יותר ממנו כו' והאריך בזה והביא ד' הש"צ הנ"ל דאתי עלה מטעם אחר כיון דהוי דבר דאיכא לברורי לכך האשה מהימנא וכמו דכל ע"א מהימן במלתא דאיכא לברורי כו' והאריך בזה לחלק בין מלתא דעבל"ג בודאי וליכא לעד מקיר להשתמט בין דבר דיכול להיות שיתברר ויכול להיות שלא יתברר ולא הי' צריך לכל זה רק דהטעם פשוט כמ"ש דכיון דביד הבעל לברר אם הוא שקר לכך ל"ש בזה לתקן שלא תהי' נותנת עיני' באחר כו' וכ' ולפ"ז גם מה שהוליד שם מזה דהיכי דהבעל הלך לדרכו תיכף אח"ת ואח"כ אמרה לו שראתה מ"ת וכה"ג היכא דליכא לברורי י"ל דבאמת לא מהימנה ובאמת דמסתימת כל הפוס' לא כ' כן ולפמ"ש א"ש בכל ענין כיון דברוב פעמים יכולים לברר ולא תיקנו בזה חכמים דלא תיהמן לכך אף אם מזדמן לפעמים בדרך רחוקה דא"א לברורי שוב ג"כ מהימנה כיון דחכמים לא תיקנו כלום בזה ולמלתא דל"ש לא חשו רבנן דל"ש לומר דא"כ כל אשה תהי' יכולה להפקיע א"ע מבעלה כיון דברוב פעמים יש ביד הבעל לברורי ל"ש הך חששא וא"ש הכל כו' עכ"ד:
ז אלא תתגרש. עי' חו"ד ס"ק ג' שכ' דהא דרואה מ"ת הוא מטעם וסת והביא ד' התוס' נדה ס"ו א' ד"ה ונאמנת שכ' דהוי מטעם וסת והוי וסת גרוע כו' והק' י"א קושי' ע"ז ומפ"ז כ' דברואה מ"ת יש לחוש לב' חששות אי שהוא מחמת חולי וכן יש לחוש לוסת של חימוד התשמיש או לשאר מקרי התשמיש וי"ל דקים להו לחז"ל דכשהוא מחמת חולי לא שייך לומר א"כ אצבעות שוות כו' וכשמכניסה שום דבר להמקור מחויב לצאת דם מהמקור מחמתה אבל בדם שבא מהמקור מחמת וסת של חימוד כי' ודאי דשייך לומר א"כ אצבעות דהחימוד ומקרי תשמיש אינו שוה לכל אנשים ונ' ג"כ דאין סברא לומר דנתרפאת כשלא נפל ממנה חרכת דם ולא עשתה שום רפואה לנפשה כו' ועפ"ז כ' ליישב כל הקושי' והאריך בזה וכ' אח"כ דלפמ"ש דאינה מותרת במצאה הדם בצדדי השפופרת רק מטעם דוסד"ר ומתירין מטעם ס' צדדין א"כ צריכה ז"נ דנגד נקיים הו' ס' דאורייתא ואדרבה רוב דם מהמקור כו' והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הנו"ב שכ' היתר לרואה מ"ת כשלא הי' לה וסח ואח"כ נקבע לה וסת ונסתפק באשה שיש לה וסת קבוע אם לאסור אותה משום רואה מ"ת והביא ראי' מסי' קפ"ט סעי' י"ג כו' והשיג עליו ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ק"כ שהשיג עליו במ"ש דבדיקת שפופרת אינו מברר רק לענין חולי הממלאה ונופצת מד' הרמב"ן בנדה ס"ו א' דכ' בהדיא דאם היא חולי המ"ו אין לה תקנה אפי', ע"י בדיקת שפופרת ובדיקת שפופרת הוא דוקא באשה שלא ידענו שיש לה חולי זו וכ' אע"פ שהר"ן שם פי' בע"א דלדידי' גם בחולי המ"ו יכולים לברר ע"י שפופרת מ"מ ע"ז ודאי לא פליג על הרמב"ן דאף בדם הבא ע"י תשמיש שלא מחמת חולי הנ"ל יש בירור ע"י בדיקת שפופרת שהדם בא מהצדדין ולא מהמקור וכ' דגם מד' הב"י מבואר דלא כהחו"ד כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ב' שהשיג על החו"ד שהק' דמ"ט מתירין לבעל ב' מטעם ס"ס והרי במקום שאפשר לברר ב' הספי' לא סמכי' אס"ס כ' עליו דשכת ד"ע שכ' בסי' ק"י בדיני ס"ס דבבדיקת שפופרת א"א לברר ב' הספי' ועוד השיג עליו במ"ש דלבעל א' איכא ס"ס מעולם לא שמעתי ס"ס כזה והרי בכללי אי אתה מוצא רק ס' א' שמא מהמקור ושמא מהצדדין וה"ה כמו שאו' שמא הוא מהמקור מטעם זה קביעות וסת או מטעם זה ענין חולי ואיך נחשב זה לס"ס אולם גם אם נאמר שהוא קביעות וסת ג"כ הוא עניי חולי כו' וא"כ פשיטא דאין זה ס"ס אם הדם בא מחולי זה או מחולי זה ועוד השיג עליו והאריך הרבה בזה וכ' לבסוף ועכ"פ נתבאר דמ"ש שמואל זו מ"ו זהו עצמו ענין הוסת דכל הנשים כו' ודלא כהחו"ד עכ"ד יעוש"ה ולפ"מ שהבאתי לעיל ס"ק א' די הבשמים ראש בטעם הב' בלא"ה מיושב שפיר קושי' א' ב' ג' ד' של החו"ד כיון דלאו משום וסת הוא וכמ"ש שם ועי' בזית רענן ח"ב חיו"ד סי' כ' שהשיג על החו"ד מד' הסמ"ג והר"ן והגמ"י שכ' שגם לראשון מותרת בבדיקה אלא משום דלא תתקלקל אכ"ע אם תמצא על ראשו והוסיפו הר"ן והגמ"י בזה וז"ל שאלו בדקה לראשון ומצאה טמאה אסורה לכל שאע"פ שא"כ האצבעות שוות כל שידוע שהדם בא מהמקור אין ראוי שתשמש ושתכנוס עצמה לס' כרת עכ"ל ולד' החו"ד מה הק' דאכתי א"כ האצבעות שוות הרי לדעתו אם נמצא על ראשו אזי אמרי' בודאי שהיא מ"ו מהמקור וכל המ"ו מהמקור שוב אין שייך כלל לתלות ולומר דא"כ האצבעות שוות כו' ועוד השיג על החו"ד והאריך הרבה בזה ובסי' י"ח י"ט ובסוף הס' בקונטרס עלי זית שם מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ו' שהביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ג שנסתפק אם בדיקת השפופרת מהני לגמרי לטהר את הדם שאפי' אם תראה אח"כ מ"ת הדם טהור א"ד ל"מ אלא לענין שאין אוסרין אותה לבעלה משום דזה לא הוי רק דרבנן דוסד"ר אבל לעולם צריכה ז"נ וכ' עליו דאין כאן מקום ס' דודאי לשנא דגמ' והפוס' מורה להדיא דדם צדדים הוא וטהורה הוא לגמרי והביא ד' ר' ירוחם שכ' וז"ל נשאת ל"ג כו' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה אם בא מהצדדים והיא מכה וטהורה או אם בא מהמקור וטהורה וכיצד בודקת כו' עכ"ל והרי הוא כמבואר כו' ומ"ש שלא מצא דבר זה מבואר כ' עליו דלא ידעתי מאי צורך ביאור בזה ודאי אם הי' דעת הפוס' שיש חילוק בזה לא הוי שתקי מלבאר חידוש גדול הזה שאנו חולקין בדם אחד לצד א' הוא טהור ולצד א' הוא טמא אבל מאחר שאין חילוק סתמו כפירושו שהוא טהור גמור ואמת כי ראיתי בחו"ד דפשיטא לי' לחלק בזה אבל אינו נ' אלא נ' ברור דטהורה היא לגמרי ואפי' על הדם שראתה מ"ת קודם שנבדקה אם אח"כ נבדקה ועלתה בטהרה אגלאי מלתא דגם הך דם שראתה מ"ת הוי דם צדדים וא"צ עליו לא ז"נ ולא טבילה כלל כו' עכ"ד ובס"ק י"א שם כ' ליישב קושי' החו"ד על הש"ך והאריך בזה ובס"ק י"ג מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק כ' והפלתי והאריך בזה ובס"ק ד' שם הביא ד' הגור ארי' יהודא סי' צ' שכ' דזקינה אינה נאסרת בראתה ג"פ מ"ת מה"ט שכ' הנו"ב דהוי וסת שא"ק וזקינה וקטנה אינה חוששת לוסת שת"ק וסיים כי הדבר צריך לימוד וכ' עליו מטעם זה ישתקע הדבר ולא יאמר והביא ד' השבו"י ח"א סי' ס"ח דפשיטא לי' דאף בזקינה כו' באי' קמא קיימא אי מתחלה לא הי' לה קלקול זה רק לעת זקנותה נתקלקלה דעתו נוטה להתיר כיון דהמרדכי מתיר באשה שיש לה וסת ונהי דלא פסקי' כותי' מ"מ י"ל בזקינה דעדיפא מיש לה וסת כמ"ש התוס' ס' ב' י"ל דכ"ע מודו וכ' עליו דגם טעם זה לא נ' להקל כי מאחר שאין אנו מפרשים הך דואם יש לה וסת כו' כר"ת א"כ אין לנו ללכת לקולא ועוד השיג עליו כו' והביא ד' הפלתי שהניח דין זה בצ"ע ויותר מסתבר לי' להקל וכ' דכן נ' וכן נ' שהי' פשוט להחתם סופר בכמה מקומות עכ"ד יעוש"ה:
ח ותנשא כו'. עי' בס"ט בחדוד הלכות מה' א' שכ' ע"ד התוס' שם ומיהו ה"מ למימר הנפ"מ באם שראתה ג"פ מ"ת לענין שתאסור לבעלה כל ימי' דאי דם בתולים הוא לעולם תלי' עד שתחי' המכה עכ"ד הנה ס"ל דבקטנה פחותה מבת ג"ש שראתה ג"פ מ"ת יש לה דין רואה מ"ת לאוסרה לעולם ועי' במי נדה שם שהשיג עליו וכ' דאין לה דין רואה מ"ת לאוסרה לעולם כ"ז שלא ראתה ג"פ אחר היותה ג"ש ויום א' כו' והאריך בזה ועי"ש עוד וד' ב' שכ' להוכיח משם ספי' של הפלתי באם ראתה מ"ח והזקינה אם אסורה לבעלה או לא והוכיח דאסורה והאריך בזה יעוש"ה:
ט נשאת לאתר. עי' במי נדה מהדו"ק מ"ש להסתפק לדעת הפוס' דס"ל דאשה א"צ כלל בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאח"ת כאן שכבר תי' בעל הראשון היתה רואה מ"ת אם כשנשאת לבעל אחר אם צריכה תיכף בתחלה בביאה ראשונה בדיקה לפני תשמיש או לאח"ת או לא כו' והאריך בזה ומסיק דצריכה בדיקה יעוש"ה:
י אסורה לשמש. עי' בישוי"ע ס"ק ד' ז' מ"ש אם נשאת לאחר אם מפסדת כתובתה כו' והאריך בזה ובס"ק ה' ו' ומ"ש ע"ד ר"ח שכ' דהא דאסרי' ברואה מ"ת דוקא כשתיכף אחר נשואין נתקלקלה כו' אבל אם ראתה מ"ת זמן רב אחר נשואין לא חשיבא כרואה מ"ת כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ת ס"ק ח' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
יא בהג"ה ונאסרה כו'. עי' ש"ך ס"ק ז' שהניח בצ"ע אי מחמירין מה"ט דאין אנו בקיאין לאוסרה לכל העולם היכא שהוחזקה בג' אנשים כן ועי' במנח"י ס"ק ה' שכ' דבראב"ד בבעה"נ שממנו מקור דין זה מבואר דאף אם אירע כן באופן שאסורה לכל העולם שייך דין זה כו' וכ"כ בישוי"ע ס"ק ט' דבבעה"נ מבואר דאין חילוק והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק ד' ובפרמ"נ בש"ח ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
יב נוטלת כו'. עי' בישוי"ע ס"ק י"א מ"ש לענין ס"ם אי צריך לברר כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' ק"י בכללי ס"ם סי' ט"ז מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
יג ואם לאו. עי' ש"ך ס"ק י"א שכ' דאף שלא נמצא עליו כלל מותרת כו' וכ"כ הב"ח וכ' הטעם דאלו הי' מהמקור הי' נמצא גם עכשיו על ראש המכחול וכן הוא בתשובות מיימוני פ"ד מהל' א"ב בשם הריצב"א נ"ל דאפי' בדקה עצמה ע"י שפופרת ולא מצאה דם כלל מותרת לשמש אח"כ דלמא נתרפאה שהרי ע"י הכנסת השפופרת רגילה לראות כמו ע"י אצבע עכ"ד ועי' בס"ט ס"ק ו' שהק' על הש"ך דמשוה ד' הב"ח עם ד' הריצב"א ובאמת הם רחוקים דלדעת הב"ח כיון שלא ראתה ע"י בדיקת שפופרת אמרי' ודאי מהצדדים הוא וא"כ אפי' הוחזקה. לראות אח"כ תלי' בצדדין משא"כ לדעת הריצב"א דתלי' דנתרפאה א"כ היכא דהוחזקה לראות אח"כ הא חזי' דחזרה לקדמותה ואסורה ועוד מדכ' הריצב"א דלמא נתרפאה משמע דלא ברירא לי' אם נתרפאה אי לאו כו' וא"כ היכא שחזרה וראתה אפי' פ"א י"ל דאסורה דאגלאי מלתא למפרע שלא נתרפאית כו' עכקוש"י והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק י"א מ"ש ליישב ד' הש"ך והאריך בזה וכ' דד' הריצב"א ממש הם ד' הב"ח ואין שום חילוק ביניהם בפי' הש"ס רק דבש"ס איירי בבעל ה"ג והריצב"א איירי בבעל ה"א ע"כ הוצרך לצרף ג"כ ה"ט דדלמא נתרפאית עכ"ד. ועי' במי נדה מהדו"ק ומהדו"ת מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק י' שכ' להסתפק באם לא נמצא כלל כו' אם צריכה ז"נ דאפשר דל"מ בדיקת שפופרת רק לענין שלא תהי' מוחזקת ברואה מ"ת אבל לענין ז"נ צריכה להמתין כו' וכ' אמנם העולם נוהגין לסמוך על בדיקה זו אף לענין ז"נ גלל כן כשבא לפני דבר זה אני מונע עצמי מלהורות ואני שולח למורה אחר עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ו מ"ש והאריך בזה:
סעיף ג
יד בהג"ה ויש לסמוך כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ד שכ' דאין להורות בדיקה בבעל דהא הרמב"ם ורש"י אסורים כו' דבהכי יש ליישב מה שהניחו התוס' ס"ו א' בתימא כו' ועי' בפלתי ס"ק ג' ובחו"ד ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק י"ב י"ג ובמקמ"ח ובמי נדה ובפרמ"נ בש"ח ס"ק י"ד ובעצ"ל מ"ש בכונת הש"ך והאריכו בזה יעוש"ה וכ' המי נדה שם דלבעל שני נ' דמותרת בבדיקה בודאי לדידן דהוי ס"ס דלמא כדעת המקילין בבעל א' בבדיקה ואת"ל כדעת האוסרין דלמא כדעת הסמ"ג שהביא הב"י דס"ל דאסורה לבעל ג' דקי"ל בזה כרבי דתרי זימני הוי חזקה וא"כ שוב הוי לדידי' בבעל ב' כמו לדידן בבטל ג' לכך הוי ס"ס ויש לסמוך בכה"ג להקל עכ"ד ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק י"ד שכ' דנ' דברואה מ"ת העראה מותר בה דאף דבנדה חייבה תורה על העראה כגמר ביאה אבל בזה כיון דעיקר מה שאנו חוששין להחשיבה כרואה מ"ת משום דהתשמיש גורם שתראה הדם והיינו גמר ביאה שהאבר מגיע למקור אבל העראה מיתר מצד הדין אלא דא"א לנו לחלק בזה דגזרו בעראה אטו גמר ביאה וכמ"ש התוס' ביבמות כ' בהא דקא' הש"ס גזירה ביאה ראשונה כו' וכ' בזה ליישב קושי' הבשמים ראש סי' נ"ג שהק' דניחי בין הני נשי דפוטרת צרותיהן רואה מ"ת דהתוס' שם כ' דלכך לא תני נדה משום דאסורה לכל וגם דיש לה היתר לאח"ז ובזה א"ש דיבמה נקנית בהעראה א"כ מה"ת רואה מ"ת מתיבמת ע"י העראה כו' עכ"ד ובס"ק ט' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
טו צער וכאב. ומזה משמע באב אינה כמכה דאל"כ הא תולין במכה וא"ל כלל בדיקת שפופרת ועי' בס"ט ס"ק ט' שהביא ד' השב יעקב סי' מ"ב שכ' לחלק דכאב גדול דיני כמכה כו' והשיג עליו דבד' הריצב"א מבואר שהי"ל כאב וצער גדול וקשה לה מאוד ועכ"ז לא יתיר בלא בדיקת שפופרת כו' והאריך בזה ועוד כ' בש"י לתרץ דכאן איירי בהרב בא"ל וסת דלא תלי' במכה עד שתדע שמוציא דם וכמ"ש הרמ"א סעי' ה' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ט"ו מ"ש עליו והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ט סמוך לוסתה. עי' ש"ך ס"ק ט"ז שהביא ד' הפרישה שכ' דמשכחת לה כו' אם ראייתה תחלת היום דמותר כל הלילה שלפניו והק' עליו כו' אלא הכא מיירי שעברה ושמשה א"נ ר"ת מפרש ואם יש לה וסת כרש"י אי כהמרדכי עכ"ד ועי' בבאר יעקב שכ' עליו דתי' זה אינו ברור דאכתי תקשי להטור שנ' דעתו בסי' קפ"ד דס"ל כר"ת מדהביא למסקנא ובאם יש לה וסת מפרש הטור כפי' הרמב"ם וכ' דגם הקושי' על הפרישה אינו די"ל דהפרישה איירי באותו ענין המבואר סי' קפ"ד סעי' ד' באם רגילה לראית בהנב"ח כו' אינה אסורה אלא ביום כ"ו והאריך בזה ועל הטור י"ל דס"ל כתי' של הש"ך שתי' דהכא מיירי בקטנה או שלא הביאה סימנים עדיין שא"מ לפרוש ממנה כו' ועי' במנח"י ס"ק י"ג ובפלתי ס"ק ד' מ"ש ליישב קושי' הש"ך ועי' במי נדה מהדו"ק ובפרמ"נ בש"ח ס"ק ט"ז מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה. ומ"ש המי נדה על הפלתי שנסתפק באם אין לה וסת רק עונה בינונית אם תלי' נמי לקולא כו' והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ה
יז בדם מכתה. עי' בח"צ סי' מ"ו שהק' על מפרשי הטור כפי' דעת הרשב"א דס"ל דלא בעי' שיודעת שמכתה מוציאה דם אלא אף שא"י שמכתה מוציאה דם אפי"ה תולין בה מהא דאמרי' בנדה נ"ח ב' אם יש בה מכה והיא יכול להגלע ולהוציא דם ה"ז תולה בה הרי דלא תלי' אפי' כתם אלא במכה שהיא יכולה להגלע וא"כ האיך תיסק אדעתין למימר ברואה ממש שאף בסתם מכה שאין אי בה אם יכולה להגלע ולהוציא דם שתולה בה יציבא בארעא כו' וכ' ליישב ד' הרשב"א והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ט' מ"ש ב' תי' ליישב קושי' זו והאריך בזה. ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"א מה שהשיג על הח"צ בפי' ד' הרשב"א ומ"ש ליישב קושי' הח"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק י"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דלפ"ד הח"צ קשי' שיהי' המרדכי סותר דבריו תוך כ"ד כו' דמתחלה כ' דבכתמים א"צ שתדע אם מכתה מוציאה דם ובתר הכי כ' בכתמים שצריכה שתדע אם מסירה הגלד כו' היתה מוציאה דם אז תולה בהך אלא ע"כ צ"ל דש"ה שהיתה יבש לפנינו ומש"ה צריכה שתדע אם מסירה כו' הא היכא שאין לפנינו תולה אפי' א"י ועוד דאין דנין א"א מאפשר וכמ"ש הרשב"א בעצמו וא"כ מעיקרא לק"מ והביא דכ"כ בשבו"י ח"ב סי' ע"ד ליישב קושי' הח"צ הנ"ל. ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ב ובברית אברהם חיו"ד סי' מ"ח מ"ט ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' מ"ח ובפרי תבואה סי' כ"ט מ"ש בד' הרשב"א ומ"ש ליישב קושי' הח"צ הנ"ל והאריכו בזה. ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ' ובבאר יצחק חיו"ד סי' י"ז שכ' ליישב קושי' הח"צ דר"ע לשיטתי' דלא אזיל בת"ר והביא הב"ש סי' ס"ח בשם המהרש"א שכ' הטעם דתלי' במכה שא"י שמו"ד הוי משום דל"ש לראות שלא בשעת וסתה כו' והאריכו בזה. ועי' בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' אליעזר יצחק סי' כ"ו מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל ומ"ש ליישב קושי' הח"צ והאריך בזה. ופ' באשה שכבר מסולקת היא בדמים ודאי דיש לתלות במכה ומותרת היא לבעלה. אך אולי יש להחמיר בזה להצריכה טבילה עכ"פ בכל פעם שתראה אך זאת נ' שיבדקו אותה נשים בקיאות אולי יראו איזה מכה בחוש וגם יכולה לבדוק במוך ארוך כמ"ש הס"ט ואם תמצא דם מן הצד אז תהא טהורה לגמרי עכ"ד. ובסי' כ"ז שם מ"ש והאריך בזה. ועי' בס' מעשה בצלאל על הריקאנטי סי' תקפ"ג מ"ש ליישב ד' הח"צ עפ"ד הגינת ורדים כלל ל"ז דמהני חזקה לר"מ כו' והאריך בזה. ועי' בפרמ"נ בפתיחה לסי' זה בחקירה ג' מ"ש בד' הרשב"א והח"צ והנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
יח משונה. עי' ש"ך ה"ק ו"ט שהביא ד' הר"ן וה"ה והרשב"א דדוקא שנתברר שהיא משונה הא לא"ה תלי' במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת כו' דלא כהרמב"ן עכ"ד. ועי' בדגול מרבבה שכ' דהנה דין זה הוא פשוט ברואה מ"ת שאז ודאי האשה בחזקת טהרה שהרי שמשה עם בעלה אבל ברואה שלא מ"ת ואירע בימי טומאה ובימי ליבונה עי' זבחים כ"ט א' ברש"י ד"ה זב ובתוס' ד"ה וכיון ומי' בגיטין ב' ב' ד"ה ע"א כו' והדבר צריך תלמוד עכ"ד. ועי' בספרו נו"ב מהדו"ק חיו"ד נ"ז שכ' דהיכא דהפסיקה בטהרה ובאמצע ימי ספירתה ראתה אי נקרא בחזקת טהרה או בחזקת טומאה וכ' דבדבר זה נחלקו רש"י ותוס' בזבחים כ"ט א' כו' שהן בחזקת טהרה ואם ראו סתרו ופירש"י בזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי ספירה ומנו ד' או ה' ימים והתוס' שם ד"ה וכיון כו' הק' דאין זה קרוי חזקת טהרה אלא נ' דמיירי בשביעי שלהן לאחר שטבלו הרי דלרש"י כיון שהפסיק בטהרה מקרי חזקת טהרה כו' אבל התוס' ס"ל דזה לא מקרי חזקת טהרה כו' באופן שדעת רש"י דמקרי חזקת טהרה ודעת התוס' מבואר דלא מקרי חזקת טהרה אבל אי מקרי להתוס' חזקת טומאה עדיין צריך תלמוד עכ"ד. ועי"ש עוד בסי' מ"א בהג"ה שכ' נמי דאם ספרה ג' או ד' ימים של ימי ליבונה אי מקרי אז בחזקת טהרה עי' זבחים כ"ט א' בתוס' ד"ה וכיון שדבר זה יחלקו רש"י ותוס' עכ"ד ובאות ח' שם מ"ש בזה. ובסי' ס"ג שם מה שהביא ד' הגאון ר' חיים הכהן כו' והשיג עליו דא"כ נסתרו ד' התוס' וזבחים כ"ט א' כו' ו' והאריך בזה. ועי' עוד בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בחו"ד ס"ק ה' שכ' נ' דאפי' אם היא באמצע ז"נ אחר ספירת ג"י ג"כ היא בחזקת טהרה דעומדת בחזקה שתטהר לאו יום דומיא דאמרי' ביבמות ל"א אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' וכ' כד' הר' חיים הכהן כו' ודחה ד' הנו"ב הנ"ל שהביא ראי' לסתור ד' הר' חיים הכהן מד' התוס' זבחים כ"ט וכ' דאין משם ראי' דשם לענין שיהי' קרוי דבר שהוכשר מיירי כו' והאריך בזה. ועי' במקמ"ח שכ' ע"ד הנו"ב והחו"ד דאין זה מחלוקת חדשה כי כבר היא מחלוקת הראשונים אי מחזיקין מאיסור לאי' ולעיל בסי' נ' דעת הרמ"א דהיכא דהוי ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקת היתר ומהר"ם לובלין בתשובה חולק על הרמ"א הובא בש"ך שם ס"ק ג' והש"ך הסכים להרמ"א וכ' דלא ידענו למה לא הביאו הנו"ב והחו"ד ד' הראשונים בזה שכבר היא מחלוקת קדומה וכ' דמה שהביא ראי' החו"ד מנזיר ס"ו ראי' זו כתובה במהרי"ט סי' פ"ב להוכיח משם להיפך וכונת מהרי"ט על יסוד שיטת התוס' בנזיר דודאי חזאי ס' מחמת ש"ז ס' מחמת ראי' ופי' התוס' כגון שדבק על הבגד ש"ז וזיבה ולא נודעו אם באו ביחד ולא יסתור רק יום א' או באו הש"ז לבדו והזיבה לבדו ויסתור ז' ואמאי מטמאין א"ו משום שהי' בחזקת טומאה א"כ הוכיח מהרי"ט להיפך מסוגיא זו והא דס' חזאי טהור היינו משום דלא נחתינן נפשא לספי' כ"ז דלא נודע לנו ריעותא כו' וד' החו"ד לא ידעתי האיך יתיישב דאמאי בודאי חזאי וסי' ש"ז או זיבה ביחד או כל א' בפ"ע מטמאי' ומ"ש זו מזו כו' ובעיקר דינא נ' להחמיר כד' הנו"ב כיון דכבר הסכימו האחרונים בסי' נ' לדעת הרמ"א דהיכי דהוי ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה עכ"ד. ועי' במי כדה ל"ה ב' ד"ה ס"ד שהביא ראי' להחו"ד דנחשב חזקת טהרה ממה דפריך שם מברייתא דדוחה דבעי' ז"נ ולולי למ"ל ז"נ כו' והאריך בזה ובד"ה בשלמא כ' נמי להוכיח כהחו"ד הנ"ל ועי"ש עוד בתשובה ראשונה השייך לסי' זה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
יט בהג"ה שלא בשעת וסתה. עי' ש"ך ס"ק כ' שכ' דדעת המרדכי דאם יש לה וסת זמן קבוע תולה שלא בשעת וסתה בוסתה אפי' אין לה מכה כלל אמרי' שזה דם טהור מהצדדים כו' והביא דגה מהראי' בפסקיו הבין כן והשיג על הב"ח בדעת המרדכי ועי' במנח"י ס"ק י"ד מה שהק' על המרדכי משבועות י"ח דקא' כו' אכניסה אנוס הוא כו' וכ' ליישב. ועי' בפלתי ס"ק ה' שהשיג עליו והבית ד' הח"צ שהשיג על המנח"י והוא השיג על הח"צ וכ' ליישב קושי' המנח"י והק' על המרדכי מהמשנה דפ"ק דנדה כו' והאריך בזה. ועי' בקו"א שם מ"ש בד' המרדכי והאריך בזה. ועי' בתו"ד ס"ק ו' ובס"ט ס"ק י"ד מ"ש ליישב קושי' המנח"י והפלתי ועי' בפרמ"נ במק"ז ס"ק ת' מ"ש ליישב קושי' הפלתי מפ"ק דנדה כו' והאריך בזה. ובפתיחה לסי' זה חקירה ג' מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה. ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד הח"צ והמנח"י הנ"ל והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק י"ז שהביא קושי' השב יעקב על המרדכי מהא דתנן נמצא על שלו כו' דחייבין בקרבן וכ' ליישב והאריך הרבה בזה ובס"ק י"ט מ"ש והאריך בזה. ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' מ"ה שהביא קושי' המנח"י והשב יעקב והפלתי ועוד הק' מנדה י"ב א' כו' מהו שתבדוק כו' ומשני דלא תבדוק משום דלבו נוקפו ופורש כו' וכ' ליישב והאריך בזה. ובסי' מ"ב מ"ו מ"ז מ"ש ליישב והאריך הרבה בזה. ועי' בחתם יסופר חיו"ד סי' קמ"ב ובתשובת רע"א הנדפס מחדש ס' ל"ד מ"ש ע"ד המרדכי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
כ מכה ס"ס. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהק' על הרמ"א דמאי ס"ס הוא זה הא איכא למימר מיד דלמא דם נדה וכה"ג לא מקרי ס"ס כלל וכמ"ש בדיני ס"ם דין י"א ודין י"ג עכ"ד. וכונתו משום דהוי ס"ס שאינו מתהפך וכ"כ בשב יעקב דזהו כונת הש"ך ומפ"ז הק' עליו דסותר ד"ע מהא דכ' בכללי ס"ס דהא א"א להתחיל באידך גיסא יעוש"ה. אבל באמת אין זה כונת הש"ך רק כונתו דהכל ס' א' דח"ש אם דם מהצדדים או אם בא מן המכה כל דם שאינו מהמקור טהור א"כ הכל ס' א' וכמו שאמרו שם אונס חד הוא והכל בס' א' נכלל ועי' ש"ך בדיני ס"ם אות י"א וכ"כ הפלתי ס"ק ו' דזהו כונת הש"ך והשיג על הש"י הנ"ל בדעת הש"ך. אך כ' ליישב קושי' הש"ך דכבר מבואר בדיני ס"ס היכא דיש הבדל בין ס' לס' אפי' דבר כל דהו לא מקרי חד ס' וכ"כ מהרי"ק דאונס ושוגג לא מקרי חד דזה חייב בקרבן וזה פטור וא"כ לפי דקי"ל מקור אשה טמא וא"כ דם שבא מהמכה העומדת במקור הדם מטמא טומאת ערב וכ"כ הרמב"ם להדיא משא"כ אי אמרי' שבא מהצדדים א"כ לא הי' הדם במקור ואינו מטמא כלל וא"כ ס' זה דשמא מהמכה אינו כס' של זה שמא מהצדדים דס' הב' מוסיף להתיר אפי' לטהרות ולכ"ע לא הוי ס' א' כו' עכ"ד. וכ"כ בס"ט ס"ק ט' ליישב קושי' השיך דאם מק"מ טמא הס' שהוא מהצדדים מתיר אף הדם כיון דלא הי' במקור כלל משא"כ למ"ד מק"מ טהור אין כאן ס"ס דהוי משם א' וכ' ולפ"ז היכא דא"י אם מכתה מוציאה דם אינה תולה להקל אף שאינה מרגשת שהדם בא מהמקור אבל למ"ד מק"מ טמא אף דא"י אם מכתה מוציאה דם תלין להקל מכח ס"ס כו' וכ' אח"כ אמנם צ"ע לדינא הרי הרמב"ם פ' פ"ה מהל' א"ב מק"מ טמא וכ"פ פ"ד מהל' מו"מ כו' ולפ"ז א"צ לידע שמכתה מוציאה דם א"כ ד' הרמ"א נכונים שמקיל היכא שא"י שמכתה מוציאה דם כרשב"ג. אך קשה לפ"ז למה כ' הרמב"ם נאמנת אשה שממנה דם יוצא דמשמע דאיהי בעי שתדע שמכתה מוציאה דם הא איהו ד"פ מק"מ טמא א"כ אפי' אי נימא תחלה במכה כו' וכ' דהרמב"ם לשיטתו אזיל דפ' פ"ג מהל' א"ב הבא על הקטנה אם קדשה אבי' נאסרה על בעלה דפתוי קטנה לאו אונס הוא וכ' המ"מ דיליף מפ"ק דכתובות כו' דאל"כ קשה קושי' התוס' שם דהא הוי ס"ס וכ' המנח"י דלפ"ז מוכח דהרמב"ם ס"ל דאף ס"ם משם א' הוי ס"ם דאל"כ לא מוכח מהתם מידי כו' וע"כ הוכיח הרמב"ם דע"כ מיירי התם ביודעת שהוא מהמקור ולא מצי לפרש כמ"ש דבהא פליגי רשב"ג ורבי במק"מ טהור או טמא דהא איהו ס"ל דלעולם מקרי ס"ס. אמנם לשיטת התוס' שפיר יש לפרש כמ"ש כו' והאריך בזה. והיינו כתי' הפלתי הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"א שכ' נמי על קושי' הש"ך דאין זה סתירה כלל כו' דהא עיקר כונת הש"ך כו' דהיכא דב' הספי' הם שם א' לא מקרי ס"ס כו' אמנם כאן אין הספי' שוין והס' הא' מתיר יותר מן הב' דאם הדם הוא מהצדדים אז האשה טהורה וגם הדם טהור אבל אם הוא מהמקור רק שהוא מהמכה כו' והאשה טהורה מ"מ הדם טמא כו' ואנן קי"ל מק"מ טמא כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' מטמו"מ ועכשיו אף שאין לנו טומאה וטהרה מ"מ הדין דין אמת ומקרי ס' א' מתיר יותר כו' ושוב נקרא ב' שמות כו' ושפיר ד' הרמ"א דמתירין כאן משום ס"ס עכ"ד. והיינו נמי כתי הפלתי והס"ט ובסי' מ"ב וסי' מ"ז וסי' נ"ז מ"ש והאריך בזה. ועי' בפרי תבואה סי' כ"ט שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל כהפלתי והנו"ב והס"ט וכ' ליישב בזה קושי' הפ"י בשם הש"א בנדה ס"ו א' דברישא דברייתא אמרי' ואם יש לה מכה כו ובסיפא קתני כו' מכה יש לי שממנה הדם יוצא כו' והאריך בזה. ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' צ"ז מ"ש ליישב סתירת ד' הרמב"ם בענין זה במק"מ טמא מפ"ח דא"ב לפ"א דהל' מטמו"מ כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בשמן רקח ח"א סי' מ' מ"ש ע"ד סי' מ"א הנ"ל ובסי' מ"א שם בתשובת בעל נו"ב מה שהשיב לבעל שמן רקח והאריך בזה. ועי' באבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' כ"ג שהביא ד' הפלתי והנו"ב הנ"ל ותמה עליהם דאיך נעלם מהם לשון הרמב"ם פ"ח מהל' א"ב שכ' וז"ל וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אע"פ שראתה בשעת וסתה היא טהורה והדם טהור שהוסתות מדבריהם עכ"ל הרי שפ' הרמב"ם להדיא כר' דדם מכה הבא מהמקור טהור לגמרי וא"כ הדרא קושי' הש"ך לדוכתא דזה לא הוי ס"ס כו' וכ' דלכן נ' דרמ"א ס"ל כמ"ש המנח"י דאפי' כה"ג בדין א' לשניהם נמי הוי ס"ס וכ' דד' הרמב"ם סתרי אהדדי מהא דפ"א מהל' מטו"מ והאריך בזה. וכן הק' בברית אברהם חיו"ד סי' נ"ד ע"ד הנו"ב והפלתי וכ' נמי דד' הרמב"ם סתרי אהדדי והאריך בזה. וכבר הק' השמן רקח שם סי' מ' על הנו"ב מד' הרמב"ם פ"ח מה' א"ב והנו"ב שם סי' מ"א ובמהדו"ת סי' צ"ז כ' ליישב זה ולא ראו הא"מ והב"א ד' הנו"ב הנ"ל שכ' ליישב דבריו בזה. ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' נ' מ"ש בד' הרמב"ם והנו"ב והאריך הרבה בזה ועי' בפרמ"נ בפתיחה לסי' זה חקירה ג' מ"ש בד' הנו"ב והאריך בזה ובפתחי נדה חקירה ו' אות י"ט מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל דמק"מ טמא נחלק לב' אופנים. א' אם הוא ד"נ ממש כו'. ב' אם אינו דם מקור רק דם מכה כו' עפ"ד הרמב"ן והר"ן בנדה מ"א ב' כו' והביא ד' הס"ט סי' קפ"ח שכ' נמי לחלק כן עפ"ד הרמב"ן והר"ן כו' ומפ"ז השיג על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' עוד בס"ט סי' קפ"ח ובפלתי בקו"א שם ובכני"ח סי' ל"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' במשיבת נפש חיו"ד סי' ל' מה שדחה תי' של הנו"ב והפלתי הצ"ל כו' וכ' דמה שהק' משם אינם חד כבר ביארתי דל"א כן רק כשהספי' סותרות זא"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק י"ט שכ' נמי מתחלה ליישב קושי' כהפלתי והנו"ב הנ"ל וכ' ליישב בזה בסוגיא נדה ס"ו א' כו' ואח"כ דחה זה וכ' ליישב קושי' הש"ך כו' והביא ד' הריב"ש סי' שע"ב כו' והאריך הרבה בזה ובס"ק י"ח מ"ש ליישב קושי' הש"ך ומ"ש ע"ד הריב"ש והאריך בזה ועי' במי נדה בתשובה הראשונה השייך לסי' זה מה שהשיג על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה. ובתשובה שני' השייך לסי' זה מ"ש לענין ס"ם דמתהפך ולענין ס"ס משם א' דיש ב' מיני ס"ס כו' והאריך בזה ועי' בברית אברהם שם מ"ש ליישב קושי' הש"ך הנ"ל או דלא ס"ל הך כללא דשם אינם חד הוא וכמ"ש ה"ה פ"ג מהל' א"ב לדעת הרמב"ם כי' או דס"ל להרמ"א דאף דליכא נפ"מ לדינא מ"מ לא הוי שם חד לגמרי כו' ומיושב בזה ד' הכ"מ רפ"ט מהל' א"ב כו' והאריך בזה וכ"כ בסי' נ"ב שם ועי' ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' הש"ך ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ל"ה מ"ש ליישב קושי' הש"ך עפ"ד השימקו"ש בכתובות ט' א' ד"ה ואי בעית דהיכא דהספי' הם מב' צדדים ומב' זמנים כו' אין מצטרפין וגם מיושב בזה ד' הרמ"א שלא תקשה דהא היכא דיש רוב נגד חד ס' לא חשיב ס"ם כו' והאריך בזה ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' י"ח מ"ש ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ קושי' הש"ך הנ"ל וכמ"ש הפלתי בקי"א דהכא מדאורייתא מותר כיון דאיכא מכה בא"מ צריך הרגשה מעליא שבא דם מהמקור בלי ספק וא"כ איכא ס"ס אולי לא הרגישה כלל ואף אם הרגישה אל אותו הרגשה מהמכה ומדאורייתא אינה טמאה עד שהרגישה וא"כ אינה אסורה אפי' בראתה רק מדרבנן ובדרבנן שפיר אמרי' ס"ס אפי' בס' אונס חד כו' עכ"ד ועי' בבית יצחק שער הספי' סי' י"ט שהביא ראי' דבדרבנן סמכי' אס"ס אף דהוי משם א' מד' הרמ"א הנ"ל ומיושב בזה קושי' הש"ך הנ"ל דהא דאשה הרואה מ"ת דאסורה לבעלה הוא משום דקבעה וסת והרי קי"ל דוסד"ר וא"כ שפיר סמכי' אהך ס"ס אף דהוי משם א' ואינו מתהפך עכ"ד והבאתי דבריו לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס סי' ו' והיינו כהקו"א ולא הביא ד' הקו"א הנ"ל ועי"ש עוד בב"א סי' נ"ג מ"ש ע"ד הריב"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הריב"ש והתוס' והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בכללי ס"ס סי' הנ"ל מ"ש לענין ס"ס משם א' ובסי' ז' שם מ"ש לענין ס"ס שאינה מתהפכת ובסי' י"ד שם מ"ש לענין היכא דאין ב' הספי' שווים והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרי תבואה שהק' מאחר דקי"ל דרוב דמים באין מהמקור א"כ אכתי לא הוי ס"ם דאין ב' הספי' שקולין כו' גם הא לק"מ דמלבד מה שהוכחתי כו' דהעיקר כהט"ז לעיל סי' ל"ט והפ"י בסוגיא דפ"פ ובקו"א שם דלא בעי' שיהי' ב' הספי' שקולין א"ש בנ"ד דבזה כל הפוס' מודים דאף היכא דא' מהספי' אינו שקול אכתי רובא להתירא כו' השתא י"ל דהך סברא דרוב דמים מהמקור דהוא רק דרבנן דהא איכא נמי דם עלי' וצדדין שהוא טהור אלא שבנות ישראל החמירו על עצמן כו' וכבר כ' התוס' בסוגיא דפ"פ דדוקא באיכא רוב דאורייתא לאיסורא בא' מן ב' הספי' לא הוי ס"ס אבל ברוב דרבנן הוי שפיר ס"ס כו' אך לקושטא דמלתא א"א לומר דרוב דמים מהמקור הוא רק רוב מדרבנן דא"כ הדרא קושי' בהא דסי' ק"צ ס"ק ב' דגם כל כתמים יהי' טהורים מכח ס"ם שמא מעלמא ושמא מעלי' ומצדדין וכ' דלכן מחוורתא כסברת הט"ז דבאשה יש לה מכה מאחר דאמרי' בגמ' דתלי' במכה ע"כ אין לתלות יותר במקור מבמכה דלא הוי המקור רוב נגד המכה משא"כ בכתמים באשה שאין לה מכה וגם לד' הט"ז א"ש בנ"ד דהוי שפיר ס"ס דהא בנ"ד תלי' במכה ולא הוי דם המקור רוב כנגדה עכ"ד:
כא שמא הוא. עי' חו"ד ס"ק ח' שהק' דאיך אפשר לומר דאיכא ספי' מן הצדדין דהא דם הנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש ודאי הוא כמבואר בנדה י"ז י"ח וחייב מלקות וכרת וחטאת ואיך שייך לומר בהצטרף עוד ס' לעשות מזה ס"ס עכקוש"י ולפמ"ש בישוי"ע ס"ק י"ז י"ח מיושב קושי' זו יעוש"ה ועי' בס"ט ס"ק ט"ו ובמקמ"ח מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בחכ"א כלל ק"י בבינת אדם שם סי' ד' מ"ש והאריך בזה:
כב מן המכה. עי' בנחלת צבי שהביא קושי' בשם הנו"ב דאיך מתירין בס"ס אפי' בלא ז"נ דהא הוי דשיל"מ כו' ובדשיל"מ ל"מ ס"ס לדעת הי"א לעיל סי' ק"י סעי' ח' וכ' ליישב וכבר הקדימו בקושי' זו בראש אפרים ח"ב בכללי חזקה מבעל מג"ש סי' ט"ז וכ' ליישב הבאתי דבריו לעיל סי' ק"י ס"ק י"ז יעוש"ה:
סעיף ח
כג מסתפקים כו'. והוא מד' הטור בשם ס' התרומה שכ' דאחר שתתחזק נ"ע אם תוכל לסמוך על רפואה לשמש אח"כ אפי' אם הוא רופא מומחה וכ' הב"י דכ"כ בסמ"ג ג"כ וכ"כ בסמ"ק דצ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה אם תוכל לסמוך עליו או לא וכ' הגהמ"י בפ"ד ד' הסמ"ג ואח"כ כ' בשם ריצב"א שאם אמר לו הרופא שנתרפאת משמש על סמך דיבורו אם הוא ישראל כדאמרי' בירושלמי נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ורפאתי בו ג"פ אע"פ שיש לדחות דההוא איירי שידענו שרפא בו פעם ראשונה מ"מ דעת נוטה להתיר בכ"ע אבל אין בידי להתיר ע"פ דיבור עכו"ם אפי' ברופא מומחה דלא מרע נפשי' דקרי' בהו אשר פיהם דבר שוא ומיהו אם תראה האשה שפסק דם וסתה וראי' שלה ע"י רפואות וניכר שהועילו נ' דיש לסמוך אף על העכו"ם כי לדבר זה יש רפואה כי ההיא דהפילה חררת דם ואמר ר' נתרפאת זאת עכ"ל וד' הריצב"א הוא היש מי שמתיר שהביא המחבר ולכאורה קשה על הס' התרומה והסמ"ג והסמ"ק מד' הירושלמי הנ"ל. אך י"ל דס"ל דהתם הוי כלא אתחזק אי' דיש דברים שאסור לצאת בהם ויש דברים שמותר א"כ רופא זה מעיד שדבר זה מן המותרים הם לכך נאמן אבל הכא דאשה זו נאסרה ממש והוא בא להעיד להתירה מחדש במקום אתחזק אי' בהם אין עא"נ ומש"ה מסתפקים בזה ואף דאנן קי"ל דאין עא"נ באי' היכא דאתחזק אי' י"ל דס"ל דהכא לא הוי רק אי' דרבנן דרואה מ"ת הוי מטעם וסת וקי"ל דוסד"ר וכמ"ש הבשמים ראש בשם מהר"ם מרוטונבורג והרשב"ם הבאתי דבריהם לעיל ס"ק א' ומש"ה מסתפקים בזה ונ' דאף לדבריהם דוקא ברופא א' מומחה מסתפקים אבל בב' רופאים אף הם ס"ל דנאמנים וכן מוכח מד' הגמ' נדה כ"ב ב' דתניא אר"א בר' צדוק ב' מעשים העלה אבא כו' מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה. ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא כו' ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה עכ"ל הגמ' הרי מבואר להדיא דב' רופאים נאמנים וכן ראיתי בשבו"י ח"א ביו"ד סי' ס"ה שכ' נמי כן ליישב ד' הס' התרומה והסמ"ג והסמ"ק ומחלק בין רופא א' לב' רופאים דב' רופאים נאמנים אף לדבריהם ואפי' רופא א' ישראל וא' א"י ג"כ מהימן. ועוד כ' ליישב דבריהם דש"ה כיון דאפשר ע"י בדיקת שפופרת והביא דכה"ג כ' בד"מ דמה"ט אין סומכין ג"כ ע"י הפלת חררת דם כיון דאפשר למיקם עלה דמלתא וכ' דא"ל איך מביאין ראי' מהאי סוגיא דסומכין ע"ד הרופא הא התם ג"כ אין סומכין על דבריהם לבד אלא ע"י בדיקת פושרין כו' דמלשנא דש"ס מבואר שהרופאים עצמם נתנו עצה זו שיבדקו בפושרין ומתחלה שאלו חכמים לרופאים שרוצין לסמוך עליהם בכל ענין והביא ד' מהר"ם לובלין סי' קי"א דמבואר דסומכין ע"ד הרופאים אף במקום דלית לן למבדק כו' והאריך בזה וכ' שצ"ל אצל שאלת הרופא א' מהחכמים לשאול ולחקור היטב איך ומההוא הדבר וכלשון הש"ס ושאלו חכמים לרופאים כו' ופ' בנ"ד דאם שואלין עוד רופא ישראל ואו' שהדם אינו בא ממקור דם נדתה רק מכאב האם מותרת שלא בשטת וסתה והביא ד' עבודת הגרשוני סי' כ"ב שפ' ג"כ שיש לסמוך בכה"ג על הרופאים כו' יעוש"ה וראיתי בב"י לקמן סי' קצ"א ד"ה כ' הר"ן כו' וב' עליו וז"ל ול"נ דבלאו ה"ט שריא אתתא דבהדיא תניא בנדה כ"ב א' אר"א בר' צדוק כו' וטעמו של רופאים בזה מפני שאין דרך האשה להפיל כמין קליפות אדומות או כמין שטרות אדומות כו' ואע"פ שאינה מרגשת במכה או בשומא שבתוך מעי' אין חוששין לה בהך נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בהם ואין חוששין לה עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דאמירת הרופאים לבד מהני והיינו כד' השבו"י הנ"ל, אך הד"מ שם כ' ע"ד הב"י וז"ל ותמהני עליו בזו דהא אמרי' בגמ' בהדיא דלא סמכי' ע"ד רופאים לחוד אלא בעי' ג"כ בדיקה במים פושרים כמ"ש לעיל סי' קפ"ח וא"כ הוצרך הר"ן לה"ט כדי להתיר בלא בדיקה עכ"ל. הרי דס"ל דלא כהשבו"י ולא הביא השבו"י ד' הב"י והד"מ אלו. ובאמת פשטה ד' הגמ' הנ"ל משמע כהב"י וכמ"ש השבו"י הנ"ל אך הב"י בב"ה שם כ' וז"ל והוא שישרם בפושרים מעל"ע ולא ימחו כו' עכ"ל הרי דס"ל להב"י ג"כ דבעי' בדיקה ומ"מ אין ראי' מד' הב"ה דס"ל דלא כהשבו"י בנ"ד די"ל התם כיון דאיכא לברורי צריך לברר לכתחלה ולא אלים אומנת הרופאים מרובא או חזקה דקי"ל דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכי' ארובא או אחזקה וה"ה אומדנא אבל היכא דליכא לברורי שפיר י"ל דמהני אמירת הרופאים ואדרבה מד' הגמ' הנ"ל מוכח דמהני בדיקת הרופאים דהרי מ"ט לא עשו מתחלה החכמים בדיקה זו תיכף להבחין אם נמוחו או לא א"ו שלא הי' יודעין מזה או שלא הי' ברור להם בדיקה זו רק הרופאים אמרו להם בדיקה זו וסמכו ע"ז וכן ראיתי במי נדה מהדו"ק בתשובה שני' השייך לסי' זה שכ' נמי כן דאין ראי' מד' הב"ה הנ"ל והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל כהשבו"י הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ט שהביא ד' השואל שהביא ראי' דיש לסמוך ע"ד הרופאים מהא דמחללין שבת ע"ד הרופאים ודחה ראי' זו דס"נ להקל ואפי' ס' פ"נ דוחה שבת אבל כאן ס' כרת בדבר שאין בו פ"נ להחמיר ועוד הביא השואל ראי' מהא דאמרי' כאן שסמכי' על רופא ישראל שנתרפאה כו' ודחה גם ראי' זו דמה מדמה אי' דרבנן לאי' דאורייתא דרואה מ"ת כו' חכמים אסרו מטעם וסת כו' ווסת שא"ק לכ"ט אינו מה"ת אבל בנ"ד שרואה דם להתירה בלא טבילה ולסמוך ע"ד הרופאים שאינו הוא אי' תורה כו' והאריך בזה הרי דס"ל דבאי' דאורייתא לא סמכי' ע"ד הרופאים ובאמת במהר"ם לובלין שם מבואר דאף באי' דאורייתא סמכי' ע"ד הרופאים ולא ראה הנו"ב ד' המהר"ם לובלין הנ"ל דמבואר להדיא דאף באי' דאורייתא סמכי' ע"ד הרופאים וכן משמע מד' עבוהג"ר שהביא השבו"י הנ"ל דאף באי' דאורייתא סמכי' ע"ד הרופאים ואין עבוהג"ר ת"י. ועי' בכנסי"ח חיו"ד סי' ל"ד שכ' נמי דסמכי' ע"ד רופאים וכ' דאין ראי' מד' הסה"ת והסמ"ג והסמ"ק הנ"ל שנסתפקו אם סמכי' ע"ד רופאים דהתם קא' שראתה ג"פ ואח"ז או' הרופא נתרפאה בזה ודאי צ"ע כי כמה רופאים טועים בדעתם שעשו רפואה שלימה ובאמת לא הועילו כלום וכן בהרבה חולאים אמנם אם הרופא או' שיודיע ומכיר שהמכה מוציא דם מהכ"ת לא נאמין להמומחה ובקי בתחלואי הגוף אם המכה מוציא דם כו' כי זה מלאכתם וחכמתם והחוש מעיד ע"ז לידע אם מכה כזו מוציא דם או אם עומדת במקום שתוכל דם לצאת דרך מקור דדבר זה רק ידיעה בחכמת ניתוח להרופאים ותמה על התשובות שפלפלו בהאי דינא ששגו בדבר זה והביא ד' הב"ח שכ' אף להסה"ת אם הרופא עשה רפואה זו לאשה אחרת קודם שהוחזקה ונתרפאה יכולה אשה לשמש אף פעם ד' לאחר הרפואה לפ"ז כ"ש שיש לסמוך שיודעין מקום המכה ודם המכה והתם הטעם דלמא הרפואה אינה בדיקה וכ' דב' המעשים בש"ס הנ"ל כו' מלבד שי"ל הרופאים בעצמם אמרו זה כי לא נתאמת להם המכה רק מכת הבדיקה. עוד י"ל במקום דאיכא למבדק בדקינן משא"כ במקום דא"א למיקם עלה דמלתא סמכי' הרופאים וקושי' הרא"ש שהק' לרשב"א מתורץ ג"כ שהרופאים אלו הוכיחו שיש מכה מכת הקליפות א"כ אם נימוחו אין מכה כלל משא"כ תולה במכתה שיש ודאי מכה כו' עכ"ד. הרי דס"ל נמי דסמכי' ע"ד הרופאים אפי' באו' דאורייתא וכמהר"ם לובלין הנ"ל ולא ראה הנו"ב הנ"ל גם ד' הכנסי"ח. ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ"ו שהביא ד' השואל שהביא ראי' דסמכי' ארופאים דהא סמכי' על רופא ביוה"כ דהוי ג"כ אי' כרת להאכיל לחולה והביא ד' הפ"מ סי' י"ב שכ' דאין מזה ראי' כלל די"ל דע"פ דיבורו הוי עכ"פ ס' פק"נ דמותר לאכול כו' והיינו כד' הנו"ב הנ"ל ולא הביא ד' הנו"ב והביא שם עוד ד' הפ"מ שהביא ראי' דלא סמכי' ארופאים מהא דאיתא בחולין י"א ב' דלמידין דאזלי' בת"ר מהורג את הנפש דקטלי' לי' ודלמא טרפה הוי ומאי קושי' דלמא מיירי דאמרו הרופאים שהם מכירים במזגו של זה הנהרג שלא הי' טרפה אע"כ דלא סמכי' על הרופאים ודחה ראי' זו די"ל דודאי דמהימנינן לרופאים ולא חיישי' דלמא מטעי קטעי בדמיונו לא עבידי דמטעי ואף דיכול להיות דטועה לפעמים מ"מ רוב פעמים אינו טועה ואזלי' בת"ר לכן מהימנינן לי' אבל התם בחולין דרוצה ללמוד מהורג את הנפש מדלא חיישי' דלמא טרפה מוכח דאזלי' בת"ר א"כ א"ל דלמא איירי דהרופאים או' דאינה טרפה דא"כ אכתי מוכת דאזלי' בת"ר דאם אין הולכין אחה"ר אין לסמוך גם על הרופא דדלמא מטעי קטעי דלפעמים הוא טועה וכ' אך יש לדחות די"ל דאכתי הוי ב' רובא רוב דאינם טריפות ורוב פעמים דאין הרופא טועה ואכתי מנ"ל דאזלי' בתר חד רובא כו' ואח"כ כ' עוד לדחות ראי' הד"מ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ועי' במי נדה שם מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל שכ' דבדאורייתא לא סמכי' ע"ד הרופאים דמוכח מנדה ס"ו א' דאמרי' בההוא דאתיא לקמי' דר' א"ל זיל בעתה והרי הוי רק אומדנא ומוכת דמהני אומדנא ובזה א"ל דהוי דרבנן דהרי הש"ס ר"ל בנדה ט"ז א' דר' ס"ל וסד"א ומ"ט לא פריך הש"ס היכי ס"ד דס"ל לר' וסד"א איך התיר ר' לסמוך על אומדנא להתיר רואה מ"ת א"ו דאף בשל תורה מהני אומדנא ועוד הביא ראי' דהא קי"ל דכל העולים בערכאות כו' הרי דגם לענין ממון מהני אומדנא והרי חזקת ממון אלים מחזקת אי' כו' והאריך בזה ופ' דיש לסמוך על ב' רופאים ישראלים יעוש"ה. ועי' בח"צ סי' מ"ו דמבואר נמי מדבריו דסמכי' ע"ד הרופאים ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קנ"ח שהאריך בד' הסה"ת והגהמ"י והב"ח הנ"ל והביא תשובת הרא"ש כלל ב' שהק' בהא דנדה כ"ב ממ"נ אי האמינו לרופאים למה לי הטלת מים ואי לא האמינו למה שאלו כו' וכ' ליישב דאין לסמוך על הרופאים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה אבל המה נאמנים בדברים כללים שהמה מקובלים שיש כך וכך בעולם וכ"כ עוד בסי' קע"ג קע"ה קע"ו והאריך הרבה בד' רא"ש וסה"ת והגהמ"י והב"ח הנ"ל יעוש"ה וע' בצ"צ סי' פ"ו מ"ש והאריך בזה. ועי' בקהלת יעקב מהגאון מקארלין חיו"ד סי' ה' ובס' מלבושי יו"ט ח"ב חיו"ד סי' ו' מ"ש בענין נאמנות הרופאים והאריכו בזה. וכעת ראיתי במהרי"ק שורש קנ"ז שכ' וז"ל ובכ"מ מצינו שסמכו חכמים ע"ד הרופאים כדאמר בנדה, כ"ב אר"א בר' צדוק ב' דברים העלה אבא כו' ושאלו לרופאים כו' משמע שסמכו ע"ד הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואע"ג שיש לדחות ולומר דש"ה שכן הי' הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדות בכה"ג מ"מ ג"כ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהי' שור שחוט לפניהם דהי' שערות וקליפות אדומות וגם שהי' ס' כרת אפי"ה סמכו כ"ש בכהן כו' וגם מצינו לענין אכילת חולה ביוה"כ ששומעין לרופא ואפי' חולה או א"ל ואי לאו ד' הרופא הי' אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכים ע"ד רופאים עכו"ם להאכילה עכ"ל. והיינו כראי' של השואל בנו"ב והפ"מ הנ"ל ולא ראו ד' המהרי"ק אלו שכבר הקדימו בראי' זו וכבר הבאתי ד' הנו"ב והפ"מ מה שדחו ראי' זו. ועי' עוד בצ"צ סי' קמ"ח שהביא ד' השב יעקב סי' מ"א שדחה ראי' מהרי"ק הנ"ל דשאני יוה"כ דסי' וס"ס מספיק להתיר ואפי' כמה ספי' מאכילין אותו כו' והיינו כעין ד' הנו"ב והפ"מ הנ"ל וכ' די"ל דאף למ"ד דאין סומכין על הרופאים היינו כש"א כן ע"פ חכמתם ושקול דעתם אבל היכא שאו' שראו בחוש לכ"ע נאמנים כו' וכ' דלענין רופא עכו"ם י"ל דא"נ אפי' אומן דלא מרע נפשי' י"ל דאין לסמוך עליו רק היכא דהוי ג"כ מלתא דעבידא לאגלויי מיד כו' והאריך בזה ועי' בס' עמודי אש סי' א' מ"ש בד' הריצב"א ומהרי"ק והב"י והנו"ב הנ"ל בענין נאמנות הרופאים ומ"ש ע"ד המעיל צדקה אי נדה הוי דבר שבערוה והאריך הרבה בזה יעוש"ה וצ"ע בזה:
סעיף י
כד הרואה כו'. עי' במי נדה מהדו"ק שהניח בצ"ע. למה השמיטו הפוס' דין אחד המבואר בש"ס בהדיא דכל אימת דהוי סלקא בטבילת מצוה הויא חזיא דא"ר יוחנן שמא דימת עורק עלתה בך לכי והבעלי ע"ג הנהר משמע דבכה"ג אין אי' בדבר ולמה השמיטו דין זה דמותרת להבעיל לו ע"ג הנהר וא"ל שזה מיירי שראתה בלא תשמיש דמסידור לשון הש"ס שמסדר זה בסוגיא דרואה מ"ת משמט דגם זה במ"ת מיירי ועוד אף אי מיירי בלא תשמיש מ"מ י"ל כמו דבראתה אחר הטבילה תיכף תלי' בעין הרע כן י"ל בראתה אח"ת אחר הטבילה נמי י"ל דעין הרע גרם לה כך דאטו עין הרע שולט מיד ממש לפעמים שולט אחר שעה ושתים א"כ י"ל נמי דמעין הרע הוי מיהו מותר לבעלה ע"ג הנהר וצ"ע עכ"ד:
כה בהג"ה להקל כו'. עי' שמלה ס"ק כ"ד מ"ש לענין אי צריכה ז"נ והביא ד' הס"ט והשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה:
כו לא תלי' בלידה. עי' ש"ך ס"ק ל"ב שכ' דאם ראתה בתוך ל"ג לזכר וס' לנקבה כיון דמן הדין דם טהור הוא הא קי"ל מעין א' הוא רק דהתורה התירה וא"כ סוף כל סוף הוחזקה שרואה ממעין א' הוא דם בשעת תשמיש וא"כ אף לאחר שעברו ימי טוהר כשתשמש תראה כו' וכ' בסוף דד' הש"ך ליתא ועי' בס"ט ס"ק כ"ו מ"ש בזה. ועי' בחו"ד ס"ק כ' שהק' נמי כן ע"ד הש"ך הנ"ל וכ' ליישב ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"ב שכ' ע"ד החו"ד שהוא נכון והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ה שהשיג על הפלתי בד' הרשב"א והוא השיג על הנו"ב וכ' דד' הפלתי נכונים בד' הרשב"א והאריך בזה. וכ' לבסוף דבגוף הדין הסכימו לד' הש"ך והביא ד' רס"ט שכ' דה"ה להיפך באשה שראתה ג"פ מ"ת ובפ"ג נתעברה וילדה דמותרת לבעלה בימי טוהר שלה מאחר דמן הדין הדם טהור כו' רק דאנן נוהגין להחמיר ובכה"ג שאינו רק חששא דוסד"ר לא החמירו ותמה עליו דא"כ אמאי לא התירו ג"כ בימי עיבור והנקה דהא קי"ל דבימי עיבורה ומניקתה א"ח לוסת הקודם ובאמת הנו"ב התיר בימי עיבור והנקה כו'. אולם לדעתי יש לאסור בזה דחיישי' דלמא מקלקלי לי' בשאר יומי וכמ"ש בש"ס ל"ט א' אליבא דר"מ דס"ל דאשה שא"ל וסת יוציא דאפי' בימי זיבה אסורה דלמא מקלקלי לי בשאר דימי וה"ה כאן כיון דקי"ל דיוציא אסורה לו אפי' בימי עיבור והנקה וימי טוהר מטעם הנ"ל עכ"ד. ועי' בישוי"ע ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הפלתי וכ' ליישב ד' הש"ך ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב ד' הש"ך והאריך בזה. ועי' בימי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב קושי' הפלתי וכ' דד' הש"ך נכונים והאריך בזה. וע"ש עוד בפרמ"נ שהביא עוד ד' הס"ט שכ' דאם שמשה בימי טוהר ולא ראתה יכולה לסמוך ע"ז ולשמש אח"כ ג"כ דמה שלא ראתה בימי טוהר חשיב כמו בדיקת שפופרת לרב דס"ל דמעין א' הוא וכ"כ הפלתי והביא דהנו"ב סי' הנ"ל חלק ע"ז וכ' דבימי טוהר וכן בימי עיבור והנקה כשם שאינה קובעת כך אינה עוקרת וכ"כ שם סי' צ"ג וציין מ"ש בנו"ב מהדו"ק סי' מ"ג ושם כ' טעמו שהוציא זה מד' התוס' י"א ב' ד"ה אפי"ה ותמה עליו הרי במהדו"ת סי' צ"ה כבר ראה ד' הפלתי ואיך לא ראה שהפלתי הביא ד' התוס' הנ"ל וגם מה שתמה מהרש"א ע"ד התוס' ואחר ישוב דבריהם העלה דבזה"ז חשיב שפיר עקירה אפי' בימי טוהר שלה וע"כ נ"ל דהסומך בזה על הפלתי והס"ט לא הפסיד עכ"ד:
כז מיהו כו'. עי' ש"ך ס"ק ל"ג הביא ד' האפ"ר דדוקא שעברה ושמשה ג"פ והשיג עליו וכ' דד' הרמ"א ברורים בטעמו כו'. ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"ג מה שהביא בשם הנו"ב מהדו"ק סי' מ"ו בטעמו של האפר כו' ומ"ש עליו וכ' אח"כ אולם מסתימת ד' הפוס' נ' דבכל גוני הוא נעקר בפ"א בעברה ושמשה כו' והאריך בזה וסיים ע"כ אין להחמיר בזה יותר מבוסת שא"ק ונעקר בפ"א עכ"ד:
סעיף יא
כח חוששת. עי' ש"ך ס"ק ל"ה שכ' דוסת דמ"ת דמי לוסת הקפיצות כו' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"ה מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה. ואח"כ הביא ד' הפלתי ס"ק ט' שכ' להסתפק באשה שהוחזקה לראות מ"ת ונאסרה לבטל ואח"ז הזקינה כו' אם הותרה לבעלה כו' והביא ד' הס"ט ס"ק כ"ו בשם השבו"י כו' והאריך בזה ופ' דיש להקל בזקינה יעוש"ה:
סעיף יג
כט הבועל כו'. עי' ט"ז ס"ק י"ז. ועי' במקמ"ח מ"ש על הט"ז ועי' בפלתי ס"ק י"ד ובס"ט ס"ק כ"ט ובישוי"ע ס"ק כ"ב ובמי נדה מהדו"ק ובנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' צ"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בפרמ"נ במק"ז ס"ק י"ז מ"ש והאריך בזה והביא אח"כ ד' החו"ד ס"ק כ"ה שכ' דאפי' א"י אם פסקה מלראות בש"ת רק שלא בדקה פ"א אחה"ת שוב אינה תולה בד"ב והביא ראי' מנדה י"א ב כו' והשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה: